ספר המחכים/סדר תפילות שבת

וזהו סד"ר ער"ב שב"ת כאשר בארתי.

בשבת ערבית אומר ברכו ואינו אומר והוא רחום כמו שבארתי לעיל ועוד שהיא תחינה ועוד שאין שואלים צרכיו בשבת פן יתעצב הלב וכתיב ברכת י"י היא תעשיר, זו שבת שברכו השם שנא' ויברך אלהים את יום השביעי ולא יוסיף עצב [עמה] אסור לאדם שיהיה עצב בה, ולכך אין אנו אומרים אמצעיות, שמא יהיה צריך לאחת מהם ומתעצב.

קריית שמע בברכותיה וחותם באחרונה פורס סוכת שלום, ואם אמר שומר עמו ישראל כמו בחול אין מחזירין אותו דהכי אמר רב שלום גאון בישיבה לא היו משנים בשבת ולא בי"ט אך בבית הרב היו משנים, ונותנים טעם לדבריו משל לשני רועים האחד יושב מנגד לעדרו והאחד נעל בפני עדרו כראוי, זה שישב לו מנגד בא ארי ודרס, וזה שנעל כראוי אין מתיירא, כך בחול שאין עסוקים במצות שבת צריכים אנו לומר ושמור צאתנו, אבל בשבת שאנו עסוקים במצות שבת אין אנו צריכים לשמירה אחרת, וזהו ברית עולם, שלא יהיה לנו שום היזק וצער בשבת, ולכך אנו אומרים ושמרו להזכיר אותו ברית וזהו שיסדו ברצה והחליצנו שלא תהא צרה ויגון ביום מנוחתינו.

ואין אומרים ברוך י"י לעולם אמן ואמן, שלא תיקנוהו אלא בשביל שהיו טרודים בעוסקם ולא היו מתפללים משום דסבר כרב דתפילת ערבית רשות כאשר ביארתי ובשבת אוקמו קריית שמע אעיקר תקנתה, שתים לפניה ושתים לאחריה, משום מזיקין, או משום שלפי שלא היו עושין מאומה היו מתפללים תפילת ערבית ולא היו [אומרים] ברוך י"י לעולם אמן ואמן.

ואומר ושמרו, קדיש קצר, שאין להקפיד בשבת לסמוך גאולה לתפילה שאין יום צרה בשבת.

ומתפלל שלש ראשונות שלש אחרונות וקידוש היום באמצע ומזכיר שבת דבראשית ואומר אתה קדשת לשמך וכו' ויכלו עד לעשות ויום השביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים, אלהינו ואלהי אבותינו וכו' וכן בכל תפילות שבת צריך להזכיר יציאת מצרים, כך פי' רשב"ם בערבי פסחים וראיה למבין מקדושה דכסא שאנו מזכירין שניהם וכן בפרשת זכור הזכיר שבת בראשית ובפרשת שמור מזכיר יציאת מצרים לכן צריכים אנו להזכיר שניהם בתפילה ובקדושה.

ויכולו השמים מעומד שאנו מעידים ששבת יוצרנו ומשפט עדים להיות בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים ואע"פ שכבר אמרנוהו בתפלה נתקן בשביל יום טוב שחל להיות (בערב) בשבת שאין אנו אומרים אותו בתפילה ושלא לחלק בתפילת שבתות אנו אומ' אותו תמיד גם בקדוש(ה) (רבים) קבעוהו להוציא בני ביתו ולא הקפידו בו כל כך שיצטרך לאומרו מעומד.

ברכה אחת מעין שבע וכולל בכל יום תמיד למעין הברכות שכך סידור הברכה, ובשביל שבית הכנסת שלהם היה בשדה התקינו ברכה זו כדי להמתין עם שבשדות ומשום מאדים המשמש בערב שבת תקנוה בשבת ולא ביום טוב שחל להיות בחול, ומשום אגרת בת מחלת ליכא דאביי גזר עליה שלא תבא כלל בישוב ואף בי"ט שחל להיות בערב שבת היו אומרים אותה שלא לחלק בשאר שבתות או שמא היו טרודים בצורך אוכל נפש וכך החזקנו בה.

