ספר הישר - מקרא ואגדה/לך לך

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


~40~

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר הראיתיך לתת אותה לך ולבניך, כי שם בארץ ההיא אברכך ושם אעשך לגוי גדול ואגדלה שמך ונברכו בך כל משפחות האדמה. עתה קום צא לך מן המקום הזה אתה ואשתך וכל אשר לך וגם כל ילידי ביתך וכל הנפש אשר עשית בחרן הוצא איתך מזה, וקום שוב ארצה כנען. ויקם אברם ויקח את שרי אשתו ואת כל אשר לו ואת כל ילידי ביתו ואת כל הנפש אשר עשו בחרן, ויצא ללכת ארצה כנען. וילך וישב אברם ארצה כנען כדבר ה׳, וילך איתו לוט בן הרן אחיו. ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן לשוב ארצה כנען. ויבואו ארצה כנען כדבר ה׳ אל אברם ויט אברם אהלו וישב באלוני מורה, ולוט בן אחיו וכל אשר לו עמו. וירא ה׳ אל אברם עוד ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו עודנו באלוני מורה עד היום. בימים ההם היה בארץ שנער איש חכם ומשכיל בכל חכמה ויפה תואר מאוד, אך היה איש עני ורש אין כל ושמו רקיון. וייצר לאיש מאוד על מחייתו ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירוש בן ענם מלך מצרים להראות למלך את חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו את מחייתו, ויעש רקיון כן. ויהי כבוא רקיון מצרימה וישאל את יושבי מצרים בעבור המלך, ויגידו לו יושבי מצרים את משפט מלך מצרים. כי משפט מצרים בימים ההם שלא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך ולא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה, ואחרי כן יבוא עוד המלך אל היכלו לשבת שם. והיה ביום ההוא אשר יצא המלך ושפט את כל הארץ ביום ההוא וכל איש אשר לו דבר יבוא לפני המלך ביום ההוא, ועשה לו את כל אשר ישאל מאת המלך. ויהי כשמוע רקיון את משפט מצרים וכי לא יוכל לבוא לפני המלך, ויתעצב מאוד ויחר לו על ככה.


~41~

ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מבתי האופים אשר למצרים, וילן שם במר נפש וברעב ותדד שנתו מעיניו. וידבר רקיון עם לבו מה יעשה בעיר עד ראות המלך, ואיכה יוכל לכלכל את נפשו בעיר. ויקם בבוקר ויתהלך בעיר ויקר מקרהו המוכרים הירק וישאל אליהם, ויגידו לו אשר הם מכלכלים את נפשם בירק ובזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות את נפשו בעיר, אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם. וילך ויקח ירק גם הוא למכור למחייתו, ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו ממנו את כל הירק לא השאירו לו דבר. ויקם משם במר נפש ואנחה, וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שם בלילה השנית. ויתייעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא איכה יוכל להימלט את נפשו, וימצא עלילה מה לעשות על ככה. וישכם בבוקר ויעש בחכמה וילך וישכור שלושים איש גיבורי חיל ובני בליעל וכלי מלחמתם בידם, ויוליכם אל מערות קבר מצרים ויושיבם שם. ויצום לאמור, כה אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו כל איש מת להיקבר פה עד נותנם עליו מאתיים כסף ואחרי כן יקבר. ויעשו האנשים כדבר רקיון לכל אנשי מצרים כל השנה ההיא. ויהי לשמונה חודשים, ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לאין מספר. ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוב, וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו. ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך אל העיר, ויתקבצו כל יושבי מצרים ויועדו יחד אל יום צאת המלך לדבר אליו על מעשה רקיון ואנשיו. ויצא המלך ביום המועד ויבואו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמור, יחי המלך לעולם מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר לבלתי תת איש מת להיקבר עד נתון עליו כסף וזהב. הנהיה כדבר הזה בכל הארץ גם בימי המלכים הראשונים אשר היו לפנינו הארץ מצרים מימי אדם עד היום הזה לבלתי קבור את המת כי אם במחיר, ידענו כי משפט המלך ליקח מס מן החיים שנה שנה, ואתה לא כן תעשה כי אם גם מאת המתים תיקח המס יום יום. ועתה המלך לא נוכל עוד לדבר הזה, כי נשחתה כל העיר בדבר הזה ואתה לא ידעת.


