ספר העקרים/מאמר ב/יז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרק יז
[עריכה]מקום שם נאמר על הדבר המקיף בגשמים ומגביל אותם, ומה שאינו גשם לא יאמר עליו שהוא במקום, כי לא יפול שם המקום אלא על דבר המתמלא מגשם אחד בעל מרחקים שיכנס בו והוא מוקף ממנו, ולזה אי אפשר שנאמר על ה' ולא על השכלים הנבדלים שהם במקום, לפי שאינם גשם בעל רחקים שיקיף המקום בהם.
אמר הכתוב מבאר זה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, כלומר שאינך צריך אל מקום שתעמוד בו, ומה שאמר הכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל, וכן והיה המקום אשר יבחר ה' אלהיכם בו לשכן שמו שם, לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו אבל בעבור כי הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש, כמו אש או עמוד הענן, אמר הכתוב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, והנה כבוד ה' נראה בענן, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, כי הראות עמוד הענן פתאום או לבת אש מתוך הסנה והסנה איננו אכל הוראה על שכבוד השם הבלתי נראה לחוש הוא שם, לכך ייחס הכתוב אל שכינת הכבוד מקום מיוחד, לא שיצטרך הכבוד אל מקום ולא אל גשם שיעמוד בו, ולפי שהמקום מעמיד הדבר ומקיימו נקרא האל מעון, אמר משה ה' מעון אתה היית לנו, כלומר שאתה מעמיד העולם ומקיימו כמקום שמעמיד הדבר ומקיימו, ובעבור זה קראוהו רבותינו ז"ל מקום, ברוך המקום שנתן תורה לישראל, וכן והניף ידו אל המקום ואסף המצורע.
ונקרא עצם הדבר מקום, כאמרם ז"ל ממקומו הוא מוכרע, וכן ברוך כבוד ה' ממקומו, כלומר כי כבוד השם יתברך הנראה לנביאים מושפע מעצמותו יתברך בלי שום אמצעי, לא שיהיה מקום אל הכבוד חלילה.
אבל מה שיש בו מקום עיון הוא אם אפשר ליחס אליו הצד, כי אף על פי שהוא יתברך איננו במקום כבר אפשר שייוחס אליו צד מיוחד כמו צד המעלה, אמר הכתוב כי האלהים בשמים ואתה על הארץ, וכל החכמים מסכימים שהשמים משכן לרוחניים אף על פי שאינם צריכים מקום, ויראה מזה כי אף על פי שאינו גשם כבר אפשר ליחס אליו הצד ולא יחייב זה היותו גשם, כמו שנאמר בנפש שאף על פי שאינה גשם היא בצד מיוחד, כאלו תאמר בגוף, כי אחר שאינה חוצה לו אף על פי שאינה במקום היא מתיחדת במקום מוגבל.
וכן נאמר בנפש הרשע שהיא נדונת בגיהנם, כי אף על פי שאינה גוף שתהיה במקום כבר יגביל אותה המקום ותמצא בו כדי שתקבל עונשה על דרך שנמצאת בגוף לחטוא ואף על פי שאינה גשם, ועל הדרך הזה אפשר שנאמר בשם יתברך שאף על פי שאינו במקום, שהוא בצד המעלה או המטה או בצד מיוחד.
ואפשר לחלוק על זה ולומר כי קיום הצד יחייב המקום בהכרח, כי הצד הוא או המעלה או המטה, והמעלה והמטה מקום בלי ספק, ויש להשיב על זה ולומר כי המעלה במוחלט אינו מקום, שהרי הגלגל העליון הוא המעלה במוחלט ונתבאר שאינו במקום, כי אין חוצה לו גשם אחר יקיף בו, ועל כן יהיה אפשר ליחס אליו צד המעלה אחר שאינו מקום.
אלא שזה הוא בנוי על דעת אריסטו האומר שהמקום הוא התכלית המקיף בגשם מחוץ, ובעבור זה יאמר כי כלל העולם אינו במקום לפי שאין חוצה לו דבר אחר יקיף בו.
