ספר הישר - מקרא ואגדה/שמות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
~204~

ואלה שמות בני ישראל אשר ישבו במצרים הבאים את יעקב, איש וביתו באו כל בני יעקב מצרימה. בני לאה, ראובן ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם. ובני רחל, יוסף ובנימין. ובני זלפה שפחת לאה, גד ואשר. ובני בלהה שפחת רחל, דן ונפתלי. ואלה תולדותם אשר ילדו להם בארץ כנען, טרם בואם מצרימה עם יעקב אביהם. בני ראובן, חנוך ופלוא חצרון וכרמי. ובני שמעון, ימואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית. ובני לוי, גרשון קהת ומררי ויוכבד אחותם אשר יולדה להם ברדתם מצרימה. ובני יהודה, ער ואונן ושלה ופרץ וזרח וימת ער ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול. ובני יששכר, תולע ופוה ויוב ושמרון. ובני זבולון, סרד ואלון ויחלאל. ובני דן, חושים. ובני נפתלי, יחצאל וגוני ויצר ושלם. ובני גד, צפיון וחגי שוני ואצבון ערי וארודי ואראלי. ובני אשר, ימנה וישוה וישוי ובריעה ושרח אחותם ובני בריעה חבר ומלכיאל. ובני בנימין, בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד. ובני יוסף אשר יולדו לו במצרים, מנשה ואפרים. ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, אלה הבאים את יעקב אביהם מצרימה לגור שם. וישבו יוסף וכל אחיו במצרים לבטח, ויאכלו את טוב ארץ מצרים כל ימי חיי יוסף. ויחי יוסף בארץ מצרים שלוש ותשעים שנה, וימלוך יוסף על כל מצרים שמונים שנה. ויקרבו ימי יוסף למות וישלח ויקרא אל אחיו ואל כל בית אביו, ויבואו כולם יחד וישבו לפניו. ויאמר יוסף אל אחיו ואל כל בית אביו, הנה אנוכי מת ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאבותיכם לתת לכם. והיה בפקוד אלוקים אתכם להעלותכם מזה אל ארץ אבותיכם, והעליתם את עצמותי מזה אתכם. וישבע יוסף את בני ישראל ואת זרעם אחריהם לאמור, פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם. ויהי אחרי כן וימת יוסף בשנה ההיא, היא שנת שבעים ואחת שנה לרדת ישראל מצרימה. ויוסף בן מאת שנה ועשר שנים במותו בארץ מצרים. ויקומו כל אחיו וכל עבדיו ויחנטו את יוסף כמשפט, ויבכו אותו אחיו וכל מצרים שבעים יום. וישימו את יוסף בארון אשר מלא בשמים וכל מעשה רוקח, ויקברוה על שפת היאור הוא שיחור. ויעשו לו בניו וכל אחיו וכל בית אביו אבל, שבעת ימים.


~205~ 

ויהי אחרי מות יוסף ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל, בימים ההם. ופרעה מלך מצרים המולך תחת אביו לקח את כל משפטי מצרים, וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו. ויהי לתקופת השנה בשנת שתיים ושבעים שנה לרדת ישראל מצרימה אחרי מות יוסף, ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים הוא ואנשיו וילכו. ויבואו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה, ויקבלם אנגיאס בכבוד גדול, וישם את צפו לשר צבאו. וימצא צפו חן בעיני אנגיאס ובעיני עמו, ויהי צפו שר צבא לאנגיאס מלך אפריקה ימים רבים. ויסת צפו את אנגיאס מלך אפריקה לקבץ את כל חילו ללכת להילחם עם המצרים ועם בני יעקב, ולנקום מהם נקמת אחיו. ולא אבה אנגיאס לשמוע אל צפו לעשות הדבר הזה, כי ידע אנגיאס את גבורת בני יעקב ואשר עשו לחילו במלחמתם את בני עשו. וצפו גדול מאוד בימים ההם בעיני אנגיאס ובעיני כל עמו, ויסיתם תמיד להילחם במצרים ולא אבו. ויהי בימים ההם ויחי בארץ כתים איש בעיר פוצימנא ושמו עוצי, ויהי לבני כתים לאלוה תעתועים. וימת האיש ובן אין לו כי אם בת אחת, ושמה יאניה. והנערה יפה עד מאוד טובת מראה וחכמה, לא נראה כיופיה וכחכמתה בכל הארץ. ויראו אותה אנשי אנגיאס מלך אפריקה, ויביאו ויהללו אותה אליו. וישלח אנגיאס אל בני כתים וישאל אותה לקחתה לו לאשה, ויאבו לו אנשי כתים לתתה לו לאשה. ויהי בצאת מלאכי אנגיאס מלך כתים ללכת לדרכם והנה מלאכי תורגוס מלך ביבינטו באו כתימה, כי תורגוס מלך ביבינטו גם הוא שלח את מלאכיו לשאול לו את יאניה לקחתה לו לאשה כי היללו אותה אליו גם הוא כל אנשיו על כן שלח אליה כל עבדיו. ויבואו עבדי תורגוס כתימה, וישאלו את יאניה לקחתה אל תורגוס מלכם לאשה. ויאמרו להם אנשי כתים לא נוכל לתתה, כי אנגיאס מלך אפריקה ביקש אותה לקחתה לו לאשה טרם בואכם ונתננו אותה אליו. ועתה לא נוכל לעשות הדבר הזה להסיר את הנערה מיד אנגיאס לתתה לתורגוס, כי אנחנו יריאים מאוד מאנגיאס פן יבוא עלינו למלחמה והשמידנו, ותורגוס אדוניכם לא יוכל להציל אותנו מידו.


~206~

ויהי כשמעם מלאכי תורגוס את כל דברי בני כתים, ויפנו וישובו אל אדוניהם ויגידו לו את כל דברי בני כתים. ובני כיתים שלחו ספר אל אנגיאס לאמור, הנה תורגוס שלח בעד יאניה לקחתה לו לאשה ובזה השיבנו אותו. ונשמע כי קיבץ את כל חילו לבוא עליך למלחמה, וישם פניו לעבור דרך סרדוניא להילחם עם לוקוש אחיך ואחר יבוא להלחם איתך. וישמע אנגיאס את דברי בני כתים אשר שלחו לו בספר, ויחר אפו. ויקם ויאסוף את כל חילו, ויבוא באיי הים דרך סרדוניא אל לוקוש אחיו מלך סרדוניא. וישמע גיבלוש בן לוקוש כי בא אנגיאס דודו, ויצא לקראתו בחיל כבד וישקהו ויחבקהו. ויאמר גיבלוש אל אנגיאס, בשאלך שלום מעם אבי בצאתו איתך להילחם עם תורגוס ושאלת ממנו להשימני שר צבאו. ויעש אנגיאס כן ויבוא אל אחיו, ויצא אחיו לקראתו וישאלהו לשלום. וישאל אנגיאס מעם לוקוש אחיו לשים את גיבלוש בנו לשר צבאו, ויעש לוקוש כן. ויקומו אנגיאס ולוקוש אחיו וילכו לקראת תורגוס למלחמה, וחיל רב ועם כבד עמהם. ויבואו באוניות, ויבואו במחוז אשתורש. והנה תורגוס בא לקראתם, כי יצא אל סרדוניא ויאמר להחרימה ואחר יעבור משם אל אנגיאס להילחם עמו. ויפגשו אנגיאס ולוקוש אחיו את תורגוס בבקעת כנפיא, ותהי מלחמה חזקה ועצומה מאוד ביניהם במקום ההוא. ותכבד המלחמה על לוקוש מלך סרדוניא ויפול כל חילו, ויפול גם גיבלוש בנו במלחמה ההיא. ויצו אנגיאס דודו את עבדיו, ויעשו לגיבלוש גולם זהב ויתנוהו בתוכו. ויערוך עוד אנגיאס מלחמה לקראת תורגוס ויחזק ממנו אנגיאס ויהרגהו, ויפל את כל עמו לפי חרב. וינקום אנגיאס את נקמת גיבלוש בן אחיו ואת נקמת חיל לוקוש אחיו. ויהי במות תורגוס וירפו ידי הנשארים מחילו במלחמה, וינוסו לפני אנגיאס ולפני לוקוש אחיו. וירדפו אחריהם אנגיאס ולוקוש אחיו עד אם הדרך אשר בין אלבנו ובין רומח, ויהרגו כל חיל תורגוס לפי חרב. ולוקוש מלך סרדוניא ציוה את עבדיו, ויעשו ארון נחושת וישימו בתוכו את גויית גיבלוש בנו ויקברוהו במקום ההוא. ויבנו עליו מגדל גבוה שם על אם הדרך, ויקראו את שמו גיבלוש על שמו עד היום הזה. וגם תורגוס מלך ביבינטו קברו אותו שם עם גיבלוש במקום ההוא. והנה על אם הדרך בין אלבנו ובין רומה, קבר גיבלוש מזה וקבר תורגוס מזה ורצפה ביניהם עד היום הזה.

~207~

ויהי בקבור גיבלוש וישב לוקוש אביו עם חילו, אל ארצו סרדוניא. ואנגיאס אחיו מלך אפריקה עם חילו הלכו עד עיר ביבינטו, היא עיר תורגוס. וישמעו יושבי ביבינטו את שומעו, וייראו מאוד ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים. ויתחננו יושבי ביבינטו אל אנגיאס לבלתי המיתם ולבלתי השחית את עירם, ויעש כן. כי מערי בני כתים תחשב ביבינטו בימים ההם, על כן לא השחית את העיר. אך מהיום ההוא והלאה ילכו גדולי מלך אפריקה כתימה לשלול שלל ולבוז בז ויהי מדי לכתם, והלך צפו שר צבא אנגיאס עמהם. ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס עם חילו ויבואו אל עיר פוצימנא, ויקח שם אנגיאס את יאניה בת עוצה לאישה ויביאה אפריקה אל עירו. ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל עמו לעשות לו היכל חזק במצרים, ויצו גם על כל בני יעקב לעזור את מצרים בבניין. ויעשו המצרים אל פרעה היכל יפה ונאה לבית מלכותו, וישב בו ויחדש את מלכותו וימלוך לבטח. וזבולון בן יעקב מת בשנה ההיא, היא שנת שבעים וארבע שנה לרדת ישראל מצרימה. וימת זבולון בן מאה וארבע עשרה שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנת שבעים וחמש שנה מת שמעון אחיו בן מאה ועשרים שנה במותו, ויושם גם הוא בארון ויותן ביד בניו. וצפו בן אליפז בן עשו שר צבא אנגיאס מלך דנהבה, עודנו מסית את אנגיאס יום יום לערוך מלחמה להילחם את בני יעקב במצרים. ולא אבה אנגיאס לעשות הדבר הזה, כי סיפרו לו עבדיו את כל גבורת בני יעקב אשר עשו להם במלחמתם את בני עשו. ויהי צפו מסית את אנגיאס יום יום, להילחם את בני יעקב בימים ההם. ויהי מימים וישמע אנגיאס אל דברי צפו, ויאבה לו להילחם במצרים את בני יעקב. ויערוך אנגיאס אל כל עמו עם רב כחול אשר על שפת הים, וישם פניו ללכת מצרימה למלחמה. ושם היה נער אחד מעבדי אנגיאס בן חמש עשרה שנה בלעם בן בעור שמו, והנער חכם מאוד ומבין בחכמת הקסם. ויאמר אנגיאס אל בלעם, קסום לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת אשר אנחנו הולכים עליה. ויצו בלעם ויביאו לו דונג ויעש ממנו תמונת רכב ופרשים, תבנית חיל אנגיאס וחיל מצרים. וישימם במים המחוכמים אשר איתו על ככה, ויאחזו בידו כפות תמרים ויתחכם ויקסום בהם על המים. ויראו אליו במים תמונת צלמי חיילות אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים ובני יעקב. ויגד בלעם את הדבר הזה אל אנגיאס, ויתייאש אנגיאס ולא התאזר לרדת מצרימה למלחמה וישב בעירו.


~208~

ויהי כראות צפו בן אליפז כי נתייאש אנגיאס לצאת למלחמה את מצרים, ויברח צפו מאת אנגיאס מאפריקה וילך ויבוא כתימה. ויקבלוהו כל אנשי כתים בכבוד גדול, וישכרו אותו להילחם מלחמותם כל הימים. ויתעשר צפו מאוד בימים ההם, וגדודי מלך אפריקה עודם פושטים בארץ כתים בימים ההם. ויאספו בני כתים וילכו אל הר קופטיציאה, מפני גדודי אנגיאס מלך אפריקה הבאים עליהם. ויהי היום ויאבד לצפו פר בן בקר וילך לבקש את הפר, וישמע את געייתו סביבות ההר ההוא. וילך צפו וירא והנה בתחתית ההר ההוא מערה גדולה, ואבן גדולה שומה בפתח המערה. ויפוצץ צפו את האבן ויבוא אל המערה וירא והנה חיה גדולה אוכלת השור, מחציה ומעלה דמות איש ומחציה ומטה דמות חיה. ויקם צפו על החיה ההיא, ויהרוג אותה בחרבו. וישמעו יושבי כתים הדבר הזה וישמחו מאוד ויאמרו, מה נעשה לאיש הזה אשר הרג את החיה הזאת אשר כלתה בהמתנו. ויועדו כולם לעשות לו יום אחד בשנה יום מועד, ויקראו את שם היום ההוא צפו על שמו. וינסכו לו נסכים מדי שנה בשנה ביום ההוא, ויביאו לו מנחות. בעת ההיא חלתה יאניה בת עוצי אשת המלך אנגיאס, ויקשה חוליה על אנגיאס המלך ועל שריו. ויאמר אנגיאס אל חכמיו, מה אעשה ליאניה ובמה ארפא את חוליה. ויאמרו לו חכמיו, כי לא כאוויר ארצנו כאויר ארץ כיתים ולא מימינו כמימיהם על כן חלתה המלכה יאניה מזה. כי בהשתנות אליה האוויר והמים חלתה, וגם כי בארצה איננה שותה כי אם המים הבאים מן פורמה אשר העלו אותם אבותיה בגשרים. ויצו אנגיאס את עבדיו, ויביאו לו ממימי פורמה אשר לכיתים בכלים. וישקלו המים ההם עם כל מימי ארץ אפריקה, וימצאו את מימי פורמה קלים ממימי אפריקה. וירא אנגיאס את הדבר הזה, ויצו את כל שריו לאסוף חוצבי אבנים לאלפים ולרבבות ויחצבו אבנים לאין מספר. ויבואו הבונים ויבנו גשר עצום מאוד, ויביאו מעין מים מארץ כתים עד אפריקה. ויהיו המים ההמה ליאניה המלכה ולכל אודותיה לשתות ולאפות בהם ולכבס ולרחוץ בהם, וגם להשקות בהם כל זרע האוכלת ממנו וכל פרי האדמה. וגם מעפר ארץ כתים ציוה המלך ויביאו ממנו באוניות רבות וגם אבנים לבנות מהם הביאו, ויבנו הבונים היכלות ליאניה המלכה ותתרפא המלכה מחוליה.


~209~

ויהי לתקופת השנה, ויוסיפו עוד גדודי אפריקה ויבואו ארץ כיתים לשלול שלל כפעם בפעם. וישמע צפו בן אליפז את שמעם ויצו אליהם וילחם בם וינוסו לפניו, ויצל את ארץ כתים מהם. ויראו בני כתים את גבורת צפו, ויתיעצו בני כתים וימליכו עליהם את צפו ויהי למלך עליהם. ויהי במלכו וילכו לכבוש את בני תובל, ואת כל איי הים אשר סביבותיהם. ויצו צפו מלכם בראשם, וילחמו את בני תובל ואת האיים ויכבשום. ויהי בשובם מהמלחמה ויחדשו לו את מלכותו, ויבנו לו היכל גדול מאוד לבית מלכותו ולמושבו. ויעשו לו כיסא גדול, וימלוך צפו על כל ארץ כתים ועל כל ארץ איטליא חמישים שנה. בשנה ההיא היא שנת שבעים ותשע שנה לרדת ישראל מצרימה, מת ראובן בן יעקב בארץ מצרים. בן מאה שנה ועשרים וחמש שנה ראובן במותו, וישימוהו בארון ויותן ביד בניו. ובשנת השמונים מת דן אחיו, בן מאת שנה ועשרים וארבע שנים במותו, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנה ההיא מת חושם מלך אדום, וימלוך אחריו הדד בן בדד חמש ושלושים שנה. ובשנת שמונים ואחת שנה, מת יששכר בן יעקב במצרים. ויששכר בן מאת שנה ושתיים ועשרים שנה במותו, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ובשנת שמונים ושלוש שנים מת גד, בן מאה ועשרים וחמש שנים היה ויושם בארון במצרים ויותן ביד בניו. ויהי בשנת שמונים וארבע שנים היא השנה החמישית למלכות הדד בן הדד מלך אדום, ויקבוץ הדד את כל בני עשו ויערוך את כל חילו כארבע מאות אלף איש, וישם פניו ארץ מואב וילך להלחם את מואב ולתת אותם תחת ידו למס עובד. וישמעו בני מואב את הדבר הזה וייראו מאוד, וישלחו אל בני מדין לעזור אותם להילחם את הדד בן הדד מלך אדום. והדד בא ארץ מואב, ויצאו בני מואב ובני מדין לקראתו ויערכו איתו מלחמה בשדה מואב. וילחם הדד את מואב, ויפלו מבני מואב ובני מדין חללים רבים כאלפיים איש. ותכבד המלחמה על מואב וייראו בני מואב כי חזקה עליהם המלחמה וירפו ידיהם, ויתנו עורף ויעזבו את בני מדין להילחם. ובני מדין לא ידעו את מחשבת מואב אך התחזקו במלחמה וילחמו את הדד ואת כל חילו, ויפלו כל מדין לפניו. ויכה הדד את כל מדין מכה רבה ויהרגם לפי חרב לא השאיר מהם שריד, את כל הבאים לעזור את מואב. ויהי כאשר תמו כל בני מדין במלחמה ובני מואב נמלטו, וישם הדד את כל מואב בעת ההיא למס עובד ויהיו תחת ידו. ויתנו לו מס כמשפט שנה שנה, ויפן הדד וישב אל ארצו.


