ספר המידות (ברסלב)/הקדמה שנייה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה שנייה


מה ששמעתי מפיו הקדוש


בענין המדות: דע, הנה בכל מדה ומדה יש בה כמה וכמה בחינות וענינים, וכל מדה היא בחינת קומה שלמה. וע"כ כשחסר לאדם בחינה אחת מהמדה, אף שכל המדה היא שלימה אצלו, אעפ"י כן מחמת החסרון אחד שיש לאדם בהמדה, אזי נראה לו, כאלו כל המדה חסירה אצלו. כמו אצל האדם כשיש לו חסרון באבר אחד, אזי כל גופו מבולבל ומרגיש החסרון בכל הגוף, כמו כן כשחסר לאדם איזה חסרון בהמדה נראה לו, כאלו חסר כל המדה.

והנה המדות הם שכנים אלו לאלו, ע"כ יכולה מדה אחת לעזור למדה אחרת שהיא שכינה אצלה, וכן באיברי המדה יש שכנים ויוכל אבר מדה זו לעזור לאבר מדה אחרת, כדוגמת מה שארז"ל: "אבר מחזיק אבר". דהיינו כשאוכל זה האבר מהבהמה יתחזק אבר האדם, כן אצל המדות יוכל לסייע חלק מדה זו, שהיא בחינת אבר המדה לאבר המדה השכינה אצלה.

וע"כ כשאדם רוצה לילך בדרך הקודש, צריך לשבר כל המדות רעות ולזכות למדות טובות, וצריך לבקש ולחפש עצמו תמיד, ולחפש בכל מדה ומדה אם היא שלימה אצלו, וכשרואה איזה חסרון באיזה מדה, אזי יבקש לו עזר וסיוע מהמדה השכינה.

שייך לאלף בית החדש אות ד דעת סימן א', המתחיל: דע כי לכל העולמות ולכל נברא יש קומה מיוחדת, למשל: מין אריה וכו' וההבדלים כולם הם רמוזים בתמונת האותיות בצרופיהם. והזוכה להבין את התורה וכו'.

נראה לי שזה ענין השיחה, ששמעתי מפיו הקדוש קודש שבת חנוכה תקס"ה מענין הבריות של העולם, שכל התמונות והצורות של כל בני אדם - כולם נכללים בתבת "אדם" הנאמר בתורה: נעשה אדם. כי בזה התבה אדם, שאמר השם יתברך: נעשה אדם, בתבה זו נכללים כל מיני התמונות של כל בי אדם שבעולם. וכן בתבה "בהמה וחיה" הנאמר במעשי בראשית, בזה התבה גם כן נכלל כל התמונות של כל בהמה וחיה וכן כל שאר הנבראים. והאריך בשיחה זו ואמר אז שיש חכמות אפילו בזה העולם, שיכולין לחיות בהם לבד בלי שום אכילה ושתיה, והאריך בשיחה זו הרבה ולא זכינו לכתבה.

שייך לאלף בית החדש אות דעת סימן א' בסופו: וגם יודע התאחדותם, הינו: ראשיתם ותכליתם, כי בראשית ובתכלית הם באחדותם בלי הבדל.

אפשר שזה היה כונת רבנו, זכרונו לברכה, בהתורה המתחלת: לכו חזו מפעלות ה', בליקוטי תנינא סימן ל"ט, כי לכל דבר יש התחלה ותכלית וכו', עין שם היטב. ואפשר היה כונתו ענין הנ"ל, שצריכין לזכות לידע ולהשיג ענין הנ"ל, שבהתחלה ובתכלית הם באחדות בלי הבדל, כי זאת התורה לכו חזו הנ"ל לא זכיתי להבינה היטב, בשעה ששמעתי מפיו הקדוש וגם כשראה התורה בכתב אמר, שבזאת התורה לא כונתי לדעתו. ואמר בזו הלשון: לא כך אמרתי, וגם אפילו לא כך היתה כונתי. ואפשר היתה כונתו ענין הנ"ל, וזה לא בארתי שם בכתב, על כן אמר שלא כונתי; וה' יודע נסתרות.

שייך לאלף בית החדש שחיבר בימי ילדותו. על ידי זריזות בנקל להיות פרנס הדור בגשמיות או ברוחניות. וסימן לדבר: לך אל נמלה עצל, על זה כתיב: משם רועה אבן ישראל, דהינו: פרנס, הינו: שהפרנסות, להיות פרנס, זה עומד על זריזות הנלמד מהנמלה, כי משם רועה אבן ישראל. וענין זה כבר נדפס באלף בית החדש, בלשון אחר אך בסגנון זה שמעתי זה הענין מפיו הקדוש.

