ספר הישר - מקרא ואגדה/ויגש

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
~179~

ויגש אליו יהודה וישבור את הדלת, ויבוא עם אחיו לפני יוסף. ויאמר יהודה אל יוסף, אל יחר בעיני אדוני ידבר נא עבדך דבר לפניך, ויאמר לו יוסף דבר. וידבר יהודה לפני יוסף, ואחיו עומדים לפניהם שם. ויאמר יהודה אל יוסף, הלא בתחילה כאשר באנו אל אדוני לשבור אוכל ותשם אותנו כמרגלים את הארץ, ונביא לפניך את בנימין אחינו ועודך מתעולל עלינו היום. ועתה ישמע נא המלך את דברי ושלח נא את אחינו וילך לו, פן תאבד את נפשך ואת נפש כל יושבי מצרים היום הזה. הלא ידעת את אשר עשו שני אחיי שמעון ולוי אל עיר שכם ואל שבעת ערי האמורי בעבור דינה אחותינו, ואף מה יעשו בעבור בנימין אחיהם. ואני בכחי חזק וגדול משניהם היום הזה עליך ועל כל ארצך, אם לא תאבה לשלוח את אחינו. הלא שמעת אשר עשה אלוקינו אשר בחר בנו לפרעה בעבור שרה אמנו, אשר לקחה מעם אבינו. אשר הכה אותו ואת ביתו בנגעים גדולים אשר עוד כל מצרים מספרים את הפליאה הזאת איש אל רעהו, עד היום הזה. כן יעשה לך אלוקינו על בנימין אשר לקחת מאביו היום, ועל הרעות אשר אתה מתגולל עלינו בארצך היום. כי יזכור אלוקינו את בריתו עם אברהם אבינו, והביא עליך רעה בעבור אשר דאגת את נפש אבינו היום. ועתה שמע נא את דברי אשר דיברתי אליך היום ושלח את אחינו וילך לו, פן תומת אתה וארצך בחרב כי לא תוכלו כולכם עליי.


 ~180~ 

ויען יוסף את יהודה לאמור, למה הרחבת את פיך בכל הדברים האלה ותתפאר עלינו לאמור יש איתך גבורה. חי פרעה לו צויתי עליכם את כל גיבוריי להילחם איתכם, הלא תטבע ברוקם אתה ואחיך אלה. ויאמר יהודה אל יוסף, הלא לך ולאנשיך לירוא מפניי, חי ה׳ כי אם שלפתי את חרבי לא השיבותיה ריקם. עד אם הרגתי היום הזה את כל מצרים ואחל ממך, ואכלה בפרעה אדוניך. ויען יוסף ויאמר אליו, הלא לא לבדך היא הגבורה גם אנוכי גיבור וחזק ממך. הלא אם הוצאת את חרבך, אשיב אותה אל צוארך ואל צואר כל אחיך אלה. ויאמר אליו יהודה, הלא אם פתוח אפתח את פי עליך היום עליך כי עתה בלעתיך ותיכחד מן הארץ ותאבד היום ממלכותך. ויען יוסף, הלא אם תפתח את פיך יש איתי כח וגבורה לסתום את פיך באבן גדולה עד כי לא תוכל לדבר דבר. ויאמר יהודה, מה לך ולשם מלך הלא המלך יוציא מביתו את כל הארץ כסף וזהב הרבה מאוד אם במתן אם באבידה. ואתה עודך מדבר על גביעך אשר נתת אתה באמתחת אחינו, ותאמר כי גנב אותו מאיתך. חלילה חלילה לבנימין אחינו ולזרע אברהם מעשות הדבר הזה לגנוב מאיתך או מזולתך, אם ממלך אם או שר או מכל האדם. ועתה דום לך מהדבר הזה פן ישמעו דבריך כל הארץ לאמור, על כסף מעט נלחם מלך מצרים עם אנשים ויתגולל עליהם ויקח את אחיהם לעבד. ויען יוסף ויאמר, קחו לכם את הגביע הזה ולכו מעליי ועזבו את אחיכם לעבד כי משפט הגנב להיות עבד. ויאמר יהודה, למה לא תבוש בדבריך לעזוב את אחינו ולקחת את גביעך. והלא אם תיתן לנו כגביעך אלף פעמים לא נעזוב את אחינו, על כסף הנמצא ביד כל האדם ולו נמות עליו.