 ~210~

ויהי לתקופת השנה כשמוע יתר מדין אשר בארץ כי נפלו כל אחיהם במלחמת הדד בעבור מואב, וכי נתנו מואב עורף במלחמה ויעזבו את מדין להילחם. ויתייעצו חמשת נשיאי מדין עם יתר אחיהם אשר נשארו בארצם, להילחם את מואב לנקום מהם מלחמת אחיהם. וישלחו בני מדין אל כל אחיהם בני קדם, ויבואו כל אחיהם כל בני קטורה לעזור את מדין להלחם את מואב. וישמעו בני מואב את הדבר הזה ויראו מאוד, כי נאספו עליהם כל בני קדם למלחמה. וישלחו גם הם בני מואב ספר אל ארץ אדום, אל הדד בן בדד מלך אדום לאמור. בוא נא אלינו ועזרנו ונכה את מדין, כי נאספו כולם יחד ויבואו עלינו עם כל אחיהם בני קדם למלחמה להינקם ממנו נקמת מדין הנופלים במלחמה. ויצא הדד בן בדד מלך אדום מארץ אדום עם כל חילו, וילך ארץ מואב לעזור את בני מואב להלחם את מדין. וילחמו מדין ובני קדם עם מואב בשדה מואב, ותהי ביניהם מלחמה חזקה מאוד. ויך הדד את כל בני מדין ובני קדם לפי חרב, ויצל הדד את מואב מיד מדין בעת ההיא. וינוסו הנשארים ממדין ובני קדם לפני הדד וחילו, וירדוף הדד אחריהם עד ארצם ויכם מכה רבה מאוד ויפלו חללים בדרך. ויצל הדד את מואב מכף מדין כי נפלו כל בני מדין לפי חרב, ויפן הדד וישב אל ארצו. ומהיום ההוא והלאה שנאו בני מדין את בני מואב על אשר נפלו בעבורם במלחמה, ותהי שנאה גדולה ועצומה ביניהם כל הימים. והיה כל הנמצא ממדין בדרך ארץ מואב ימות בחרב מואב, וכל הנמצא ממואב בדרך ארץ מדין ימות בחרב מדין. ככה יעשו מדין למואב ומואב למדין כל הימים, ימים רבים. ויהי בעת ההיא וימת יהודה בן יעקב במצרים, בשנת שמונים ושש שנים לרדת יעקב ובניו ומצרימה. ויהודה בן מאת שנה ועשרים ותשע שנים במותו, ויחנטו אותו וישימוהו בארון וינתן ביד בניו. ובשנת שמונים ושבע שנים מת בנימין אחיו, בן מאת שנה ושבע עשרה שנה במותו. וישימו אותו בארון ויותר ביד בניו.

~211~

ובשנת שמונים ותשע שנים מת נפתלי בן מאת שנה ושתיים ושלושים שנה, ויושם בארון ויותן ביד בניו. ויהי בשנת תשעים ואחת שנה לרדת ישראל מצרימה היא שנת שלוש עשרה שנה למלוך צפו בן אליפז על בני כתים, באו בני אפריקה על בני כיתים לשלול שלל מהם כפעם בפעם אך לא באו אליהם זה שלוש עשרה שנה. ויבואו אליהם בשנה ההיא, ויצא צפו בן אליפז אליהם עם אנשים מאנשיו ויך בהם מכה רבה ועצומה. וינוסו גדודי אפריקה מפני צפו ויפלו חללים רבים לפניו בדרך, וירדפם צפו ואנשיו הלוך והכות בהם עד קרוב לאפריקה. וישמע אנגיאס מלך אפריקה את הדבר אשר עשה צפו ויחר לו מאוד, ויירא אנגיאס מפני צפו כל הימים. ובשנת תשעים ושלוש שנים מת לוי בן יעקב במצרים. ולוי בן מאת שנה ושלושים ושבע שנים במותו, וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו. ויהי אחרי מות לוי כאשר ראו כל מצרים כי מתו כל בני יעקב ואחי יוסף, ויחלו כל מצרים לענות את בני יעקב ולמרר את חייהם מהיום ההוא והלאה עד יום צאתם ממצרים. ויסירו מידם את כל הכרמים והשדות אשר נתן להם יוסף, ואת כל הבתים הטובות אשר היו בני ישראל בהם. ואת כל חלב מצרים, את הכל לקחו מצרים מאת בני יעקב בימים ההם. ותלך יד כל מצרים הלוך וקשה על בני ישראל בימים ההם וירעו מצרים לישראל, עד אשר קצו בני ישראל בחייהם מפני מצרים. ויהי לימים רבים בשנת מאה ושתיים שנה לרדת ישראל מצרימה וימת פרעה מלך מצרים וימלוך מלול בנו תחתיו, וגם כל גיבורי מצרים וכל הדור ההוא אשר ידע את יוסף ואת אחיו מתו בימים ההם. ויקם דור אחר תחתם אשר לא ידעו את בני יעקב ואת כל הטובה אשר עשו להם, ואת כל גבורתם במצרים. על כן החלו כל מצרים מהיום ההוא והלאה למרר את חיי בני יעקב ולענותם בכל עבודה קשה, על כי לא ידעו את אבותם אשר הצילו אותם בימי הרעב. וגם מאת ה׳ היתה זאת לבני ישראל להטיב להם באחריתם, למען דעת כל בני ישראל את ה׳ אלוקיהם. ולמען דעת האותות והמופתים הנוראים אשר יעשה ה׳ במצרים בעבור עמו ישראל, למען ייראו בני ישראל את ה׳ אלוקי אבותם לעבוד אותו וללכת בכל דרכיו הם וזרעם אחריהם כל ימיהם.


~212~

בן עשרים ושש שנים מלול במלכו, ותשעים וארבע שנים מלך. ויקראו כל מצרים את שמו פרעה כשם אביו, כמשפט לעשות בכל מלך המולך עליהם במצרים. בעת ההיא יצאו כל גדודי אנגיאס מלך אפריקה לפשוט בארץ כיתים כפעם בפעם, לשלול את שללם. וישמע צפו בן אליפז בן עשו מלך כתים את שמעם, ויצא לקראתם בחילו וילחם בם בדרך. ויך צפו את גדודי מלך אפריקה לפי חרב לא השאיר מהם שריד, ולא שב מהם אל אדוניו אפריקה עד אחד. וישמע אנגיאס את הדבר הזה אשר עשה צפו בן אליפז לכל חילו אשר השמיד אותם, וישמע אנגיאס את כל חילו כל אנשי ארץ אפריקה עם רב מאוד כחול אשר על שפת הים. וישלח אנגיאס אל לוקוס אחיו לאמור, בוא אליי עם כל אנשיך ועזרני ונכה את צפו ואת כל בני כיתים אשר השמידו את אנשיי. ויבוא לוקוש עם כל חילו חיל גדול מאוד לעזור את אנגיאס אחיו, להילחם את צפו ואת בני כיתים. וישמע צפו ובני כתים את הדבר הזה וייראו מאוד, ויפול פחד גדול בלבבם. וישלח צפו גם הוא ספר לארץ אדום, אל הדד בן בדד מלך אדום ואל כל בני עשו לאמור. שמעתי כי אנגיאס מלך אפריקה בא אלינו עם אחיו להילחם בנו ונירא מאוד ממנו כי חילו רב מאוד, ואף אשר בא אלינו עם אחיו וחילו. ועתה עלו איתי גם אתם ועזרוני ונלחמה יחד באנגיאס ובלוקוש אחיו, והושעתם אותנו מידם ואם לא דעו כי נמות כולנו. וישלחו בני עשו ספר אל בני כיתים, ואל צפו מלכם לאמור. לא נוכל להלחם את אנגיאס ואת עמו, כי ברית ושלום בינינו איתו זה ימים רבים מימי בלע בן בעור המלך הראשון. ומימי יוסף בן יעקב מלך מצרים, אשר נלחמנו איתו בעבר הירדן בקברו את אביו. ויהי כשמוע צפו את דברי אחיו בני עשו ויחדל מעליהם, ויירא צפו מפני אנגיאס מאוד. ואנגיאס ולוקוש אחיו ערכו את כל חילם כשמונה מאות איש, וילכו כתימה להילחם את צפו.


~213~

וצפו בן אליפז יצא לקראתם בפחד וברעדה כשלושת אלפים אנשים, כל בני כתים. ויאמרו כל בני כיתים אל צפו, התחנן נא בעדינו אל אלוקי אבותיך אולי יצילנו מכף אנגיאס וחילו. כי אלוקים גדול הוא, והוא המציל את כל הבוטחים אליו. וישמע צפו אל דבריהם, ויבקש צפו את ה׳ ויאמר. ה׳ אלוקי אברהם ויצחק אבותיי, היום יודע כי אתה אלוקים אמת וכל אלוקי כל הגוים הבל המה ותוהו. זכור נא אליי היום את בריתך את אברהם אבינו, אשר סיפרו לנו אבותינו. ועשה חסד עמי היום בעבור אברהם ויצחק אבינו, והושעת אותי ואת בני כיתים מיד מלך אפריקה הבאים עלינו למלחמה. וישמע ה׳ בקול צפו וידרוש אליו בעבור אברהם ויצחק, ויציל ה׳ את צפו ואת בני כתים מיד אנגיאס ועמו. וילחם צפו את אנגיאס מלך אפריקה ואת כל עמו ביום ההוא, ויתן ה׳ את כל אנשי אנגיאס ביד בני כיתים. ותכבד המלחמה על אנגיאס, ויך צפו את כל אנשי אנגיאס ולוקוש אחיו לפי חרב. ויפול מהם עד ערב היום ההוא כארבע מאות אלף איש. וירא אנגיאס כי מתו כל אנשיו, וישלח ספר אל כל יושבי אפריקה לבוא אליו לעזרו במלחמה. ויכתוב בספר לאמור, כל הנמצא באפריקה יבוא אליי מבן עשר שנים ומעלה כולם יבואו אליי. והנה כאשר לא יבוא ומת, ואת כל אשר לו ואת כל ביתו יקח המלך. וייראו כל יתר יושבי אפריקה מדברי אנגיאס, ויצאו מהעיר כשלוש מאות אלף איש ונער מבן עשר שנים ויבואו אל אנגיאס. ויהי מקץ עשרה ימים ויערוך עוד אנגיאס מלחמה עם צפו ועם בני כיתים, ותהי מלחמה גדולה וחזקה מאוד ביניהם. וישלח צפו מחיל אנגיאס ולוקוש אחיו חללים רבים בארץ כאלפיים איש, ויפול גם סוסיפטר שר צבא אנגיאס במלחמה ההיא. ויהי כאשר מת סוסיפטר ויפנו גדודי אפריקה ויתנו עורף לנוס וינוסו, ואנגיאס ולוקוש אחיו עמהם. וירדפו צפו ובני כתים אחריהם, ויכו בהם עוד מכה רבה בדרך כמאתיים איש. וירדפו את אזדרובל בן אנגיאס כי נס עם אביו ויכו מאנשיו בדרך עשרים איש, וימלט אזדרובל מיד בני כתים ולא המיתוהו. ואנגיאס ולוקוש אחיו ברחו עם יתר אנשיהם, וימלטו ויבואו אפריקה בפחד וברעדה.


~214~

ויירא אנגיאס מפני צפו בן אליפז כל הימים פן ילחם עוד איתו. ובלעם בן בעור היה בעת ההיא עם אנגיאס במלחמה, ויהי בראותו כי גבר צפו על אנגיאס ויברח משם ויבוא כיתימה. ויקבלהו צפו ובני כיתים בכבוד גדול כי ידע צפו את חכמת בלעם, ויתן צפו לבלעם מתנות רבות וישב איתו. ויהי בשוב צפו מהמלחמה, ויצו ויפקוד את כל בני כיתים אשר הלכו במלחמה והנה לא נפקד מהם איש. וישמח צפו על הדבר הזה, ויוסף עוד ויחדש את מלכותו ויעש משתה לכל עבדיו. אך לא זכר צפו את ה׳, ולא ידע כי ה׳ עזר אותו במלחמתו, וכי הוא הציל אותו ועמו מיד מלך אפריקה. אך עודנו ילך בדרכי בני כיתים ובני עשו הרעים לעבוד אלוקים אחרים כאשר למדוהו אחיו בני עשו, על כן יאמרו מרשעים יצא רשע. וימלוך צפו על כל בני כיתים לבטח, ואת ה׳ אשר הציל אותו ואת כל עמו (מיד) מלך אפריקה לא ידע. ולא יספו עוד גדודי אפריקה לבוא כיתימה לשלול שלל כפעם בפעם, כי ידעו את כל גבורת צפו אשר הכה את כולם לפי חרב. ויירא אנגיאס מפני צפו בן אליפז ומפני בני כיתים, כל הימים. בעת ההיא, בשוב צפו מהמלחמה וכראות צפו כי גבר על כל אנשי אפריקה וימיתם לפי חרב במלחמה. יתייעץ צפו עם כל בני כתים ללכת מצרימה, להילחם את בני יעקב ואת פרעה מלך מצרים. כי שמע צפו כי מתו כל גיבורי מצרים, וכי מתו יוסף ואחיו בני יעקב וישארו כל בניהם בני ישראל במצרים. ויאמר צפו ללכת להילחם איתם ועם כל מצרים, לנקום מהם את נקמת אחיו בני עשו אשר הכה יוסף ואחיו וכל מצרים בארץ כנען בעלותם לקבור את יעקב בחברון. וישלח צפו מלאכים אל הדד בן בדד מלך אדום, ואל כל אחיו בני עשו לאמור. הלא אמרתם כי לא תלחמו את מלך אפריקה כי בעל בריתכם הוא, הנה אנוכי נלחמתי בו והכתיו ואת כל עמו. ועתה אמור אמרתי להילחם את מצרים ואת בני יעקב אשר שם, ונקמתי מהם את אשר עשה יוסף ואחיו אבותיהם לנו בארץ כנען בעלותם לקבור את אביהם בחברון. ועתה אם יש את נפשכם לבוא אליי לעזרני להילחם איתם ואת מצרים, ונקמנו מהם נקמת אחינו.


~215~

וישמעו בני עשו אל דברי צפו, ויתקבצו יחד כל בני עשו עם רב מאוד וילכו לעזור את צפו ואת בני כיתים במלחמה. וישלח צפו אל כל בני קדם, ואל כל בני ישמעאל כדברים האלה. ויתקבצו וילכו כולם לעזרת צפו ובני כתים, למלחמה על מצרים. ויצאו ויבואו כל המלכים האלה, מלך אדום ובני קדם וכל בני ישמעאל וצפו מלך כיתים ויערכו את כל צבאותיהם בחברון. ותהי כל המחנה כבד מאוד כמהלך שלושת ימים, עם רב כחול אשר על שפת הים אשר אין להם מספר. וירדו כל המלכים האלה וכל צבאותיהם ויבואו על כל מצרים למלחמה, ויחנו כולם יחד בבקעת פתרוס. וכל מצרים שמעו את שמעם, ויתקבצו גם הם כל אנשי ארץ מצרים וכל הערים אשר במצרים כשלוש מאות אלף איש. וגם מבני ישראל אשר היו בארץ גושן בימים ההם שלחו אנשי מצרים אליהם לבוא איתם, ללכת להילחם יחד עם כל המלכים. ויתקבצו כל איש ישראל בעת ההיא ויהיו כמאה וחמישים איש, וילכו למלחמה לעזרת מצרים. ויצאו איש ישראל ומצרים כשלוש מאות אלף ומאה וחמישים איש, וילכו לקראת המלכים ההם למלחמה ויתיצבו כולם מחוץ לארץ גושן נגד פתרוס. ומצרים לא האמינו בישראל ללכת עמהם במחניהם יחד למלחמה, כי אמרו כל מצרים פן יסגרונו בני ישראל ביד בני עשו ובני ישמעאל כי אחיהם הם. ויאמרו כל מצרים אל בני ישראל, התיצבו פה אתם יחד במעמדכם והלכנו כולנו אנחנו ונלחמנו בבני עשו וישמעאל. והיה אם יחזקו ממנו המלכים האלה, ובאתם אתם כולכם יחד עליהם ועזרתם אותנו ויעשו בני ישראל כן. וצפו בן אליפז בן עשו מלך כתים והדד בן בדד מלך אדום וכל מחניהם וכל בני קדם ובני ישמעאל עם רב כחול, חונים יחד בבקעת פתרוס נגד תחפנחס. ושם היה במחנה צפו בלעם בן בעור הארמי כי בא עם בני כיתים למלחמה, ובלעם היה איש נכבד מאוד בעיני צפו ואנשיו. ויאמר צפו אל בלעם, קסום נא לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת האנחנו או מצרים. ויקם בלעם וישב בחכמת הקסם ויתחכם לדעת, ולא נתכן אליו הקסם ותשחת המלאכה בידו. ויוסף לעשותה עוד ולא נתכנה, ויתייאש ממנה בלעם ויעזבה ולא עשה אותה.


~216~

כי מה׳ היתה זאת, למען הפיל ה׳ את צפו ואת עמו ביד בני ישראל אשר בטחו בה׳ אלוקי אבותם במלחמתם. ויערכו צפו והדד את מערכתם למלחמה, וילכו כל מצרים לבדם יחד לקראתם כשלוש מאות אלף איש ואין אחד מבני ישראל איתם. וילחמו כל מצרים עם המלכים האלה נגד פתרוס ותחפנחס, ותכבד המלחמה על מצרים. ויחזקו המלכים מהמצרים במלחמה ההיא, ויפלו ממצרים ביום ההוא כמאה ושמונים איש ומאנשי המלכים נפלו כשלושים איש. וינוסו כל אנשי מצרים לפני המלכים, וירדפו בני עשו וישמעאל את מצרים הלוך והכות אותם עד המקום אשר שם מחנה בני ישראל. ויצעקו כל מצרים אל בני ישראל לאמור, מהרו אלינו ועזרונו והושעתם אותנו מיד עשו וישמעאל ובני כיתים. וירוצו בני ישראל ממקום מעמדם כמאה וחמישים איש אל מחנות המלכים האלה, ויצעקו בני ישראל אל ה׳ אלוקיהם להציל אותם. וישמע ה׳ אל ישראל, ויתן ה׳ את כל אנשי המלכים בידם. וילחמו בני ישראל את המלכים האלה, ויכו בני ישראל מאנשי המלכים מכה רבה כארבעת אלפים איש. ויתן ה׳ מהומה גדולה במחנות המלכים, ויפול פחד בני ישראל עליהם. וינוסו כל צבאות המלכים האלה לפני בני ישראל, וירדפו אחריהם בני ישראל הלוך והכות עד גבול ארץ כוש. ויהרגו מהם בני ישראל בדרך עוד כאלפיים איש, ומבני ישראל לא נפל אחד. וכראות מצרים כי נלחמו בני ישראל עם המלכים במעט אנשים, וכי היתה המלחמה חזקה מאוד ביניהם. וייראו כל מצרים מאוד לנפשותם מהמלחמה החזקה, ויברחו כל מצרים בהחבא איש איש ממערכת המלחמה ויתחבאו בדרך, ויעזבו את ישראל להילחם. ובני ישראל היכו את אנשי המלכים ההם מכה רבה מאוד, וישבו מעליהם אחרי אשר הבריחו אותם עד גבול ארץ כוש. וידעו כל ישראל את המעשה אשר עשו להם אנשי מצרים, אשר ברחו מעליהם מהמלחמה ויעזבום להילחם. ויעשו גם הם בני ישראל בערמה, והיה כאשר שבו בני ישראל מהמלחמה ומצאו מהמצרים בדרך ויהרגו אותם בדרך.


