ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/דבר אל הקורא

יוסף יהודה טשארני
ספר המסעות
בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא
→שער	תכן←

דבר אל הקורא.

בחדש כסליו שנת התרמ״א (אוקטובר 1880 למנין הרוסים) הודיע הרב ד״ר שוואבאכֿער מאודיסא את הועד לחברת מרבי השכלה בפה פטרבורג, כי הנוסע ר"י טשארני ז"ל הנפטר בי"ז אייר התר"ם (15 אפריל הרוסי) באודיסא צוה לפני מותו לשלוח את כל הכתבים שלו אודות נסיעותיו לועד החברה הנ"ל למען ידפיסם. והנה בעלי הועד שמו עיניהם בי לחוות דעתי אם שוה הוא להדפיסם, ועל כי לא חפצתי להיות דן יחידי קראתי לאיזה מאנשי החברה בתור קומיסיון (ר' אלכסנדר צעדרבוים, ר' ליב קאנטאר, ר׳ הירש ראבינאוויץ ור׳ מרדכי הכהן), ואחרי אשר קראנו יחד דברים רבים מכתבי הנוסע המנוח גמרנו אמר ליעץ לועד החברה להדפיס מספורי מסעותיו את כל אשר נמצא בהם אודות בני ישראל השוכנים בארצות אשר עבר בהן הנוסע, והועד החליט הדבר, כפי הנדפס בחשבון החברה לשנת 1881 בארוכה (מעמוד 13 עד 16) ולא אכפיל פה את אשר אמרתי שם בענין הזה. ועל כי לא מצאתי איש החפץ לקבל עליו את העבודה בסדור הדברים לדפוס ומלאכת ההגהה, נאלצתי לעמוס על שכמי את הדברים האלה, אף כי עבודה לא נקלה היתה לברור את הנוגע ליהודים מתוך דברי הנוסע הארוכים, אשר בהמשך ספוריו דבר ברחבה על כל אשר ראו עיניו ושמעו אזניו וגם אשר קרא בספרים טובים ורעים: ע"ד הקאזאקים, הקאלמיקים, שבטי הרי הקוקאז הרבים והשונים, דברי ימיהם, תולדות מלכיהם ושריהם, תהלוכותיהם ומנהגיהם וכו' וכו'; ומה גם כי רק חלק קטן נמצא מסודר לדפוס ע"י הנוסע בעצמו (מעמוד 1 עד 105 בנדפס), והשאר נלקט מרשימותיו בספרי זכרונות שלו ובעלים נפרדים. והנה עם כל רוב טרדותי ומעוט זמני הפנוי לא השלכתי דברי הנוסע המנוח אחרי גוי, כי חסתי על עמלו אשר בלה שנים רבות משנות חייו בנסיעותיו ויראתי לבל תהי יגיעתו לריק; גם אחשוב כי ספורי הנוסע יהיו לתועלת לחוקרי עמנו, והאריכות בזה אך למותר הוא למביני דבר.

והנה לא שלחתי ידי לשנות מדברי המחבר שנוי כל שהוא, אף כי כמה פעמים סגנון לשונו וגם סימני ההפסק צריכים תקון לפי דקדוק הלשון והטעם הטוב (רק לפעמים הוספתי המלה כן להורות כי לא טעות הדפוס היא), גם הדפסתי דבריו המעורבים במלות ומאמרים משפת יהודית-אשכנזית ככתבם, כי עבודה רבה היא לתקן ולהעתיק את כל זה. והנה הקורא הנבון יודע כי לו היה המחבר חי בעת ההדפסה היה משנה בחבורו דברים רבים לטוב, ולכן ידינהו לכף זכות; וסוף סוף לא ללמד נערי בני ישראל צחות הלשון נכתב ונדפס הספר, והקוראים לא יסתכלו בקקנן כי אם במה שיש בו. וכמו כן לא הרבתי להﬠיר ﬠל דברי המחבר הנוסע לבל ירבו דברי ולבל יתרﬠמו הקוראים כי אתן להם חבור שלי תחת ספר המנוח טשארני נ"ﬠ; אך לפּﬠמים בקראי העלים להגיה בﬠתות פנויות לא יכלתי להתאפק והוספתי בדרך קריאתי הﬠרות קצרות (המסומנות באות ה), והקוראים הנכבדים יסלחו לי; אולם גם שתיקתי אינה כהודאה לדברי המחבר, כי פﬠמים רבות קראתי הקוריקטורין בחפזה ומבלי שום לב לתוכן הﬠנינים מחסרון הפנאי, או לא חפצתי אז לכנוס בﬠנין הדורש אריכות דברים בהוכחות וראיות וכדומה. ואיזה השמטות קלות אשר הוכרחתי לﬠשות בדברי הנוסﬠ הﬠירותי ﬠליהן בכל פﬠם במקומן.

וצר לי כי לא יכלתי להדפיס את ספורי הנוסﬠ וזכרונותיו הנמצאים בﬠלים נפרדים לפי סדר הﬠרים והמקומות רק ﬠד אות מם, גם דברים אחרים בכ"י בﬠברית ורוסית נשארו ﬠוד בעזבון המנוח, כי ליוקר הדפוס בפה תם הכסף אשר קצב וﬠוד החברה להדפסת הספר (שמנה מאות רו"כ) טרם נשלם ﬠד תמו; ואולי יתﬠורר גיסו ויורשו של הנוסﬠ, ר' יצחק משה הורוויץ במינסק, אשר החבור הנדפס הזה בשני חלקים נתן לו במתנה מאת ועד החברה, וידפיס את הנשאר ביחד ﬠם תולדות המנוח ולוח השמות וכדומה בחלק שלישי, או אנשים נדיבי לב יתמכו בידו, וﬠל זה ישאו ברכה ותודה רבה מאת כל שוחרי דﬠת ותושיה ובתוכם גם

המוציא לאור אברהם אליהו הרכבי.

ס"ט פטרבורג בחדש זיו התרמ"ד