~181~

ויען יוסף ויאמר, ולמה עזבתם את אחיכם ותמכרו אותו בעשרים כסף עד היום הזה, ולמה לא תעשו כן גם לאחיכם זה. ויאמר יהודה, ה׳ עד ביני ובינך כי לא חפצנו במלחמתך, עתה תנה את אחינו והלכנו מאיתך בלא מלחמה. ויען יוסף ויאמר, האסף תאספו את כל מלכי הארץ לא יוכלו להם לקחת את אחיכם מידי. ויאמר יהודה, מה נאמר לאבינו בראותו כי אין אחינו בא איתנו ודאג עליו. ויען יוסף ויאמר, זה הדבר אשר תדברו אל אביכם לאמור, הלך החבל אחר הדלי. ויאמר יהודה, הלא מלך אתה ולמה תדבר כדברים האלה משפט שקר, אוי למלך אשר יהיה כמוך. ויען יוסף ויאמר, אין משפט שקר בדבר אשר דיברתם בעבור אחיכם יוסף. כי מכרתם אותו כולכם למדינים בעשרים כסף ותכחשו כולכם אל אביכם ותאמרו לו חיה רעה אכלתהו, טרוף טורף יוסף. ויאמר יהודה, הנה אש שכם נבערה בלבי עתה אשרוף אתכם ואת כל ארצכם באש. ויען יוסף ויאמר, הלא אש תמר כלתך אשר הרגה את בניך מכבה את אש שכם. ויאמר יהודה, חי ה׳ כי אם הסירותי מבשרי שיער אחד עד מילאתי בדמה את כל מצרים. ויען יוסף ויאמר, כן משפטכם לעשות כאשר עשיתם לאחיכם אשר מכרתם. ותטבלו את כתונתו בדם ותביאו אותה אל אביכם בעבור יאמר חיה רעה אכלתהו והנה דמו בכתונתו.


~182~

וישמע יהודה את הדבר הזה, ויחר אפו מאוד וחמתו בערה בו. ותהי לפניו במקום ההוא אבן אחת משקלה כארבע מאות שקל, ויחר אף יהודה ויקח את האבן בידו האחת ויזרקה השמימה ויקבלה בידו השנית השמאלית. ויתן אותה אחרי כן תחת רגליו וידק אותה בחמת כוחו, ותהי האבן לעפר מכח יהודה. וירא יוסף את מעשה יהודה ויירא מאוד, אך ציוה אל מנשה בנו ויעש גם הוא באבן אחרת כמעשה יהודה. ויאמר יהודה אל אחיו, אל יאמר איש מכם כי האיש הזה מצרי הוא כי אם ממשפחת אבינו הוא בעשותו הדבר הזה. ויאמר יוסף הלא לבדכם ניתנה הגבורה, כי גם אנחנו גיבורים ולמה תתפארו עלינו כולכם. ויאמר יהודה אל יוסף, שלח נא את אחינו ואל תחריב את ארצך היום הזה. ויען יוסף ויאמר אליהם, לכו אמרו אל אביכם חיה רעה אכלתהו כאשר אמרתם על יוסף אחיכם. ויפן יהודה אל נפתלי אחיו ויאמר אליו, מהר לך נא וספור את שווקי כל מצרים ובוא והגד לי. ויאמר אליו שמעון, אל נא יהיה לך הדבר הזה לטורח, עתה אלך אני ההרה ונשאתי אבן אחת גדולה מההר ושמתיה על כל מצרים כולה והמתי את כל אשר בה. ויוסף שמע את כל הדברים אשר דיברו אחיו לפניו, והם לא ידעו כי שומע יוסף כי אמרו כי לא ידע לדבר עברית. ויירא יוסף מאוד מדברי אחיו פן יחריבו את מצרים, ויצו את מנשה בנו לאמור. לך נא מהר והזעק לי את כל יושבי מצרים וכל הגיבורים יחד ויבואו אליי עתה בסוסים וברגלי ובכל כלי זמר, וילך מנשה ויעש כן. ונפתלי הלך כאשר ציוהו יהודה, כי נפתלי קל ברגליו מאוד כאחת הצבאים הקלים והלך על שיבולי הזרע ולא ישברו תחתיו. וילך ויספור את כל שווקי מצרים וימצא בהם שנים עשר, ויבוא מהרה ויגד אל יהודה. ויאמר יהודה אל אחיו, מהרו לכם ושימו איש חרבו על יריכו ונבואה על מצרים ונכה את כולם ולא תשאירו מהם שריד. ויאמר יהודה הנני אחריב את שלושה שווקים בכוחי, ואתם כולכם יחריב כל איש מכם שוק אחד. ויהי בדבר יהודה את הדבר הזה, והנה יושבי מצרים כל הגיבורים באו כולם נגדם בכל כלי זמר ובזעקות רבות. ויהי כל מספרם חמש מאות איש רוכבי סוסים ועשרת אלפים רגלי, וארבע מאות גיבורים אשר יוכלו להלחם בלא חרב ובלא חנית כי אם בידיהם ובגבורתם.