וזה הדעת מבואר ההפסד, כי יתחייב אליו לומר שמקום החלק והכל מתחלפים, כי חלקי האש אין להם תכלית מקיף מחוץ אלא חלקים אחרים אשיים או אוירים, והמקום הטבעי ליסוד האש הוא מקוער גלגל הירח והוא מתחלף למקום חלקי האש, וכן בשאר היסודות.
ועוד יתחייב לו לומר שהיסודות הם עומדים מוכרחים במקומם, כי המקום הטבעי ליסוד האש הוא מקוער גלגל הירח שהוא המעלה, ויהיו לפי זה כל חלקי האש עומדים מוכרחים זולתי העומדים אצל שטח הגלגל, וכן יתחייב זה בשאר היסודות.
ואם מקום יסוד הארץ הוא שטח יסוד המים המקיף בה מחוץ, לא יהיה מקום הארץ המטה במוחלט כמו שהניח הוא, לפי שהמטה במוחלט הוא המרכז.
ועוד יתחייב לו לומר שיהיה מקום החלק גדול ממקום הכל, כי גשם אחד כדוריי כשילקח ממנו קצת ממה שבתוכו יצטרך אל שטח יותר גדול שיקיף בו מבית ומבחוץ.
וכן יתחייב לו לומר שהגשם האחד יהיה לו מקומות רבים מתחלפים בגודל והקוטן, כי הגשם האחד כשיתחלק יצטרכו חלקיו אל מקום יותר גדול מאשר בתחלה, וכן כשיתחלקו חלקיו לחלקים אחרים וחלקים לחלקים, וזה הפך מה שהניחו אקלידס בספר הכבדות והקלות, שאמר שם כי הגשמים השוים ימלאו מקומות שוים, וזה שקר לפי ההנחה הזאת, כי כבר יהיו ב' גשמים שוים ואם יתחלק האחד יצטרך אל מקום יותר גדול מן האחר השוה אליו.
וכל אלו הבטולים יתחייבו לאומר שהמקום הוא השטח המקיף מחוץ.
אבל אם היה המקום הוא הפנוי והריקות שיכנס בו הגשם לא יתחייב דבר מאלו הבטולים.
ומה שאמר אריסטו כי למאמר האומר בשיש הנה רחקים עומדים בעצמם ושהרחקים הם המקום יתחייבו שני שקרים, הא' שיהיו לדבר האחד בעצמו מקומות רבים יחד בלתי בעלי תכלית, והשני שיהיו המקומות מתנועעים ושיהיה המקום שהוא בספל למים מצטרך אל מקום, הנה אמנם היה מתחייב זה אם היו הרחקים מתנועעים, אבל אם נאמר שאינם מתנועעים ושהגשם וחלקיו הם המתנועעים ממרחקים אל מרחקים, לא יתחייב מזה בטל כלל, כי הספל והמים כל אחד עומד במרחקים מיוחדים לא יומרו אותם המרחקים בהתנועעם יחד, ולפי דעת זה יהיה הגלגל העליון וכל העולם במקום, ואי אפשר לפי זה ליחס אליו יתברך הצד כמו שלא ניחס אליו המקום.
ומה שייחס אליו הכתוב צד המעלה באמרו היושבי בשמים, יושב בשמים ישחק, ודומיהם, אפשר כי בעבור שהכח האלהי יראה יותר בתנועת הגלגלים לחוזק ותמידות תנועותיהם, ושהם מחומר נכבד משאר הגשמים, וצד המעלה הוא יותר נכבד, על כן יאמרו שהם משכן לרוחניים.
ואולי כי ייחס אליו הכתוב הצד כדרך שייחס אליו המקום ושאר התארים הגשמיים על דרך שאמרו דברה תורה כלשון בני אדם.
ונפסיק הדבור בשורש שאינו גוף ולא כח בגוף, כי ממה שאמרנו ילקח ראיה על הדומה לו.