~42~

ויהי כשמוע המלך את כל דבריהם, ויקצוף מאוד ותבער בו חמתו כדבר הזה כי לא ידע דבר. ויאמר המלך מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות הדבר הרע הזה בארצי, אשר לא צויתיו הלא תגידו לי. ויגידו לו את כל מעשה רקיון ואנשיו, ויחר אף המלך וישלח להביא רקיון ואנשיו לפניו. ורקיון לקח כאלף ילדים בנים ובנות וילבישם שש ומשי ורקמה, וירכיבם על סוסים וישלחם למלך ביד אנשיו. ויקח גם הוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאוד וטוב, ויבוא לפני המלך וישתחו למלך ארצה. ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון ויראו את כל עושרו ואת מנחתו אשר הביא למלך, וייטב בעיני המלך מאוד ויפלא ממנו. וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו, וידבר רקיון את כל דבריו בחכמה לפני המלך ואנשיו וכל יושבי מצרים. ויהי כשמוע המלך את דברי רקיון וחכמתו וישא רקיון חן וחסד לפניו, וגם כל עבדי המלך ויושבי מצרים נשא חן וחסד לפניהם על חכמתו ועל טוב דבריו. ויאהבוהו אהבה עזה מהיום ההוא והלאה. ויען המלך ויאמר לרקיון לא יקרא עוד שמך רקיון כי אם פרעה יהיה שמך, אחרי אשר פרעת מס מן המתים ויקראו את שמו פרעה. והמלך ועבדיו אהבו את רקיון על חכמתו, ויתיעצו עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך. ויעשו כן כל יושבי מצרים וחכמיה ותנתן דת במצרים, וימליכו עליהם את רקיון פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים. וימלוך רקיון פרעה על מצרים כל השנה לשפוט את כל העיר יום יום, ואשוירוש המלך ישפוט את הארץ יום לשנה בעת אשר יצא להראות. ויקח רקיון פרעה את מלכות מצרים בחוזקה ובעורמה, ויפרע את כל יושבי מצרים על כן קראו שמו פרעה. ויאהבו מאוד כל יושבי מצרים את רקיון פרעה, ויכתבו מכתב וחוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה. על כן כל מלכי מצרים אשר ימלכו במצרים מהיום ההוא והלאה, יקראו שמם פרעה עד היום הזה. ויהי בשנה ההיא ויהי רעב כבד בכל ארץ כנען, ולא יכלו יושבי הארץ לשבת בה מפני הרעב כי כבד הוא מאוד.