~217~

ויהי בהרגם אותם ויאמרו אליהם כדברים האלה, מדוע באתם מעלינו ותעזבונו במתי מעט אנשים להילחם במלכים האלה אשר הם בעם רב להכות אותנו ותמלטו אתם את נפשותיכם. ויש אשר ימצאו אותם בני ישראל בדרך, וידברו אליהם בני ישראל איש אל רעהו כדברים האלה. הכו הכו כי ישמעאלי הוא או אדומי או מבני כתים הוא, ועמדו עליו והרגוהו והם ידעו כי מצרי הוא. ויעשו בני ישראל את הדברים האלה בערמה על מצרים, על אשר עזבום במלחמה ויברחו מעליהם. ויהרגו בני ישראל מאנשי מצרים בדרך במעשה הזה כמאתיים איש. ויראו כל אנשי מצרים את הרעה אשר עשו להם בני ישראל, וייראו כל מצרים מבני ישראל מאוד כי ראו את גבורתם הגדולה וכי לא נפל מהם איש. וישובו כל בני ישראל בשמחה אל דרכם גושנה, ויתר מצרים שבו איש למקומו. ויהי אחרי כן ויתקבצו כל יועצי פרעה מלך מצרים וכל זקני מצרים, ויבואו כולם לפני המלך וישתחוו לו אפיים ארצה וישבו לפניו. וידברו היועצים וכל זקני מצרים לפני המלך לאמור. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו, ואתה ידעת את כל הרעה אשר עשו לנו בדרך בשובנו מהמלחמה. וגם הנך ראית את גבורתם החזקה, כי גבורה להם מאבותם. כי מתי מעט אנשים עמדו לנגד עם רב כחול ויכום לפי חרב ומהם לא נפל אחד, ואף אם יהיו רבים כי אז ישמידו אותם כולם. עתה הבה לנו עצה מה לעשות להם עד אשר נאבדם ונשמידם מעט מעט כולם מעלינו, פן ירבו עלינו בארץ. כי אם ירבו בני ישראל בארץ והיו לנו לשטן והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתו החזקה עם שונאינו, וילחמו בנו והשמידונו מן הארץ ועלו ממנה. ויען המלך את זקני מצרים ויאמר אליהם, זאת העצה היעוצה על ישראל וממנה לא נסור. המה ארץ פיתום ורעמסס ערים בלתי חוזק מהמלחמה לנו, ונלכה לבנות אותם ולחזקם. ועתה לכו גם אתם ושטו בערמה עליהם, והעבירו קול במצרים ובגושן כמצוות המלך לאמור. לכם כל אנשי מצרים וגושן ופתרוס וכל יושביהם, המלך ציוה עלינו לבנות את פיתום ואת רעמסס ולחזקם מהמלחמה. מי בכם מכל מצרים ומבני ישראל ומכל יושבי הערים לבנות עמנו ולתת שכרו יום יום כמצוות המלך, והלכתם אתם ראשונה ועשיתם בערמה והתקבצתם ובאתם פיתום ורעמסס לבנות.


 ~218~

והיה כאשר תבנו, תעבירו את הקול כדבר הזה בכל מצרים יום יום כמצוות המלך. והיה כאשר יבואו איתכם מבני ישראל לבנות עמכם, ונתתם להם שכרם יום יום ימים אחדים. והיה כאשר יבנו עמכם יום יום בשכרם, והברחתם את עצמכם מעליהם יום יום אחד אחד בהחבא, וקמתם והייתם עליהם לנוגשים ולשוטרים. ועזבתם אותם אחרי כן לבנות בלתי שכר, והיה אם עשו תעשו הדבר הזה והיה טוב לנו לחזק את ארצנו, ורע לבני ישראל. כי מיגיעת הבניין והמלאכה ימעטו בני ישראל, כי תשביתו אותם מעל נשיהם יום יום. וישמעו כל זקני ישראל את עצת המלך ותיטב העצה בעיניהם ובעיני עבדי פרעה ובעיני כל מצרים, ויעשו כדבר המלך. ויצאו כל עבדי פרעה מלפני המלך, ויעבירו קול בכל מצרים ובתחפנחס ובגושן ובכל הערים אשר סביבות מצרים לאמור, אתם ראיתם את אשר עשו לנו בני עשו וישמעאל אשר באו עלינו למלחמה ויאמרו להשמיד אותנו. ועתה הנה ציוה המלך עלינו לחזק את הארץ, לבנות את ערי פיתום ואת רעמסס ולחזקם מהמלחמה בבואם עלינו. מי בכם בכל מצרים ובני ישראל אשר יבוא לבנות איתנו, ויותן לו שכרו יום יום מאת המלך כמצוותו. ויהי כשמוע מצרים וכל בני ישראל את כל אשר דיברו עבדי פרעה, ויבואו מהמצרים וכל בני ישראל לבנות עם עבדי פרעה את פיתום ואת רעמסס, אך כל בני לוי לא באו עם ישראל אחיהם לבנות. וכל עבדי פרעה ושריו באו במרמה בראשונה לבנות עם כל ישראל כשכירי יום, ויתנו לישראל שכרם יום ויום בראשונה. ויבנו עבדי פרעה על כל ישראל, ויעשו במלאכה ההיא עם ישראל חודש ימים. ויהי מקץ חודש ימים, ויחלו כל עבדי פרעה לברוח מעם ישראל בהחבא אחד יום יום. וישראל עודם עושים במלאכה בעת ההיא, אך עודם לוקחים את שכרם יום יום בעת ההיא, כי עוד אנשים מהמצריים עושים במלאכה בעת ההיא עם ישראל על כן נותנים המצרים לישראל שכרם בימים ההם בעבור יקחו גם הם המצרים אחיהם את שכר עבודתם


~219~

ויהי מקץ ימים וארבעה חודשים ברחו כל מצרים מעל בני ישראל, וישארו בני ישראל לבדם עושים במלאכה. ויהי כאשר ברחו כל מצרים מעל בני ישראל, וישובו ויהיו עליהם לנוגשים ולשוטרים. ומהם אשר עמדו על בני ישראל לשרי מיסים, לקחת מהם את כל אשר נתנו להם בשכר עבודתם. ויעשו המצרים לבני ישראל כמעשה הזה יום יום, למען ענות את ישראל בכל עבודתם. ויהיו כל בני ישראל לבדם עושים בעבודה, וימנעו כל מצרים מתת שכר לבני ישראל מהיום ההוא והלאה. ויהי כאשר ימאן כל איש ישראל לעשות במלאכה על אשר לא ניתן לא שכרו, וניגשו אליו כל הנוגשים עליהם וכל עבדי פרעה והכו אותו במכות נמרצות והשיבו אותו בחזקה לעבוד עם אחיו, ככה יעשו כל מצרים לבני ישראל כל הימים. וייראו כל בני ישראל מהמצרים מאוד בדבר הזה, וישובו ויעבדו כל בני ישראל לבדם בלא שכר. ויבנו בני ישראל את פיתום ואת רעמסס, ויעשו את המלאכה כל בני ישראל מהם לובנים לבנים ומהם בונים. ויבנו בני ישראל ויחזקו את כל ארץ מצרים וכל חומותיה, ויעשו בני ישראל במלאכה ההיא שנים וימים רבים עד יום זכור ה׳ אותם ויוציאם ממצרים. אך כל בני לוי לא היו עם ישראל אחיהם בעבודה ההיא מבראשונה, עד יום צאתם ממצרים. כי ידעו כל בני לוי כי במרמה דיברו כל מצרים אל ישראל את כל הדברים האלה, על כן חדלו כל בני לוי מגשת אל העבודה עם אחיהם. וגם כל מצרים לא שמו פניהם אל בני לוי לעבוד אחרי כן אחרי אשר לא היו עם אחיהם מבראשונה, על כן עזבו אותם כל מצרים. ותלך יד אנשי מצרים הלוך וקשה על בני ישראל בעבודה ההיא, ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. וימררו המצרים את חיי בני ישראל בעבודה קשה בחומר ובלבנים, וגם בכל עבודה אשר תהיה למצרים בשדה. ויקראו בני ישראל את מלול מלך מצרים מרור מלך מצרים, כי בימיו מיררו המצרים את חייהם בכל עבודה.


~220~

ובכל עבודה אשר יעבידו מצרים את בני ישראל יעבדו מהם בפרך, למען ענות את בני ישראל. אך כאשר יענו אותם כן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו, ויקוצו מצרים מפני בני ישראל. בעת ההיא מת הדד בן בדד מלך אדום, וימלוך תחתיו שמלה ממשרקה מארץ בני קדם. בשנת שלוש עשרה שנה לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה שנה וחמש עשרה שנה לרדת ישראל מצרימה, מלך שמלה על אדום שמונה עשרה שנה. ויהי במלכו ויוצא צבא ללכת להלחם בצפו בן אליפז ואת בני כיתים, על אשר נלחמו עם אנגיאס מלך אפריקה וישמידו את כל חילו. אך לא נלחם איתו, כי מנעו אותו בני עשו לאמור כי אחיהם הוא. וישמע שמלה בקול בני עשו, ויפן וישב עם כל חילו ארץ אדום ולא הלך להילחם את צפו בן אליפז. ופרעה מלך מצרים שמע הדבר הזה לאמור יעץ שמלה מלך אדום להילחם את בני כתים, ואחר יבוא להלחם את מצרים. ויהי כשמוע מצרים את הדבר הזה ויכבידו את העבודה על בני ישראל, פן יעשו להם ישראל כאשר עשו להם במלחמתם את בני עשו בימי הדד. ויאמרו מצרים אל בני ישראל, מהרו ועבדו את עבודתכם וכלו את מעשיכם וחיזקתם את הארץ פן יבואו בני עשו אחיכם עלינו למלחמה כי בעבורכם הם באים אלינו. ויעשו בני ישראל את עבודת כל אנשי מצרים יום יום, ויענו מצרים את בני ישראל למען המעיט אותם בארץ. אך כאשר ירבו כל מצרים בעבודה על בני ישראל, כן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו ותמלא כל מצרים מבני ישראל. ויהי בשנת מאה וחמש ועשרים שנה לרדת ישראל מצרימה, בראות כל מצרים כי לא נהייתה עצתם בישראל, אך הם ירבו ויפרוצו ותמלא ארץ מצרים וארץ גושן מבני ישראל. וילכו כל זקני מצרים וחכמיה ויבואו לפני המלך, וישתחוו לו וישבו לפניו. ויאמרו כל זקני מצרים וכל חכמיה אל המלך, יחי המלך לעולם. יעוץ יעצת אותנו את העצה אשר יעצת על בני ישראל, ונעש להם כדבר המלך. והיה מדי הכביד עליהם את העבודה כן ירבו וכן יפרו בארץ, והנה כל הארץ מלאה מהם.


~221~

ועתה אדוני המלך עיני כל מצרים עליך לתת להם עצה בחכמתך, באשר על ישראל לאבדם ולהמעיטם מן הארץ. ויען המלך אותם לאמור, הבו אתם עצה בדבר הזה ונדעה מה לעשות להם. ויען סריס אחד מיועצי המלך ושמו איוב מארם נהרים, מארץ עוץ את המלך לאמור. אם על המלך טוב ישמע נא את עצת עבדו, ויאמר לו המלך דבר. וידבר איוב לפני המלך והשרים, ולפני כל זקני מצרים לאמור. הנה עצת המלך אשר יעץ בימים ההם בעבודת בני ישראל, טובה היא מאוד ולא תשביתו מעליהם המלאכה ההיא עד עולם. ואולם זאת העצה היעוצה עליהם אשר תוכלו להמעיטם בה, אם על המלך טוב לעשותה. הנה אנחנו יריאים מהמלחמה זה ימים רבים ונאמר בפרות ישראל בארץ, יגרשו אותנו מן הארץ כאשר תקראנה מלחמה. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי מצרים ולא יעבור, אשר כל זכר הילוד לעברים ישפך דמו ארצה. והיה בעשותכם הדבר הזה כאשר ימותו כל זכר בבני ישראל, וחדלה מעלינו רעת מלחמותיהם. יעשה פרעה ויקרא לכל המיילדות העבריות, ויצווה אליהן על הדבר הזה לעשותו. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר איוב. וישלח פרעה ויקרא למיילדות העבריות, אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ותבאן המיילדות לפני המלך, ותעמודנה לפניו. ויאמר המלך אליהן, בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה. והיה אם לא תעשו הדבר הזה, ושרפתי אתכן ואת כל בתיכם באש. ותיראן המיילדות את האלוקים, ולא שמעו אל מלך מצרים ואל כל דבריו. והיה בלדת האשה העברית על המיילדת בן או בת ועשתה המיילדת את כל צרכי הילד והחיה אותו, ככה יעשו המיילדות כל הימים. ויוגד למלך את הדבר הזה וישלח ויקרא למיילדות ויאמר אליהן, מדוע עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים. ותעננה המיילדות ותדברנה שתיהן לפני המלך לאמור. אל יאמר המלך כי כנשים המצריות העבריות, כי כל בנות ישראל חיות הנה בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו. ואנחנו שפחותיך זה ימים רבים לא ילדה אשה עברית עלינו, כי כל נשי ישראל מיילדות הן לנפשם כי חיות הנה.


~222~ 

וישמע פרעה את דבריהן, ויאמן להם על הדבר הזה. והמיילדות יצאו מלפני פרעה, וייטב האלוקים להן, וירב העם ויעצמו מאוד. איש היה בארץ מצרים מזרע לוי, ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל. וילך האיש ההוא ויקח אשה את יוכבד בת לוי אחות אביו, והיא בת מאה ושש ועשרים שנים ויבוא אליה. ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה מרים, כי בימים ההם מיררו מצרים את חיי בני ישראל. ותהר עוד ותלד בן ותקרא שמו אהרון, כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי זכורי בני ישראל. בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך כיתים, וימלוך יאניוש תחתיו. והימים אשר מלך צפו על כל בני כתים חמישים שנה, וימת ויקבר בעיר נבנא בארץ כתים. וימלוך אחריו על כל בני כתים יאניוש מגיבורי בני כתים, וימלוך חמישים שנה. ויהי אחרי מות צפו מלך כתים ויברח בלעם בן בעור מארץ כתים, וילך ויבוא מצרימה אל פרעה מלך מצרים. ויקבלהו פרעה בכבוד גדול כי שמע את חכמתו, ויתן לו מתנות וישימהו לו ליועץ ויגדלהו. וישב בלעם במצרים בכבוד עם כל שרי המלך, וינשאו השרים את בלעם כי התאוו כולם ללמוד את חכמתו. ויהי בשנת מאה ושלושים שנה לרדת ישראל מצרימה, ופרעה חולם והוא יושב על כיסא מלכותו וישא עיניו וירא והנה איש זקן עומד לנגדו וביד הזקן מאזניים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזניים ויתלם לפני פרעה. ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה ויאסרם יחד, ויתנם בכף המאזניים האחת. ויקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף המאזניים השנית, ויכרע הטלה את כולם. ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כולם, וייקץ פרעה והנה חלום. וישכם פרעה בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה להם את החלום, וייראו האנשים יראה גדולה. ויאמר המלך אל כל חכמיו, פיתרו נא אליי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו. ויען בלעם בן בעור את המלך ויאמר אליו, אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח על מצרים באחרית הימים. כי הנה בן יולד לישראל אשר יחריב את כל מצרים והשחית את כל יושביה, והוציא את ישראל ביד חזקה ממצרים.


 ~223~

ועתה אדוננו המלך הבו לכם עצה על הדבר הזה ואבדתם את תקות בני ישראל ואת תוחלתם, טרם תצמח הרעה הזאת על כל מצרים. ויאמר המלך אל בלעם, ומה לנו לעשות לישראל הלא כזה וכזה יעצנו עליהם בתחילה ולא יכולנו עליהם. ועתה הבה לנו עצה גם אתה עליהם, במה נוכל אליהם. ויען בלעם את המלך לאמור, שלח נא וקרא אל שני יועציך ונראה מה עצתם על הדבר הזה ואחר ידבר עבדך. וישלח המלך ויקרא את שני יועציו את רעואל המדיני ואת איוב העוצי, ויבואו וישבו לפני המלך. ויאמר אליהם המלך, הנה כולכם שמעתם את החלום אשר חלמתי ופתרונו. ועתה עוצו נא עצה ודעו וראו מה לעשות לבני ישראל ובמה נוכל עליהם, טרם אשר תצמח רעתם עלינו. ויען רעואל המדיני את המלך ויאמר, יחי המלך יחי המלך לעולם. אם על המלך טוב, יחדל לו מעל העברים ויעזוב אותם ואל ישלח ידו בהם. כי אלוקיהם בחר בם מימי קדם, ויקחם לחבל נחלתו מכל גויי הארץ ומכל מלכי האדמה. ומי אשר שלח ידו בהם ונקה, ולא עשה בו אלוקיהם נקם. הלא ידעת כי ברדת אברהם אביהם מצרימה, וירא פרעה מלך מצרים הקדמוני את שרה אשתו ויקחה לו לאשה. כי אמר אברהם אחותי היא, כי ירא פן יהרגוהו אנשי מצרים על אשתו. ויהי בקחת מלך מצרים את שרה, וינגעהו אלוקיהם נגעים גדולים ואת ביתו עד אשר השיב לאברהם את שרה אשתו, אז נרפאו. וגם לאבימלך הגררי מלך פלישתים הוכיח אלוקימו בעבור שרה אשת אברהם, בעצור להם כל רחם למאדם ועד בהמה. ויבוא אלוקימו אל אבימלך בחלום הלילה ויפחידהו, למען ישיב לאברהם את שרה אשר לקח. ואחרי כן התווכחו כל אנשי גררה בעבור שרה, ויתפלל אברהם עליהם אל אלוקיו ויעתר לו וירפאם. וירא אבימלך את כל הרעה הבאה עליו ועל עמו וישב לאברהם את שרה אשתו, ויתן לו עמה מנות ומתנות רבות.