קדיש שלם, במה מדליקין, וקדיש של קטן אמרו גאונים התקינו לאומרו כדי להמתין מאן דלא מצלי משום סכנה דבי שמשי דשכיחי מזיקין, ונ"ל כך להורות פסול פתילות ופסול שמנים ושאר הלכות שבו ומשום חומרא דשבת תקנו בה מה שלא בימים טובים.

שחרית סדר ברכות פסוקי דזמרה ואין אומרים מזמור לתודה שלא היתה קריבה בשבת ומוסיפים מזמורים, יש מהם שמדברין מיצירה ויש מהן שמדברין מן התורה שנתנה בשבת על ידי משה רבינו, ולכך אנו אומרים מזמורים שיסד והלל הגדול נמי מדבר מיצירה ועוד שיכיל כ"ו כי לעולם חסדו כנגד כ"ו דורות שזן הקב"ה בחסד קודם מתן תורה ואע"ג דאביי ורבא דאמרי תרווייהו בתענית אין אומ' הלל הגדול אלא בנפש שביעה ובכרס מלאה שלכך אנו אומרים אותו ליל פסח אחר הסעודה, עשינו שבת כשאר יומי דמחוזא דמשום דשכיחי בהו שכרות הוו אמרי ליה לפני אכילה ובליל פסח ליכא שכרות דאמרי' בין הכוסות הללו לא ישתה.

ומפרש בירושלמי משום שכרות ולא לימא הלל הגדול, ולכבוד ימים טובים אנו אומ' בהם אילו המזמורים כמו בשבת.

נשמת שהוא ברכת השיר שאחרי פסוקי דזמרה, ויש שאומרים נהללך אחר קנה שמים וארץ ולא כן הוא, דכי אמרי וקדוש שמו היכי שייך וכתוב רננו צדיקים בתריה אלא כך הפי' האל הגדול והגבור והנורא אל עליון קנה שמים וארץ נאה לפרש מה שסתם, האל בתעצומות עוזך, האל לשון חוזק שנא' ואת אילי הארץ הגדול בכבוד שמך, כבוד שמו (הוא) וגדולתו הוא ששמו אדני והוא אדון לכל, הגבור לנצח נצחים, בשר ודם מתיירא ומתחלש ויגיעה וחולי לא שייכי ביוצרינו ולעולם הוא גבור בי"ר בלע', הנורא בחיילי נוראותיך, אפילו חיל שלו הם מלאכים שמתייראים ממנו שנא' (ו)בשתים יכסה פניו, המלך היושב על כסא רם ונשא וכו' וזהו אל עליון שאמר שהמלך עליון על כל.

נהללך כו' כאמור לדוד אמר ברכי נפשי כו' וכתוב רננו צדיקים פתרון ועוד כתיב שנאה להללו, בפי ישרים תתהלל, כדכתיב לישרים נאוה תהלה, ובדברי צדיקים תתברך, הקב"ה נקרא צדיק שנא' צדיק וישר הוא ונאה לצדיקים לברכו, משום שנא' וברכות לראש צדיק מי יברכנו הצדיקים, ובלשון חסידים תתרומם, בכל מיני רוממות.

ובקרב קדושים תתקדש, לקדושים נאוה קדושה, כך סדרו במחזורים זקנים, אך החדשים יעקבו המישור ובשביל שראו יצחק חתום בראשי השיטות בקשו לחתום רבקה (בראשי) בסוף השיטות:

ואמנם שמעתי כי יש מקומות באשכנז שמסדרין אותו כך ביום הכסא. ונר' לי משום המדרש דעל רננו צדיקים שהוא יצחק נחתם בו.

קדיש קצר, ברכו, יוצר, אל אדון על כל המעשים ברוך ומבורך בפי כל נשמה, עשרה תיבות יש בו כנגד עשרת הדברות, ובאחרונות שתים עשרה כנגד שתים עשרה שבטים, שבח נותנים לו כל צבא מרום תפארת וגדולה שרפים וחיות ואופני קדש, ואמצעיות שמנה תיבות לכל שיטה ושיטה העולות לשבעים ושתים, כנגד שבעים ושתים שמות של הקב"ה.

