ספר המחכים/סדר ראש חודש

סדר ראש חדש

ערבית יאמר 'יעלה ויבא' ב'עבודה' ואם לא אמר וסיים ברכתו אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין החדש בלילה, והא דאמרינן ימים שיש בהם מוסף כגון שבתות וימים טובים וראשי חדשים ערבית ושחרית ומנחה אומר מעין המאורע בעבודה ואם לא אמר מחזירין אותו, מוקמינן לה בליל שני של ר"ח של שני ימים שכבר מקודש הוא, ותוספות פירש מה שפירשו אך כך אמר ריב"ט בתשובות.

שחרית כחול אך בעבודה אומר 'יעלה ויבא', ואם לא אמר, אם נזכר קודם שסיים ג' ברכות אחרונות, חוזר ל'עבודה' בין יחיד בין שליח צבור כשמתפלל בלחש דבכך אין טורח לציבור, אבל אם סיים תפלתו שצריך שיחזור לראש(ון) יחיד חוזר אבל שליח צבור אינו חוזר בכל עת שעתיד לאומרו בתפלה אחרת מפני טורח ציבור.

ובראש חדש שני ימים ולא אמרו במנחה של יום ראשון לא בלחש ולא בקול, נראה דכיון דאין באותו יום תפלה אחרת שצריך לחזור אע"ג שעתיד לאומרו ערבית ושחרית ומנחה של יום שני, ועוד דאם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים נמצא דשייכי זה בזה, אפי' הכי צריך לחזור שלא לחלק במנחה ראש חדש שאינו אלא יום אחד.

והאידנא שכל אחד ואחד מתפלל לעצמו אם שליח צבור אמרו בלחש אינו צריך לחזור כלל לא לראש ולא לעבודה שאינו חוזר ומתפלל אלא משום קדושה וכן נר' ממשיב הרוח ומוריד הגשם ומשאילה (אך שאלה ותן טל ומטר), או שמא אין לאומרו שמאחר שאין צריך לחזור אם אמרו הוי הפסקה [ו]יכול לאומרו בלא חזרה בשומע תפילה, ואם לא אמרו שם אין צריך לחזור.

קדי"ש של"ם, ומוציא ספר תורה וקורין בסדר פנחס בפרשת תמידין ד', הראשון מתחיל וידבר וקורא ג' פסוקים "וידבר", "צו", "ואמרת", והשני דולג ואומר "ואמרת", "את הכבש (ה)אחד", "ועשירית האיפה", השלישי "עולת תמיד", "ונסכו", "ואת הכבש השני", "וביום השבת", "עולת שבת", ומשום דאין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים פן יחשבו היוצאים שהאחד סיים הפרשה ולא עוד ודין בב' פסוקים ולכך אומרים וביום השבת.

[ו]כשם שאין משיירין כך אין מתחילין בפרשה בפחות מג' פסוקים פן יאמרו הנכנסים זה לא קרא אלא מתחיל הפרשה ודיו בב' פסוקים אלא סמכו אמאן דמעייל ושאיל, הואיל דלא איפשר בלא אחד מהם ועוד טוב שהרביעי שבא בשביל ראש חדש יתחיל ובראשי חדשיכם, ומסיים הפרשה. קדי"ש קצ"ר.

וגוללין ספר תורה, ואין אומרים יהי רצון ביום שקורין בו הלל, תהלה, ביום שקוראין בו הלל אין אומרים למנצח משום דכתיב ביום צרה וקרינן ביה זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו, ובא לציון. יש מקומות שאומרים תהלה בעוד שגוללים ויש שאומרים אותו מעומד, קדי"ש קצ"ר.

מוסף, ראשי חדשים, מתפלל בלחש ואחר כך בקול משום קדושה, קדי"ש של"ם, עלינו לשבח.

מנחה, תהלה, קדי"ש קצ"ר, מתפלל בלחש ואומר יעלה ויבא ויחזור בהגבהת קול משום קדושה, קדי"ש של"ם. חל ר"ח שני ימים כזה כן זה.

ואם חל בשבת אינו מזכיר שבת ביעלה ויבא שהרי לקח חלקו, וזה אינו בא אלא בשביל ר"ח. ובספר תורה קורין בראשון בסדר היום והשביעי קורא סדר ראש חדש ומתחיל "וידבר", ויש מקומות שאין קורין אלא "ובראשי חדשיכם" ואין הדין עמהם. והוכחה במגילה פרק 'בני העיר' דאמרינן לרב דאמר קרי' בפרשת שקלים בצו את בני ישראל מאי שנא ראש חדש אדר שחל להיות בשבת משאר ראש' חדשים ולדבריהם שני ושני.

מוסף אתה יצרת, מזכיר קרבנות שבת ואחר ראש חדש וחותם מקדש השבת ישראל וראשי חדשים.