~224~

וגם אל יצחק כה עשה בגרשם אותו מגרר, ויפליא אלוקיו עמו פליאות ויתיבשו כל מוצאי מימי גררה ועצי תנובתם לא צמחו עד אשר הלכו אליו אבימלך מגרר ואחוזת מרעהו ופיכול שר צבאו ויקדו וישתחוו לו ארצה. ויבקשו ממנו תחינה להתפלל עליהם אל ה׳, ויעתר לו ה׳ וירפא אותם. וגם יעקב איש תם הוצל בתומו מיד עשו אחיו, ומיד לבן הארמי אחי אמו המבקשים את נפשו. וגם מיד כל מלכי כנען אשר באו כולם יחד עליו ועל בניו להשמידם, ויצל אותם ה׳ מידם וישובו עליהם וימיתום כי מי אשר שלח ידו בהם ונקה. הלא פרעה הקדמוני אבי אביך גידל את יוסף בן יעקב על כל שרי ארץ מצרים בראותו את חכמתו, כי בחכמתו מלט את כל יושבי הארץ מן הרעב. ואחרי כן ציוה להוריד את יעקב ובניו מצרימה, למען תמלט ארץ מצרים וארץ גושן בחסדם מן הרעב. ועתה אם טוב בעיניך חדל לך מהשחית את בני ישראל, ואם אין בלבך להושיבם מצרימה שלח אותם מזה וילכו ארצה כנען ארץ מגורי אבותיהם. ויהי כשמוע פרעה את דברי יתרו ויחר אפו מאוד עליו, ויקם מאת פני המלך בבושת ויצא ממצרים ביום ההוא וילך אל ארצו מדינה ומטה יוסף לקח בידו. ויאמר המלך לאיוב העוצי, מה תאמר אתה איוב ומה תהיה עצתך בעברים. ויאמר איוב אל המלך, הלא כל יושבי הארץ בידך כטוב בעיני המלך יעשה. ויאמר המלך אל בלעם, מה תאמר אתה בלעם דבר את דבריך ונשמענו. ויאמר בלעם למלך, כל אשר יעץ המלך על העברים ימלטו ממנה ולא יוכל המלך עליהם בכל עצה. כי אם בלהבת אש תאמר להמעיטם, לא תוכל עליהם בה כי הלא אלוקיהם מילט את אברהם אביהם מאור כשדים. אם בחרב תאמר להשמידם, הלא יצחק אביהם נמלט ממנה וינתן איל תחתיו. ואם בעבודת פרך וקושי תאמר להמעיט אותם, לא תוכל על זה הלא יעקב אביהם עבד את לבן בכל עבודה קשה והצליח.


~225~

ועתה אדוני המלך שמע נא את דברי וזאת העצה היעוצה עליהם אשר תוכל עליהם בה, וממנה לא תסור. אם על המלך טוב יצוה להשליך ילדיהן אשר יולידו מהיום ההוא והלאה אל המימה, כי בזה תוכל למחות את שמם כי לא נוצל אחד מהם ומאבותם בדבר הזה. וישמע המלך את דברי בלעם, וייטב בעיני המלך והשרים ויעש המלך כדבר בלעם. ויצו המלך ויעבירו קול ותנתן דת בכל ארץ מצרים לאמור, כל זכר היולד לעברים מהיום הזה והלאה ישלך אל המימה. ויקרא פרעה אל כל עבדיו לאמור, צאו נא ובקשו בכל ארץ גושן אשר שם בני ישראל וראו כל בן הילוד לעברים היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. ויהי כשמוע בני ישראל את הדבר אשר ציוה פרעה להשליך את זכוריהם היאורה, ויפרדו מקצת העם מנשיהם, ומקצתם דבקו בהנה. ויהי מהיום ההוא והלאה בעת לדת נשי ישראל אשר עודם דברו בהנה ותצאן השדה ללכת שמה ותלדן בשדה ותעזובנה ילדיהן על פני השדה, וישובו אל בתיהם. וה׳ אשר נשבע לאברהם להרבותם, שלח להם מלאך ממשרתיו אשר בשמים לרחצו במים ולסוכו ולמושחו ולהחתלו, ולשום בידו שתי חלוקי אבנים מן האחת יונק חלב ומן השנית יונק דבש. וגם את שערות ראשו מגדל עד ארכובותיו, למען יתכסה בהם לענגו ולדבקו בחמלו עליו. ויהי בחמול האלוקים עליהם ובבקשו להרבותם על פני האדמה ויצו לתבל ארצו ותקבלם להישמר בתוכם עד עת גדולם. ואחרי כן פתחה הארץ פיה ותקיא אותם, ויציצו מעיר כעשב הארץ וכתמסי יער וישובו איש אל משפחתו ואיש אל אבותיו וידבקו בהם. ויהיו ילדי בני ישראל בתבל הארץ כעשב השדה, בחמלת ה׳ עליהם. ויראו כל מצרים את הדבר הזה ויצאו כל מצרים איש אל שדהו איש בצמד בקרו ובמחרשתו, ויחרישו על גביו כמשדד תבל בעת הזרע. ויהי כחרשם ולא יכלו להזיק את ילדי בני יעקב, וירב העם ויעצמו מאוד.


~226~

ופרעה מצוה את סריסיו יום יום ללכת גושנה, לבקש את ילדי בני ישראל. והיה בבקשם והיה במצאם את הילד ולקחו אותו מחיק אמו בחזקה והשליכוהו היאורה, ואת הבת יעזבוה אל אמה. ככה יעשו המצרים אל ישראל כל הימים. ויהי בעת ההיא ותהי רוח אלוקים על מרים בת עמרם אחות אהרון ותלך ותנבא בתוך הבית לאמור, הנה בן נולד לנו מאבי ומאמי בפעם הזאת והוא יושיע את ישראל מיד מצרים. ויהי כשמוע עמרם את דברי בתו, וילך ויקח את אשתו וישיביה אל ביתו אחרי אשר גירש אותה בעת אשר ציוה פרעה להשליך כל זכר לבית יעקב המימה. ויקח עמרם את יוכבד אשתו בשנת שלוש לגרשה, ויבוא אליה ותהר לו. ויהי מקצה שבעה חודשים לעת הרותה, ותלד בן, וימלא כל הבית אור גדול כאור השמש והירח בעת זרחם. ותרא האשה את הילד כי טוב ונחמד הוא למראה, ותצפנהו שלושה ירחים בחדר הפנימי. בימים ההם הערימו סוד כל המצרים, לאבד שם כל העברים. ותלכנה נשי מצרים גושנה אשר שם בני ישראל, ותשאנה גוריהן על כתפיהן ילדיהן אשר לא ידברו. וכל נשי בני ישראל בלדתן בימים ההם, ותצפון האישה את בנה מפני מצרים לבלתי דעת מצרים את לדתנה לבלתי השחיתם מעל האדמה. ותבואנה נשי מצרים גושנה וילדיהן על כתפיהן טרם ידברו, ויהי בבוא המצרית בית העברית וילדה מגמגם בלשונו. ויהי כמתגמגמו ויענהו הילד הצפון מתוך החדר, ותלכנה המצריות ותאמרנה בית פרעה. ופרעה שולח את שוטריו לקחת את הילדים להמיתם. ככה יעשו כל מצרים לעבריות כל הימים. ויהי בעת ההיא כמשלוש חודשים לעת צפון יוכבד את בנה, ויודע הדבר בית פרעה. ותמהר האשה טרם בוא השוטרים לקחת את בנה, ותיקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזפת, ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאור. ותתצב מרים אחותו מרחוק, לדעת מה יעשה לו ומה יהיה דבריה. וישלח האלוקים בעת ההיא שרב וחום בארץ מצרים, ויבער בבשר האדם כאשר יבער השמש בתקופתו ויצר למצרים מאוד.


 ~227~

וירדו כל מצרים לרחוץ על היאור, מפני חום השרב אשר בעור בשרם. ותרד גם בתיה בת פרעה לרחוץ על היאור מפני חום השרב, ונערותיה הולכות על יד היאור וגם כל נשי מצרים כהנה. ותשא בתיה בת פרעה את עיניה אל היאור ותרא את התיבה על פני המים, ותשלח את אמתה ותקחה. ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר, מילדי העברים זה. ותאמרן כל נשי מצרים ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה לינק, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל הילד בעבור השיבו אל שדי אמו. ומרים אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור, ותרא את הדבר הזה. ותאמר אל בת פרעה, האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות ותניק לך את הילד. ותאמר לה בת פרעה לכי, ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי את הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום, ותיקח האשה את הילד ותניקהו. ויהי מקץ שנתיים ימים ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה, ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתיהו. ועמרם אביו קרא שמו חבר, כי אמר בעבורו חובר עם אשתו אשר גירש. ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל, כי אמרה כי קויתיהו מא-ל ש-די וישיבהו האלוקים אליי. ומרים אחותו קראה לו ירד, לאמור כי היא ירדה אחריו אל היאור לדעת מה תהיה אחריתו. ואהרון אחיו קרא שמו אבי זנוח, לאמור זנח אבי את אמי וישיבה אליו בעבורו. וקהת אבי עמרם קרא שמו אבי גדור, כי בעבורו גדר האלוקים את פרץ בית יעקב ולא יספו להשליך זכוריהם המימה. ומניקתו קראה לו אבי סוכו, לאמור בסוכו הוצפן שלושה ירחים מפני בני חם. וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה בן נתנאל, כי אמרו כי בימיו שמע האלוקים את נאקתם ויצילם מיד דוחקיהם. ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה לבן, ויגדל משה בקרב בני המלך.


~228~

ומלך אדום מת בימים ההם בשנת שמונה עשרה למלכו, ויקבר בהיכלו אשר בנה לו למלכותו בארץ אדום. וישלחו בני עשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם בחור אחד יפה עיניים וטוב רואי ושמו שאול, וימליכוהו עליהם תחת שמלה. וימלוך שאול על כל בני עשו בארץ אדום, ארבעים שנה. ופרעה מלך מצרים בראותו כי לא נהיתה עצתו אשר יעץ בלעם אל בני ישראל בימים ההם, אך הם עוד בני ישראל יפרו וירבו וישרצו בכל ארץ מצרים. ויצו פרעה בימים ההם ויעבירו קול בכל מצרים אל בני ישראל לאמור, איש אל יגרע מעבודתו דבר יום ביומו. והיה האיש אשר יגרע מעבודתו אשר יעבוד יום יום אם בחומר ואם בלבנים, ונתן את בנו הקטן תחתיהם. ותחזק עבודת מצרים על בני ישראל בימים ההם, והיה כל איש אשר תחסר לבנה אחת מעבודתו כיום ביום ולקחו המצרים את נערו הקטן מעם אשתו בחוזקה ושמו אותו בבניין תחת הלבנה אשר חסרה לאביו. ויעשו כל אנשי מצרים לכל בני ישראל כמעשה הזה יום יום כל הימים, ימים רבים. אך כל שבט לוי לא היו עושים במלאכה בעת ההיא עם ישראל אחיהם מבראשונה, כי ידעו בני לוי את ערמת מצרים אשר הערימו בישראל בראשונה. ויהי בשנה השלישית ללדת משה, ופרעה יושב לאכול ואלפרענית המלכה יושבת מימינו ובתיה יושבת אל שמאלו והנער משה יושב בחיקה, ובלעם בן בעור ושני בניו וכל שרי המלוכה יושבים על השולחן לפני המלך. ויושט הנער את ידו על ראש המלך ויקח את העטרה מעל ראש המלך וישם אותה בראשו, ויראו המלך והשרים את המעשה אשר עשה הנער ויבהל המלך והשרים על הדבר הזה ויתמהו האנשים איש אל רעהו. ויאמר המלך אל השרים אשר היו לפניו על השולחן, מה תדברו ומה תאמרו אתם השרים בדבר הזה ומה יהיה משפט הנער העברי הזה על המעשה הזה. ויען בלעם בן בעור הקוסם לפני המלך והשרים ויאמר, זכור נא אדוני המלך את החלום אשר חלמת זה ימים רבים ואת אשר פתר לך עבדך. ועתה הלא זה העלם מילדי העברים, אשר רוח אלוקים בקרבם. ואל יחשוב אדוני המלך כי קטון הוא גם בלא דעת עשה את הדבר הזה, כי נער עברי הוא וחכמה ותבונה איתו אף בעודו נער ומחכמה עשה זאת ויבחר לו את מלכות מצרים. כי כן משפט כל העברים לדמות את המלכים ואת גדוליהם לעשות את כל הדברים האלה בערמה, למען הכשיל את מלכי הארץ ואת אנשיהם.

~229~

הלא ידעת כי כה עשה אברהם אביהם אשר הכחיש את חיל נמרוד מלך בבל בכל ואת אבימלך מלך גרר, וירש את ארץ בני חת ואת כל ממלכות כנען. וירד מצרימה ויאמר על שרה אשתו אחותי היא, בעבור הכשיל את מצרים ואת מלכה. וגם יצחק בנו עשה כן בלכתו גררה, ויגר שמה ויעצם כוחו מכל חיל אבימלך מלך פלשתים. וגם את מלכות פלשתים אמר להכשיל, באמרו על רבקה אשתו אחותי היא. וגם יעקב הלך בעקבה עם אחיו, ויקח מידו את בכורתו ואת ברכתו. וילך פדנה ארם אל בית לבן אחי אמו ויקח בערמה מידו את בנותיו ואת כל מקנהו ואת כל אשר לו, ויברח וישב לו ארצה כנען אל אביו. וימכרו בניו את יוסף אחיהם וירד מצרימה ויהי לעבד, וינתן בבית הכלא שתים עשרה שנה. עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות ויוציא אותו מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים, על שפתר לו חלומותיו. ויהי בהרעיב האלוקים את כל הארץ, וישלח ויבא אל אביו ואת כל אחיו ואת כל בית אביו ויכלכלם בלא מחיר והון ויקנה את מצרים ואת כל אנשיה לעבדים. ועתה אדוני המלך הנה גם הנער הזה קם תחתיהם במצרים, לעשות כמעשיהם ולהתל על כל מלך שר ושופט. אם על המלך טוב נשפכה נא את דמו ארצה, פן יגדל ויקח המלוכה מידך ותאבד תקות מצרים אחרי מלכו. ויאמר המלך אל בלעם, עוד נקרא לכל שופטי מצרים וכל חכמיה ונדעה היש משפט מות לנער הזה כאשר דיברת ואז נהרגהו. וישלח פרעה ויקרא לכל חכמי מצרים ויבואו לפני המלך, ויבוא מלאך ה׳ בתוכם וידמה לאחד מחכמי מצרים. ויאמר המלך אל החכמים, הלא שמעתם את אשר עשה הנער העברי אשר בבית וכזה וכזה שפט בלעם על הדבר. ועתה שפטו נא גם אתם ודעו מה משפט הנער על המעשה אשר עשה. ויען המלאך אשר נדמה לאחד מחכמי פרעה ויאמר לפני כל חכמי מצרים ולפני המלך והשרים לאמור, אם על המלך טוב ישלח המלך ויביאו לפניו אבן שוהם וגחלי אש וישימו אותם לפני הילד. והיה אם ישלח הילד את ידו ולקח את השוהם, וידענו כי מחכמה עשה הנער את כל אשר עשה ונהרגהו. ואם על הגחלת ישלח את ידו, וידענו כי לא בדעת עשה הדבר הזה ויחי.


~230~

וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, ויעש המלך כדבר מלאך ה׳. ויצו המלך, ויביאו לפניו אבן השוהם ואת הגחלת וישימו אותם לפני משה. ויושיבו את הנער לפניהם ויבקש הילד לשלוח ידו אל השוהם, ויקח מלאך ה׳ את ידו ויתן אותה על הגחלת ותכבה הגחלת בידו. וישאה ויתנה בפיו וישרף קצת שפתיו וקצת לשונו, ויהי כבד פה וכבד לשון. ויראו המלך והשרים את הדבר הזה, וידעו כי לא מחכמה עשה משה בשאת העטרה מעל ראש המלך. ויחדלו המלך והשרים להמית את הילד, ויהי משה בבית פרעה הולך וגדל וה׳ עמו. ויהי בהיות הנער בבית המלך, בגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך. ויהי כאשר גדל משה בבית המלך ותחשבהו בתיה בת פרעה לבן, ויכבדוהו כל בית פרעה וייראו מפניו כל אנשי מצרים. ויצא ויבוא יום יום ארצה גושן אשר שם אחיו כל בני ישראל, וירא אותם משה בקוצר רוח ובעבודה קשה יום יום. וישאל אותם משה לאמור, על מה העבודה הזאת לכם דבר יום ביומו. ויגידו לו את כל הקורות אותם, ואת כל החוקים אשר שם עליהם פרעה לפני לידתו. ויגידו לו את כל העצות אשר יעץ עליהם בלעם בן בעור, ואשר יעץ עליו גם הוא להמיתו בשאתו עטרת המלך מעל ראשו. וישמע משה את הדברים האלה, ויחר אף משה בבלעם ויבקש להמיתו ויארב לו יום יום. ויהי מימים ויוגד לבלעם לאמור, הנה בן בתיה מבקש להרגך והנה הוא אורב לך יום יום. ויירא בלעם מפני משה, ויקם הוא ושני בניו איתו ויצאו ממצרים ויברחו וימלטו את נפשם וילכו להם אל ארץ כוש אל קיקנוס מלך כוש. ויהי בהיות משה בבית המלך יוצא ובא בבית, ויתנהו ה׳ לחן בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו ובעיני כל אנשי מצרים ויאהבו את משה מאוד. ויהי היום וילך משה גושנה לראות את אחיו, וירא את בני ישראל בסבלותם ובעבודתם הקשה וייצר למשה מאוד עליהם. וישב משה מצרימה ויבוא בית פרעה, ויבוא לפני המלך וישתחווה משה לפני המלך.