~43~

ויקם אברם הוא וכל אשר לו וילכו וירדו מצרימה מפני הרעב, ויהיו בנחל מצרים וישבו על הנחל ימים לנוח מפני הדרך. ויתהלכו אברם ושרי אשתו על שפת נחל מצרים, ויבט אברם אל המים וירא את שרי אישתו כי יפה היא מאוד מאוד. ויאמר אברם אל שרי אחרי אשר בראך האלוקים במראה הטוב הזה, ירא אני את המצרים פן יהרגוני ולקחו אותך כי אין יראת אלוקים במקומם. אך זה אשר תעשי עמי אמרי נא לי אחותי את לכל אשר ישאלו אותך עליי, למען ייטב לי ונחיה ולא נמות. ויצו אברם גם לכל האנשים אשר באו איתו מצרימה מפני הרעב, וגם אל לוט בן אחיו ציוה לאמור כי ישאלו אתכם המצריים אל שרה ואמרתם אחות אברם היא. ובכל זאת לא בטח אברם בהם בדברים האלה אך לקח את שרי ויתנה בתיבה ויסתירנה תחת הכלים אשר להם, כי ירא מאוד אל שרי מפני רעת המצריים. ויקם אברם וכל אשר איתו מנחל מצרים, ויבואו מצריימה. המה באו בשערי העיר וכל שוערי העיר עמדו עליהם לאמור תנו מעשר המלך על אשר בידכם ואחר תבואו העירה, ויעש אברם והאנשים אשר איתו כן. ויבוא אברם והאנשים אשר איתו מצרים, ויהי בבואם וישאו את התיבה אשר שרי בתוכה ויראו המצרים את התיבה. ויגשו כל עבדי המלך אל אברם לאמור מה יש איתך בתיבה הזאת אשר לא ראינו, עתה פתח נא את התיבה ונתת את מעשר המלך מכל אשר בתוכה. ויאמר אברם התיבה הזאת לא תפתח, אך כל אשר תאמרו אליי אתן עליה. ויענו שרי פרעה את אברם לאמור תיבת אבני שוהם ובדולח היא תנה לנו את מעשרה, ויאמר אברם כל אשר תאמרון אליי אתן רק פתוח לא תפתחו את התיבה. ויאיצו כל עבדי המלך באברם ויגשו אל התיבה ויפתחו את התיבה בחוזקה, ויראו והנה אישה יפת תואר מאוד בתיבה. ויהי כראות שרי המלך את שרי ויתמהו מאוד מיופיה, ויתקבצו יחד כל השרים וכל עבדי פרעה לראות את שרה כי יפה היא מאוד. וירוצו שרי המלך ויגידו אל פרעה את כל הדברים אשר ראו ויהללו את שרי אל המלך, וישלח פרעה ויקחה ותבוא האישה לפני המלך.


~44~

וירא פרעה את שרי ותיטב מאוד בעיניו ויתמה מאוד מיופיה וישמח המלך בה מאוד, ויתן מתנות לכל המבשרים אותו בה. ותוקח האישה בית פרעה בימים ההם, ויחר לאברם מאוד על אודות אישתו ויתפלל אל ה׳ להצילה מיד פרעה. ותתפלל גם שרי בעת היא ותאמר ה׳ אלוקים אתה אמרת לאדוני אברם ללכת מארצו ומבית אביו ארצה כנען ותבטיחהו להטיב לו כי יעשה את דבריך, עתה הנה עשינו את אשר ציויתנו ונעזוב את ארצנו ואת משפחותינו ונלך אל ארץ נכריה ואל עם אשר לא ידענו תמול שלשום. ונבואה בארץ הזאת להציל את בתינו מן הרעב, ויבוא עליי הפגע והמקרה הרע הזה. ועתה ה׳ אלוקים הצילני נא והושיעני מיד הצר הצורר הזה, ועשה אתי טובה למען חסדך. וישמע ה׳ בקול שרי, וישלח ה׳ מלאך להציל את שרי מיד פרעה. והמלך בא וישב לפני שרי, והנה מלאך ה׳ עומד עליהם וירא אל שרי ויאמר אליה אל תראי כי שמע ה׳ את תפילתך. ויגש המלך אל שרי ויאמר אליה האיש אשר הביאך הנה מה הוא לך, ותאמר אחי הוא. ויאמר המלך, ועלינו לגדלו ולנשאו מאוד ולעשות לו בכל הטוב אשר תצווי את עלינו. וישלח המלך לאברם בעת ההיא כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח הרבה מאוד וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ויצו המלך ויביאו את אברם וישב בחצר בית המלך ויגדל המלך את אברם בלילה ההוא מאוד. והמלך ניגש לדבר את שרי וישלח ידו לגעת אליה, ויכהו המלאך מכה רבה ויבהל ויחדל מגעת אליה. ויהי כאשר יקרב המלך אל שרי והכהו המלאך על הארץ ויעש לו כמעשה הזה כל הלילה, ויבהל ויחרד המלך מזה. וגם כל עבדי פרעה וכל ביתו הכה המלאך בלילה ההוא מכה רבה על דבר שרי, ותהי צעקה גדולה בכל אנשי בית פרעה בלילה ההוא. וירא פרעה את כל הרעה הבאה עליו ויאמר אך הנה על האישה הזאת בא אליי הדבר הזה, ויתרחק ממנה וידבר על ליבה דברים טובים. ויאמר המלך אל שרי הגד נא לי אודות האיש אשר באת עמו הנה, ותאמר שרי האיש ההוא אישי הוא ואומרה אליך אחי הוא, כי יראתי פן תמיתוהו ברעתכם. ויחדל המלך מעל שרי ויחדלו ממנו ומביתו מכות מלאך ה׳, וידע פרעה כי בעבור שרי הוכה ויתמה המלך מאוד מזה.


