ספר המחכים/מבוא

מעולם לא עברתי על דעת חבירי והם בקשו ממני לסדר סדר התפלה יחד למען ירוץ קורא בו, למען לדעת במה יעבוד בוראו שהרי כתיב שויתי י"י לנגדי תמיד, פי' כשאדם מתפלל יהיה כאלו שכינה לנגדו, ואין מעמידין לפני מלך אלא מי שיודע בתכסיסי מלכות, על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש, כי ביוצרי בטחתי ולכבודו הוחלתי כי התפלה במקום עבודה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם, איזהו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה, שהרי הכהנים היו לומדים הלכות עבודה בטרם החילם לעבוד, כך טוב שילמדו יורדי לפני התיבה הלכות תפלה בטרם החלם להתפלל, ומה שיעלה בידי מן השמים אבאר אמת ואמונה כי אין לאיש לירד לפני התיבה אפילו באקראי בעלמא עד שיביא שתי שערות ויגדלו כדי לכוף ראשן אל עיקרן, כי קודם לכן לא מיקרי איש ואנן בעינן [לתפלה] איש, שנאמר מדוע באתי ואין איש, והטעם לפי שאינו מחויב במצות וכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן ולהיות שליח צבור קבוע עד שיתמלא זקנו התחתון, וגדול שתי השערות אינו לתפלה לבדה אלא לכל דבר נמי שיאבה להוציא אחרים ידי חובתן כגון ברכת המזון וקדוש ושאר ברכות כולן אבל להשלים מנין וזימון משלים בלא שערות ולזימון עשרה עושין אותו צניף מכי יודע למי מברכין וסוגיא דעלמא כך היא, ובירושלמי דברכות אמרינן דכל שכן בשלשה דליכא הזכרת השם.

ושמעתי שיש בירושלמי: "ספר תורה וקטן עושין [אותו] צניף לעשרה". ומתוך כך יש אומרים שקטן וחומש בידו עושין אותו צניף לעשרה וקשה דקאמר אותו מכלל דכל חד וחד באפי נפשיה קאמר דעושין אותו צניף ואי לתפלה אטו ספר תורה גברא הוא לו, וצריך לאוקמי כדי להעמידו על האמת דס"ת עושין אותו צניף לענין עיבור השנה, דקאמר בפרקי דרבי אליעזר עיבור השנה בג', ר' אליעזר אומר בי' ואם נמעטו מי' מביאין ס"ת לפניהם ועושין עגול', וקטן לענין ברכת המזון כדאמר'.

ובבראשית רבא יש קטן וס"ת עושין אותו צניף לעשרה, אך מפ' שם דהיינו דוקא לזימון אבל לתפלה ולקריית שמע עד שיביא שתי שערות, וההיא דר' יוסי בן חלפתא דאמ' בירושל' כמה זמנין אכלת עם אבא חלפתא ולא אזמין עלויי עד דאייתינא שתי שערות, הכי קאמר לא הניחוני לברך עד דאייתינא שתי שערות אבל להצטרף לא בעינן שתי שערות כדאמ'.

ובבראשית רבה קאמ' קטן וס"ת עושין אותו צניף לי' הדא אמרה לברכת המזון אבל לקרי' שמע ולתפלה אין עושין אותו צניף עד שיביא שתי שערות ומדקרי ליה צניף משמע דאפי' להצטרף לתפלה בעינן שתי שערות, אך סוגיא דעלמא לא נהגו כך.

נחזור על הראשונות, שליח צבור צריך שיהיה רגיל וביתו ריקם מן העבירה, ומטופל ואין לו, ושפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב ובקי לקרות בתורה ובכתובים ובנביאים ופרקו נאה, מאי פרקו נאה אמר אביי שלא יצא עליו שם רע בילדותו שנא' היתה לי נחלתי כאריה ביער ואמרה מר זוטרא בר טובי' זה שליח צבור היורד לפני התיבה שאינו הגון וכו' כדאמ' בתענית ולפי שבא לרצות בינינו ובין קוננו צריך שיהא לבבו שלם עמו.