~231~

ויאמר משה אל פרעה, בי אדוני שאלה אחת קטנה באתי לבקש מלפניך אל נא תשיב את פניי ריקם, ויאמר לו פרעה דבר. ויאמר משה אל פרעה, ינתן נא לעבדיך בני ישראל אשר בגושן יום אחד לנוח בו מעבודתם. ויען המלך את משה ויאמר, הנה נשאתי פניך לדבר הזה לעשות את דבריך. ויצו פרעה ויעבירו קול במצרים ובגושן לאמור, אליכם כל בני ישראל כה אמר המלך עשו מלאכתכם ועבודתכם ששת ימים ויום השביעי תנוחו ולא תעבודו מאומה. ככה תעשו לכם כל הימים כאשר ציוה המלך ומשה בן בתיה. וישמח משה על הדבר הזה אשר נתן לו המלך, ויעשו כל בני ישראל כאשר ציוה אליהם משה. כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אל בני ישראל, כי החל ה׳ לזכור את בני ישראל להושיעם למען אבותיהם. ויהי ה׳ את משה, ויהי שמעו בכל מצרים. ויהי משה גדול בעיני כל מצרים ובעיני בני ישראל ודורש טוב אל עמו ישראל, ודובר עליהם דברי שלום לפני המלך. ויהי בהיות משה בן שמונה עשרה שנה ויתאו את אביו ואת אמו לראות אותם, וילך אליהם גושנה. ויהי כאשר הקריב משה אל גושן ויבוא אל המקום אשר שם בני ישראל עושים בעבודה וירא בסבלותם, וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. ויהי כראות האיש המוכה את משה וינס אליו לעזרה, כי האיש משה נכבד מאוד וגדול בבית פרעה. ויאמר אליו, בי אדוני המצרי הזה בא אל ביתי לילה ויאסרני ואל אשתי בא לפניי ועתה מבקש את נפשי לקחתה. ויהי כשמוע משה את הדבר הרע הזה ויחר אפו מאוד על המצרי, ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו. וילך העברי אל ביתו, ומשה שב אל דרכו וילך וישב בית המלך. ויהי בשוב האיש הביתה ויאמר לגרש את אשתו, כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש אל אשתו אחרי הוטמאה. ותלך האשה ותגד לאחיה ויבקש אחי האשה להורגו, וינוס אל ביתו וימלט. ויהי כיום השני ויצא משה אל אחיו וירא והנה שני אנשים נצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך. ויען אותו ויאמר לו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר.


~232~

וישמע פרעה את הדבר הזה ויצו להרוג את משה, וישלח האלוקים את מלאכו וידמה לפרעה כדמות שר הטבחים. ויקח מלאך ה׳ את החרב מיד שר הטבחים ויסר בה את ראשו, כי נהפך דמות שר הטבחים לדמות משה. ויחזק מלאך ה׳ בימין משה ויוציאהו ממצרים, ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך ארבעים יום. וישאר אך אהרון אחיו בארץ מצרים, ויתנבא אל בני ישראל לאמור. כה אמר ה׳ אלוקי אבותיכם, איש שיקוצי עיניו השליכו ובגילולי מצרים אל תטמאו. וימרו בית ישראל, ולא אבו לשמוע אל אהרון בעת ההיא. ויאמר ה׳ להשמידם, לולי כי זכר ה׳ את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב. ותלך יד פרעה מלך מצרים בימים ההם הלוך וקשה על בני ישראל, וילחצם וידחקם עד עת שלח ה׳ את דברו ויפקדם. ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה בין בני כוש ובין בני קדם וארם, ויפשעו במלך כוש אשר היו תחת ידו. ויצא קיקנוס מלך כוש עם כל בני כוש עם רב כחול הרבה מאוד, וילך להלחם בארם ובני קדם להשיבם תחת ידו. ויהי כצאת קיקנוס ויעזוב בלעם הקוסם הוא ושני בניו בעיר, לשמור את העיר ואת דלת הארץ. ויצא קיקנוס וילך אל ארם ובני קדם וילחם איתם ויך אותם, ויפלו חללים כולם לפני קיקנוס ועמו. וישב מהם שבי גדול ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויחן על ארצם לקחת את המס מהם כמשפטו. ובלעם בן בעור כאשר עזבו מלך כוש לשמור את העיר ואת דלת העיר, ויקם ויתייעץ את עם הארץ למרוד במלך קיקנוס לבלתי בוא העירה כאשר יבוא. וישמעו אליו כל עם הארץ, וישבעו לו וימליכו אותו עליהם ואת שני בניו לשרי צבאות. ויקומו ויגביהו את חומות העיר משני הפאות, ויבנו בניין עצום וחזק מאוד. ולכתף השלישי חפרו בארות רבות אין מספר בין העיר ובין הנהר הסובב את כל ארץ כוש, ויבקעו שם את מי הנהר. ולכתף הרביעי קיבצו נחשים רבים בלחשיהם ובכשפיהם, ויבצרו את העיר וישבו בה ואין יוצא ואין בא לפניהם. וקיקנוס נלחם בארם ובני קדם ויכניעם תחת ידו כבראשונה, ויתנו לו מס כמשפטם וילך וישב אל ארצו.


 ~233~

ויהי בקרוב קיקנוס מלך כוש אל עירו וכל שרי החיילים איתו וישאו עיניהם ויראו והנה חומות העיר נבנו ויגבהו מאוד, ויתמהו האנשים מזה. ויאמרו איש אל רעהו, כי ראו אשר בוששנו במלחמה ויראו מאוד אלינו. על כן עשו את הדבר הזה ויגביהו את חומות העיר ויחזקום, לבלתי בוא אליהם מלכי כנען למלחמה. ויגשו המלך והחיילים אל פתח העיר, ויראו והנה כל שערי העיר סגורות ויקראו אל השוערים לאמור פתחו לנו ונבוא העירה. וימאנו השוערים לפתוח אליהם במצות בלעם הקוסם מלכם, ולא נתנום לבוא העירה. ויערכו איתם מלחמה נוכח העיר השערה, ויפלו מחיל קיקנוס ביום ההוא שלושים ומאה איש. ויהי ביום השני ויוסיפו עוד להלחם, וילחמו מעבר הנהר ויבקשו לעבור ולא יכולו ויטבעו מהם בתוך הבורות וימותו. ויצו המלך לחטוב עצים ולעשות רפסודות לעבור בהן אליהן, ויעשו כן. ויהי כבואם אל מקום הבורות, ויהיו המים מתגלגלים בריחים ויטבעו ביום ההוא מאתיים איש על עשר רפסודות. ויהי ביום השלישי ויבואו להילחם מפאת הנחשים, ולא יכלו לגשת שמה. ויהרגו מהם הנחשים שבעים ומאה איש, ויחדלו מלהילחם על כוש. ויצורו על כוש תשע שנים, ואין יוצא ואין בא. בעת ההיא בהיות המלחמה והמצור על כוש ברח משה ממצרים מלפני פרעה, אשר ביקש להמיתו על אשר הרג את המצרי. ומשה בן שמונה עשרה שנה בברחו ממצרים מפני פרעה, וינס וימלט אל מחנה קיקנוס הצרים בעת ההיא על כוש. ויהי משה במחנה קיקנוס מלך כוש תשע שנים כל ימי היותם צרים על כוש, ויהי משה הולך ובא עמהם. ויאהבו המלך והשרים וכל אנשי המלחמה את משה, כי רב ויקר הוא וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכח גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך. ויהי מקץ תשע שנים ויחלה קיקנוס את חליו אשר ימות בו, ויחזק חוליו עליו וימת ביום השביעי. ויחנטו אותו עבדיו, וישאוהו ויקברוהו נוכח שער העיר הפונה ארץ מצרים. ויבנו עליו בניין נאה ועצום וגבוה מאוד, וישימו עליו מלמעלה אבנים גדולות. ויכתבו סופרי קיקנוס על האבנים ההם את כל גבורת קיקנוס מלכם ואת כל מלחמותיו אשר נלחם, והנם כתובים שם עד היום הזה.


~234~

ויהי אחרי מות קיקנוס מלך כוש, וייצר לאנשיו וחייליו מאוד מפני המלחמה. ויאמרו איש אל רעהו, הבו לנו עצה מה לעשות לנו בעת הזה אשר ישבנו במדבר חוץ מבתינו היום תשע שנים. אם אמרנו נלחמה על העיר ונפלו ממנו חיילים ומתנו, ואם ישבנו פה במצור ומתנו. כי עתה ישמעו כל מלכי ארם ובני קדם כי מת מלכנו, ובאו עלינו פתאום למלחמה וילחמו בנו ולא ישאירו ממנו שריד. ועתה לכו ונמליכה עלינו מלך, ונשב במצור עד אשר תנתן העיר בידינו. ויבחרו בכל חיל קיקנוס ביום ההוא איש למלך, ולא מצאו לבחור למלך עליהם כמשה. וימהרו ויפשיטו איש בגדיו וישליכו אותם ארצה ויעשו במה גדולה, ויושיבו עליה את משה. ויקומו ויתקעו בשופרות ויקראו לפניו ויאמרו, יחי המלך יחי המלך. וישבעו לו כל העם וכל השרים לתת לו את אדוניה המלכה הכושית אשת קיקנוס לאשה, וימליכו את משה עליהם ביום ההוא. ויעבירו כל אנשי כוש קול ביום ההוא לאמור, איש איש לתת למשה מכל אשר ימצא בידו. ויפרשו השמלה על הבמה, וישליכו עליה איש איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת מכל הנמצא בידם. וגם מאבני השוהם והבדולח ואבני דר וסחרת השליכו כל בני כוש אל משה על הבמה, גם כסף גם זהב הרבה מאוד. ויקח משה את כל הכסף ואת הזהב ואת כל הכלים ואת הבדולח ואת השוהם אשר נתנו לו כל בני כוש, וישם אותם באוצרותיו. וימלוך משה על כל בני כוש ביום ההוא תחת קיקנוס מלך כוש. בשנת חמישים וחמש שנים לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה וחמישים ושבע שנים לרדת ישראל מצרימה, מלך משה על כוש. בן עשרים ושבע שנים משה במלכו על כוש, וארבעים שנה מלך. ויתן ה׳ את משה לחן ולחסד בעיני כל בני כוש, ויאהבו בני כוש אותו מאוד ויהי משה טוב עם ה׳ ועם אנשים. ויהי ביום השביעי למלכו ויתקבצו יחד כל בני כוש ויועדו כולם, ויבואו לפני משה וישתחוו לו ארצה. וידברו כל בני כוש כולם יחד לפני המלך לאמור, הבה לנו עצה ונראה מה לעשות לעיר הזאת. כי היום תשע שנים ישבנו במצור בעד העיר, ולא ראינו את בנינו ואת נשינו.


~235~

ויען המלך אותם לאמור, אם תשמעו בקולי לכל אשר אצוה אתכם. ונתן ה׳ את העיר בידינו, ולכדנו אותה. כי אם נלחמה איתם כמלחמה הראשונה אשר נלחמנו טרם מות קיקנוס, ונפלו ממנו חללים רבים כראשונה. ועתה הנה לכם עצה בדבר הזה אם תשמעו בקולי, ונתנה העיר בידינו. ויענו כל החיילים את המלך לאמור, כל אשר יצוה אדוני כן יעשו עבדיך. ויאמר אליהם משה, עברו וקראו קול בכל המחנה אל כל העם לאמור. כה אמר המלך, לכו היערה והבאתם מבני החסידה איש אפרוחו בידו. וכל איש אשר יעבור את דבר המלך ולא יביא אפרוחו ומת, וכל אשר לו יקח המלך. והיה בהביאכם אותם והיו אתכם למשמרת, וגדלתם אותם עד גדלם ולמדתם אותם לטוש כדרך בני הנץ. וישמעו כל בני כוש את דברי משה, ויקומו ויעבירו קול במחנה לאמור. אליכם כל בני כוש במצות המלך, לכו לכם יחד היערות ותפשתם לכם מבני החסידה איש אפרוחו בידו והבאתם לכם. וכל איש אשר ימרה את דבר המלך ומת, ולקח המלך את כל אשר לו. ויעשו כל העם כדבר הזה, וילכו להם היערה ויעלו על הברושים ויתפשו להם איש אפרוחו בידו כל בני החסידה ויביאו אותם בערב. ויגדלום כמצות המלך וילמדום לטוש כבני הנץ ככל אשר ציוה המלך, כן עשו כל בני כוש. ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך להרעיבם שלושת ימים, ויעשו כל העם כן. ויהי ביום השלישי ויאמר להם המלך, התחזקו והייתם לבני חיל ולבשו איש כלי מלחמתו וחגרו איש חרבו עליו ורכבו איש סוסו ולקחתם לכם איש אפרוחו בידו. ונקומה ונלחמה על העיר מן המקום אשר שם הנחשים, ויעשו כל העם כדבר המלך. ויקחו איש אפרוחו בידו וילכו, ויהי בהגיעם אל מקום הנחשים ויאמר אליהם המלך שלחו איש אפרוחו על הנחשים. וישלחו איש אפרוחו כדבר המלך, וירוצו בני החסידה על הנחשים ויאכלום כולם וישביתו אותם מן המקום ההוא. ויראו המלך והעם כי נשבתו כל הנחשים מן המקום ההוא, ויריעו כל העם תרועה גדולה. ויגשו וילחמו על העיר ויתפשוה וילכדוה, ויבואו העירה. וימותו ביום ההוא מעם העיר אלף ומאה איש כל יושבי העיר, ומעם המצור לא מת אחד. ויבואו כל בני כוש איש אל ביתו ואל אשתו ואל בניו, ואל כל אשר לו.


~236~

ובלעם הקוסם בראותו כי נלכדה העיר ויפתח השער וינוסו הוא ושני בניו ושמונה אחיו, וישובו מצרימה אל פרעה מלך מצרים. הם המה החרטומים והמכשפים הכתובים בספר התורה העומדים נגד משה, בהביא ה׳ על מצרים את כל המכות. וילכוד משה את העיר בחכמתו, ויושיבוהו בני כוש על כיסא המלוכה תחת קיקנוס מלך כוש. וישימו את כתר המלכות בראשו, ויתנו לו את אדוניה המלכה הכושית אשת קיקנוס לאשה. ויירא משה את ה׳ אלוקי אבותיו, ולא בא אליה ולא פנה אליה את עיניו. כי זכר משה את אשר השביע אברהם את אליעזר עבדו לאמור, לא תקח לבני ליצחק אשה מבנות כנען. וגם את זה עשה יצחק בברוח יעקב מפני אחיו, אשר ציוהו לאמור לא תיקח אשה מבנות כנען ולא תתחתן בכל בני חם. כי ה' אלוקינו נתן את חם ואת בניו ואת כל זרעו לעבדים לבני שם ולבני יפת ולזרעם אחריהם, עד עולם. על כן לא הפנה משה את ליבו ואת עיניו אל אשת קיקנוס, כל ימי מלכו על כוש. ויירא משה מפני ה׳ אלוקיו כל ימיו, ויתהלך משה לפני ה׳ באמת בכל לבבו ובכל נפשו. לא סר משה מן הדרך הטובה כל ימי חייו, לא נטה מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל. ויתחזק משה במלכות בני כוש וינהג את בני כוש כמשפט בחכמתו, ויצליח משה במלכותו. וישמעו בני ארם ובני קדם בעת ההיא כי מת קיקנוס מלך כוש, ויפשעו ארם ובני קדם מתחת יד כוש בימים ההם. ויקבוץ משה את כל בני כוש עם כבד מאוד כשלושים אלף איש, ויצא להילחם את ארם ואת בני קדם. וישמעו כל בני קדם את שמעם, ויצאו לקראתם ויערכו איתם מלחמה. ותחזק המלחמה על בני קדם ויתן ה׳ את כל בני קדם ביד משה, ויפלו מהם חללים כשלוש מאות איש. ויתנו כל בני קדם עורף וינוסו, וירדפו אחריהם משה ובני כוש ויכניעו אותם תחת ידם ויתנו להם מס כמשפטם.


~237~

ויעבור משה וכל העם אשר איתו משם, אל ארץ ארם למלחמה. ויצאו אנשי ארם גם הם לקראתם וילחמו בם, ויתנם ה׳ ביד משה ויפלו חללים רבים מאנשי ארם. ויכנעו ארם גם הם לפני משה ולפני כוש, ויתנו מס גם הם כמשפטם. ויכנע משה את ארם ואת בני קדם תחת יד בני כוש, ויפן וישב משה וכל העם אשר איתו ארץ כוש. ויתחזק משה במלכות בני כוש. ויהי ה׳ איתו, וייראו מפניו כל בני כוש. ויהי מקץ שנים וימת שאול מלך אדום, וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור. בשנת שש עשרה שנה למלכות משה על כוש, מלך בעל חנן בן עכבור בארץ אדום על כל בני אדום שלושים ושמונה שנה. בימיו פשע מואב מתחת יד אדום אשר היו תחת אדום, בימי הדד בן בדד המכה אותם ואת מדין ויכניע את מואב תחת יד אדום. ויהי כמלוך בעל חנן בן עכבור על בני אדום, פשעו כל בני מואב מתחת יד אדום. ואנגיאס מלך אפריקה מת בימים ההם, וימלוך אזדרובל בנו תחתיו. ובימים ההם מת יאניוש מלך בני כיתים, ויקברוהו בהיכלו אשר בנה לו בבקעת כנפיא למושב וימלוך תחתיו לטיאנוס. בשנת עשרים ושתיים שנה למלכות משה על בני כוש, מלך לטיאנוס על כל בני כיתים ארבעים וחמש שנים. ויבן לו גם הוא מגדל גדול ועצום מאוד, ויבן בתוכו היכל נאה למושבו להתנהג במלכותו כמשפט. בשנת שלוש למלכו העביר קול לכל חכמיו, ויעשו לו אוניות הרבה. ויקבוץ לטיאנוס את כל חילו ויבואו באוניות, וילכו להילחם עם אזדרובל בן אנגיאס מלך אפריקה. ויבואו אפריקה, ויערכו מלחמה עם אזדרובל ועם חילו. ויחזק לטיאנוס על אזדרובל, וילכוד לטיאנוס מאת אזדרובל את תעלת המים אשר הביא אנגיאס אביו מאת בני כתים בקחתו את יאניה בת עוצי לאשה, ויהרוס לטיאנוס את גשר התעלה ההיא ויכה את כל חיל אזדרובל מכה רבה מאוד. ויתחזקו יתר גיבורי אזדרובל וימלא ליבם קנאה וחפצו במות, ויערכו עוד מלחמה עם לטיאנוס מלך כיתים. ותחזק המלחמה על כל אנשי אפריקה ויפלו כולם חללים לפני לטיאנוס, ויפול גם אזדרובל המלך במלחמה ההיא.