~183~

ויבואו כל הגדודים האלה ברעש גדול ובצעקות ויסובבו כולם את בני יעקב ויבהלום, ותבקע האדמה מקול צעקתם. ויהי כראות בני יעקב את הגדודים האלה וייראו מאוד לנפשם, ויוסף עשה כן למען הפחיד את בני יעקב להחרישם מעליו. וירא יהודה את מקצת אחיו נבהלים ויאמר אליהם, למה תתראו וחסד אלוקינו איתנו. וירא יהודה את כל אנשי מצרים סובבים אותם כצוות יוסף להפחידם, אך יוסף ציוה להם לאמור אל תגעו באחד מהם. וימהר יהודה וישלוף חרבו ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאוד ויך בחרבו וידלג על הארץ, ויוסף עוד לזעוק על כל האנשים. ויהי בעשותו הדבר הזה, ויפל ה׳ פחד יהודה ואחיו על כל הגיבורים וכל האנשים אשר סביבותם. וינוסו כולם מקול הצעקה והפחד ויפלו איש על רעהו וימותו מהם הרבה בנפלם, ויברחו כולם מפני יהודה ואחיו ומפני יוסף. ויהי כנוסם וירדפם יהודה ואחיו עד בית פרעה, וימלטו להם כולם. וישב יהודה עוד לפני יוסף, וינהום עליו כאריה ויצעק עליו צעקה גדולה ומרה מאוד. ותשמע הצעקה ההיא עד למרחוק וישמעוה כל יושבי סוכות, ותרעש כל מצרים מקול הצעקה. וגם כל חומות מצרים וארץ גושן נפלו כולם מרעש הארץ, ויפול גם פרעה מעל כיסאו על פניו ארצה. וגם כל נשי מצרים וגושן ההרות נפלו ילדיהן ממעיהן בשמעם את כל הרעש, כי יראו מאוד מאוד. וישלח פרעה לאמור, מה הדבר הזה אשר נהיה היום בארץ מצרים, ויבואו ויגידו לו את כל הדברים מראש ועד סוף. ויבהל פרעה ויתמה ויחרד מאוד, ותוסף לו יראה על יראה בשמעו את כל הדברים. וישלח אל יוסף לאמור, הלהחריב את כל מצרים הבאת לי את העברים מה לך בעבד הגנב ההוא, שלחהו וילך עם אחיו ולא נאבד ברעתם גם אנחנו גם אתה גם כל מצרים. ואם לא תחפוץ לעשות הדבר הזה, עזוב מעליך כל חמודותי ולך לך עמהם אל ארצם אם חפצת בם. כי החריבו היום את כל ארצי ויהרגו את כל אנשיי וכל נשי מצרים הפילו ילדיהן בצעקתם, ראה את אשר עשו בצעקתם ובדבריהם ואף אם ילחמו בחרב והחריבו את יתר הארץ. עתה בחר לך את אשר תחפוץ, אם אני אם העברים ואם מצרים ואם ארץ העברים.


~184~

ויבואו ויגידו ליוסף את כל דברי פרעה אשר שלח אליו, ויירא יוסף מדברי פרעה מאוד. ויהודה ואחיו עודם נצבים לפני יוסף בחמה ובחרון אף, וינהמו כל בני יעקב על יוסף כנהמת ים וגליו. ויירא יוסף מאוד מפני אחיו ומפני פרעה, ויבקש יוסף עלילה להודע אל אחיו פן יחריבו את כל מצרים. ויצו יוסף את מנשה בנו, וילך מנשה ויגש לפני יהודה וישם את ידו על כתפו וחמת יהודה שככה. ויאמר יהודה אל אחיו אל יאמר איש מכם כי מעשה נער מצרי זה, כי אם מעשה בית אבי זה. וירא יוסף וידע כי חמת יהודה שככה, ויגש לדבר אל יהודה לשון רכה. ויאמר יוסף אל יהודה, הלא אמת תדברו ונכונה בפיכם על כל גבורתכם היום ואלוקיכם אשר חפץ בכם יוסף עליכם טובה. אך הלא תגיד נא לי למה תלחם עמי אתה על הנער מכל אחיך, אשר לא דיבר אליי אחד מהם בעבורו דבר. ויען יהודה את יוסף לאמור, הלא ידעת כי אנוכי ערבתי את הנער מעם אבי לאמור אם לא אביאנו אליו וחטאתי לו כל הימים. על כן ניגשתי לפניך היום מכל אחיי, כי ראיתי כי לא אבית לתתו ולשלחו מאיתך. עתה אמצא חן בעיניך ושלחתו ללכת עם אחיו, והנני אנוכי יושב תחתיו לשרתך בכל אשר תחפוץ. כי לכל אשר תשלחני אלך לשרתך בגבורתי הגדולה. שלח נא אותי אל מלך קשה אשר מרד בך, וידעת את אשר אעשה לו ולארצו. אף אם לו רכב ורגלי ועם עצום מאוד והרגתי את כולם, ואביא את ראש מלכם לפניך. הלא ידעת אם לא שמעת, כי אברהם אבינו עם עבדו אליעזר הכו שניהם את כל מלכי עילם עם צבאותיהם בלילה אחת לא השאירו מהם שריד. ומהיום ההוא והלאה ניתנה לנו גבורת אבינו, לרשתה לנו ולזרענו עד עולם.


