ספר המצוות עשה קיב
<< · ספר המצוות · עשה · קיב · >>
היא שצונו להיות המצורע ידוע לכל עד שיובדלו ממנו בני אדם, והוא אמרו יתעלה "והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו'" (ויקרא יג, מה).
והראיה על היות זה מצות עשה, אמרם בספרא לפי שנאמר "את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום" (ויקרא כא, י), יכול אע"פ שהוא מנוגע ומה אני מקיים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע בכל אדם חוץ מכהן גדול? תלמוד לומר "אשר בו הנגע", אפילו כהן גדול בגדיו קרועים וראשו יהיה פרוע ויגדל שער, ומבואר הוא שכהן גדול הוא בלא תעשה מלפרום או לפרוע. והשורש אצלנו כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה, אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה. ומאחר שמצאנו לשונם מורה כשנצטרע כהן גדול פורע ופורם, מורה שהוא מצות עשה.
וכבר באה הקבלה ששאר טמאים גם כן חייבין לעשות לעצמם היכר עד שירחיקום בני האדם. ולשון ספרא טמא מת ובועל נידה וכל המטמאין את האדם, מניין? תלמוד לומר "וטמא טמא יקרא". והפירוש כי כל טמא צריך שיכריז על עצמו הטומאה, ושישים לעצמו הכרה יוודע בה שהוא טמא ומי שיגע בו טמא, לכן יתרחק. והנה התבאר שהכרת מצורע אין הנשים חייבות בה, והיא אמרם האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת. אבל היא תעטה על שפם ותודיע לכל שהיא טמאה, כשאר טמאים.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: rmbm/ase112