~238~

ולאזדרובל המלך בת יפה מאוד מאוד, ושמה אושפיזיונה. וירקמו כל אנשי אפריקה את צלמה על בגדיהם מרוב יופיה וטוב מראיה. ויראו אנשי לטיאנוס את אושפיזיונה בת אזדרובל ויהללו אותה אל לטיאנוס מלכם. ויצו לטיאנוס ויביאוה אליו, ויקח לטיאנוס את אושפיזיונה לאשה ויפן וישב אל דרכו כתימה. ויהי אחרי מות אזדרובל בן אנגיאס בשוב לטיאנוס מהמלחמה אל ארצו. ויקומו כל יושבי אפריקה ויקחו את אניבל בן אנגיאס אחי אזדרובל הקטן ממנו, וימליכו אותו תחת אחיו על כל ארץ אפריקה. ויהי במלכו ויתיעץ ללכת כיתימה להלחם את בני כיתים לנקום את נקמת אזדרובל אחיו, ואת נקמת יושבי אפריקה ויעש כן. ויעש אוניות הרבה ויבוא בהם עם כל חילו וילך כתימה. וילחם אניבל את בני כיתים ויפלו בני כתים חללים לפני אניבל וחילו, וינקום אניבל את נקמת אחיו. וילחם אניבל עם בני כיתים שמונה עשרה מלחמות, וישב אניבל בארץ כיתים ויחן עליה ימים רבים. ויכה אניבל מבני כתים מכה רבה מאוד ויהרוג את גדוליהם ואת שריהם, ומיתר העם הכה כשמונים אלף איש. ויהי מקץ ימים רבים ושנים ויפן וישב אניבל אל ארצו אפריקה, וימלוך לבטח באפריקה תחת אחיו. בעת ההיא בשנת מאה ושמונים שנה לרדת ישראל מצרימה, ויצאו אנשים גיבורי חיל ממצרים שלושים אלף רגלי מבני ישראל ויהיו כולם משבט יוסף מבני אפרים בן יוסף. כי אמרו כי תם הקץ אשר חק ה׳ על בני ישראל מימי קדם אשר דיבר אל אברהם. ויתאזרו האנשים האלה וישימו איש חרבו על ירכו ואיש כלי מלחמתו עליו ויבטחו בגבורתם, ויצאו יחד ממצרים ביד חזקה. ולא הוציאו איתם צידה לדרך רק כסף וזהב, וגם לחם לאכול ביום ההוא לא הוציאו בידם. כי אמרו לקחת את מחייתם מפלשתים במחיר ואם לא ולקחו מאיתם בחזקה. והאנשים ההם גיבורי חיל מאוד מאוד אחד ירדוף אלף ושניים יניסו רבבה, ויבטחו בגבורתם וילכו יחד כאשר המה.

~239~

וישימו פניהם ארץ גת, וירדו וימצאו רועי גת רועים את מקנה בני גת. ויאמרו אל הרועים, תנו לנו מהצאן במחיר לאכול כי רעבים אנחנו כי לא אכלנו לחם היום. ויאמרו הרועים, הצאננו הם אם מקננו כי ניתן לכם אף במחיר. ויגשו בני אפרים לקחתם בחזקה. ויצעקו רועי גת עליהם ותשמע צעקתם למרחוק, ויצאו כל בני גת אליהם. ויראו בני גת את רעת בני אפרים וישובו ויזעיקו את כל אנשי גת, ויחגרו איש כלי מלחמתו ויצאו אל בני אפרים למלחמה. ויערכו איתם מלחמה בבקעת גת, ותהי המלחמה חזקה ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא. ויהי ביום השני, וישלחו בני גת אל כל ערי פלשתים לבוא אליהם לעזרה לאמור. עלו אלינו ועזרונו ונכה את בני אפרים אשר יצאו ממצרים לקחת את מקננו ולהלחם איתנו חינם. ובני אפרים עייפה נפשם ברעב ובצמא, כי לא אכלו לחם שלושה ימים. ויצאו מכל ערי פלשתים לעזרת אנשי גת, כארבעים אלף איש. ויערכו האנשים האלה את בני אפרים מלחמה, ויתן ה׳ את בני אפרים ביד פלשתים. ויכו את כל בני אפרים כל אשר יצאו ממצרים לא השאירו שריד, כי אם עשרה אנשים אשר ברחו ממערכת המלחמה. כי מאת ה׳ הייתה הרעה הזאת אל בני אפרים, כי מרו את פי ה׳ לצאת ממצרים טרם בא הקץ אשר חק ה׳ על ישראל מימי קדם. וגם מפלשתים נפלו הרבה כעשרים אלף איש, וישאום אחיהם ויקברו אותם בעריהם. וישארו חללים בני אפרים נטושים בבקעת גת ימים רבים ושנים ולא ניתנו לקבורה, ותהי כל הבקעה מלאה עצמות אנשים. והאנשים אשר נמלטו מהמלחמה באו מצרימה, ויגידו אל בני ישראל את כל הקורות אותם. ויתאבל אפרים אביהם עליהם ימים רבים, ויבאו אחיו לנחמו. ויבוא אל אשתו ותלד בן ויקרא את שמו בריעה, כי ברעה הייתה בביתו. ומשה בן עמרם עודנו מלך בארץ כוש בימים ההם, ויצליח במלכותו וינהג את כל מלכות בני כוש במשפט בצדק ובתמים. ויאהבו כל בני כוש את משה כל ימי מלכו עליהם, וייראו כל יושבי ארץ כוש מלפניו יראה גדולה.


 ~240~

ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כיסא המלוכה, ואדניה המלכה לפניו וכל השרים יושבים סביבותיו. ותאמר אדניה המלכה לפני המלך והשרים, מה הדבר אשר עשיתם כל בני כוש זה ימים רבים. הלא ידעתם כי ארבעים שנה אשר מלך זה על כוש, אליי לא קרב ואת אלוקי בני כוש לא עבד. ועתה שמעו נא בני כוש ולא ימלוך עליכם עוד זה, אשר איננו מבשרכם. הנה מנכרוס בני גדל והוא ימלוך עליכם, כי טוב לכם לעבוד את בן אדוניכם מעבוד איש נוכרי עבד מלך מצרים. וישמעו כל העם וכל השרים בני כוש את כל הדברים אשר דיברה אדוניה המלכה באוזניהם. ויהי כל העם נכון עד הערב, וישכימו בבוקר וימליכו עליהם את מנכרוס בן קיקנוס מלך כוש. וייראו כל בני כוש משלוח ידם במשה כי ה׳ עם משה וכי זכרו בני כוש את השבועה אשר נשבעו למשה, על כן לא הרעו לו אך נתנו כל בני כוש מתנות רבות אל משה וישלחוהו מאיתם בכבוד גדול. ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו, ויחדל ממלוך על כוש. ומשה בן שבע שנים ושישים שנה בצאתו מארץ כוש. כי מה׳ היה הדבר, כי בא הקץ אשר מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם. וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימה מפני פרעה, וילך וישב על באר המים במדין. ותצאנה שבע בנות רעואל המדיני לרעות צאן אביהן, ותבואנה אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן. ויבואו רועי מדין ויגרשום, ויקם משה ויושיען וישקה את הצאן. ותבואנה אל רעואל אביהן, ותגדנה לו את אשר עשה להן משה. ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים, וגם דלה דלה לנו וישקה את הצאן. ויאמר רעואל אל בנותיו, ואיו למה זה עזבתן את האיש. וישלח רעואל ויקחהו ויביאהו עמו הביתה, ויאכל עמו לחם. ויספר משה לרעואל את אשר ברח ממצרים, ואת אשר מלך על כוש ארבעים שנה. ואחרי כן לקחו הממלכה מידו, וישלחוהו לשלום בכבוד ובמתנות. ויהי כשמוע רעואל את דברי משה, ויאמר רעואל בליבו אתנה את זה אל בית הכלא וארצה בו את בני כוש כי נוס נס הוא מפניהם. ויקחהו ויתנהו אל בית הסוהר, ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים. ויהי בהיות משה בבית הסוהר, ותחמול עליו ציפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל הימים. וכל בני ישראל עודם בארץ מצרים עובדים את מצרים בכל עבודה קשה, ויד מצרים הולך וקשה על בני ישראל בימים ההם.


~241~ 

בעת ההיא הכה ה׳ את פרעה מלך מצרים וינגע ה׳ אותו בנגע הצרעת מכף רגלו ועד קדקדו, מפני עבודת פרך בני ישראל היה הנגע הזה לפרעה מלך מצרים מאת ה׳ בעת ההיא. כי שמע ה׳ אל תפילת עמו בני ישראל, ותבוא אליו צעקתם מפני עבודתם הקשה. ובכל זאת לא שב אפו מהם ועוד יד פרעה נטויה על בני ישראל, ויקשה פרעה את ערפו לפני ה׳ ויכביד עולו על כל בני ישראל וימרר את חייהם בכל עבודה קשה. ויהי כאשר נגע ה׳ את פרעה מלך מצרים, וישאל את חכמיו ואת חרטומיו לרפאותו. ויאמרו לו חכמיו וחרטומיו, כי אם יותן מדם ילדים קטנים אל הנגע ההוא ונרפא לו. וישמע אליהם פרעה, וישלח סריסיו גושנה אל בני ישראל לקחת ילדיהם הקטנים. וילכו סריסי פרעה ויקחו ילדי בני ישראל מחיק אמותם בחוזקה, ויביאום אל פרעה יום יום. ילד ליום ילד ליום וישחטום הרופאים ויתנו אל הנגע, ככה יעשו כל הימים. ויהי מספר הילדים אשר שחט פרעה שלוש מאות ושבעים וחמישה ילדים. ולא שמע ה׳ אל רופאי מלך מצרים, ויהי הנגע הולך וחזק ורב מאוד. ויהי פרעה בחולי הנגע ההוא עשר שנים, ולב פרעה הולך וקשה על בני ישראל. ויהי מקץ עשר שנים, ויוסף ה׳ לפרעה מלך מצרים שבר על שבר ומכה על מכה. ויכהו ה׳ בשחין רע וחולי הבטן, ויהפך הנגע ההוא לשחין רע. בעת ההיא באו שני סריסי פרעה מארץ גושן אשר שם בני ישראל, ויבואו בית פרעה ויאמרו לו ראו ראינו את בני ישראל רפו מעבודתם ויתעצלו במלאכה. ויהי כשמוע פרעה את דברי סריסיו, ויחר אף פרעה על בני ישראל מאוד כי נעצב מאוד מכאב בשרו. ויען ויאמר, אך עתה הנה כאשר ידעו בני ישראל כי חולה אנוכי וישובו וילעגו עלינו. ועתה מהרו ואסרו לי המרכבה ואלכה לי גושנה ואראה את לעג בני ישראל, אשר הם מלעיבים ומלעיגים עליי. ויאסרו לו עבדיו המרכבה ויקחוהו וירכיבו אותו על הסוס, כי לא יכול לרכוב. ויקח עמו עשרים פרשים ועשרה רגלי, וילך אל בני ישראל גושנה.


~242~

ויהי בלכתם עד קצה מצרים ויעבור סוס המלך במקום צר וגבוה במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר מזה ועומק הארץ והשפלה מזה. וימהרו וירוצו הסוסים במקום ההוא וידחיקו זה את זה, וידחיקו הסוסים את סוס המלך. ויפול סוס המלך אל העומק והשפלה, והמלך רוכב עליו. ויהי בנפלו ותהפך המרכבה על פני המלך וישב הסוס על המלך, ויצעק המלך כי נכאב בשרו מאוד. ויקרע בשר המלך עליו ותשברנה עצמותיו ולא יכול לרכוב, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה אליו כי שמע ה׳ את צעקת עמו בני ישראל ואת ענים. וישאוהו עבדיו על שכמם מעט זה ומעט זה וישיבו אותו מצרימה, וישובו גם הפרשים אשר עמו מצרימה. וישכיבו את המלך במיטתו וידע המלך כי בא קצו למות, ותבוא אפרענית המלכה אשתו ותבך לפני המלך ויבך המלך עמה בכי גדול. ויבואו כל שריו ועבדיו ביום ההוא, ויראו את המלך ברעה ההיא ויבכו עמו בכי גדול. ויועצו שרי המלך וכל יועציו את המלך, להמליך תחתיו בארץ את אשר יבחר מבניו. ולמלך שלושה בנים ושתי בנות אשר ילדה לו אפרענית המלכה אשתו, מלבד בני הפילגשים אשר למלך. ואלה שמותם, הבכור עתרי ומשנהו אדיקם והשלישי מוריון. ואחיותיהם, שם הגדולה בתיה והקטנה עכוזית. ויהי עתרי בכור המלך איש שוטה ומבוהל, ונמהר בכל דבריו. ואדיקם היה איש ערום וחכם מאוד, ויודע כל חכמת מצרים. ואולם רע בתואר מאוד ועב בשר וקצר קומה מאוד, ויהי ארכו אמה וזרת. ויהי כראות המלך את אדיקם בנו ערום וחכם בכל דבר, וישם המלך בליבו להמליכו תחתיו אחרי מותו. ויקח לו אשה את גדידה בת אבילט, והוא בן עשר שנים ותלד לו ארבעה בנים. וילך הוא אחרי כן, ויקח שלוש נשים והוליד שמונה בנים ושלוש בנות. ויחזק החולי על המלך מאוד, ויבאש בשרו כבשר החלל המושלך על פני השדה בעת הקיץ לחום השמש. וירא המלך כי חזק עליו חליו מאוד ויצו ויקחו לו את אדיקם בנו, וימליכהו תחתיו בארץ. ויהי מקץ שלושת ימים, וימת המלך בבושת וכלימה ובחרפה. וישאוהו עבדיו ויקברוהו בקברי מלכי מצרים, בצוען מצרים. ולא חנטוהו כמשפט המלכים, כי הבאיש בשרו מאוד ולא יכלו לגשת אליו לחנוט אותו מפני הריח ויקברוהו בבהלה. כי מאת ה׳ היתה הרעה הזאת אליו כי שילם לו ה׳ רעה כרעתו, אשר עשה לישראל בימיו. וימת בבהלה ובחרפה, וימלוך אדיקם בנו תחתיו.


~243~

בן עשרים ושתיים שנה אדיקם במלכו על מצרים, ארבע שנים מלך. בשנת מאתיים ושש שנים לרדת ישראל מצרים, מלך אדיקם על מצרים. ולא האריך ימים על ממלכתו על מצרים, כאשר האריכו אבותיו במלכותם. כי מלול אביו ארבע ותשעים שנה מלך במצרים אך חלה עשר שנים וימת, כי הרשיע מאוד לפני ה׳. ויקראו כל מצרים את שם אדיקם פרעה כשם אבותיו כמשפטם לעשות במצרים. וכל חכמי פרעה קראו את שם אדיקם אכוז כי היה קצר מאוד, כי אכוז יקראו לקצר בלשון מצרים. ואדיקם היה רע בתואר מאוד ויהי בו אמה וזרת, ותהי לו זקן גדולה ותגיע עד קרסולי רגליו. וישב פרעה על כיסא אביו למלך על מצרים, וינהג את מלכות מצרים בחכמתו. ויהי במלכו וירשיע מאביו ומכל המלכים אשר היו לפניו, ויכביד את עולו מאוד על בני ישראל. וילך עם עבדיו גושנה אל בני ישראל, ויחזק עליהם העבודה. ויאמר אליהם, כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל תרפינה ידיכם מעבודתנו מהיום והלאה כאשר עשיתם בימי אבי. וישם על ישראל שוטרים מבני ישראל, ועל השוטרים שם נוגשים מעבדיו. וישם עליהם מתכונת הלבנים ליום לעשות כמספר ההוא יום יום, ויפן וישב מצרימה. בעת ההיא ציוו נוגשי פרעה את שוטרי בני ישראל על פי פרעה לאמור. כה אמר פרעה, עבדו את עבודתכם דבר יום ביומו וכלו מעשיכם ואת מתכונת הלבנים ליום תשמורו לא תגרעו דבר. והיה אשר תגרעו מלבניכם יום יום, ושמתי את ילדיכם הקטנים תחתיהם. ויעשו כן נוגשי פרעה בימים ההם, כאשר ציוה אליהם פרעה. והיה בכל עת אשר יחסר אל בני ישראל ממתכונת הלבנים יום יום, והלכו נוגשי פרעה אל נשי בני ישראל. ולקחו מספר הנגרע מהלבנים מילדי בני ישראל הקטנים ולקחו אותם בחזקה מבין ברכי אמותם, וישימו אותם תחת הלבנים בבניין. ואבותם ואמותם צועקים עליהם ובוכים, בשמעם את קול בכית ילדיהם בקיר הבניין.


 ~244~

ויתחזקו הנוגשים על ישראל לתת ישראל את בניהם בבניין, וישם האיש את בנו בקיר ויתן עליו חומר ועיניו בוכות עליו ודמעותיו יורדות על בנו. ויעשו כן נוגשי פרעה אל ילדי ישראל ימים רבים, ואין חומל ואין מרחם אל ילדי בני ישראל. ויהי מספר כל הילדים המומתים בבניין, מאתיים ושבעים ילדים. מהם אשר בנו עליהם תחת הלבנים אשר חסרו לאבותם, ומהם אשר משכו אותם מתים מהבניין. ותחזק ותכבד העבודה על בני ישראל בימי אדיקם, מעבודה אשר עבדו בימי אביו. ויאנחו בני ישראל יום יום מהעבודה הקשה אשר עליהם, כי אמרו הנה במות פרעה וקם בנו והקל מעלינו העבודה. אך הם מחזקים עליהם את העבודה האחרונה מן הראשונה, ויאנחו בני ישראל מזה ותעל שועתם אל האלוקים מן העבודה. וישמע אלוקים את קול בני ישראל ואת נאקתם בימים ההם, ויזכור אלוקים להם את בריתו אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב. וירא אלוקים את סבלות בני ישראל ואת עבודתם הקשה עליהם בימים ההם, ויאמר להצילם. ומשה בן עמרם עודנו כלוא בבור בימים ההם בבית רעואל המדיני, וציפורה בת רעואל מכלכלתו לחם בסתר יום יום. ויהי משה כלוא בבית רעואל בבור, עשר שנים. ויהי מקץ עשר שנים, היא השנה הראשונה למלוך פרעה על מצרים תחת אביו. ותאמר ציפורה אל רעואל אביה, האיש העברי אשר אסרת זה עשר שנים בבית הסוהר ואין דורש ואין מבקש אותו. ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלחה נא ונראה אם חי ואם מת הוא, ואביה לא ידע כי היא כלכלתו. ויען רעואל אביה ויאמר אליה, הנהיה כדבר הזה להעצר הגבר בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה. ותען ציפורה את אביה לאמור, הלא שמעת אדוני כי אלוקי העברים גדול ונורא הוא ומפליא להם בכל עת. הוא אשר הציל את אברהם מאור כשדים ואת יצחק מחרב אביו, ואת יעקב ממלאך ה׳ בהאבקו עמו במעבר יבוק. וגם עם האיש הזה רבות עשה ויצל אותו מיאור מצרים ומחרב פרעה ובני כוש, וגם מן הרעב יכול להצילו ולהחיותו. וייטב הדבר בעיני רעואל ויעש כדבר בתו, וישלח אל הבור לראות מה נעשה במשה. וירא והנה משה האיש חי בבור, עומד על רגליו משבח ומתחנן אל אלוקי אבותיו. ויצו רעואל, ויוציאו את משה מן הבור ויגלחו לו וישנה את בגדי כלאו ויאכל לחם.


