ספר העושר - זכריה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
ספר העושר

ספר העושר - ספר זכריה[עריכה]

(פרק ט)[עריכה]

וישב ממזר - הוא ישראל: ד"א [=דבר אחר] הוא ישמעאל: ד"א [=דבר אחר] ממזר הוא זר ונכרי מבני עבר:

(פרק יב)[עריכה]

סף רעל לקנידי מלא שמרים וישתו אותו וירעלו זו הנבואה בעת שיקרב גוג; ד"א זה סף אשפרוכלקון דק אשר יבו בו הנערים ויצאו קולו למרחוק. אבן מעמסה אשר ישאוהו הבחורים וכל א' יעמסנה בכתפו ויחליש כוחו. אפקח את עיני אשקיף ברחמי. אמצה לו הם יושבי ירושלם בעזרת ה' אלהיהם. אמצה מצדר, וצויו אמץ. ככיור אש כמו כיור אש הבוער, והוא אח המבער כל מי שיקרב בו ישחת וישרף. את אהלי יהודה בראשונה בתחלה. למען אשר לא תגדל למען כי היו יתפארו יושבי ירושלם עליהם באשר היו אומרים אנחנו לכדנו לאויב הנכשל החלש. כאלהים כמו כמלאך ה' אשר יאבד לכל מי שיפגע בו. רוח חן כי יחון א' לחברו. ותחנונים יתחנן הא' בעד חברו לפני ה'. אשר דקרו שדקר בו האויב יתחננו בעבור שלא ימותו. והמר מצדר מן מרירות. הדדרמון יום שנהרג בו אחאב. בבקעת מגדו ישוב אל היום שנהרג בו יאשיהו בבקעת מגדו. ולמה זכר לאחאב וליאשיהו? כי לא נהרג מן מחנה אחאב זולת אחאב לבדו וכן יאשיהו. בית נתן הוא נתן בן דוד; ד"א נתן הנביא. השמעי שמעי בן גרשום בן לוי.