אל אשר שבת מכל מלאכתו ביום השביעי נתעלה וישב, לכל בריאה ובריאה ברא הקב"ה שר, ובליל שבת בראשית ישב על כסא כבודו וקרא לכולם, ובעמדן לפניו עמד מכסאו להושיב בו שר של שבת, וזהו תפארת עטה ליום המנוחה, שכבוד גדול עשה לו להשיבו על כסאו לפני כל השרים, גם בראותם כך עמדו ואמרו שירות ותשבחות לשר של שבת, בא הקב"ה והראה אותה שמחה לאדם הראשון, כשראה לכל אחד ואחד שהיה משבח לשר של שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת, אמר לו הקב"ה לו אתה אומר שירה ולי אי אתה אומר שירה, כיון ששמע שר של שבת שטוב בעיני הקב"ה לומר שירה מיד ירד מן הכסא וצוח ואמר טוב להודות לי"י, וענו כולם ואמרו ולזמר לשמך עליון, זה שבח של יום השביעי אותו כבוד שעשה לו הקב"ה זהו שבחו, ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת כלומר [כל] מה שבאותו מזמור טוב להודות לי"י, לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו אילו השרים שענו את' כולם אחריו לזמר לשמך עליון.

ואין לפותרו לענין אחר שהרי אין יציר מפאר ומברך לי"י כי אם ישראל ומהו כל יציריו אלא ודאי כמו שפרשתי כך האמת.

ומסיים עד גאל ישראל ומתפלל בלחש ג' ראשונות ואו' ישמח משה כנגד שבת של מתן תורה ושלש אחרונות.

שבע ברכות תקנו בשבת כנגד שבעה הזכרות שבמזמור שיר ליום השבת, ויש אומרים כנגד שבעה קולות שבמתן תורה, ויש אומרים כנגד שבעה קולות שאמ' דוד על המים, וזה שאמר דוד שבע ביום הללתיך, ביום זה שבת, ואולם יש אומרים שאמרו דוד על הברכות של קריית שמע שחרית וערבית שהן שבע, ערבית שתים לפניה ושתים לאחריה, וברכת המלך בכבודו [וכו'] לעולם ועד [ו]על כל מעשיו אינה מעיקר התקנה כאשר ביארתי למעלה, ושחרית שתים לפניה ואחת לאחריה, וי"א שקבעו ז' פעמים ביום קדיש משום שבע ביום הללתיך מבלעדי קדיש של קריית תורה, ויחזור ויתפלל בהגבהת קול כדי לומר קדושה.

קדי"ש של"ם.

ויוציא ס"ת ויאמר גדלו וכל הסדר כאשר ביארתי לעיל, ויעמיד הספר על המגדול ויאמר על הכל, ויש מחזורים שכתוב בהן כקדושתו על החיות כן קדושתו על כסא הכבוד ולא יאות אמרין, דכל הקרוב אליו משפטו להיות קדוש יותר ואין לתלות קדושת כסא הכבוד לקדושת החיות.

ויש שמהפכין ואומרים כקדושתו על כסא הכבוד כן קדושתו על החיות כל זה אינו שוה, דאיז' חידוש משמעינן ועוד מה יהיה ובכן יתקדש שמך, לכן טוב ונאה לומר כאשר שמעתי מאמנ"ע כקדושתו על החיות וכקדושתו על כסא הכבוד כן יתקדש שמך בנו לעיני כל חי הכל הבו גודל כו', ואם יש כהן יאמר כהן קרב פלוני ברבי פלוני הכהן, ואם אין כהן יאמר אין כהן קרב ישראל ר' פלוני בר' פלוני.

ואל יאמר יעמוד אחרי שאמר קרב כבר, וקורין שבעה כנגד שבעה ימי השבוע המתקיימין בזכות התורה שנאמר אם לא בריתי וגו' וכנגד שבת שהוא שביעי לימים ואם רצה להוסיף על שבעה מוסיף וכן ביום הכיפורים על ששה וביום טוב על חמשה אבל לא על ארבעה דחול המועד ודראש חדש משום ביטול מלאכה לעם, וכן על שלש דמנחה דבשבת ובתענית אין מוסיפין משום איחור תפילת המנחה.

