ספר העקרים/מאמר ב/טו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
פרק טו[עריכה]
השמחה היא השגת ערבות הדבר הנאות, והיא התפעלות בלי ספק, ונמצא הכתוב ייחס אותה אליו יתברך, אמר ישמח ה' במעשיו, ואנשי כנסת הגדולה תקנו במטבע הברכות שהשמחה במעונו, ונראה כי השמחה תיוחס אליו על הפך הענין שייוחס אליו העצב, שאם ייוחס אליו העצב שהוא תואר הפחיתות כל שכן שראוי שתיוחס אליו השמחה שהוא התואר החשוב, כי ידיעת ההפכים אחת, וכמו שהעצב נאמר בלשון בני אדם על ההתפעלות המגיע מן הדבר הנעשה הפך הרצון, כן השמחה תאמר על ערבות הפקת רצון האדם והגמר כונתו בקיום מעשיו, ועל זה הדרך יאמר בהעברה על ה' השמחה על הפך הענין שיאמר עליו העצב כמו שפירשנו למעלה, ואמר הכתוב ישמח ה' במעשיו, כלומר שרצה בקיומם, וכן שהשמחה במעונו רוצה לומר שעיקר הקיום הוא בעליונים שהם קיימים באיש לא בתחתונים שאינם קיימים אלא במין, ועל כן אומרים אותה בשעת הזווג, לפי שהשמחה בכל דבר תהיה מצד ההתמדה והקיום, והעצב בהפסד וההעדר.
וכבר אפשר שנאמר כי שהשמחה במעונו ירמוז לענין יותר עמוק מזה, והוא על דרך מה שכתבו הפילוסופים שהשם יתברך ישמח בעצמותו במה שיש לו מהיופי וההדר והשלמות בעצמו ממה שלא יצטרך אל הזולת, ושכלם מושפעים ממנו וצריכין אליו ואין להם קיום אלא בו, ובאור זה שאין שמחתו יתברך תלויה במה שזולתו מן הנמצאים לא הנפסדים ולא הקיימים, אבל שמחתו הוא בעצמותו בלבד, וזהו שהשמחה במעונו, כמו עוז וחדוה במקומו, שרצה לומר במדרגתו, או בעצמותו, כמו ברוך כבוד ה' ממקומו, כמו שיבא.
וזה, כי כמו שיש אל החכם שמחה במה שהוא מרגיש בעצמו משלמות החכמה עד שכל שאר החכמים צריכים אליו ומושפעים ממנו והוא אינו צריך אליהם, כן השם יתברך שש ושמח במה שהוא אין מציאותו תלוי בזולתו ושמציאות הכל תלוי בו, עם היות שאין יחס בין שתי הערביות כלל, כי ערבות החכם הוא מצד מה שישיגו מזולתו, רצה לומר מהשם ומשאר הנמצאים המושפעים ממנו, והוא יתברך שמחתו בעצמותו מבלי הבטה אל הזולת, וכן ערבות החכם היא בעלת תכלית בהכרח למה שהשגתו בעלת תכלית, ולזה תהיה שמחתו וערבותו מוגבלת ואף על פי שהיא תתוסף תמיד, לפי שכל מבקש איזה דבר כפי ערך הדבר ההוא המבוקש ומדרגתו יהיה הכוסף אליו והשמחה בהשגתו, וכשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בעל תכלית יכלה הכוסף כשישיגנו ותעמוד השמחה או תפסק, אבל כשיהיה הדבר הנכסף או המבוקש בלתי בעל תכלית אי אפשר שיכלה הכוסף ולא שתפסק ההשגה, ולזה תתמיד השמחה עם שהיא תמיד מוגבלת, כמו שההשגה מוגבלת תמיד.
ובעבור זה אמר הכתוב ישמח לב מבקשי ה', כי להיות השם יתברך ושלמותו בלתי בעלי תכלית, כל מבקש ה' אף על פי שישיג מה שישיג ממנו לעולם, תשאר התשוקה ותתמיד השמחה ולא תפסק, אבל תגדל תמיד כשתגדל ההשגה, ובעבור זה אמר המשורר דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד, כלומר כי השמחה במה שתשיגו ממנו לא תפסק עוד, כי תמיד תוסיפו שמחה מצד היותו יתברך בלתי בעל תכלית, וכל מה שיושג ממנו מדרגה מה ימצא בו דרוש נכסף בלתי מושג, וזהו שרמז באמרו ועוזו.
ועל זה הדרך יתפרש ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, רצה לומר כי מצד היותו יתברך בלתי בעל תכלית תהיה השמחה מתמדת ונוספת תמיד, וזהו שאמר ויאמרו תמיד יגדל ה', כלומר כי כל מה שישיגו יותר יכירו כי הוא יותר גדול, ותמיד יכירו כי הוא בלתי בעל תכלית ותמיד יאמרו יגדל ה', ותגדל השמחה יותר, ואף על פי שמה שישיגו תמיד הוא דבר מוגבל.
