ספר הישר - מקרא ואגדה/מקץ

~156~

בימים ההם אחרי מות יצחק, ויצו ה׳ ויקרא רעב על כל הארץ. בעת ההיא ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארץ מצרים, וישב במשכב הלילה ויחלום חלומות וירא פרעה בחלומו והנה הוא עומד על שפת יאור מצרים הוא שיחור. ויהי בעמדו וירא והנה שבע פרות בריאות בשר וטובות, עולות מן היאור. ותעלינה אחריהן שבע פרות אחרות דקות בשר ורעות מאוד ותבלענה שבע הרעות את שבע הטובות, ועודינה מראיהן רע כבתחילה. וייקץ ויישן ויחלום שנית, וירא והנה שבע שיבולים עולות בקנה אחד מלאות וטובות. ותצמחנה אחריהן שבע שיבולים דקות ושדופות ברוח הקדים, ותבלענה השיבולים הדקות את המלאות, וייקץ פרעה מחלומו. ויהי בבוקר ויזכור המלך את חלומותיו, ותפעם רוחו מאוד מחלומותיו. וימהר המלך וישלח ויקרא אל כל חרטומי מצרים והחכמים, ויבואו ויעמדו לפני המלך. ויאמר אליהם המלך, חלומות חלמתי ופותר אין להם. ויאמרו אל המלך, ספר נא לעבדיך את חלומותיך ונשמע אותם. ויספר להם המלך חלומותיו, ויענו ויאמרו כולם פה אחד אל המלך יחי המלך לעולם וזה פתרון חלומותיך. שבע פרות הטובות אשר ראית, שבע בנות יולדו לך באחרית הימים. ושבע פרות הרעות העולות אחריהן ותבלען אותן, ואתה רואה לאות כי הבנות אשר יולדו לך ימותו כולם בחיי המלך. ואשר ראית בחלום השני, שבע שיבולים מלאות וטובות עולות בקנה אחד, זה פתרונם שבע ערים תבנה לך בכל ארץ מצרים באחרית הימים. ואשר ראית שבע שיבולים שדופות צומחות אחריהן ותבלענה אותן, ועיניך רואות לאות כי הערים אשר תבנה יחרבו כולנה באחרית הימים בחיי המלך. ויהי בדברם הדברים האלה, והמלך לא הטה את אוזניו אל דבריהם ולא שם ליבו אליהם כי ידע המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומות על נכון. ויהי ככלותם לדבר לפני המלך, ויען המלך אותם לאמור. מה הדבר הזה אשר דיברתם אליי הלא כזב ושקר הוצאתם מפיכם, אך ספרו נא את פתרון חלומותיי על נכונה ולא תמותו.

~157~

ויצו המלך אחרי כן, וישלחו ויקראו עוד אל חכמים אחרים ויבואו ויעמדו לפני המלך. ויספר להם המלך חלומותיו, וישיבוהו כולם כפתרון הראשון. ויחר אף המלך ויקצוף מאוד מזה ויאמר המלך אליהם, הלא כזב תדברו ושקר תאמרו בדבריכם. ויצו המלך ויעבירו קול בכל ארץ מצרים לאמור. מטעם המלך וגדוליו, כל איש חכם אשר יודע ומבין לפתור חלומות אשר לא יבוא היום לפני המלך, יומת. והיה האיש אשר יגיד למלך את פתרון חלומותיו על נכונה, ינתן לו כל אשר ישאל מאת המלך. ויבואו כל חכמי ארץ מצרים לפני המלך, וכל החרטומים וכל המכשפים אשר במצרים ובגושן וברעמסס ובתחפנחס ובצוען ובכל גבול מצרים. ויעמדו כולם לפני המלך וגם כל הפרתמים וכל השרים והמשרתים אשר למלך באו יחד מכל ערי מצרים, וישבו כולם לפני המלך. ויספר המלך את חלומותיו לפני החכמים וכל השרים, ויתמהו כל היושבים לפני המלך מן המראה. ויתחלקו כל החכמים אשר לפני המלך בפתרון חלומותיו לחלקים רבים. מהם פתרו אל המלך לאמור, שבע פרות הטובות שבעה מלכים הם אשר יעמדו על מצרים מזרע המלך. ושבע הפרות הרעות, שבע שרים יעמדו עליהם באחרית הימים והשחיתום. ושבע השיבולים הטובות הם שבעה שרים הגדולים אשר למצרים, אשר יפלו ביד שבעה שרים אויביהם בלתי חזקים במלחמות אדוני המלך. ומהם אשר פתרו אל המלך כדבר הזה לאמור. שבע פרות הטובות הם שבע ערי כל מצרים החזקים, ושבע הפרות הרעות, הם שבעה גויי ארץ כנען אשר יבואו על שבעת ערי מצרים באחרית הימים והשחיתו אתהן. ואשר ראית את שבעת השיבולים הטובות והרעות בחלום השני, לאות כי תשוב עוד ממשלת מצרים להיות לזרעך כבתחילה. והיה במושלם ושבו כל אנשי ערי מצרימה על כל השבעה ערי כנען החזקים מהם והשחיתו אותם, ושבה כל מלכות מצרים לזרעך. ומהם אשר אמר אל המלך, זה פתרון חלומותיך שבע פרות הטובות, שבע מלכות הנה אשר תיקח לנשים באחרית הימים. ושבע הפרות הרעות, לאות כי ימותו הנשים ההמה כולנה בחיי המלך. ושבע השיבולים הטובות והרעות אשר ראית בחלום השני, הם ארבעה עשר בניהם והיה באחרית הימים ונלחמו ביניהם, ונגפו השבעה מהם את השבעה החזקים מהם.

~158~

ומהם יאמרו אל המלך כדברים האלה לאמור, שבע הפרות הטובות שבע בנים יולדו לך ויהרגום שבעת בני שריך באחרית הימים. ושבע השיבולים הטובות אשר ראית בחלום השני, הם השרים ההם אשר ילחמו בם שבעה שרים אחרים בלתי חזקים כמותם וישחיתו אותם באחרית הימים וינקמו מהם נקמת בניך, ושבה המלוכה עוד לזרעך. וישמע המלך את כל דברי חכמי מצרים וכל פתרון חלומותיו, ולא ישרו כולם בעיני המלך. וידע המלך בחכמתו כי לא דיברו אליו נכונה, בכל דבריהם יחד. כי מאת ה׳ הייתה זאת לסכל דברי חכמי מצרים, למען צאת יוסף מן בית האסורים ולמען גדלו במצרים. וירא המלך כי אין דובר אליו נכונה בכל החכמים והחרטומים אשר למצרים, ויחר אף המלך מאוד וחמתו בערה בו. ויצו המלך ויוציאו כל החכמים וכל החרטומים מלפניו, ויצאו כולם בבושת וכלימה מלפני המלך. ויצו המלך, ויעבירו קול במצרים אשר ימותו כל החכמים וכל החרטומים אשר במצרים לא יחיה מהם איש. ויקומו שרי הטבחים אשר למלך וישלפו כולם איש חרבו, ויחלו להכות בחרטומי מצרים וחכמיה. ויהי אחרי כן ויבוא מירוד שר המשקים אשר למלך, וישתחווה למלך וישב לפניו. ויאמר שר המשקים אל המלך, יחי המלך לעולם ותגדל מלכותו בארץ. אתה קצפת על עבדך בימים ההם זה שנתיים ימים ותיתן אותי במשמר, אותי ואת שר האופים. ושם היה איתנו בבור עבד עברי אשר לשר הטבחים יוסף שמו, כי קצף עליו אדוניו ויתנהו שם בבית הסוהר וישרת אותנו שם. ויהי מימים בהיותנו במשמר ונחלמה חלומות בלילה אחד אני ושר האופים, איש כפתרון חלומו חלמנו. ונבוא ונגד לעבד ההוא בבוקר, ויפתור לנו את חלומותינו איש כחלומו פתר לנו על נכונה. ויהי כאשר פתר לנו כן היה הדבר, לא נפל מכל דבריו ארצה. ועתה אדוני המלך אל תהרוג את כל אנשי מצרים חינם, כי הנה העבד ההוא עודנו אסור בבית שר הטבחים אדוניו בבית הסוהר. אם על המלך טוב ישלח אליו ויבוא לפניך, והוא יודיעך את פתרון החלום אשר חלמת על נכונה.