~45~

ויהי בבוקר ויקרא המלך לאברם ויאמר, מה זאת עשית לי למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ותביא עליי ועל ביתי מכה רבה מאוד. עתה הנה אישתך קח ולך לך מארצנו פן נמות כולנו בעבורה. ויקח פרעה עוד צאן ובקר ועבדים ושפחות וכסף וזהב, ויתן לאברם וישב לו את שרי אישתו. ויקח המלך גם את נערה אחת אשר לו אשר ילדה לו פילגשו, ויתנה אל שרי לשפחה. ויאמר המלך אל בתו טוב לך בתי אשר תהיה לשפחה בבית האישה הזאת, מהיותך גבירה בביתי אחרי אשר ראינו את הרעה הבאה עלינו בעבור האישה הזאת. ויקם אברם ויעל ממצרים הוא וכל אשר לו, ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כל אשר לו. וישב אברם ארצה כנען, אל מקום המזבח אשר עשה אשר נטה שם אהלו בתחילה. וגם לוט בן הרן אחי אברם היה לו מקנה כבד צאן ובקר ואהלים, כי הטיב ה׳ לו בעבור אברם. ויהי כשבת אברם בארץ ויריבו רועי מקנה לוט עם רועי מקנה אברם, כי היה רכושם רב משבת בארץ ולא יכלה הארץ לשאת אותם מפני מקניהם. וגם כל רועי מקנה אברם כאשר ילכו לרעות לא יגעו בשדות אנשי הארץ, ורועי מקנה לוט לא כן יעשו כי יעזבום לרעות בשדות אנשי הארץ. ויראו אנשי הארץ את הדבר הזה יום יום, ויבואו אל אברם ויריבו עמו על אודות רועי מקנה לוט. ויאמר אברם אל לוט מה המעשה הזה אשר עשית לי להבאישני ביושבי הארץ אשר תצוה את רועי מקנך לרעות בשדות אחרים, הלא ידעת כי אני גר בארץ הזאת בתוך בני כנען ולמה תעשה להם זה. וירב אברם בלוט על הדבר הזה יום יום. ולא שמע לוט בקול אברם ויוסף לעשות כדבר הזה, ויבואו יושבי הארץ ויגידו לאברם. ויאמר אברם אל לוט עד מתי תהיה לי אתה למוקש עם יושבי הארץ, עתה אל תהי נא מריבה ביני וביניך כי אנשים אחים אנחנו. אך היפרד נא מעליי לך נא ובחר לך מקום אשר תשב בו אתה ומקנך וכל אשר לך, אך רחק נא מעליי אתה וביתיך. ואתה אל תירא כי תלך מאיתי והיה כאשר יעשה לך רעה והגדת לי ונקמתי ממנו, אך רחק נא מעליי.