קדיש קצר.

ומפטיר וקורא בתורה לכבודה, וז' ברכות תקנו לו כנגד הז' שקראו בתורה, ולא יפחות בנביאים מעשרים ואחד פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה, לכל גבר ג' פסוקים.

אי לא פסיק סידרא או ישלימם.

אחר שהפטיר יאמר החזן יקום פורקן ויפקוד נשמות נוחי נפש, תהלה, זקנים ונערים יהללו שם י"י וכו' והקהל יגמרו אותו פסוק עמו ויאמרו הודו על ארץ ושמים וכן וירם קרן כו', קדיש קצר אחר תהלה, ומתפלל בלחש תפילת מוסף, ג' ראשונות, ואומר תכנת באלפא ביתא דתשר"ק כנגד שבת של קיבוץ גליות, לכל קיבוץ שייך שריקה כמו ישרוק י"י לזבוב.

תכנת שבת כמו ותוכן לבנים, אמרת בעשרת הדברים ויום השביעי שבת לי"י אלהיך להוציא מלב הנוצרים והישמעאלים שעושין שבתם אילו ביום ו' ואילו ביום א', שהרי כולם קוראים לשבת שבת וקרא כתיב וישבות (אלהים) ביום השביעי.

רצית קרבנותיה שאין בו שעיר חטאת, שלא להזכיר בו שום רמז עון.

ציויתה פירושיה אלו העשרונים שמפורש מניינם שנא' ושני עשרונים.

עם סידורי נסכיה זהו ונסכה שאין מפורש סכום הנסך וסדרו עם העשרונים.

מענגיה לעולם כבוד ינחלו וראיה מיוסף מוקר שבת, ושר של שבת אמר לוו עלי ואני אפרע.

טועמיה חיים זכו מצוה לטעום תבשיל של שבת מערב שבת ולתקנם כהוגן כדי שיהיו מאכלים לתאוה דרך טעמיה לחיו' טועמיה

גם האוהבים דבריה, להתענג בו ולכבדו [לבלתי] (ל)עשות דרכיו ולהשיב משבת רגלו וכמה דברים, גדולה בחרו, כמו לודייקי שמצינו בו אחת מהם ונתגדל, שהיה מסדר מנות יפות לשבת וזכה לשלחן זהב וכלי זהב.

אז מסיני נצטוו עליה להקריב בה אע"פ ששבת ניתן במרה לא נצטוו על קרבנותיה עד סיני.

קרבן כראוי מה כראוי משל למלך שזימן משרתיו ונתן להם שתי תבשילין כשרצה לאכול אמרו לו משרתיו אתה אדונינו המלך מה תאכל אמר להם די לי במה שאכלתם שני תבשילין כך הקב"ה האכיל לישראל לחם משנה (שנא' וביום) ולא תבע (אליהם) לשלחנו אלא לחם משנה שנא' וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים.

ושל"ש אחרונו"ת, וחוזר ומתפלל בהגבהת קול כדי לומר קדושה ובה קבעו שמע, שפעם אחת גזרה אומה הרשעה שלא לקרוא קריית שמע וקבעוה בתפלה וכשנחדל השמד חזר הדבר ליושנו, סלקוה מתפלת יוצר שקראו בה קריית שמע ולא אבו לסלקה מכל וכל כדי לזכור חסד המקום, ואני שמעתי שהבינו אויבים שהיו אומרים אותה בקדושת יוצר ובטלוה משם שהיו אויבים עמהם בכל עת התפילה וקבעוה בקדושת מוסף שהיא כל היום והיו יכולין לומר לרצונם גם אמרוה בניגון מתכבד שבתיבה שפוסק בה ראשון מתחיל לאמר (ועל) [וכן] כולם שלא יבינו שיאמרוה בשביל שמע.

אחרי שמע י"י אחד שאין רוצים לומר אחד הוא אלהינו לפי שאברהם אבינו נקרא אחד דלא לישתמע שהוא אלהינו.