~159~

וישמע המלך דברי שר המשקים, ויצו המלך לבלתי המית את חכמי מצרים. ויצו המלך את עבדיו להביא את יוסף לפניו, ויאמר המלך אליהם אל תבהלוהו פן יבהל ולא ידע לדבר נכונה. וילכו עבדי המלך אל יוסף ויריצוהו מן הבור, ויגלחו לו עבדי המלך ויחלף את בגדי כלאו, ויבוא לפני המלך. והמלך יושב על כיסא מלכותו בלבוש מלכות, אפוד באפוד זהב. והפס אשר עליו נוצץ, והברקת והאודם והנופך מתלפדים. וכל אבני התפארת אשר בראש המלך מתלהטים, ויפלא יוסף מן המלך מאוד. והכיסא אשר יושב עליו המלך, מצופה זהב עם אבני השוהם ולו שבעים מעלות. ויהי משפטם בכל ארץ מצרים כל איש אשר יבוא לדבר אל המלך, והיה אם איש שר וחשוב בעיני המלך הוא ועלה אל המלך על הכיסא עד המעלה האחת ושלושים, וירד המלך על מעלת השישה ושלושים ודיבר עמו. ואם מיתר העם הוא ועלה עד שלוש המעלות, וירד המלך ברביעית ודיבר עמו. ויהי משפטם עוד, כל איש אשר יבין לדבר בכל שבעים הלשונות ועלה שבעים מעלות ועלה עולה ודיבר עד הגעתו לפני המלך. וכל איש אשר לא ישלים השבעים, יעלה אל המעלות כמספר אשר ידע ויבין לדבר. ומשפט מצרים היה בימים ההם אשר לא ימלוך עליהם איש, כי אם איש אשר ידע לדבר בשבעים לשון. ויהי כבוא יוסף לפני המלך וישתחו למלך ארצה, ויעל עד שלוש המעלות וישב במעלה השלישית. וירד המלך אליו, וישב במעלה הרביעית וידבר עם יוסף. ויאמר המלך אל יוסף, חלום חלמתי ופותר אין לפתור אותו על נכון. ואצווה היום ויבואו לפני כל חרטומי מצרים וכל חכמיה ואספר אליהם את חלומותיי, ואין פותר אותם לי על נכונה. ואחרי כן שמעתי עליך היום הזה כי חכם אתה, אשר תשמע כל חלום לפתור אותו על נכון. ויען יוסף את פרעה לאמור, יספר פרעה את חלומו אשר חלם הלא לאלוקים פתרונים. ויספר פרעה ליוסף את חלומותיו חלום הפרות וחלום השיבולים, ויכל המלך לדבר.

~160~

ורוח אלוקים לבשה את יוסף בעת ההיא לפני המלך, וידע כל הדברים אשר יבואו על המלך מהיום ההוא והלאה. וידע את פתרון חלום המלך על נכונה, וידבר לפני המלך. וימצא יוסף חן בעיני המלך, ויטה המלך את אזניו ואת לבו וישמע את כל דברי יוסף. ויאמר יוסף אל פרעה, אל יחשוב המלך כי שתי חלומות הן אך חלום אחד הוא. כי את אשר חפץ אלוקי השמים לעשות בכל הארץ, הראה את המלך בחלומו וזה פתרון חלומך על נכונה. שבע הפרות ושבע השיבולים הטובות שבע שנים הנה, ושבע הפרות ושבע השיבולים הרעות שבע שנים הנה, חלום אחד הוא. הנה שבע שנים באות, שבע גדול בכל הארץ. ואחרי כן יבואו שבע שני רעב אחריהן רעב כבד מאוד, ונשכח כל השבע ההוא מן הארץ וכלה הרעב את כל יושבי הארץ, חלום אחד חלם המלך. ועל השנות החלום אל המלך, כי נכון הדבר מאוד וממהר האלוקים לעשותו. ועתה איעצך נא עצה, ומלט את נפשך ואת נפש יושבי הארץ מרעת הרעב. אשר תבקש בכל מלכותיך איש נבון וחכם מאוד אשר ידע בכל דברי המלוכה, ותשיתהו לצאת ולבוא על כל ארץ מצרים. ויפקוד האיש ההוא אשר תשית על מצרים פקידים תחת ידו, ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות הבאות ויצברו בר וישימוהו באוצרות פקידיך. ושמרו את האוכל ההוא לשבע שני הרעב וימצא לך ולאנשיך ולכל ארצך, ולא תכרת אתה וכל ארצך ברעב. וגם כל יושבי ארצך יצוה ויקבצו איש איש מתבואת שדהו מכל אוכל שבע השנים הטובות ונתנו באוצרותיהם, וימצא להם בימי הרעב וחיו בו. זה פתרון חלומך על נכונה, וזאת העצה היעוצה למלט את נפשך ואת נפש כל עבדיך. ויען המלך ויאמר ליוסף, מי יאמר ומי יודע כי דבריך נכונה. ויאמר יוסף אל המלך, זה לך אות על כל דבריי כי נכונים הם וכי עצתי טובה לך. הנה אשתך יושבת על המשבר ביום הזה, וילדה לך בן ושמחת בו. והיה בצאת הילד ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר נולד לך זה שנתיים ימים, ונחמת בילד שיולד לך היום. ויכל יוסף לדבר את כל הדברים האלה אל המלך, וישתחו למלך ויצא.

~161~

ויהי כצאת יוסף מאת פני המלך, ותבואנה האותות האלה אשר דיבר יוסף אל המלך ביום ההוא. ותלד המלכה בן ביום ההוא, ויתבשר המלך בבנו וישמח. ויהי בצאת המבשר מאת פני המלך, וימצאו עבדי המלך את בן המלך הבכור נופל ארצה מת. ותהי צעקה ומהומה בבית המלך, וישמע המלך ויאמר מה המהומה והצעקה אשר שמעתי בבית. ויגידו למלך כי מת בנו בכורו, אז ידע המלך כי כל דברי יוסף אשר דיבר אליו נכונה. וינחם המלך אל בנו בילד היולד לו ביום ההוא, כאשר דיבר אליו יוסף. אחר הדברים האלה ישלח המלך ויקבוץ את כל שריו ועבדיו וכל הפחות והפרתמים אשר למלך, ויבואו כולם לפני המלך. ויאמר אליהם המלך, הנה ראיתם ושמעתם את כל דברי האיש העברי וכל האותות אשר אמר כי באו, ולא נפל מכל דבריו אשר דיבר ארצה. ידעתי כי גם פתרון החלום אשר פתר נכונה הוא ובא יבוא, ועתה עוצו נא עצה ודעו מה תעשו ואיך תימלט הארץ מהרעב. בקשו נא וראו הנמצא כזה, אשר חכמה ודעת בלבו ואפקידהו בארץ. כי אתם שמעתם את העצה אשר יעץ האיש העברי על זאת, למלט בה את הארץ מהרעב. ואני ידעתי כי לא תימלט הארץ מהרעב, כי אם בעצת האיש העברי אשר יעץ אותי. ויענו כולם את המלך ויאמרו, טובה העצה אשר יעץ העברי על זה. ועתה אדוני המלך הנה כל ארצך בידך, את אשר ייטב בעיניך עשה. את אשר תחפוץ ואשר תדע בחכמתך אשר הוא חכם למלט את הארץ בחכמתו, הוא אשר יפקיד המלך תחת ידו על הארץ. ויאמר המלך אל כל השרים, אני אמרתי אחרי אשר הודיע אלוקים את האיש העברי את כל אשר דיבר, אין נבון וחכם כמוהו בכל הארץ. אם טוב בעיניכם אשיתהו על הארץ, כי הוא אשר ימלט את הארץ בכל חכמתו.