~46~

ויהי כדבר אברם אל לוט את כל הדברים האלה, ויקם לוט וישא עיניו נגד ככר הירדן וירא את המקום ההוא כולו משקה וטוב לאדם ולמרעה המקנה. וילך לוט מעם אברם אל המקום ההוא, ויט שם אהלו ויגר בסדום ויפרדו איש מעל אחיו. ואברם ישב לו באלוני ממרא אשר בחברון ויט שם אהלו, וישב אברם במקום ההוא ימים רבים ושנים. בעת ההיא שלח כדרלעומר מלך עילם אל כל המלכים אשר סביבותיו אל נמרוד מלך שנער אשר היה תחת ידו ואל תדעל מלך גוים ואל אריוך מלך אלסר אשר כרת איתם ברית לאמור, עלו אליי ועזרו לי ונכה את כל ערי סדום ואת יושביה כי פשעו בי היום שלוש עשרה שנה. ויעלו ארבעה מלכים האלה עם כל מחניהם יחד כשמונה מאות אלף איש ויתהלכו כאשר הם, ויכו את כל האדם אשר מצאו על דרכם. ועל מלכי סדום ועמורה חמשת מלכיהם שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבויים וברע מלך סדום וברשע מלך עמורה ובלע מלך צוער, יצאו לקראתם ויתחברו כולם יחד עמהם בעמק השדים. וילחמו תשעה מלכים האלה בעמק השדים, וינגפו כל מלכי סדום ועמורה לפני מלכי עילם. ועמק השדים מלא בארות בארות חמר וירדפו מלכי עילם את מלכי סדום, וינוסו כל מלכי סדום עם מחניהם ויפלו בבארות החמר וכל הנשארים עלו אל ההר להימלט. ויבואו אחריהם חמשת מלכי עילם וירדפום עד שער סדום, ויקחו את כל אשר בסדום ויבוזו את כל ערי סדום ועמורה. וגם את לוט בן אחי אברם לקחו אותו ואת רכושו, וישבו את כל רכוש ערי סדום וילכו להם. ויבוא עוגי עבד אברם אשר היה במלחמה ההיא, ויגד לאברם את כל אשר עשו המלכים האלה אל ערי סדום ואת אשר נשבה לוט בן אחיו עמהם. וישמע אברם הדבר הזה, ויקם הוא והאנשים אשר איתו כשלוש מאות ושמונה עשר איש וירדוף אחרי ארבע המלכים האלה בלילה ההוא. וירדפם ויכם ויפלו כולם לפני אברם ולפני אנשיו, ולא נותר מהם איש כי אם ארבעה מלכים לבדם ברחו וילכו איש לדרכו.


~47~

וישב אברם את כל רכוש סדום וגם את לוט ורכושו השיב ונשיהם וטפם וכל אשר להם, לא נחסר דבר ללוט. ויהי בשובו מהכות את המלכים האלה, ויעבור הוא ואנשיו מעמק השדים אשר נלחמו שם כל המלכים. ויצא ברע מלך סדום ויתר אנשיו ואשר איתו מבארות החמר, אשר נפלו שם לקראת אברם אנשיו. וגם אדוני צדק מלך ירושלם הוא שם, יצא עם אנשיו לקראת אברם ואנשיו בלחם ויין וישבו שם יחד בעמק המלך. ויברך אדוני צדק את אברם, ויתן לו אברם מעשר מכל אשר הביא משלל אויביו כי היה אדוני צדק כהן לפני אלוקים. ויגשו מלכי סדום ועמורה אשר היו שם הם ועבדיהם אל אברם, ויתחננו אליו לאמור לתת להם השבי אשר שבה מעבדיהם ולקחת לו את כל הרכוש. ויען אברם את מלכי סדום לאמור חי ה׳ אשר ברא את השמים ואת הארץ ואשר פדה נפשי מכל צרה ואשר הצילני מאויביי היום ויתנם בידי, אם אקח דבר מכל אשר לכם ולא תתהללו מחר לאמור מרכושינו אשר הציל אברם העשיר. כי ה׳ אלוקיי אשר בטחתי בו דיבר אליי לאמור, לא תחסר דבר כי ברך אברכך בכל מעשה ידיך אשר תעשה. עתה הנה כל אשר לכם קחו ולכו, חי ה׳ לא אקח מכם מנפש ועד שרוך נעל ועד חוט. זולתי אשר אכלו הנערים היוצאים איתי למלחמה, וגם חלק האנשים אשר הלכו עמי ענר אשכול וממרא הם ואנשיהם וגם אשר ישבו על הכלים לשמור הם יקחו חלקם מהשלל. ויתנו מלכי סדום לאנשי אברם ככל אשר אמר ויפצרו בו לקחת הוא מכל אשר יבחר, ולא אבה. וישלח את מלכי סדום ואת יתר אנשיהם ויצום אל לוט, וילכו למקומם. וגם את לוט בן אחיו שלח עם כל קניינו, וילך עמהם. וישב לוט למקומו סדומה, ואברם ואנשיו שבו אל מקומם אל אלוני מורה אשר בחברון. בעת ההיא נראה ה׳ אל אברם עוד בחברון ויאמר אליו, אל תירא שכרך הרבה מאוד לפניי כי לא אעזבך כי אם הרביתי אותך ואברכך ושמתי את זרעך ככוכבי השמים אשר לא ימד ולא יספר. ונתתי לזרעך את כל הארצות אשר אתה רואה בעיניך להם נתתי אותם לרשתם עד עולם, אך חזק ואל תירא התהלך לפניי והיה תמים.