אבל שמחתו יתברך בעצמותו בלתי מוגבלת ומתמדת, להיות כל שלמות שהוא משער מעצמו בלתי בעל תכלית והיות נמצאים בעצמותו שלמיות בלתי בעלי תכלית קיימים בלתי משתנים אינם ממין שום שלמות מן השלמיות המושגות אצלנו, ואולם בחסד אלהי ישיג האדם מדרגה מה ממעלתם, וזהו מה שאמר הכתוב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון, רוצה לומר כמה גדול ויקר חסדך שאי אפשר שתושג מדרגתו, ועם היוקר והחשיבות הזה הוא מן הפלא היות בני אדם חוסים בצל כנפיך, וכנף במקום הזה מורה על הסתר והעלם, כמו שפירש הרמב"ם ז"ל בשתוף כנף מן ולא יכנף עוד מוריך, ויהיה פירושו כי הדבר שהוא בלתי בעל תכלית אי אפשר שתושג מדרגתו אבל הוא נסתר ונעלם, ועם כל זה בני אדם חוסים בצל ההסתר ההוא שהוא סתר עצמותו וחסדו ושאר התארים הנמשכים מאתו, ואמר כי מן ההשגה שמשיגים מצל ההסתר ההוא, שהיא השגה שכל הנמצאות משתלשלות ממנו, והשגת הפעולות הנמשכות מחסדו ומיתר התארים המתיחסים אליו, הם מתענגים תענוג נפלא והם שבעים ממנו, וזה בעולם הנשמות, וזה הוא אמרו בלשון עתיד ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם, רוצה לומר כי במה שישיגו משאר הנמצאות המשתלשלות ממך הנקראים אחורים, הרמוז אליהם במה שנאמר למשה וראית את אחורי, והם הנקראים דשן ביתך, יהיו דשנים ורעננים ושבעים כל טוב, אבל נחל עדניך, רוצה לומר מאותו הנחל הנמשך ממה שאתה מתעדן ממנו ומתענג בו שהוא עצמותך והתארים והשלמיות הבלתי בעלות תכלית אשר בך שאתה מתעדן בהן, אין להם דרך ומבוא להשיג ולשתות ממנו מעצמם, רוצה לומר מצד השגתם, אלא אם כן תשקם אתה ממנו דרך חסד, ולזה אמר תשקם ולא אמר ישתו, לפי שאינן מושגות לאדם אלא דרך חסד, וקרא אותם עדניך לשון רבים להיות השלמיות אשר בו יתברך רבים או בלתי בעלי תכלית כמו שיבא
ואמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, לבאר שאין שם מונע מהשיג התענוג הנפלא הזה מצד שהתארים והשלמיות ההם הם נצחיים והאנשים אינם נצחיים, כי עמך מקור חיים ובידך לתת להם חיים נצחיים.
גם אין מניעות מצד שאין בכחם לקבל עוצם התענוג ההוא, כי כחך הגדול יכול לתת להם הכנה וכח לקבלו, כי באורך נראה אור, כלומר כי אפילו ההשגות החושיות לא נשיגם ולא יגיעו אלינו אלא מצד החסד הנמשך מאתך, וזה כי האור אין בנו כח להשיגו אבל הוא מכהה ראותנו אם לא מצד האור האלהי הנותן בנו כח להשיג קצתו ומוציא ראותנו מן הכח אל הפעל, וזהו אמרו נראה אור ולא אמר האור, כי קצתו נשיג ולא כלו.
ואפשר כי באורך נראה אור ירמוז אל ההשגה השכלית, לומר כי מצד השכל המושפע ממך שהוא אורך נשיג איזו השגה בו שהוא אור לאור באור החיים הנצחיים, ובעבור זה הוא שנבקש ממך שימשך ממקור השלמיות אשר בך קצת תענוג אלינו על צד החסד, ומה שאמר משוך חסדך ליודעיך, לבאר כי חסד ההשגות ההן ראוי שיהיה נמשך ליודעיך יותר מזולתם, אבל לישרי לב והם המון המאמינים ראוי שימשך אליהם השכר המיועד מצד התורה דרך צדקה, וזהו אמרו וצדקתך לישרי לב, כי הצדק האלהי יגזור שישיגו המאמינים מדרגת החיים הנצחיים המיועדים מצד התורה מצד היותם בוטחים בשם ומאמינים בתורתו, אף על פי שלא יספיקו להשיג השגה שכלית, כמאמר הנביא וצדיק באמונתו יחיה, הרי שיעורי השגת החיים הנצחיים מצד האמונה, כי לא ירמוז בזה אל החיים הגופיים, שאין הצדיקים המאמינים חיים בהם יותר מן הרשעים הבלתי מאמינים, אבל הנביא ירמוז בזה אל החיים הנצחיים, כמו שיבא בעזרת השם.