~162~

ויענו כל השרים את המלך ויאמרו, והלא כתוב בדתי מצרים ולא יעבור אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למלך כי אם היודע בכל לשון בני האדם. ועתה אדוני המלך הנה האיש העברי זה לא ידבר כי אם לשון עברית, ואיך יהיה עלינו למשנה איש אשר לא ידע גם את לשוננו. אך שלח נא אליו ויבוא לפניך ונסה נא אותו בכל דבר, וכאשר תראה תעשה. ויאמר המלך להעשות כן למחר וטוב הדבר אשר דיברתם, ויצאו כל השרים מלפני המלך ביום ההוא. ויהי בלילה ההוא וישלח ה׳ מלאך אחד ממלאכיו המשרתים לפניו, ויבוא ארץ מצרים אל יוסף. ויעמוד מלאך ה׳ על יוסף והנה יוסף שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בבור, כי השיבהו אדוניו אל הבור מפני אשתו. ויעירהו המלאך משנתו, ויקם יוסף ויעמוד על רגליו והנה מלאך ה׳ עומד לנגדו. וידבר מלאך ה׳ את יוסף וילמדהו כל לשון האדם בלילה ההוא, ויקרא את שמו יהוסף. וילך מלאך ה׳ מאתו, ויוסף שב וישכב במשכבו ויתמה יוסף על המראה אשר ראה. ויהי בבוקר וישלח המלך אל שריו ועבדיו, ויבואו כולם וישבו לפני המלך. ויצו המלך להביא את יוסף, וילכו עבדי המלך ויביאו את יוסף לפני פרעה, ויצו המלך ויעל יוסף על מעלות הכיסא וידבר יוסף אל המלך בכל הלשונות. ויעל יוסף עלה ודיבר אל המלך עד הגעתו לפני המלך במעלת השבעים, וישב לפני המלך. וישמח המלך על יוסף מאוד, וכל השרים אשר למלך שמחו מאוד עם המלך בשמעם את כל דברי יוסף. וייטב הדבר בעיני המלך והשרים, להפקיד את יוסף למשנה למלך על כל ארץ מצרים. וידבר המלך אל יוסף לאמור, אתה יעצת לי עצה להפקיד בכל ארץ מצרים איש חכם למלט בחכמתו את הארץ מהרעב. ועתה אחרי הודיע אותך אליהם את כל זאת ואת כל הדברים אשר דיברת, אין חכם ונבון כמוך בכל הארץ. ולא יקרא שמך עוד יוסף כי אם צפנת פענח יהיה שמך, אתה תהיה לי למשנה ועל פיך יהיו כל דברי מלכותי ועל דבריך יצאו ויבואו עמי. גם מתחת ידך יקחו עבדיי ושריי את חוקם אשר ינתן להם מדי חודש בחודשו ולך ישתחוו כל אנשי הארץ, רק בכיסא אשר לי אגדל ממך.

~163~

ויסר המלך את טבעתו מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף. וילבש המלך את יוסף לבוש מלכות ויתן עטרת זהב על ראשו, וישם רביד זהב על צווארו. ויצו המלך את עבדיו וירכיבו את יוסף במרכבת השנית אשר למלך, ההולכת ממול מרכבת המלך. וירכיבוהו על סוס עצום וגדול מאוד מסוסי המלך, ויוליכוהו ברחוב כל ארץ מצרים. ויצו המלך, ויצאו עם יוסף כל המשחקים במצלצלים ובכינורות וכל כלי זמר. ואלף תופים ואלף מחולות, גם הלכו אחריו. וחמשת אלפי איש בחרבותיהם שלופות בידיהם מתלהטים, וילכו הלוך ושחק לפני יוסף. ועשרים אלף איש מגדולי המלך אזורים באזור עור מצופה זהב הולכים לימין יוסף, ועשרים אלף לשמאלו. וכל הנשים והנערות עלו על הגגות ותצבנה ברחובות משחקות ושמחות ביוסף, ותראינה בתואר יוסף וביופיו. וכל אנשי המלך הולכים לפניו ולאחריו ומקטרים בכל הדרך בלבונה ובקדה ובכל הריח הטוב, ומפזרים בכל הדרך מור ואהלות לפני יוסף. ועשרים איש קוראים לפניו בכל הארץ בקול גדול הלוך וקרוא כדברים האלה. הראיתם את האיש הזה אשר בחר בו המלך למשנה וכל דברי המלוכה על פיו יהיו. ואשר ימרה את פיו ואשר לא ישתחווה לו ארצה יומת, כי מרד במלך ובמשנהו. וככלות הקוראים לדבר והשתחוו כל מצרים ליוסף ארצה ויאמרו, יחי המלך גם יחי המשנה. וכל יושבי מצרים ישתחוו כולם על הדרך הלוך וקרוא הקוראים וישתחוות, ושמחים בכל תוף ומחול ונבל לפני יוסף. וישא יוסף את עיניו אל השמים מעל הסוס ויקרא ויאמר, ברוך מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון, ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך. ויעבור יוסף עם עבדי פרעה וכל שריו בכל ארץ מצרים ויראוהו את כל ארץ מצרים ואת כל אוצרות המלך, וישב יוסף ויבוא לפני פרעה ביום ההוא. ויתן המלך ליוסף אחוזה בארץ מצרים, אחוזת שדות וכרמים. ויתן המלך ליוסף שלושת אלפים ככרי כסף ואלף ככרי זהב ואבני שוהם ובדולח, ומתנות רבות.

~164~

ויהי ממחרת ויצא המלך לכל מצרים להביא אל יוסף מנחות ומתנות, וכל אשר ימרה את פי המלך יומת. ויעשו במה גדולה ברחוב העיר ויפרשו שם בגדים, והיה כל המביא אל יוסף דבר יתן אל הבמה ההיא. וישליכו כל מצרים על הבמה ההיא איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת וטבעות עגולים וכל כלי מעשה הזהב וכסף ואבני שוהם ובדולח נתנו על הבמה ההיא, איש אשר נמצא בידו נתן. ויקח יוסף את כל אלה, וישם באוצרותיו. וכל השרים והפרתמים אשר למלך מגדלים את יוסף, ויתנו לו גם הם מתנות רבות בראותם כי בחר בו המלך למשנה. וישלח המלך אל פוטיפרע בן אחירם כהן און, ויקח את אוסנת בתו הקטנה ויתן אותה אל יוסף לאשה. והנערה טובת מראה מאוד בתולה ואיש לא ידעה, ויקח יוסף אותה לו לאשה. ויאמר המלך אל יוסף, אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו לצאת ולבוא על עמי בכל ארץ מצרים. ויוסף בן שלושים שנה בעמדו לפני פרעה, ויצא יוסף מלפני המלך ויהי למשנה המלך במצרים. ויתן המלך ליוסף מאה עבדים לשרתו בביתו, וגם יוסף שלח וקנה עבדים רבים ויהיו בבית יוסף. אז בנה לו יוסף בית גדול מאוד כבתי המלכים, לפני חצר בית המלך. ויעש בבית היכל גדול נחמד למראה מאוד וטוב למושבו, שלוש שנים עשה יוסף את כל ביתו. ויעש לו יוסף כיסא נחמד מאוד מזהב וכסף לרוב, וירצפהו באבני שוהם ובדולח. ויעש בו תבנית כל ארץ מצרים, ותבנית יאור מצרים ומשקה את כל ארץ מצרים. וישב יוסף לבטח בביתו על כסאו אשר עשה לו, ויוסף ה׳ ליוסף חכמה על חכמתו. וכל יושבי מצרים ועבדי פרעה ושריו אהבו את יוסף מאוד, כי מאת ה׳ היה הדבר הזה ליוסף. ויהי ה׳ את יוסף ויגדל מאוד הולך וגדל, ויהי שומעו בכל הארץ. ויהי ליוסף חיל עושה מלחמה יוצאי צבא לגדוד מספר ארבעת אלפים ושש מאות איש עושי מלחמה בכח חיל, לעזור למלך וליוסף על האויב. לבד משרי המלך ועבדיו ויושבי מצרים, אין מספר להם. ויתן יוסף לגיבוריו ולכל צבאיו מגנים ורמחים וכובעים ושריונות ואבני קלעים.