ועל ידי שכורכים הוא אלהינו הם טועים ואם לא יברכו לאחד לא יצטרכו לתוספות שאז יעידו שאלהינו הוא אחד ואין אחר עמו אבל בכרכינו משמע שאותו הנקרא אחד הוא אלהינו לכך מוסיפין ויש אומרים אדיר אדירנו בכל שבת ושבת מפני שאותו מזמור נאמר על מתן תורה (על) לישראל ואמרו המלאכים תנה הודך על השמים.

ומה שאנו אומרים בכל הקדושות נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישין אותו וכו' ובשבת נקדישך ונעריצך כסוד כו' (שאין) שאנו עושין המלאכים עיקר ובקדושת מוסף אנו [אומרים] המוני מעלה עם עמך ישראל הרי אנו עושין ישראל עיקר, על פי המדרש נתקן, שש כנפים לאחד כל כנף אומר שירה ביומיה ובשבת אומר' החיות אין לנו עוד כנף, והקב"ה אומר יש לי עוד כנף אחרת בארץ שתאמר לי שירה אילו ישראל, זהו שאמר הכתוב מכנף הארץ זמירות שמענו, ושלא לחלק בתפילת יוצר לא תקנו כך אלא במוסף, ויסיים קדיש שלם.

אין כאלהינו וכו', מי כאלהינו, נודה לאלהינו וכו', הרי אמ"ן בראש אזכרות ואתה בד' אזכרות הרי שתים עשרה אזכרות בברוך אתה אמן במקום י"ב ברכות שאנו מחסרים בתפלה בי"ט ושבת, ומאה ברכות יש לנו להשלים לפי יכולתינו במיני פירות.

מנחה, תהלה, ובא לציון שהיה לנו לומר משחרית כאשר ביארתי.

קדיש קצר, ואני תפלתי לך, אומות העולם אחרי אכלם ואחרי שתם אינם זוכרים מי בראם ומזמרים ומריעים לשמחתם, אבל אנחנו אחרי אשר אכלנו סעודה שלישית אין אנו שוכחים את בוראינו ובשעת מנחה שהיא עת רצון לפניו אנו מתפללים, דכשם שאנו עושין כמשפט עשה לנו כמשפט אב לבן והפוך מדת הדין למדת רחמים, וזהו אלהים ברוב חסדיך ענינו באמת ישעך, ענינו בישעך שהיא אמת וכדאמר דוד ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר ואני תפלתי וגו', יושבי שער משיחים בי ואומרים, דרך שותה שכר מנגן נגינות וזה אחרי אכלו ושתו הוא עומד ומתפלל.

ולפי שעזרא תיקן קריאת תורה במנחה מפני יושבי קרנות שאין עוסקין אלא במקח וממכר ולא עסקי באורייתא ועמד ותיקן קריאה זו להגן עליהם, ואנו אומרים ואני לפני קריאת התורה להודות ליוצרינו שלא עשנו כהם.

וביו"ט במנחה שאין בו קה"ת ולא סעודה שלישית לפי הנראה אין אנו אומ' אותו.

וקורין בתורה שלשה ויתחיל סדר השבוע הבא וקורא שם י' פסוקים לג' בני אדם לכל הפחו', כנגד עשרה בטלנים או כנגד עשרת הדברים.

ופרשת עמלק דלית בה אלא ט' פסוקים שניא משום דפסיק סידר'.

ואותה פרשה קורין אותה בשיני וחמישי, ובשבת הבאה חוזרים ומתחילים אותה ומשלימים כל הסדר.

הקורא לא יפחות מג' פסוקים כנגד תורה ונביאים וכתובים וכנגד כהנים ולויים וישראלים, ולכך אין מתחילין בפרשה ואין משיירין פחות מג' פסוקים, ופ' ויחל והקרבתם ידועות ששם מתחילין לקרוא ואין לחוש שמא יאמרו הראשונים לא קרא אלא ב' פסוקים.

ופרשת וביום השבת צריך להתחיל בה או לסיים ובאחרי הסיום לפי מאן עייל ושאיל.

ואינו אומר קדיש אחר הקריאה, כי יאמרנו בעמידה לפני התפילה שלא לחלק בתפילת המנחה כאשר ביארתי.

וגוללים התורה, ובגללו אומר יהי רצון ויחזיר ס"ת למקומו ויאמר בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם י"י וגו' והקהל יענו הודו וכו' וירם וכו'.