~48~

ויהי בשנת שבעים שנה ושמונה שנים לחיי אברם, וימת רעו בן פלג בשנה ההיא. ויהיו כל ימי רעו מאתיים שנה ותשע ושלושים שנה וימת. ושרי בת הרן אשת אברם עודנה עקרה בימים ההם, ולא ילדה לאברם לא בן ולא בת. ויהי כראותה כי לא ילדה, ותיקח את הגר שפחתה אשר נתן לה פרעה ותיתן אותה לאברם אישה לאשה. כי הגר למדה את כל דרכי שרי כאשר לימדה אותה שרי, לא חסרה מכל דרכיה הטובים מאומה. ותאמר שרי לאברם הנה שפחתי הגר, בוא אליה ותלד על ברכיי ואבנה גם אנוכי ממנה. ותיתן שרי את הגר לאברם מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען, היא שנת חמש ושמונים שנה לחיי אברם. וישמע אברם לקול שרי אישתו, ויקח את הגר שיפחתו ויבוא אליה אברם ותהר לו. ותרא הגר כי הרתה, ותשמח מאוד ותקל גבירתה בעיניה. ותאמר בליבה, אין זה כי אם אנוכי טובה לפני ה׳ משרי גבירתי. כי כל הימים אשר גבירתי עם אדוני לא הרתה, ואני בימים אחדים נתן לי הריון ממנו. ותרא שרי כי הרתה הגר לאברם ותקנא שרי בשפחתה, ותאמר שרי בליבה אין זה כי אם היא טובה ממני מאוד. ותאמר שרי לאברם חמסי עליך, כי בעת אשר התפללת לפני ה׳ על הזרע למה לא התפללת עליי לתת ה׳ לי זרע ממך. וגם כי אדבר אל הגר בפניך ותבזה את דברי בעבור אשר הרתה ולא תדבר אליה מאומה, ישפוט ה׳ ביני וביניך על אשר עשית לי. ויאמר אברם אל שרי הנה שפחתך בידך, עשי לה הטוב בעינייך. ותענה שרי, ותברח הגר מפניה אל המדבר. וימצאה מלאך ה׳ במקום אשר ברחה שמה ויאמר אליה, אל תראי כי הרבה ארבה את זרעך. כי הנך יולדת בן וקראת את שמו ישמעאל, עתה שובי אל שרי גבירתך והתעני תחת ידיה. ותקרא הגר למקום הבאר ההוא באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד. ותשב הגר בעת ההיא בית אברם אדוניה, ויהי מקץ ימים ותלד הגר לאברם בן. ויקרא אברם את שמו ישמעאל, ואברם בן שמונים ושש שנים בלדתה אותו.