~165~

בעת ההיא באו בני תרשיש על כל בני ישמעאל וילחמו בם, וישוסו בני תרשיש את בני ישמעאל ימים רבים. ובני ישמעאל היו מתי מספר בימים ההם, ולא יכלו על כל בני תרשיש ויצר להם מאוד. וישלחו כל זקני ישמעאל ספר אל מלך מצרים לאמור. שלח נא לעבדיך שרים וצבא לעזור אותנו ונלחמה בבני תרשיש, כי כלונו מאוד זה ימים רבים. וישלח פרעה את יוסף ואת הגיבורים ואת הצבא אשר איתו וגיבורים מבית המלך, וילכו ארץ החוילה אל בני ישמעאל לעזור אותם להלחם בבני תרשיש. וילחמו בני ישמעאל את בני תרשיש, ויך יוסף את את התרשישים וילכוד את כל ארצם וישבו בה מבני ישמעאל עד היום הזה. ויהי כאשר נלכדה ארץ תרשיש, ויברחו כל התרשישים ויבואו בגבול בני יון אחיהם. ויוסף וכל הגיבורים וכל הצבא אשר לו שבו מצרימה, לא נפקד מהם איש. ויהי לתקופת השנה בשנה השנית למלוך יוסף על מצרים, ויתן ה׳ שובע גדול בכל הארץ, שבע שנים כאשר דיבר יוסף. כי ברך ה׳ את כל תבואות הארץ בימים ההם שבע שנים, ויאכלו וישבעו מאוד. ויפקד יוסף פקידים בעת ההיא תחת ידו ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות, ויצברו בר שנה שנה וישימוהו באוצרות יוסף. והיה בכל עת אשר יקבצו את האוכל, וציוה יוסף והביאו את הבר בשיבולים והביא עמו עפר שדהו לבלתי יפסיד. ויעש יוסף כדבר הזה שנה. ויצבור בר כחול הים הרבה מאוד כי אין מספר לאוצרותיו, כי לא יכלו לספור מרוב. וגם יושבי מצרים אספו אוכל באוצרותיהם הרבה מאוד מכל אוכל שבע השנים הטובות, אך לא עשו לו כאשר עשה יוסף. ויהי כל האוכל אשר אספו יוסף וכל מצרים בשבע שני השבע לפיקדון לארץ באוצרות, לשבע שני הרעב למחיית כל הארץ. וימלאו כל יושבי מצרים איש אוצרו ואיש מטמונו בר, למחייתם ברעב. ויתן יוסף את כל האוכל אשר אסף, בכל ערי מצרים. ויסתום את כל האוצרות, וישם שומרים עליהם. ואוסנת בת פוטיפרע אשת יוסף ילדה לו שני בנים, את מנשה ואת אפרים. ויוסף בן שלושים וארבע שנים, בלדת אותם.

~166~

ויגדלו הנערים וילכו בדרכי ה׳ ובמוסרו, לא סרו מן הדרך אשר למדם אביהם ימין ושמאל. ויהי ה׳ את הנערים, ויגדלו ויבינו וישכילו בכל חכמה ובכל דברי המלוכה. וכל שרי המלך וגדולי יושבי מצרים מנשאים את הנערים, ויגדלו בקרב בני המלך. ותכלינה שבע שני השבע אשר היו בכל הארץ. ותבואנה אחריהם שבע שני הרעב כאשר אמר יוסף, ויהי רעב בכל הארץ. ויראו כל מצרים כי החל הרעב להיות בארץ מצרים, ויפתחו כל מצרים את כל אוצרות הבר אשר להם כי חזק עליהם הרעב. וימצאו את כל האוכל אשר באוצרותיהם מלא סס ועש, ולא יצליח לאכול. ויחזק הרעב בכל הארץ ויבואו כל יושבי מצרים ויצעקו לפני פרעה, כי כבד עליהם הרעב. ויאמרו אל פרעה, תנה לעבדיך אוכל ולמה נמות לעיניך ברעב גם אנחנו גם טפינו. ויען אותם פרעה לאמור, ולמה תצעקו אליי והלא כל שבע שני השבע ציוה יוסף לצבור בר לשני הרעב, ולמה לא שמעתם בקולו. ויענו המצרים את המלך, חי נפשך אדוני כי כל אשר דיבר יוסף כן עשו עבדיך. כי גם עבדיך אספו כל אוכל שדותיהם בשני השבע ונתנוהו באוצרות, עד היום הזה. ויחזק הרעב על עבדיך ונפתחה את אוצרותינו, והנה כל אוכלינו מלא עש וסס ולא יצלח לאכול. ויהי כשמוע המלך את כל אשר קרה ליושבי מצריים, ויירא מאוד המלך מפני הרעב ויבהל מאוד. ויען המלך את אנשי מצרים לאמור, אחרי אשר קרה לכם את כל אלה לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו לא תאמרו את פיו. וילכו כל מצרים ויבואו אל יוסף ויאמרו אליו, תנה לנו אוכל ולמה נמות ברעב נגדך. כי אנחנו אספנו את תבואתינו בשבע השנים כאשר ראית, ונשם אותם באוצר וכזה וכזה קרה לנו. ויהי כשמוע יוסף את כל דברי מצרים ואת אשר קרה להם, ויפתח יוסף את כל אוצרות האוכל אשר לו וישבור למצרים. והרעב היה על פני כל הארץ ויהי רעב בכל הארצות, ובארץ מצרים היה אוכל לשבור. וכל יושבי מצרים באו אל יוסף לשבור אוכל כי חזק עליהם הרעב וכל אוכלם הופסד, וישבור יוסף לכל מצרים יום יום. וישמעו כל יושבי ארץ כנען ופלשתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי הארץ הקרובים והרחוקים כי יש שבר במצרים, ויבואו כולם מצרימה לשבור בר כי חזק עליהם הרעב.