קדי"ש קצ"ר.

ומתפלל בלחש ג' ראשונות ואתה אחד כו' ואנו ושבת מעידים ביוצרנו שהוא אחד שנאמר כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני י"י מקדישכם, והוא ושבת מעידים בישראל שהוא גוי אחד בארץ ולכך קבעו ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ויוצרנו ואנו מעידים על שבת שבו בחר שנא' ימים יוצרו ולא אחד בהם זהו השבת, כי לא נקרא בוי"ו וגם בכתיבתו יקרא בתמיה.

תפארת גדולה ועטרת ישועה בזכות שבת יושע שנאמר בשובה ונחת תיושעון.

אברהם יגל לפי שהאבות שמרו שבת נקבעו בה, באברהם כתיב "וישמור משמרתי" וגו' ששמר אפילו עירובי תבשילין, וכתיב "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו" - זה יצחק, וביעקוב כתיב: "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, הדא אמרה ששמר יעקב את השבת, בראשית רבא, ואברהם שהיה אביו של יצחק שהיה צדיק שייך ביה גילה שנאמר "גיל יגיל אבי צדיק".

יצחק ירנן, מצינו באגדה, "רננו צדיקים בי"י", בזמן שצדיקים רואין הקב"ה מיד אומרים שירה, שכן מצינו ביצחק כשנעקד וראה השמים פתוחים מיד אמר שירה, יעקב ובניו ינוחו בו כדאמר "ויחן את פני העיר".

שלש אחרונות.

צדקתך, וצדקתך (ו)צדקתך, לפי שנתנה תורה בשבת קבעו אלו פסוקים של צידוק הדין, בראשון יש י' תיבות כנגד י' הדברות, ובשני מ' אותיות ככנגד מ' יום שהיה משה בהר, ובשלהי ה' תיבות כנגד ה' חומשי תורה, והצדוק הדין אנו אומרים בשביל הנשמות שחוזרין לדינם למוצאי שבת, ואם ראש חדש למחרתו לא יאמרנו שאינם חוזרים לדינם שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו'.

והאומר לפי שנפטר משה רבינו בשבת אנו אומרים לכבודו אי אפשר להיות, שהרי בז' באדר מת משה ובעשור לחדש הראשון עברו הירדן ובעשרים ושנים בו התחילו לסבב את יריחו, הכי איתא בסדר עולם, וכבשו יריחו בשבעה ימים ושבת היה, ואחרי שעשרים ושמנה בו היה שבת אם כן ראש חדש שלו היה יום א' וראש חדש אדר יום שבת, נמצא שז' בו לא היה שבת כי אם ו' בשבת, ועוד כתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, אלמא ביום שמת היה כותב אלמא לא מת בשבת.

וכל שבת שאומרים בו הלל אין אומרים אותו ולא ידעתי הטעם אם לא משום "זה היום עשה י"י נגילה" וגו' ולא בעי לאדכורי שום עצב והכא כתיב משפטיך תהום רבה ואומר במדרש מאן דאת מחי את מדקדק.

קדי"ש של"ם.

ומותר להתעסק בו בתלמוד, שהרי מנהג בכל לומר מסכת אבות בקיץ ובחורף, ויש שנמנעים לומר משום כבוד משה רבינו ואומרים שנפטר בשבת לעת ערב דכתיב מספר ימיך אמלא ואומרים נשיא שמת כל מדרשין בטלים, ולא יאות עבדין, חדא שלא כך היה כאשר ביארתי, ועוד הא דאמ' נשיא שמת וכו' לא הוי אלא ביום קבורה וטוב לעסוק בתורה מלהיות יושב ודומם.

ומנהגינו שאין אנו שונין מסכת אבות אלא בקיץ ומנהג בורגויינא שאין שונים אלא בחורף, לא ידעתי טעם בדבר, ושמעתי כי דרך היה לאומרם ולפרשם כדי להשמיע אל העם והיו שוהין הרבה, ולכך בני צרפת לא היה להם פנאי בימי החורף, ובני ברגוניא היו מרבים בסעודות ג' בקיץ ולא היה להם פנאי לאומרם, ואף כי עתה אילו ואילו אומ' אותה במרוצה, מכל מקום (ו)לא הניחו מנהג אבותם, והאומרם תמיד זריז ונשכר.