~49~

ויהי בימים ההם בשנת אחת ותשעים שנה לחיי אברם, וילחמו בני כיתים את בני תובל. כי בהפיץ ה׳ את בני האדם על פני כל הארץ, יצאו בני כיתים ויהיו לאגודה וילכו בקעת כנפיא ויבנו להם שם ערים וישבו שם על נהר תיבראיו. ובני תובל ישבו בתושכנה, ויקראו את שמה סבינה על שם סבינה בן תובל אביהם וישבו בה עד היום הזה. ויהי בעת ההיא וילחמו בני כיתים את בני תובל, וינגפו בני תובל לפני בני כתים. ויפילו בני כיתים מבני תובל כשלוש מאות ושבעים איש. וישבעו בני תובל בעת ההיא אל בני כיתים לאמור לא יתחתנו בנו, ואיש אל יתן בתו אל בני כיתים. כי כל בנות תובל היו נערות יפות בימים ההם, כי לא נמצאו שם נשים יפות בימים ההם כבנות תובל בכל הארץ. והיה כל איש אשר יחפוץ בתואר האישה, והלך אל בנות תובל ולקח מהם אישה מכל אשר יחפוץ. וכל בני האדם והמלכים והשרים לוקחים מבנות תובל בימים ההם, אשר יחפוץ בתואר האישה מאוד. ויהי מקץ שלוש שנים אשר נשבעו בני תובל על בני כתים לבלתי תת להם בנותם לנשים, וילכו מבני כיתים כעשרים איש לקחת מבנות תובל ולא מצאו. כי שמרו בני תובל את שבועתם לבלתי התחתן בם, ולא אבו להפר את שבועתם. ויהי בימי הקציר וילכו בני תובל אל שדותיהם לקצור קצירם, ויתקבצו כל בחורי בני כיתים וילכו אל עיר סבינה ויחטפו כל איש נערה מבנות תובל ויביאום אל עריהם. וישמעו בני תובל ויבואו עליהם למלחמה, ולא יכלו עליהם וישובו להם לארצם. ויהי לתקופת השנה וילכו בני תובל וישכרו להם מבני האדם ומכל הערים הקרובים אליהם כעשרה אלף איש, וילכו אל בני כיתים למלחמה. וילכו בני תובל להילחם בבני כיתים ולהפיל את כל ארצם ולהצר עליהם, ויגברו בני תובל על בני כיתים בפעם הזאת. ויראו בני כיתים כי צר להם מאוד, ויעלו את כל הילדים אשר ילדו בני כיתים מבנות תובל על החומה אשר בנו לעיני בני תובל. ויאמרו אליהם בני כיתים הבאתם למלחמה עם בניכם ועם בנותיכם, ולא עצמכם ובשרכם אנחנו מאז ועד עתה. ויהי כשמוע בני תובל את הדבר הזה, ויחדלו להילחם בבני כיתים וילכו וישובו אליהם אל עריהם. ויתקבצו בני כיתים בעת ההיא ויבנו להם ערים שתיים על הים, ויקראו את שם האחת פורטו ושם השנית אריצה.


~50~

ואברם בן תרח היה בימים ההם בן תשעים ותשע שנים. בעת ההיא נראה אליו ה׳ ויאמר אליו, ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה את זרעך במאוד מאוד. וזאת הברית אשר נתתי ביני וביניך, המול לכם כל זכר אתה וזרעך אחריך. ובן שמונת ימים ימולו, והייתה זאת בריתי בבשרם לברית עולם. ואתה לא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם, וגם שרי אישתך לא תקרא שמה שרי כי אם שרה. כי ברך אברך אתכם והרביתי את זרעכם אחריכם, והייתם לגוי גדול ומלכים מכם יצאו. ויקם אברהם ויעש את כל אשר ציוה אותו אלוקים, ויקח את כל אנשי ביתו ומקנת כספו וימל אותם כאשר ציוהו ה׳. ולא נשאר אחד מהם אשר לא מל. וגם אברהם וישמעאל בנו מלו בשר ערלתם, בן שלוש עשרה שנה היה ישמעאל בהמולו בשר ערלתו. ויהי ביום השלישי ויצא אברהם מאהלו, וישב פתח האהל להתחמם בחום השמש מכאב בשרו.