~167~

ויפתח יוסף את אוצרות האוכל וישם עליהם פקידים, ויעמדו וישברו לכל הבאים יום יום. וידע יוסף כי גם אחיו יבואו מצרימה לשבור אוכל, כי חזק הרעב על כל הארץ. ויצו יוסף את כל אנשיו, ויעבירו קול בכל מצרים לאמור. מטעם המלך והמשנה וגדוליהם איש איש אשר יחפוץ לשבור בר במצרים, אל ישלח עבדיו אל מצרים לשבור כי אם בניו. וגם כל איש מצרי או כנעני אשר יבוא מכל הארצות לשבור בר במצרים והלך ומכרו בכל הארץ, יומת. כי לא ישבור כל איש, כי אם מחיית ביתו. וגם כל איש אשר ינהג שתיים או שלוש בהמות יומת, כי לא ינהג אדם כי אם בהמתו. וישם יוסף שומרים בשערי מצרים, ויצום לאמור. כל איש אשר יבוא לשבור אוכל אל תתנוהו לבוא, עד כותבו שמו ושם אביו ושם אבי אביו. ואשר תכתבו בכל יום ושלחתם את שמותם אליי בערב, וידעתי את שמותם. ויפקד יוסף פקידים בכל מצרים, ויצום לעשות את כל הדברים האלה. ויוסף עשה את כל הדברים האלה וכל החוקים, למען אשר ידע בבוא אחיו מצרימה לשבור אוכל. ובכל יום ויום יעבירו אנשי יוסף קול במצרים בכל הדברים האלה והחוקים, אשר ציוה יוסף. וישמעו כל יושבי ארץ מזרח ומערב וכל הארץ, את החוקים וכל הדברים אשר שם יוסף במצרים. ויבואו כל יושבי קצוות הארץ, וישברו בר במצרים יום יום וילכו לדרכם. וכל שוערי מצרים עושים את כל אשר ציוה יוסף, ויהי כל הבא מצרימה לשבור אוכל וכתבו השוערים את שמותם ואת שמות אבותם והביאו לפני יוסף בערב יום יום. וישמע יעקב אחרי כן כי יש שבר במצרים ויקרא אל בניו ללכת מצרימה לשבור בר, כי חזק גם עליהם הרעב. ויקרא יעקב אל בניו ויאמר, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים וכל הארץ הולכים שמה לשבור. ועתה למה תראו את נפשכם שבעים לפני כל הארץ, רדו גם אתם מצרימה ושברו לנו מעט אוכל בתוך הבאים ונחיה ולא נמות. וישמעו בני יעקב בקול אביהם, ויקומו לרדת מצרימה לשבור אוכל בתוך הבאים.

~168~

ויצו אותם יעקב אביהם לאמור, כבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני יושבי הארץ. ויצאו בני יעקב וילכו מצרימה, ויעשו בני יעקב ככל אשר ציום אביהם. ואת בנימין לא שלח יעקב כי אמר פן יקראהו אסון בדרך, וילכו מבני יעקב עשרה. ויהי בלכת עשרת בני יעקב בדרך, וינחמו על יוסף בכל אשר עשו לו. ויאמרו איש אל אחיו לאמור, ידענו כי יוסף אחינו ירד למצרים ועתה נבקשהו כשנלך לשם. ויהיה אם מצאנוהו ולקחנוהו מאדוניו בפדיון ואם אין, בחזקה ומתנו עליו. וישמעו בני יעקב לדבר הזה ויתחזקו בלבם על יוסף להצילו מיד אדוניו, וילכו בני יעקב מצרימה. ויהי בקרבם מצרימה ויתפרדו איש מעל אחיו, ויבואו בעשר שערי מצרימה. והשוטרים כתבו את שמותם ביום ההוא, ויביאו אל יוסף בערב. ויקרא יוסף את השמות מיד שוערי העיר, וימצא את אחיו באו מעשר שערי העיר. ויצו יוסף בעת ההיא, ויעבירו קול במצרים לאמור. לכם שומרי כל האוצרות, סגרו כל אוצרות הבר ולא תשאירו פתוח כי אם אחד לשבור ממנו כל הבאים. ויעשו כל פקידי יוסף כן בעת ההיא, ויסתמו כל האוצרות ולא הותירו כי אם אחד פתוח. ויתן יוסף את שמות אחיו כתובים לאשר על האוצר הפתוח ויאמר אליו, כל אשר יבוא אליך לשבור בר תשאל את שמו. והיה בבוא אליך השמות האלה ותפשתם ושלחתם אליי, ויעש כן. ובני יעקב כאשר באו אל תוך העיר ויתקבצו יחד בתוך העיר לבקש את יוסף, טרם ישברו להם אוכל. וילכו להם אל חומות הזונות, ויבקשו את יוסף בחומות הזונות שלושת ימים. כי אמרו כי יוסף החומות בזונות יבוא, כי יוסף יפה תואר ויפה מראה מאוד. ויבקשו בני יעקב בחומות ההם שלושת ימים, ולא מצאו. והאיש אשר על האוצר הפתוח ביקש את השמות ההם אשר נתן לו יוסף, ולא מצא. וישלח אל יוסף לאמור, זה שלושת ימים לא באו אליי האנשים ההם אשר נתת לי שמותם. וישלח יוסף עבדים לבקש את האנשים בכל מצרים, להביאם לפני יוסף. וילכו עבדי יוסף ויבקשו במצרים ולא מצאו, וילכו גושנה ואין וילכו רעמסס ולא מצאו. ויבואו אל יוסף ויאמרו, ביקשנו בכל הארץ עד עיר רעמסס ולא מצאנו.

~169~

ויוסף עוד יוסף וישלח שישה עבדים לבקש את אחיו, וילכו ויתפזרו בארבע פינות העיר. וילכו ארבעה עבדים בית הזונות, וימצאו את עשרת האנשים שמה מבקשים את אחיהם. ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף, ויבואו בני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפיים ארצה. ויוסף יושב בהיכלו על כסאו מלובש בבגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה, וכל הגיבורים יושבים סביביו. ויראו בני יעקב את יוסף, ויפלא בעיניהם מאוד תוארו וטוב יופיו והדר פניו, וישתחוו לו עוד אפיים ארצה. וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו, כי גדל יוסף מאוד בעיניהם על כן לא הכירו אותו. וידבר יוסף אליהם לאמור, מאין באתם. ויענו כולם ויאמרו, מארץ כנען באו עבדיך לשבור אוכל כי חזק הרעב בכל הארץ. וישמעו עבדיך כי יש שבר במצרים ויבואו עבדיך בתוך הבאים, לשבור בר למחייתנו. ויען יוסף אותם לאמור, ואם באתם לשבור אוכל כאשר אמרתם למה תבואו בעשר שערי העיר, אין זה כי אם לחפור את כל הארץ באתם. ויענו כולם יחד את יוסף ויאמרו, לא אדוני כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים כי לשבור אוכל באנו. כי כל עבדיך אחים בני איש אחד בארץ כנען, ויצוה עלינו אבינו לאמור בבואכם העירה אל תבואו יחד בשער אחד מפני יושבי הארץ. ויען אותם יוסף עוד ויאמר, הוא הדבר אשר דיברתי אליכם לחפור את כל הארץ באתם, על כן באתם כולכם בעשר שערי העיר לראות את ערות הארץ. הלא כל בא לשבור ישבור והולך לדרכו, ואתם שלושת ימים היום לכם בארץ ומה תעשו בחומות הזונות אשר הייתם שם זה שלושת ימים הלא כי מרגלים יעשו כאלה. ויאמרו אל יוסף, חלילה לאדוני מדבר הדבר הזה כי אנחנו שנים עשר אחים בני יעקב אבינו בארץ כנען בן יצחק בן אברהם העברי. והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען, והאחד איננו כי נאבד מאתנו. ונאמר אולי בארץ הזאת הוא, ונבקש בכל מצרים ונבוא גם בבתי הזונות לבקש אותו שם. ויאמר אליהם יוסף, והלא ביקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם במצרים לבקש אותו בה.