(אמר המעתיק) שמעתי איך נתגלגל הדבר שזכינו ברחמיו הגדולים שנמסר לנו הספר הקדוש הוא ספר המידות הזה מרבנו ז"ל. כי נתגלגל הזכות הזה על ידי זכאי הוא הרב ר' דוב חיהל'ס ז"ל, ובאמת היה איש זכאי, לאשר ששמעתי שנתקרב לרבינו ז"ל במסירות נפש ממש, כי הרב הנ"ל היה משמש בכתר הרבנות זמן הרבה בעיר לאדיזשין ברוסיה, ובזמן הזה היה כבר מקורב לרבנו ז"ל, ופתאום נתלהב ליבו לעזוב את המשרה של הרבנות ולתקוע אהלו באהלה של רבנו ז"ל בברסלב. ותיכף עשה מעשה, ועשה כרוז בבית הכנסת של עירו שהוא עוזב את הרבנות ושם דרכו עם כל בני ביתו לעיר ברסלב, אשר משכן כבוד רבנו ז"ל. ושם מצא מרגוע לנפשו שזכה לראות את רבנו ז"ל בכל יום. וגם היה דרכו בכל יום, לילך לרבנו ולספר לפניו סיפורי מעשיות וחידושי תורה שנמצא באיזה ספרים מקדמונים, ולפעמים הגביה רבנו ידו הקדושה ואמר על איזה חידושי תורה ששמע מהרב הנ"ל, שהוא באמת רוח הקודש, והיה זאת להרב הנ"ל למשיבת נפש לידע איזה דבורי תורה הם רוח הקודש, ורבנו ז"ל כיון מה שכיון כדרכו בקודש.

ופעם אחת, סיפר הרב ר' דב הנ"ל, לפי רבנו ז"ל, מעשה מראש ישיבה אחד, שהשיא את ביתו לבחור א' מהישיבה שהיה למדן מופלג ועסק יום ולילה בתורה, ובלילה היה לומד בבית המדרש, והתחיל לבוא אליו מגיד השמים והיה לומד עימו בכל לילה. אך זה המגיד היה מן הסטרא אחרא ולא מן הקדושה (כי מסתמא נכשל באיזה דבר אשר על ידי זה היה כח להסטרא אחרא להתאחז בו) והאברך הזה לא גילה זאת לשום אדם ולא ידע שהמגיד הוא מן הסטרא אחרא.

פעם אחת, התחיל המגיד הנ"ל לפתות אותו שיבוא אל אשתו בימי נדתה, והוכיח לו כי מן השמים הוא, ועל ידי זה תתעבר אשתו עם נשמת משיח. והאברך האמין לו, והתחיל לדבר עם אשתו שתשמע אליו לזה, ואמר לה כי בא אליו מגיד מן השמים וציוה עליו שיעשה כן כי מן השמים הוא זה. אך אשתו היתה יראת שמים מאוד, ואמרה שתשאל מקודם את אביה, ועשתה כן. ותספר לאביה זאת, ונבהל מאוד אביה מזה, כי הבין תיכף שהמגיד הוא מן הסטרא אחרא.

ויקרא תיכף לחתנו, ויאמר אליו, תדע שזה המגיד מן הסטרא אחרא. והסימן הוא, כי אצל מגיד דקדושה נרשמים כל א"ב על מצחו, והאותיות של שם הוי"ה ברוך הוא מאירים על מצחו. ואצל מגיד מן הסטרא אחרא נרשמים גם כן אותיות הא"ב על מצחו, אך האותיות של שם הוי"ה ברוך הוא אינם מאירים על מצחו, תדע שהוא מן הסטרא אחרא, ותזהר מאוד להישמר ממנו. ובטח ירצה להזיקך, על כן אני מוסר לך שמות וקמיעות, ואז לא יוכל להזיקך.

ויהי בלילה בא אליו המגיד, והאברך כשראה שאין מאירים אצלו אותיות של השם הוי"ה ברוך הוא, ידע שהוא מן הסטרא אחרא, ועשה ככל אשר צוה עליו חותנו וניצול ממנו.

ואדמו"ר זצ"ל כששמע המעשה הזאת נתלהב מאוד, ויאמר להר"ר דב הנ"ל: אבל אצלנו ברוך השם מאירים כל אותיות הא"ב! ותיכף מסר אז לאנשיו [להעתיק] ספר הא"ב שלו: (דהינו ספר המידות).

וזהו ענין הנאמרים באותיות הללו, והענין למשל, כשחסר לו ענוה, ויש מדה אחרת המסוגלת לענוה, כגון בטחון, אז צריך לסייע לו ע"י בטחון לבוא לענוה, דהיינו לפעמים הבטחון הוא בקל לו יותר להשיגו ולהגיעו מענוה, ואזי יעשה הקל, ועי"ז יבוא להמדה, שהיא כבידה יותר אצלו. ולפעמים יש לו מדה האחרת, אלא שאינו משתמש עמה, וכשצריך לסייע לו מזו המדה למדה אחרת, צריך להתחיל להשתמש עמה. (פרוש, ע"פ המשל הנז', היינו מי שרוצה לבוא לענוה ורואה שהבטחון מסוגל לענוה, ובאמת כבר יש לו מדת הבטחון, רק שאינו משתמש עם זאת המדה של בטחון, אזי כשרוצה לזכות לענוה, צריך להתחיל להשתמש עם מדת הבטחון, וכן כל כיוצא בזה בשאר המדות והבן.)