ספר המצוות לאו ו
<< · ספר המצוות · לאו · ו · >>
שהזהירנו מעבוד עבודה זרה אפילו זולת הארבעה מינין הקדומים, אבל בתנאי שתהיה העבודה כדרכה, רוצה לומר שיעבוד אותה במה שהוא דרך אותו הנעבד שיעבד בו, כמו שיפעור עצמו לפעור או יזרוק אבן למרקוליס. והוא אמרו יתעלה באזהרה מזה "לא תעבדם" (שמות כ, ד).
ולשון מכילתא לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב על העבודה בפני עצמה, ולכן מי שיזרוק אבן לפעור או יפעור למרקוליס אין זה חייב כי אין זה דרך עבודתה מפני אמרו יתברך איכה יעבדו וגו'. והעובר על לאו זה חייב במזיד סקילה וכרת ובשוגג קרבן.
וכבר התבארו משפטי מצוה זו במסכת סנהדרין (דף ס"ד:) ושם אמרו שלש כריתות לעבודה זרה: אחת כדרכה, ואחת שלא כדרכה, ואחת למולך. רוצה לומר כי מי שיעבוד אי זה עבודה זרה שיהיה באחת מן העבודות, הנה הוא חייב כרת ובתנאי שיעבוד אותה כדרכה, כלומר בדבר שדרכה שתעבד בו כמו פוער לפעור וזורק אבן למרקוליס ומעביר שערו לכמוש. וכן מי שעבד באחת מארבע עבודות לאיזה נעבד שיהיה מהם, הנה הוא חייב כרת ואף על פי שאין דרך עבודתה בכך, כמו אילו הקריב לפעור או השתחוה למרקוליס, וזהו שלא כדרכה. והכרת השלישית במי שהעביר מזרעו למולך כמו שאבאר.
קישורים
[עריכה]קיצור דרך: rmbm/lo6