~170~

וגם מה אשר יעשה אחיכם בבתי הזונות אף אם הוא במצרים, הלא אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם ומה יעשו בני יעקב בבתי הזונות. ויאמרו אליו, כי שמענו אשר גנבוהו הישמעאלים מאיתנו, ויוגד לנו כי מכרו אותו מצרימה. ועבדך אחינו יפה תואר ומראה מאוד ונאמר איננו כי אם בבתי הזונות, על כן הלכו שם עבדיך לבקשו ולפדותו. ויען אותם יוסף עוד לאמור הלא שקר תאמרו וכזב תדברו בנפשכם לאמור בני אברהם אתם, חי פרעה כי מרגלים אתם על כן באתם בבתי הזונות לבלתי דעת איש בכם. ויאמרו לו עוד, לא אדוני כי הלוך הלכו כל עבדיך שם לבקש את אחינו ולפדותו כאשר דיברנו אל אדוני. ויאמר אליהם יוסף, והנה אם מצאתם אותו וביקש מכם אדוניו מחיר רב התתנוהו בו, ויאמרו ניתן. ויאמר אליהם, ואם לא יחפוץ אדוניו לתתו במחיר רב מה תעשו להם עליו. ויענוהו לאמור, ואם לא יתנוהו והרגנו אותו ולקחנו את אחינו והלכנו. ויאמר אליהם יוסף, הוא הדבר אשר דיברתי אליכם מרגלים אתם, כי להרוג את יושבי הארץ באתם. כי שמענו אשר שניים מאחיכם הכו את כל יושבי שכם בארץ כנען בעבור אחותיכם, ותבואו לעשות גם במצרים על אחיכם כדבר הזה. אך בזאת אדע כי כנים אתם, אם תשלחו מכם אחד לקחת את אחיכם הקטן מאת אביכם ולהביאו אליי הנה. והיה בעשותכם הדבר הזה, ואדעה כי כנים אתם. ויקרא יוסף אל שבעים גיבורים מגיבוריו ויאמר אליהם, קחו את האנשים האלה והבאתם אותם אל משמר. ויקחו הגיבורים את עשרת האנשים ויחזיקו בם ויתנום במשמר, ויהיו במשמר שלושת ימים. ויהי ביום השלישי ויוציאם יוסף מהמשמר ויאמר אליהם, זאת עשו לכם אם כנים אתם וחייתם. אחיכם אחד יאסר במשמר, ואתם לכו הביאו שבר בתיכם ארצה כנען. ולקחתם את אחיכם הקטן והבאתם אליי הנה, ואדעה כי כנים אתם כאשר תעשו הדבר הזה. ויצא יוסף מעליהם ויבוא החדרה ויבך בכי גדול, כי נכמרו רחמיו אליהם. וירחץ פניו ויצא אליהם, ויקח מאיתם את שמעון ויאמר לאסרו. ולא אבה שמעון לעשות כן כי היה גיבור חיל מאוד, ולא יכול יוסף לאסרו.

~171~

ויקרא יוסף אל גיבוריו, ויבואו לפניו שבעים איש גיבורי חיל וחרבותם שלופות בידם, ויבהלו כל בני יעקב מהם. ויאמר אליהם יוסף, תפשו את האיש הזה ואסרתם אותו בבית הסוהר עד בוא אחיו אליו. וימהרו גיבורי יוסף, ויחזיקו בשמעון לאסור אותו. ויצעק עליהם שמעון צעקה גדולה מאוד ומרה, ותשמע הצעקה למרחוק. ויבהלו כל גיבורי יוסף מקול הצעקה, ויפלו על פניהם וייראו מאוד וינוסו להם. וגם כל האנשים אשר היו את יוסף נסו, כי יראו מאוד לנפשותם וישאר אך יוסף ומנשה בנו שם. וירא מנשה בן יוסף את גבורת שמעון, ויחר אפו מאוד. ויקם מנשה בן יוסף ויגש אל שמעון, ויכה מנשה את שמעון באגרופו מכה רבה בעורפו וינח שמעון מחמתו. ויאחז מנשה בשמעון ויחזק בו ויאסור אותו וידחהו אל בית הכלא, ויתמהו כל בני יעקב ממעשה הנער. ויאמר שמעון אל אחיו, איש מכם אל יאמר כי מכת מצרי זאת אין זאת כי אם מכת בית אבי. ויצו יוסף אחרי כן ויקרא לאשר על האוצר למלאות את כליהם בר כאשר יוכלון שאת ולתת איש כספו בשקו ולתת להם צדה לדרך, ויעש להם כן. ויצו אותם יוסף לאמור, השמרו לכם פן תמרו את פי ולא תביאו את אחיכם כאשר דיברתי לכם. והיה כאשר תביאו את אחיכם אליי הנה, וידעתי כי כנים אתם ואת הארץ תסחרו. והשיבותי לכם את אחיכם, ושבתם לשלום אל אביכם. ויענו כולם ויאמרו, כאשר דיבר אדוני כן נעשה וישתחוו לו ארצה. וישאו איש שברו על חמורו, ויצאו ללכת ארצה כנען אל אביהם. ויבואו אל המלון ויפתח לוי את שקו לתת מספוא לחמורו, וירא והנה כספו במשקלו עודנו באמתחתו. ויירא האיש מאוד ויאמר אל אחיו, הושב כספי והנה הוא באמתחתי וייראו האנשים מאוד ויאמרו מה זאת עשה אלוקים לנו. ויאמרו כולם ואיה חסדי ה׳ את אבותינו את אברהם יצחק ויעקב אבינו, כן נתננו ה׳ היום ביד מלך מצרים להתעולל עלינו. ויאמר אליהם יהודה, הלא אשמים אנחנו וחטאים לפני ה׳ אלוקינו במוכרינו את אחינו בשרנו ולמה תאמרו איה חסדי ה׳ את אבותינו. ויאמר אליהם ראובן, הלא אמור אמרתי אליכם אל תחטאו בילד ולא שמעתם לי. כי דמו דרש אלוקים ממנו, ואיך תאמרו איה חסדי ה׳ את אבותינו ואתם חטאתם לו.

~172~

וילינו במקום ההוא וישכימו בבוקר, וישאו את שברם על חמוריהם וינהגו אותם וילכו ויבואו ארצה כנען בית אביהם. ויצא יעקב וביתו לקראת בניו וירא יעקב, והנה אין שמעון אחיהם איתם. ויאמר יעקב אל בניו איפה שמעון אחיכם אשר לא ראיתיו איתכם, ויגידו לו בניו את כל הקורות אותם במצרים. ויבואו בתיהם ויפתחו איש את שקו ויראו והנה איש צרור כספו בשקו, וייראו מאוד מזה המה ואביהם. ויאמר אליהם יעקב, מה זאת עשיתם לי שלוח שלחתי אליכם את יוסף אחיכם לדרוש את שלומכם ותאמרו לי חיה רעה אכלתהו. וילך שמעון איתכם לשבור אוכל ותאמרו, מלך מצרים אסר אותו בכלא. ואת בנימין תאמרו לקחת להמית גם אותו, והורדתם את שיבתי ביגון שאולה על בנימין ויוסף אחיו. עתה לא ירד בני איתכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקרהו אסון בדרך אשר תלכו בה כאשר קרה לאחיו. ויאמר ראובן אל אביו, את שני בניי תמית אם לא אביא לפניך את בנך והצגתיו לפניך. ויאמר יעקב אל בניו, שבו לכם ואל תרדו מצרימה כי לא ירד בני איתכם מצרימה ולא ימות כאחיו. ויאמר אליהם יהודה, חדלו נא לכם ממנו עד כלות לו את השבר והוא יאמר הורידו את אחיכם כי ימצא את נפשו ברעב ואת נפש ביתו. והרעב היה כבד בכל הארץ בימים ההם, וכל אנשי הארץ הולכים ובאים מצרים לשבור אוכל כי חזק עליהם הרעב מאוד. וישבו בני יעקב בארץ כנען ימים ושני חודשים, עד כלות להם את השבר. ויהי כאשר כלו לאכול את השבר ותרעב נפשם מאוד, כל בית יעקב. ויבואו ילדי בני יעקב יחד ויגשו אל יעקב ויסובבו אותו כולם ויאמרו לו, תנה לנו לחם ולמה נמות כולנו ברעב נגדך.