והמנהג פרק לשבת וסימן התחלתן לבני צרפת נפ"ש^[1] ולפעם ראשונה לא הוצרכנו לשום סימן, כי שבת ראשונה אחר פסח מתחילין אותו ולבני ברגונייא וש"ת ולבלתי התגנות הסימן הסירותי אות של פעם ראשונה לכבודם.

קדי"ש קט"ן.

נראה שכל אותם קדישים שאומרים קטנים לא נתקנו אלא לחנכן במצות דאי הוו חובה האיך מוציאין את הקהל, שכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחר ידי חובתו.

וסימ' פיר' אבות, משה רבינו עקביא בן זומא במאמר ר' מאיר, משה קבל תורה, שכל ישראל אינו מן המסכת הזאת אלא כדי להפיס דעת עמי הארץ מתחילין באותה בבא בכל פרק ופרק והוא ראשית פרק אחרון מסנהדרין.

רבי ר' אומר (הקדוש) שהיו קורין אותו רבינו הקדוש, עק(י)ב[י]א, בן זומא כך שמו, במאמר בעשרה מאמרות, ר' מאיר כשמו חס"ל.

מוצאי שבת אומרים והוא רחום, ברכו, ומיבעי ליה לאינש לאוגודי בברוך י"י כי היכי דניתציל מהיזיקא דההיא שבתא.

קריית שמע בברכותיה, ברוך י"י לעולם, יראו עינינו, קדי"ש קצ"ר, ומתפלל בלחש ואומרים אתה חוננתנו באתה חונן, אם שכחו שם אומרו בשומע תפלה, ואם לא אמרו כלל אם יש לו כוס להבדיל עליו אין לחזור ולהתפלל אבל אם אין לו כוס צריך לחזור ולהתפלל. קדי"ש קצ"ר.

ויהי נועם לברך מעשה ידינו לששת ימי המעשה ומעשה ידינו ולכך אין אנו אומרים אותו בהיות י"ט באותו שבוע שאסור במלאכה.

יושב בסתר עליון זהו שיר של פגעים, פירש טוב לאומרו להבדיל מעליו המזיקין, ולא נכתב בו זיי"ן לומר שהאומרו אינו צריך כלי זיי"ן, ומשום שמחשיכין במוצאי שבת בבית הכנסת דלא ליתחזי שבת כמשאוי, נתקן לאומרו אחר ויהי נועם, לפי שהוא אחריו בתילים וסדר קדושה אחריה והכל בנעימה ובאריכות כדי להאריך מנוח על אותם שחוזרים לדינם אחר סדר קדושה, כדאמרינן מוצאי שבת צועק מלאך המות הממונה על הרוחות חזרו לגיהנם למות שכבר השלימו ישראל את סדריהם. כללא דמילתא באומרו ויהי נועם נאמרים כולם ואם אין אומרים אותו אין אומרים אותם. ואומר אחר תפלתו קדיש שלם, ובעת אומרם לא יאמר' עד אחר סדר קדושה כדפריש'.

ויתן לך לפי שמתחלת השבוע, התקינו להתחיל פסוקים טובים לסימן טוב, ולא משום ניחוש כי לא נחש ביעקב.

קדי"ש קט"ן.

ויבדיל בביתו על הכוס אע"פ שהבדיל בתפלה, ונכון להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוים ודרך לויה מעומד וקידוש נמי שהוא כמו שאנו יוצאים לפני המלך היה לנו לעשות מעומד מזה הטעם, אך לפי שאין קידוש אלא במקום סעודה צריך לישב, דאי קאי ויתיב מחזי כחוכא ואיטלולא, ולכך חל י"ט להיות מוצאי שבת עבדינן ליה מיושב משום הקדוש די"ט.

ואסור לכבויי ולאדלוקי ולעשות שום מלאכה עד שיבדיל באחד מהם או יברך ב"א י"י אלהינו מלך העולם המבדיל בין קודש לחול, פסקתי.