~245~

ויהי אחרי כן וירד משה אל גינת רעואל אשר אחרי הבית, ויתפלל שם אל ה׳ אלוקיו אשר עשה איתו נפלאות רבות. ויהי בהתפללו ויבט נגדו והנה מטה ספיר מוצב ארצה, והוא נטוע בתוך הגינה. ויקרב אל המטה וירא והנה חקוק בו שם ה׳ אלוקים צבאות, כתוב ומפורש על המטה. ויקראהו וישלח את ידו ויתלוש כהתלש עץ יער מסבכו, ויהי למטה בכפו. והמטה הזה, הוא המטה הנברא בה כל מפעלות אלוקינו אחרי בראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם. ויהי בהגרש אלוקים את האדם מגן עדן ויקח את המטה בידו, ויצא ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם. ויגע המטה עד נח וינתן אל שם ואל תולדותיו, עד געתו אל יד אברהם העברי. ויהי בתת אברהם את כל אשר לו ליצחק בנו, נתן אליו גם את המטה הזה. ויהי בברוח יעקב פדנה ארם ויקח אותה בידו, ויהי בשובו אל אביו נטוש לא נטשו. וגם ברדתו מצרימה ויקח אותו בידו ויתנהו אל יוסף שכם אחד על אחיו, כי בחזקה לקח אותו יעקב מיד עשו אחיו. ויהי אחרי מות יוסף ויבואו שרי מצרימה בית יוסף. ויגע המטה אל יד רעואל המדיני, ויהי בצאתו ממצרים ויקח אותו בידו ויטעהו בתוך גינתו. ויבחנו כל גיבורי קינים לתלוש אותו, בבקשם לקחת את ציפורה בתו ולא יכלו. וישאר המטה ההוא נטוע בתוך גינת רעואל, עד בוא אשר לו המשפט ויקחהו. ויהי כראות רעואל את המטה ביד משה, ויתמה על ככה ויתן את ציפורה בתו למשה לאשה. בעת ההיא מת בעל חנן בן עכבור מלך אדום, ויקבר בביתו בארץ אדום. ויהי אחרי מותו וישלחו בני עשו ארץ ארם ויקחו משם איש מעיר אשר בארם ושמו הדר, וימליכו אותו עליהם תחת בעל חנן מלכם. וימלוך הדר על בני אדום ארבעים ושמונה שנה. ויהי במלכו ויועץ להלחם את בני מואב להשיבם תחת בני עשו כבראשונה, ולא יכול. כי שמעו בני מואב את הדבר הזה, ויקומו וימהרו וימליכו עליהם מלך מאחיהם.


~246~

ויתקבצו אחרי כן בעם רב, וישלחו אל בני מעון אחיהם לעזרם להלחם את הדר מלך אדום. וישמע הדר את הדבר אשר עשו בני מואב, ויירא מאוד מפניהם ויחדל להילחם איתם. בימים ההם לקח משה בן עמרם במדין את ציפורה בת רעואל המדיני לאשה. ותלך ציפורה בדרכי נשי בני יעקב, לא חסרה דבר מצדקת שרה רבקה רחל ולאה. ותהר ציפורה ותלד בן ויקרא את שמו גרשום, כי אמר גר הייתי בארץ נוכריה. רק לא מל את בשר ערלתו, בגזרת רעואל חותנו. ותהר עוד ותלד בן וימל את בשר עורלתו, ויקרא את שמו אליעזר. כי אמר משה כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. ופרעה מלך מצרים החזיק העבודה מאוד על בני ישראל בימים ההם, ויוסף להכביד עולו על בני ישראל. ויצו ויעבירו קול במצרים לאמור לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים, והם ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו. וגם את מתכונת הלבנים אשר יעשו ליום יתנו לא יגרעו מהם דבר, כי נרפים הם בעבודתם. וישמעו בני ישראל את הדבר הזה, ויתאבלו ויאנחו ויצעקו אל ה׳ ממר נפשם. וישמע ה׳ את צעקת בני ישראל, וירא את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. ויקנא ה׳ על עמו ועל נחלתו וישמע את קולם ויאמר להוציאם מעוני מצרים, לתת להם ארץ כנען לאחוזה. ובימים ההם ומשה היה רועה את צאן רעואל המדיני חותנו אחרי מדבר סין, והמטה אשר לקח מאת חותנו בידו. ויהי היום ויברח למשה גדי עזים מן הצאן, וירדוף משה אחריו ויבוא עד הר האלוקים חורבה. ויהי בבואו חורבה וירא אליו ה׳ שם בסנה, וירא את הסנה בוער באש רק האש לא שלטה בסנה לשורפו. ויתמה משה מן המראה הזה מדוע לא יבער הסנה, ויגש לראות את הדבר הנורא הזה. ויקרא ה׳ אל משה מתוך האש, ויצוהו לרדת מצרימה אל פרעה מלך מצרים לשלח את בני ישראל מעבודתו. ויאמר ה׳ אל משה, לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, ודיברת אל פרעה לשלח את ישראל מארצו. ויורהו ה׳ לעשות אותות ומופתים במצרים לעיני פרעה ולעיני עבדיו, למען יאמינו כי שלח אותו ה׳. וישמע משה לכל אשר ציוהו ה׳ וישב אל חותנו ויגד לו הדבר, ויאמר לו יתרו לך לשלום.


~247~

ויקם משה ללכת מצרימה, ויקח עמו את אשתו ואת בניו. ויהי בדרך במלון, וירד מלאך האלוקים ויבקש ממנו תואנה. ויאמר להמיתו, על דבר בנו בכורו אשר לא מל אותו ויעבור על הברית אשר כרת ה׳ את אברהם. כי שמע משה אל דברי חותנו אשר דיבר אליו לבלתי מול את בנו בכורו, על כן לא מל אותו. ותרא ציפורה את מלאך ה׳ מבקש תואנה ממשה, ותדע כי בעבור אשר לא מל את גרשום בנה היה הדבר הזה לילד. ותמהר ציפורה ותיקח מחדודי הצורים אשר שמה ותמל את בנה, ותמלט את אישה ואת בנה מיד מלאך האלוקים. ואהרון בן עמרם אחי משה היה במצרים הולך על שפת היאור ביום ההוא. וירא אליו ה׳ במקום ההוא ויאמר אליו לך נא לקראת משה המדברה, וילך ויפגשהו בהר האלוקים וישק לו. וישא אהרון את עיניו וירא את ציפורה אשת משה וילדיה, ויאמר אל משה מי אלה לך. ויאמר לו משה אשתי ובניי הם אשר נתן לי אלוקים במדין, וירע לאהרון הדבר על אודות האשה וילדיה. ויאמר אהרון אל משה לשלח את האשה ואת ילדיה ללכת בית אביה, וישמע משה אל דברי אהרון ויעש כן. ותשב ציפורה ובניה וילכו בית רעואל וישבו שם, עד עת פקד ה׳ את עמו ויוציאם ממצרים מיד פרעה. ומשה ואהרון באו מצרימה אל עדת בני ישראל וידברו אליהם את כל דברי ה׳, וישמח העם שמחה גדולה מאוד. וישכימו משה ואהרון ממחרת, וילכו עד בית פרעה ומטה האלוקים לקחו בידם. ויהי בבואם אל שער המלך ושני כפירי אריות סגורים שם בכבלי ברזל ואין איש יוצא ובא מפניהם לבד מאשר יצוה המלך לבוא, ויבואו אתם המלחשים ויסירו הכפירים בלחשיהם ויביאוהו למלך. וימהר משה וינף את המטה על הכפירים ויתירם, ויבואו משה ואהרון בית המלך. וגם הכפירים באו איתם בשמחה, וירדפו אחריהם וישמחו כאשר ישמח הכלב אל אדוניו בבואו מן השדה. ויהי כראות פרעה את הדבר הזה ויתמה על ככה, ויבהל מאוד מפני השמועה כי היה תארם כתואר בני האלוקים. ויאמר פרעה אל משה ואל אהרון מה תחפצו, ויענוהו לאמור ה׳ אלוקי העברים שלחנו אליך לאמור שלח את עמי ויעבדוני.


~248~

ויהי כשמוע פרעה את דבריהם ויירא מאוד מפניהם ויאמר אליהם, לכו היום ובאתם אליי למחר, ויעשו כדבר המלך. ויהי בלכתם וישלח פרעה ויקרא אל בלעם הקוסם ואל יונוס וימברוס בניו ואל כל המכשפים והחרטומים היועצים אשר למלך, ויבואו כולם וישבו לפני המלך. ויספר להם המלך את כל הדברים אשר דיברו אליו משה ואהרון אחיו. ויאמרו החרטומים אל המלך, ואיך באו אליך האנשים מפני הכפירים האסורים בשער. ויאמר המלך כי הניפו מטיהם על הכפירים ויתירום ויבואו אליי, וגם הכפירים שמחו לקראתם כשמוח הכלב לקראת אדוניו. ויען בלעם בן בעור הקוסם את המלך לאמור, אין אלה כי אם מכשפים כמונו. ועתה שלח נא בעדם ויבואו ונבחנה אותם, ויעש המלך כן. ויהי בבוקר וישלח פרעה אל משה ואל אהרון לבוא לפני המלך. ויקחו את מטה האלוקים ויבואו אל המלך, וידברו לו לאמור. כה אמר ה׳ אלוקי העברים שלח את עמי ויעבדוני. ויאמר אליהם המלך, ומי יאמין לכם כי שלוחי אלוקים אתם ועל פיו באתם אליי. עתה תנו לכם מופת ואות בדבר הזה, ואז יאמנו דבריכם אשר תדברו. וימהר אהרון וישלך את המטה מידו לפני פרעה ולפני עבדיו, ותשב המטה לתנין. ויראו החרטומים את הדבר הזה ויעשו גם הם החרטומים כן, וישליכו איש מטהו ארצה ויהיו לתנינים. וישא תנין מטה אהרון את ראשו, ויפתח את פיו לבלוע את תניני מטות המכשפים. ויען בלעם הקוסם ויאמר, מימי קדם היה הדבר הזה אשר יבלע תנין את רעהו ואשר יבלעו דגי הים איש את רעהו. ועתה השיבהו נא למטה כבראשונה, ונשיבה גם אנחנו את מטותינו כבראשונה. והיה אם בלע מטך את מטותינו וידענו כי רוח אלוקים בך, ואם אין הנה חרש אתה כמונו. וימהר אהרון וישלח ידו ויחזק בזנב התנין, ויהי למטה בכפו. ויעשו גם הם החרטומים כן במטותם, ויחזיקו איש בזנב תנינו ויהיו למטות כבראשונה. ויהי בשובם למטות ויבלע מטה אהרון את מטותם. ויהי כראות המלך את הדבר הזה, ויצו להביא את ספר הזיכרונות אשר למלכי מצרים, ויביאו ספר הזכרונות דברי הימים אשר למלכי מצרים אשר כל אלילי מצרים כתובים בו, ויקראו לפני המלך.


~249~

ויהי בהקרא ספר אלילי מצרים לפני פרעה כי אמר למצוא בו שם ה׳ מה הוא, ולא מצא. ויאמר פרעה אל משה ואל אהרון, הנה לא מצאתי את שם אלוקיכם כתוב בספר הזה ואת שמו לא ידעתי. ויענו יועצי פרעה וחכמיו את המלך לאמור, שמענו כי אלוקי העברים בן חכמים הוא, בן מלכי קדם. ויפן פרעה אל משה ואל אהרון ויאמר אליהם, לא ידעתי את ה׳ אשר אמרתם וגם את עמו לא אשלח. ויענו ויאמרו אל המלך, ה׳ אלוקי האלוקים שמו ויקרא עלינו שמו מימי אבותינו, וישלחנו לאמור לכו אל פרעה ואמרתם אליו שלח עמי ויעבדוני. ועתה שלח נא אותנו ונלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לו, כי מימי רדת יעקב מצרימה לא לקח מידינו עולה ומנחה וזבח. ואם אינך משלח אותנו יחרה אפו עליך, והכה את מצרים בדבר או בחרב. ויאמר פרעה אליהם, ספרו נא לי את כוחו ואת גבורתו. ויאמרו לו, הוא ברא את השמים ואת הארץ ימים וכל דגתם. יוצר אור ובורא חושך ממטיר ארץ ומרוה אותה, ויציץ בה צמח ודשא. בורא אדם ובהמה וחיתו יער ועוף השמים ודגי הים, ועל פיו יחיו וימותו. הלא הוא ברא אותך ברחם אמך ויתן בך רוח חיים, ויגדלך ויושיבך על כיסא מלכות מצרים. והוא יקח את רוחך ואת נפשך ממך, וישיב אותך אל האדמה אשר לוקחת משם. ויחר אף המלך בדבריהם ויאמר אליהם ומי בכל אלוקי העמים אשר יוכל לעשות כן, לי יאורי ואני עשיתני. ויגרש אותם מלפניו, ויצו להכביד עבודת מצרים על ישראל מתמול שלשום. ומשה ואהרון יצאו מאת פני פרעה ויראו את בני ישראל ברעה, כי הכבידו עליהם נוגשי פרעה את העבודה מאוד. וישב משה אל ה׳ ויאמר למה הרעות לעמך, כי מאז באתי לדבר אל פרעה את אשר שלחתני הרע לבני ישראל מאוד. ויאמר ה׳ אל משה, הנך רואה כי ביד חזקה ובמכות נמרצות ישלח פרעה את בני ישראל מארצו. וישבו משה ואהרון בקרב אחיהם בני ישראל במצרים, ובני ישראל מררו המצרים את חייהם בעבודה קשה אשר הכבידו עליהם עוד.


 ~250~

ויהי מקץ שנתיים ימים ויוסף ה׳ שלח את משה אל פרעה, להוציא את בני ישראל לשלחם מארץ מצרים. וילך משה ויבוא בית פרעה וידבר אליו את דברי ה׳ אשר שלחו, ולא אבה פרעה לשמוע בקול ה׳. ויעורר האלוקים את גבורתו במצרים על פרעה ועל עבדיו, ויך אלוקים את פרעה ואת עמו במכות רעות וגדולות עד מאוד. וישלח ה׳ ביד אהרון ויהפוך את כל מימי מצרים לדם, ואת כל יאוריהם ואת נהרותם. ויהי בבוא המצרי לשתות ולשאוב מים, והביט אל כדו והנה כל המים נהפכו לדם. ובבואו לשתות בכוסו, והיה המים אשר בכוס לדם. וגם בלוש האשה את קמחה ובבשלה את תבשילה, ויהיו מראיהם למראה הדם. וישלח ה׳ עוד וישרוץ כל מימיהם צפרדעים, ויבואו כל הצפרדעים בית מצרים. ויהי בשתות כל המצרים מים, ותמלאנה בטנם צפרדעים ותקרקרנה במעיהם כאשר תקרקרנה בהיותם ביאור. וגם כל מי משתיהם ומי תבשילם שבו לצפרדעים, וגם בשכבם על מיטתם ויזיעו כל זיעתם צפרדעים. בכל זאת לא שב אף ה׳ מהם, ועוד ידו נטויה על כל מצרים להכותם בכל מכה גדולה. וישלח ה׳ ויך את עפרם לכינים, ותהי הכינם במצרים ברום שתי אמות הארץ. וגם על בשר האדם והבהמה היו הכינים הרבה מאוד, בכל יושבי מצרים. וגם על המלך והמלכה שלח ה׳ את הכינים, ויצר למצרים מאוד מפני הכינים. בכל זאת לא שב אף ה׳, ועוד ידו נטויה על מצרים. וישלח ה׳ במצרים את כל חית השדה, ויבואו וישחיתו את כל מצרים ואת האדם והבהמה והעץ וכל אשר למצרים. וישלח ה׳ נחש שרף ועקרב, גם עכבר וחולד וצב עם זוחלי עפר. זבוב וצירעה פרעוש ופשפש ויתוש, כל ערוב למינהו. וכל שרץ ובעל כנף למינהו באו מצרימה, וירעו למצרים מאוד. ויבואו הפרעושים והזבובים בעיני כל מצרים ובאוזניהם. וגם הצירעה באה עליהם ותגרשם, ויבואו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם. ויהי בהיחבא מצרים מפני הערוב, וינעלו דלתותיהם אחריהם. ויצו האלוקים את הסילונית אשר בים, ותעל ותבוא מצרימה. ולה אמות ארוכות, עשר אמות באורך באמת איש. ותעל הגגות, ותגל את התקרה ואת המעזיבה ותחתכם. ותישלח אמתה הביתה ותסר את המנעול ואת הבריח ותפתח את בתי מצרים, ואחרי כן יבואו הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים, וייצר להם מאוד.


~251~

בכל זאת לא שב אף ה׳ ממצרים, ועוד ידו נטויה עליהם. וישלח אלוקים את הדבר, ויבוא דבר במצרים בסוסים בחמורים ובגמלים בבקר ובצאן ובכל האדם. ויהי בהשכים כל מצרים בבוקר להוציא מקניהם לרעות, וימצאו את כל מקניהם כי מתו. ולא נותר ממקנה כל מצרים זולתי אחד מעשר, וממקנה בני ישראל אשר בגושן לא מת אחד. וישלח אלוקים דלקת אש בבשר מצרים ויבקע את בשרם, ויהי לשחין רע בכל מצרים מכף רגלם ועד קדקדם. ותהיין בכל בשרם אבעבועות רבות ויזב בשרם מעליהם, עד כי נמקו ויבאשו. בכל זאת לא שב אף ה׳, ועוד ידו נטויה על מצרים כולה. וישלח ה׳ ברד כבד מאוד, ויך את גפנם וישבר את עץ פרים ויבש אותם ויבלו עליהם. וגם כל ירק עשב יבש ואבד כי אש מתלקחת ירדה בתוך הברד, על כן כלה הברד והאש את הכל. וגם האדם והבהמה הנמצאים חוצה מתו מלהבי אש וברד, וכל הכפרים נתשו. וישלח ה׳ ויבא ארבה כבד מצרימה, חסיל וסלעם וחרגול וחגב וכל הארבה למינהו ויאכל את אשר השאיר הברד. אז שמחו כל מצרים בארבה ואף כי אכל כל תנובת השדה, ויצודו מצרים מהארבה לרוב מאוד וימלחום למאכל. ויהפוך ה׳ רוח ים חזק מאוד וישא את כל הארבה וגם את מלוחים ויתקעהו ימה סוף, לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים. וישלח אלוקים חושך במצרים, ותחשך כל ארץ מצרים ופתרוס שלושת ימים עד אשר לא יראה אדם את ידו בשומה אל פיו. בעת ההיא מתו רבים מעם ישראל על אשר מרדו בה׳, ולא שמעו אל משה ואל אהרון ולא האמינו בהם כי אלוקים שלחם. ויאמרו לא נצא ממצרים פן נמות ברעב במדבר שמם, ולא אבו לשמוע בקול משה. ויגוף ה׳ אותם בשלושת ימי החושך, ויקברום ישראל בימים ההם לבלתי דעת בהם יושבי מצרים וישמחו עליהם. והחושך חזק מאוד במצרים שלושת ימים ויהי כל העומד בבוא החושך, עודנו עומד במקומו. והיושב עודנו יושב והשוכב עודנו שוכב כאשר הוא וההולך ישב לו בארץ במקומו, ויהי הדבר הזה לכל מצרים עד עבור החושך.