~173~ 

וישמע יעקב את דברי ילדי בניו, ויבך בכי גדול ויכמרו רחמיו אליהם. ויקרא יעקב אל בניו, ויבואו כולם וישבו לפניו. ויאמר אליהם יעקב, הלא ראיתם כי בניכם בוכים עליי היום תנה לנו לחם, ואין. עתה שובו שברו לנו מעט אוכל. ויען יהודה ויאמר אל אביו, אם ישך משלח את אחי ואיתנו נרדה ונשברה לך אוכל. ואם אינך משלחו לא נרד, יען כי מלך מצרים העד העיד עלינו לא תראו פניי בלתי אחיכם איתכם. כי מלך מצרים מלך אדיר וחזק הוא, והיה אם הלכנו אליו בלתי אחינו ומתנו כולנו. הלא ידעת אם לא שמעת כי המלך ההוא גיבור וחכם מאוד, ואין כמוהו בכל הארץ. הנה ראינו את כל מלכי הארץ, ולא ראינו כמלך ההוא מלך מצרים. הלא אין גדול כאבימלך מלך פלשתים מכל מלכי הארץ ומלך מצרים גדול ועצום ממנו, ולא יהיה לו אבימלך כאחד שריו. לו ראית אבי את היכלו ואת כסאו, ואת כל עבדיו העומדים לפניו. לו ראית המלך ההוא בשבתו על כסאו ביופיו ובתוארו, מלובש בבגדי מלכות ועטרת זהב גדולה על ראשו. לו ראית ההוד וההדר אשר נתן לו אלוקים, כי אין כמוהו בכל הארץ. לו ראית אבי החכמה והתבונה והדעת, אשר נתן אלוקים בלבו. הראית אל קולו הנעים בדברו אלינו. לא ידענו אבי מי הודיעו את שמותינו ואת כל אשר קרה לנו, וישאל גם עליך לאמור העוד אביכם חי השלום לו. לו ראית את כל דברי מלכות מצרים, על פיו יצא ועל פיו יבוא ואין שואל בפרעה אדוניו. לו ראית את פחדו ואת אימתו על כל מצרים. וגם אנחנו בצאתנו מלפניו ונאמר לעשות למצרים כיתר ערי האמורי ויחר אפינו מאוד על כל דבריו אשר דיבר, לתתנו מרגלים. והיה בבואנו עוד לפניו ונפלה אימתו עלינו יחד, ואין איש יוכל לדבר אליו דבר קטון או גדול. ועתה אבינו שלח נא את הנער איתנו ונרדה ונשברה לך אוכל למחייתנו, ולא נמות ברעב. ויאמר יעקב, למה הרעותם לי להגיד למלך כי יש לכם אח מה הדבר אשר עשיתם. ויאמר יהודה אל יעקב אביו, תנה הנער בידי ונקומה ונרדה מצרימה ונשברה אוכל ונבוא. והיה בבואנו ואין הנער איתנו, וחטאתי לך כל הימים.

~174~

הראית את כל ילדינו הקטנים בוכים עליך ברעב ואין לאל ידיך, עתה יכמרו נא רחמיך עליהם ושלחה את אחינו איתנו והלכנו. ואיה חסד ה׳ את אבותינו איתך, אשר תאמר כי מלך מצרים יקח את בנך. חי ה׳ לו אמות עליו עד הביאותיו והצגתיו לפניך. אך התפלל נא בעדינו אל ה׳ אלוקינו ויעשה איתנו חסד לתננו לחן ולחסד לפני מלך מצרים ואנשיו, כי לולי התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמיים אליך עם בניך. ויאמר יעקב אל בניו, בה׳ אלוקיי אבטח אשר יציל אתכם ונתן אתכם לחם בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו. ועתה קומו ולכו אל האיש וקחו לו בידכם מנחה מן הנמצא בארץ הזאת, והביאו לפניו. ואל ש-די יתן לכם רחמים לפניו, ושלח לכם את בנימין ואת שמעון אחיכם. ויקומו כל האנשים ויקחו את בנימין אחיהם ומנחה גדולה מזמרת ארץ כנען לקחו בידם, וגם משנה כסף לקחו. ויצו יעקב את בניו מאוד על בנימין, השמרו בו בדרך אשר תלכו בה ואל תתפרדו מעמו גם בדרך גם במצרים. ויקם יעקב מאת בניו ויפרוש כפיו ויתפלל אל ה׳ בעד בניו לאמור, ה׳ אלוקי השמים ואלוקי הארץ זכור לאברהם אבינו את בריתך אותו וזכור ליצחק אבי ועשה חסד עם בניי, ואל תתנם ביד מלך מצרים. עשה נא אלוקיי למען רחמיך ופדה את כל בניי והצילם מיד מצרים, וישלחו להם את שני אחיהם. וגם כל נשי בני יעקב וילדיהם נשאו כולם את עיניהם השמימה, ויבכו כולם אל ה׳ ויצעקו להציל את אבותם מכף מלך מצרים. ויכתוב יעקב ספר אל מלך מצרים ויתנה ביד יהודה וביד בניו, אל מלך מצרים לאמור. מאת עבדך יעקב בן יצחק בן אברהם העברי נשיא אלוקים אל המלך האדיר והחכם צפנת פענח מלך מצרים שלום, ידוע יהיה לאדוני מלך מצרים כי חזק עלינו הרעב בארץ כנען ושלחתי אליך בניי לשבור לנו מעט אוכל מאיתך למחייתנו. כי אני סבבוני בשבעים נפש בניי ואני זקן מאוד, אינני רואה בעיניי כי כבדו מזוקן מאוד. וגם בוכה בכל יום תמיד על בני יוסף אשר נאבד מלפניי, ואצווה את בניי אשר לא יבואו יחד בשערי העיר בבואם מצרימה מפני יושבי הארץ. וגם כי ציויתים להתהלך במצרים ולבקש את בני יוסף אולי ימצאוהו שמה,ויעשו כן. ותתנם אתה כמרגלים את הארץ.

~175~

הלא שמענו עליך כי אתה חכם ונבון מאוד, הלא תראה את פניהם, איך יהיו מרגלים. עם כי שמע ואשר פתרת אתה את חלום פרעה ותודיעהו ברעב הזה טרם יבוא ותדבר אליו נכונה, ואיך לא תדע בחוכמתך את בניי המרגלים הם אם לא. ועתה אדוני המלך, הנה שלחתי לפניך את בנימים בני כאשר דיברת אל בניי, אחלה נא את פניך אשר תשים עינך עליו עד השיבותיו אליי בשלום עם אחיו. והלא ידעת אם לא שמעת את אשר עשה אלוקינו לפרעה בקחתו את שרה אמי, ואשר עשה לאבימלך מלך פלשתים עליה. וגם את אשר עשה אברהם אבינו לתשעה מלכי עילם, אשר המית את כולם במתי מספר אנשים אשר היו איתו. וגם את אשר עשו שמעון ולוי שני בניי לשמונה ערי האמורי אשר החריבו אתהן, בעבור דינה אחותם. ואף בעבור בנימין אחיהם אשר התנחמו בו על יוסף אחיו, מה יעשו עליו בראותם כי תגבר יד אחד העם עליהם בעבורו. הלא ידעת מלך מצרים כי גבורת אלוקינו איתנו, וגם שומע אלוקינו את תפילתינו תמיד כי לא יעזבנו כל הימים. חי ה׳ כי בהגיד בניי אליי את מעשיך איתם, לו קראתי אל ה׳ עליך כי אז נאבדת עם אנשיך טרם בא בנימין בני לפניך. אך אמרתי כי שמעון בני בביתך אולי טובה תעשה איתו, על כן לא עשיתי לך הדבר הזה. ועתה הנה בני בנימין בא אליך עם בניי, השמר לך בו ושים עינך עליו וישים אלוקינו את עיניו עליך בכל מלכותך. ועתה הנה הגדתי לך את אשר עם לבבי והנה בניי באים אליך עם אחיהם, ראה נא בעדם את פני כל הארץ ושלחתם עם אחיהם לשלום. ויתן יעקב את הספר אל בניו ביד יהודה, לתתה למלך מצרים. ויקומו בני יעקב ויקחו את בנימין ואת כל המנחה, וילכו ויבואו מצרימה ויעמדו לפני יוסף. וירא יוסף איתם את בנימין אחיו ויתן יוסף אליהם שלום, ויבואו האנשים ההם ביתה יוסף. ויצו יוסף את אשר על ביתו לטבוח להם טבח לאכול, ויעש להם כן. ויהי בצהריים, וישלח יוסף אל האנשים לבוא לפניו עם בנימין.