והני נשי דנהיגין דלא למיעבד עבידתא באפוקי שבתא מקמי דתתפני סידרא מנהגא, לאחר דתתפני סידרא לא מנהגא.

נשל"ם סד"ר של שב"ת.

אילו ימי"ם שאי"ן נופלי"ן ע"ל פניה"ם.

כל ימי ניסן מוסיפין עליהם ערב פסח ומחרת הפסח שאין אומרים בהם למנצח, דערב הרגל כרגל וצפרא דרגלא כריגלא.

ומר"ח סיון עד ה' ימים אחר עצרת, לפי שהן תשלומין לחגיגת עצרת, ואמנ"ע היה או' ד' ימים אחר עצרת משום דכתי' אסרו חג בעבותים, הוסיפו על החג כדי אמירת קרבן שהוא ד' ימים, ומוסיפין עליהם ערבו ומנחתו שאין אומרים למנצח כאשר ביארתי.

חנוכה ופורים ויו' י"ד וט"ו באדר הראשון שהם אסורים בהספד ובתעני(ו)ת אבל במנחה של י"ד אין למנוע, הכי מוכיח שיטת ההלכה בפ"ק דמגילה ואין אומרים למנצח, ושיר מזמור לאסף מנהג אין אומרים אותו אך שמעתי מר' ה"ר ריב"ט כלל זה כל יום שאין בו מוסף אומרים בו שיר מזמור לאסף.

במנחה ערבי(ת) שבתות וימים טובים וראשי חדשים, יום חופה אחרי עשותה ושחרית שבא חתן לבית הכנסת ובשביל חתן אין מוסיפין בחול יותר מג' בקריאת התורה, ואע"ג שנעשה כרגל הני מילי בדברים שבגופו, כגון ז' ימי המשתה שנוהג במות אביו או אמו ואחר כך נוהג ז' ימי אבילות או לנגעו ולנגע כסותו כדא' במ"ק, אבל לציבור לא לעבור על תקנת חכמים שאמרו אין מוסיפין בחול, ואפשר אם קראו שלשה כבר החתן יקרא רביעי כמו ברגל וזהו בגופו אבל בחמישי לא, דיותר מרגל לא עבדינן ליה, דחול המועד קרוי רגל.

ויום שבוע הבן שהוא יום המילה, ויש מקומות שאומרים בו למנצח משום דאית ביה ט' פסוקים כחדשי עיבורה של אשה, ויש מדרש ישגבך שם אלהי יעקב, למה הזכיר יעקב יותר משאר אבותיו משום שהיו לו גילגולין וטילטולין יותר מן האבות ובכולם עזרו הבורא, כהדא מקשייתא דאמרין נשיא רחמנא דענית' לההיא מקישתא יעזור לך.

ויש מקומות שאין אומרים אותו משום דכתי' על המילה שש אנכי על אמרתך ולא שייך לאדכורי ביה צרה.

ואם יחול ביומי דעשרה ימי תשובה או דתעניתא ורגילים למימר בהן י"ג מדות, ודוי לא שבקינן ודכולי עלמא קרוי דלא מבטלינן רק והוא רחום ותחינות.

ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דאמ' ר' יוחנן ולואיי שיתפלל אדם בכל יום וכן בקריית שמע וברכת המזון שהם דאורייתא אבל בדרבנן אינו חוזר בתפילה אלא שאומ'.

היה מתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק מיד.

התפלל ומצא צואה או מימי רגלים בתוך ד' אמות חוזר לראש, וכל הבירה כד' אמות לר' אליעזר, ובירוש' עבדינן עובדא כוותיה ומעשה רב, ואולם בתלמוד יש אמר רבא אינה כד' אמות וקיימא לן כרבא דבתראה הוא, הלכך בתפילה לא תפשינן לא מאן דהדר משום ולוואיי שיתפלל אדם בכל יום, ולא מאן דלא הדר משום דקיימא לן כרבא, ודווקא בתפל' דאמר שהיא תועבה צריך לחזור משום שהיא במקום זבח וכתיב זבח רשעים תועבה, אבל בשאר ברכות לא צריך לחזור.

1. נשא, פנחס שופטים