~252~

ויעבור ימי החושך וישלח ה׳ את משה ואת אהרון אל בני ישראל לאמור, חגו את חגיכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך כל מצרים והרגתי את כל בכוריהם מבכור אדם ועד בכור בהמה, וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם. ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה׳ את משה ואת אהרון, כן עשו בלילה ההוא. ויהי בחצי הלילה ויצא ה׳ בתוך מצרים, ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה בכל מצרים בלילה ההוא, כי אין בית אשר אין שם מת. גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו ויפלו ארצה. וגם כל עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברום בבתיהם, ויגררו אותם כלבי מצרים בלילה ההוא ויסחבום לפני כל מצרים וישליכו אותם לפניהם. ויראו כל מצרים את הרעה הזאת אשר באה עליהם פתאום, ויצעקו כל מצרים בקול רם. ויבכו כל משפחות מצרים בלילה ההוא איש על בנו ואיש על בתו בכוריהם, ותשמע מהומת מצרים בלילה ההוא למרחוק. ותצא בתיה בת פרעה עם המלך בלילה ההוא לבקש את משה ואת אהרון בבתיהם, וימצאו אותם בבתיהם אוכלים ושותים ושמחים עם כל ישראל. ותאמר בתיה אל משה, הלא זה יהיה גמולי הטוב אשר עשיתי אליך אשר גדלתיך ואשר טפחתיך ותביא עליי ועל בית אבי הרעה הזאת. ויאמר אליה משה, הלא עשר מכות אשר הביא ה׳ על כל מצרים ההגיע אלייך רע מכולם אם באה אלייך אחת מהן, ותאמר לא. ויאמר אליה משה, גם כי את בכורה לאמך הינך לא תמותי ולא יבוא לך רע בתוך מצרים. ותאמר, ומה יתרון לי אחרי אשר אני רואה את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו ברעה הזאת אשר מתו כל בכוריהם עם כל בכורי מצרים. ויאמר אליה משה, הלא אחיך וביתו ועבדיו משפחות מצרים לא שמעו אל דברי ה׳, על כן באה עליהם הרעה הזאת.


~253~

ופרעה מלך מצרים ניגש לפני משה ואהרון ומקצת בני ישראל אשר היו איתם במקום ההוא, ויתחנן אליהם לאמור. קומו וקחו את אחיכם כל בני ישראל אשר בארץ וצאנם ובקרם וכל אשר להם לא ישאירו דבר, אך העתירו אל ה׳ אלוקיכם בעדי. ויאמר משה אל פרעה, הנה גם אתה בכור לאמך אך אל תירא כי לא תמות, כי ציוה ה׳ להחיותך בעבור הראותך כוחו הגדול וזרועו הנטויה והחזקה. ויצו פרעה לשלח את בני ישראל, ויתחזקו כל מצרים לשלחם כי אמרו כולנו מתים. וישלחו כל מצרים את ישראל בעושר רב מאוד וצאן ובקר ומגדנות, כשבועת ה׳ בינו ובין אברהם אבינו. ויתמהמהו מבני ישראל לצאת בלילה, ויהי בבוא המצריים להוציאם ויאמרו אליהם הגנבים אנחנו כי נצא בלילה. וישאלו בני ישראל ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות, וינצלו בני ישראל את מצרים. וימהר משה ויקם וילך אל נחל מצרים, ויעל משם את ארון יוסף ויקח אותו עמו. וגם כל בני ישראל העלו איש איש את ארון אבותיו עמו, ואיש ארון שבטו עמו. ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה, כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטפם ונשיהם. וגם ערב רב עלה איתם, וצאן ובקר מקנה כבד מאוד. ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים בעבודה קשה, עשר שנים ומאתיים שנה. ויהי מקץ עשר שנים ומאתיים שנה, ויוציא ה׳ את בני ישראל ממצרים ביד חזקה. ויסעו בני ישראל ממצרים ומגושן ומארץ רעמסס ויחנו בסוכות, בחמישה עשר יום לחודש הראשון. ומצרים מקברים את כל בכוריהם אשר הכה ה׳, ויקברו כל מצרים כל חלליהם שלושת ימים. ויסעו בני ישראל מסוכות, ויחנו באיתם בקצה המדבר. ויהי ביום השלישי אחרי קבור מצרים את בכוריהם, ויקומו אנשים רבים ממצרים וילכו אחרי ישראל להשיבם למצרים. כי ניחמו על אשר שלחו את ישראל מעבודתם. ויאמרו איש אל רעהו, הלא משה ואהרון דיברו אל פרעה לאמור דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לה׳ אלוקינו. ועתה נשכימה אליהם בבוקר להשיבם והיה אם שוב ישובו איתנו מצרים אל אדוננו, וידענו כי אמונה איתם. ואם לא ישובו, ונלחמה אותם והשבנו אותם בכח גדול וביד חזקה.


~254~

וישכימו בבוקר כל שרי פרעה ועמם כשבע מאות אלף איש, ויצאו ממצרים ויבואו ביום ההוא עד המקום אשר שם בני ישראל. ויראו כל מצרים והנה משה ואהרון וכל בני ישראל יושבים לפני פי החירות, אוכלים ושותים וחוגגים את חג ה׳. ויאמרו כל מצרים אל בני ישראל, הלא אמרתם דרך שלושת ימים נלך במדבר וזבחנו לאלוקינו ושבנו. ועתה הלא זה חמישה ימים היום שהלכתם, מדוע אין אתם שבים אל אדוניכם. ויען משה ואהרון ויאמרו אליהם, כי העד העיד ה׳ אלוקינו בנו לאמור לא תוסיפו לשוב עוד מצרימה. כי אם אל ארץ זבת חלב ודבש נלכה לנו, כאשר נשבע ה׳ אלוקינו לאבותינו לתת לנו. ויראו כל שרי מצרים כי לא שמעו אליהם כל ישראל לשוב מצרימה, ויתאזרו להילחם עם ישראל. ויחזק ה׳ את לב בני ישראל על מצרים, וילחמו ישראל עם שרי מצרים. ותגבר יד בני ישראל על מצרים, ויכו אותם מכה גדולה. ותכבד המלחמה על מצרים וינוסו כל מצרים לפני בני ישראל, כי מתו מהם רבים ביד בני ישראל. וילכו שרי פרעה מצרימה ויגידו לפרעה לאמור, ברחו בני ישראל להם ולא יוסיפו לשוב מצרימה וכזאת וכזאת דיברו אלינו משה ואהרון. וישמע פרעה את הדבר הזה ויהפך לבבו ולבב כל עבדיו על ישראל, וינחמו כי שלחו את ישראל. ויאמרו כל מצרים אל פרעה לרדוף אחרי בני ישראל, להשיבם לסבלותם. ויאמרו איש אל אחיו, מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויחזק ה׳ את לב כל מצרים לרדוף אחרי ישראל, כי חפץ ה׳ להפיל את כל מצרים בתוך ים סוף. ויקם פרעה ויאסור מרכבתו ויצו ויקבצו את כל מצרים, לא נותר איש כי אם הטף והנשים. ויצאו כל מצרים עם פרעה לרדוף אחרי בני ישראל, ותהי מחנה מצרים מחנה גדול מאוד וכבד כעשר מאות אלף איש. ותלך כל המחנה הזאת וירדפו אחרי בני ישראל להשיבם מצרימה, וישיגו את ישראל חונים על ים סוף.


 ~256~

וישאו בני ישראל את עיניהם ויראו והנה כל מצרים רודפים אחריהם, וייראו בני ישראל מאוד מפניהם ויצעקו בני ישראל אל ה׳. ויתחלקו כל בני ישראל מפני מצרים לארבע ראשים ויתחלקו אל דבריהם כי יראו את מצרים, ומשה ידבר אליהם אל כל אחת ואחת. הראש האחת בני ראובן ושמעון ויששכר, ויאמרו להפיל את נפשם בים כי יראו מאד מפני כל מצרים. ויאמר אליהם משה, אל תיראו התייצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום הזה. והראש השנית בני זבולון ובנימין ונפתלי, ויאמרו לשוב מצרימה עם מצרים. ויאמר אליהם משה, אל תיראו כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. והראש השלישית בני יהודה ודן ויוסף, ויאמרו ללכת לקראת מצרים להילחם איתם. ויאמר אליהם משה, עמדו במעמדכם כי ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון. והראש הרביעית בני לוי וגד ואשר, ויאמרו לבוא בתוך מצרים להומם. ויאמר אליהם משה, עמדו בתוך מעמדכם ואל תיראו אך קראו אל ה׳ להושיע אתכם מידם. ויהי אחרי כן ויקם משה מתוך העם ויתפלל אל ה׳ ויאמר, אנא ה׳ אלוקי כל הארץ הושיעה נא לעמך הזה אשר הוצאת ממצרים, ואל יאמרו כל מצרים כי יד וגבורה להם. ויאמר ה׳ אל משה, מה תצעק אליי, דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה נטה את מטך על הים ובקעהו, ויעברו בני ישראל בתוכו. ויעש כן משה, וירם במטהו על הים ויבקעהו. ויקרעו מי ים סוף לשתים עשרה קרעים, ויעברו בני ישראל בתוך הים ברגליהם בנעלים כאשר יעבור האדם באורח סלולה. והראה ה׳ אל בני ישראל את נפלאותיו במצרים ובתוך הים, ביד משה ואהרון. ויהי בבוא בני ישראל הימה, ויבואו מצרים אחריהם וישובו מי הים עליהם ויטבעו כולם במים ולא נותר מהם איש. זולתי פרעה מלך מצרים אשר נתן תודה לה׳ ויאמן בו, על כן לא המיתו ה׳ בעת ההיא עם מצרים. ויצו ה׳ מלאך ויוציאהו מבין המצרים וישליכהו ארצה נינוה, וימלוך עליה ימים רבים. ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים ויראו כל בני ישראל כי מתו כל מצרים ויראו את יד ה׳ הגדולה אשר עשה במצרים ובים.


~255~

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה׳, ביום הפיל ה׳ את מצרים לפניהם. ויאמרו כל ישראל בשירה לאמור, אשירה לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, הנה כתובה על ספר תורת אלוקים. ויהי אחרי כן, ויסעו בני ישראל ויחנו במרה. ויתן ה׳ אל בני ישראל חוקים ומשפטים במקום ההוא במרה, ויצו ה׳ את בני ישראל ללכת בכל דרכיו ולעבוד אותו. ויסעו ממרה ויבואו אילימה ובאילים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, ויחנו שם בני ישראל על המים. ויסעו מאילים ויבואו אל מדבר סין, בחמישה עשר יום לחודש השני לצאתם ממצרים. בעת ההיא נתן ה׳ את המן אל בני ישראל לאכול, וימטר ה׳ אל בני ישראל לחם מן השמים יום יום. ויאכלו בני ישראל את המן ארבעים שנה, כל ימי היותם במדבר עד בואם ארצה כנען לרשתה. ויסעו ממדבר סין, ויחנו באלוש. ויסעו מאלוש, ויחנו ברפידים. ויהי בהיות בני ישראל ברפידים, ויבוא עליהם עמלק בן אליפז בן עשו אחי צפו למלחמה עם ישראל. ויביא איתו אלף ושמונים ריבוא איש קוסמים ובעלי אוב, ויערוך מלחמה עם ישראל ברפידים. וילחמו בישראל מלחמה רבה וחזקה, ויתן ה׳ את עמלק ואת עמו ביד משה ובני ישראל וביד יהושע בן נון האפרתי משרת משה. ויכו בני ישראל את עמלק ואת עמו לפי חרב, אך מלחמה חזקה הייתה המלחמה ההיא על בני ישראל. ויאמר ה׳ אל משה, כתוב לך את הדבר הזה זיכרון בספר ושמת ביד יהושע בן נון משרתך. וצוית את בני ישראל לאמור, בבואכם ארצה כנען מחה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ויעש כן משה, ויקח הספר ויכתוב עליו את הדברים האלה לאמור. זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע, ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה׳ אלוקיך לך מכל אויביך מסביב בארץ אשר ה׳ אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח. והיה המלך אשר יחמול על עמלק ועל זכרו ועל זרעו, אנוכי אדרוש מעמו והכרתי אותו מקרב עמיו. ויכתוב משה את כל הדברים האלה בספר, ויצוה את בני ישראל על כל הדברים האלה.


 ~256~

ויסעו בני ישראל מרפידים ויחנו במדבר סיני, בחודש השלישי לצאתם ממצרים. בעת ההיא בא רעואל המדיני חותן משה עם ציפורה בתו ושני בניה, כי שמע את נפלאות ה׳ אשר עשה לישראל אשר הציל אותם מיד מצרים. ויבוא יתרו אל משה אל המדבר אשר הוא חונה שם, הר האלוקים. ויצא משה לקראת חותנו בכבוד גדול, וכל ישראל עמו. וישב יתרו ובניו בקרב ישראל ימים רבים, וידע יתרו את ה׳ מהיום ההוא והלאה. ויהי בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים בששת ימים בו, ויתן ה׳ אל ישראל את עשרת הדברים בהר סיני. וישמעו כל ישראל את הדברים האלה, וישמחו כל ישראל מאוד בה׳ ביום ההוא. וישכון כבוד ה׳ על הר סיני ויקרא אל משה, ויבוא משה בתוך הענן ויעל אל ההר. ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, וילמדהו ה׳ חוקים ומשפטים להורות את בני ישראל. ויכתוב ה׳ את עשרת הדברים אשר ציוה את בני ישראל על שני לוחות אבנים, לתתם אל משה לצוות את בני ישראל. ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה ככלות ה׳ לדבר אל משה בהר סיני, ויתן אל משה את לוחות האבן כתובים באצבע אלוקים. ובני ישראל ראו כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהלו על אהרון לאמור האיש משה לא ידענו מה היה לו. עתה קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו, ולא תמות. ויירא אהרון מהעם מאוד, ויצו ויביאו לו זהב ויעשהו עגל מסכה אל העם. ויאמר ה׳ אל משה טרם רדתו מן ההר, לך רד כי שחת העם אשר הוצאת ממצרים. כי עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו, ועתה הניחה לי ואכלם מן הארץ כי עם קשה עורף הוא. ויחל משה את פני ה׳ ויתפלל אל ה׳ בעד העם, על אודות העגל אשר עשו. וירד אחרי כן משה מן ההר ובידו שני לוחות האבן, אשר נתן לו אלוקים לצוות את ישראל. ויהי כאשר קרב משה אל המחנה וירא את העגל אשר עשו העם, ויחר אף משה וישבר את הלוחות תחת ההר. ויבוא משה אל המחנה ויקח את העגל וישרפהו באש, ויטחן עד אשר דק ויזר על המים וישק את ישראל.


~257~

וימותו מן העם איש בחרב רעהו כשלושת אלפי איש, אשר עשו את העגל. ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אעלה אל ה׳, אולי אכפרה בעד חטאתכם אשר חטאתם לה׳. ויעל משה עוד אל ה׳, וישב עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה. ויהי משה מבקש את ה׳ בעד בני ישראל את ארבעים היום, וישמע ה׳ אל תפילת משה ויעתר לו ה׳ בעד ישראל. אז דיבר ה׳ אל משה לפסול שני לוחות אבנים להעלותם אל ה׳, לכתוב עליהם את עשרת הדברים. ויעש כן משה וירד ויפסול שני לוחות ויעל אל הר סיני אל ה׳, ויכתוב ה׳ על הלוחות את עשרת הדברים. וישב עוד משה עם ה׳ ארבעים יום וארבעים לילה, וילמדהו ה׳ עוד חוקים ומשפטים אל ישראל. ויצוהו ה׳ אל בני ישראל לעשות לה׳ משכן לשכן שמו בתוכם, ויראהו ה׳ את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ויהי מקץ הארבעים יום, וירד משה מן ההר ושני לוחות בידו. ויבוא משה אל בני ישראל, וידבר אליהם את כל דברי ה׳. וילמד להם תורות חוקים ומשפטים, אשר ציוהו ה׳. ויגד משה אל בני ישראל את דברי ה׳ לעשות לו משכן, לשכון בתוך בני ישראל. וישמח העם שמחה גדולה עד מאוד על כל הטובה אשר דיבר ה׳ אליהם ביד משה, ויאמרו כל אשר דיבר ה׳ אליך כן נעשה. ויקומו כל העם כאיש אחד ויתנדבו אל משכן ה׳, ויביאו כל איש ואיש את תרומת ה׳ למלאכת המשכן ולכל עבודתו. ויביאו כל בני ישראל איש איש מכל הנמצא בידו למלאכת משכן ה׳ זהב וכסף ונחושת, וכל דבר אשר יעשה במשכן. ויבואו כל החכמים העושים במלאכה ויעשו את משכן ה׳ ככל אשר ציוה ה׳, איש איש ממלאכתו אשר המה עושים. ויעשו כל חכם לב את המשכן ואת כל כליו וכל כלי עבודת מלאכת הקודש, כאשר ציוה ה׳ את משה. ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד מקץ חמישה חודשים, ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה׳ את משה. ויביאו את המשכן אל משה ואת כל כליו כמראה אשר הראה ה׳ את משה, כן עשו בני ישראל. וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה׳ אותו, ויברך אותם משם.