~176~

ויגידו האנשים אל האיש אשר על בית יוסף את דבר הכסף המושב באמתחותיהם, ויאמר להם שלום לכם אל תיראו ויוציא אליהם את שמעון אחיהם. ויאמר שמעון אל אחיו, טובה רבה עשה איתי אדוני מצרים גם לא אסרני כאשר ראיתם בעינכם. כי בצאתכם מהעיר הוציא אותי, ויעש איתי טובה בביתו. ויקח יהודה את בנימין בידו ויבואו לפני יוסף, וישתחוו לו אפיים ארצה. ויתנו האנשים את המנחה אל יוסף, וישבו כולם לפניו. ויאמר אליהם יוסף השלום לכם השלום לבניכם השלום לאביכם הזקן, ויאמרו שלום. ויקח יהודה את הספר אשר שלח יעקב, ויתנהו ביד יוסף. ויקרא יוסף את הספר ויכר את מכתב אביו ויבקש לבכות, ולא יוכל להתאפק וילך החדרה ויבך בכי גדול ויצא. וישא עיניו וירא את בנימין אחיו ויאמר, הזה אחיכם אשר אמרתם אליי. ויגש בנימין לפני יוסף, ויתן יוסף את ידו על ראשו ויאמר לו אלוקים יחנך בני. ויהי כראות יוסף את אחיו בן אמו ויבקש לבכות שנית, ויבוא החדרה ויבך שמה וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם. ויהי ביד יוסף גביע אשר ישתה בו והוא מכסף רצוף באבני שוהם ובדולח טוב מאוד. ויך יוסף בגביע ההוא לעיני אחיו, בשבתם לאכול איתו. ויאמר יוסף אל האנשים, ידעתי בגביע הזה כי ראובן הבכור. ושמעון ולוי ויהודה ויששכר וזבולון בני אם אחת, שבו לכם לאכול כאשר יולדתם. ויושב גם את האחרים כתולדותם. ויאמר ידעתי כי אחיכם הקטן הזה אין לו אח ואני כמוהו אין לי אח, ישב נא איתי לאכול. ויעל בנימין לפני יוסף וישב על הכיסא, ויראו האנשים את מעשה יוסף ויתמהו על ככה. ויאכלו וישתו האנשים עם יוסף בעת ההיא, ויתן להם מתנות ומנות בעת ההיא. ויוסף ויתן יוסף לבנימין מנה אחת, ויראו מנשה ואפרים את מעשה אביהם ויתנו לו גם הם את מנותיהם. וגם אוסנת נתנה לו מנה אחת, ותהיין ביד בנימין חמש מנות. ויוציא להם יוסף יין לשתות, ולא אבו לשתות ויאמרו מיום אשר נאבד יוסף אחינו מאיתנו לא שתינו יין ולא אכלנו אוכל טוב. וישבע להם יוסף ויפצר בם מאוד, וישתו וישכרו עמו ביום ההוא.

~177~

ויהי אחרי כן ויפן יוסף אל בנימין אחיו לדבר איתו, ובנימין עודנו יושב על הכיסא לפני יוסף. ויאמר אליו יוסף, הילדת יש לך בנים. ויאמר בנימין, יש לעבדך עשרה בנים. ואלה שמותם, בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד. ואקרא את שמותם על כל אשר קרה ליוסף אחי, אשר לא ראיתיו. ויצו יוסף ויביאו לפניו את משטר הכוכבים אשר לו, אשר בו יודע יוסף את כל העתים. ויאמר יוסף אל בנימין, שמעתי כי העברים יודעים בכל חכמה התוכל לדעת מאומה בזה, ויאמר בנימין גם עבדך ידע בכל חכמה כאשר הורני אבי. ויאמר יוסף אל בנימין, הבט נא בזה הכלי והבן איפה הוא אחיך יוסף במצרים אשר אמרתם למצרים ירד. ויקח בנימין את הכלי ההוא את משטר כוכבי השמים, ויתחכם ויבט בו לדעת איפה אחיו. ויחלק בנימין את כל ארץ מצרים לארבעה חלקים וימצא את יוסף אחיו כי הוא היושב לפניו על הכיסא, ויתמה בנימין מאוד. וירא יוסף את בנימין כי תמה מאוד, ויאמר אל בנימין מה ראיתה ועל מה תתמה. ויאמר בנימין אל יוסף, רואה אני בזה כי יוסף אחי יושב איתי פה על הכיסא. ויאמר אליו יוסף, אני הוא יוסף אחיך אך אל תגלה את הדבר הזה אל אחיך. הנני שולח אותך עמם וילכו, וצויתי להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאיתם. והיה אם יתנו את נפשם והלחמו עליך אז ידעתי כי ניחמו על אשר עשו לי, ונודעתי אליהם. ואם עזבוך ולקחתי אותך וישבת איתי, ושלחתי אותם וילכו להם ולא אודע אליהם. בעת ההיא ציוה יוסף את פקידו למלאת את כליהם אוכל ולשים את כסף איש בשקו, ולתת את הגביע בשק בנימין ולתת להם צדה לדרך, ויעש להם כן. ויהי ממחרת וישכימו האנשים בבוקר וישאו את שברם על חמוריהם, ויצאו להם עם בנימין ללכת ארצה כנען עם שמעון אחיהם. הם יצאו ממצרים לא הרחיקו, ויוסף ציוה לאשר על ביתו לאמור קום רדוף אחרי האנשים טרם ירחיקו ממצרים ואמרת אליהם למה גנבתם את גביע אדוני. ויקם פקיד יוסף וירדפם וישיגם, וידבר אליהם את כל דברי יוסף. ויהי. שמעם את הדבר הזה ויחר אפם מאוד ויאמרו, כל הנמצא איתו את גביע אדוניך יומת וגם אנחנו נהיה לעבדים.

~178~

וימהרו ויורידו איש את שקו מעל חמורו ויחפשו באמתחותיהם, וימצא הגביע באמתחת בנימין. ויקרעו כולם את שמלותיהם, וישובו העירה ויכו את בנימין בדרך הלוך והכות אותו עד בואם העירה, ויעמדו לפני יוסף. ויחר אף יהודה ויאמר, חי ה׳ כי לא השיבנו האיש הזה כי אם להחריב את מצרים היום. ויבואו האנשים ביתה יוסף, וימצאו את יוסף יושב על כסאו וכל גיבוריו עומדים עליו מימינו ומשמאלו. ויאמר אליהם יוסף, מה המעשה הזה אשר עשיתם כי לקחתם את גביע הכסף אשר לי ותלכו לכם. אך ידעתי כי בעבור דעת בו איפה אחיכם בכל הארץ, לקחתם את הגביע אשר לי. ויאמר יהודה, מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק, האלוקים מצא את עון עבדיך היום על כן עשה לנו הדבר הזה היום. ויקם יוסף ויחזק בבנימין ויקחו מאת אחיו בחוזקה, ויבוא הביתה וינעל את הדלת בפניהם. ויצו יוסף לאשר על ביתו ויצא ויאמר אליהם, כה אמר המלך לכו לשלום אל אביכם הנה לקחתי את האיש אשר נמצא גביעי בידו. ויהי כראות יהודה את מעשה יוסף איתם.