~185~

ויען יוסף ויאמר, אמת תדברו וכזב אין בפיכם כי גם הוגד לנו כי יש לעברים גבורה וה׳ אלוקיהם חפץ בם מאוד ומי יוכל לעמוד בפניהם. אך בזאת אשלח לכם את אחיכם, אם תביאו לפניי את אחיו בן אמו אשר אמרתם כי ירד מצרים מאיתכם. והיה בהביאכם אליי את אחיו ולקחתיו תחתיו יען כי לא ערב אותו אחד מכם אל אביכם, והיה בבואו אליי ושלחתי לכם את אחיו אשר ערבתם. ויחר אף יהודה אל יוסף בדברו את הדבר הזה, ויזלגו עיניו דם מכעסו, ויאמר אל אחיו זה מבקש להמית את נפשו ואת כל מצרים היום. ויען שמעון את יוסף לאמור, הלא אמור אמרנו לך בתחילה כי לא ידענו מקום לכתו ואם מת ואם חי הוא ולמה ידבר אדוני את הדברים האלה. וירא יוסף פני יהודה וידע כי החל אפו לחרות עליו בדברו אליו לאמור, הביאו אחיכם תחת אחיו. ויאמר יוסף אל אחיו, והלא אמרתם כי אחיכם מת ונאבד והנה אם קראתיו היום ובא לפניכם, התתנוהו לי תחת אחיו. ויחל יוסף לדבר ולקרוא, יוסף יוסף בוא היום לפניי והראה אל אחיך ושב נא לפניהם. ויהי כדבר יוסף לפניהם את הדבר הזה, ויביטו איש כה ואיש כה לראות מאין יבוא יוסף אחיהם. וירא יוסף את כל מעשיהם ויאמר אליהם, למה תראו כה וכה אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה. ועתה אל נא יחר בעיניכם כי מכרתם אותי, כי למחיה לרעב שלחני אלוקים לפניכם. ויבהלו אחיו ממנו בשמעם את דברי יוסף, ויבהל יהודה ממנו מאוד מאוד. ובנימין בשמעו את דברי יוסף והוא היה לפניהם בבית פנימה, וירץ בנימין אל יוסף אחיו ויחבקהו ויפול על צואריו ויבכו. ויראו אחי יוסף את בנימין נופל על אחיו ויבך עמו, ויפלו גם הם על יוסף ויחבקוהו ויבכו בכי גדול עם יוסף. והקול נשמע בית פרעה כי אחי יוסף הם, וייטב בעיני פרעה מאוד כי נתיירא מהם פן יחריבו את מצרים. וישלח פרעה את עבדיו אל יוסף לשמחו באחיו, אשר באו אליו. ויבואו כל שרי החיילים והגיבורים אשר במצרים לשמוח עם יוסף, וישמחו כל מצרים באחי יוסף מאוד. וישלח פרעה אל יוסף לאמור, אמור לאחיך להביא את כל אשר להם ויבואו אליי והושבתם במיטב ארץ מצרים, ויעשו כן.


~186~

ויצו יוסף את אשר על ביתו להוציא אל אחיו מנות ומתנות ובגדים. ויוציא להם בגדים רבים בגדי מלכות ומתנות רבות, ויחלקם יוסף לכל אחיו. ויתן לכל אחד מאחיו חליפות בגדים כבגדי המלוכה, ומאה כסף עמהם. ויתן לבנימין אחיו חמש חליפות בגדים בגדי זהב וכסף, ושלוש מאות כסף. ויצו יוסף אליהם וילבשו כולם את הבגדים האלה, ויביאם לפני פרעה. וירא פרעה את כל אחי יוסף כי כולם גיבורים ויפה תואר, וישמח מאוד. ויצאו אחרי כן מלפני פרעה ללכת ארצה כנען אל אביהם, ובנימין אחיהם איתם. ויקם יוסף ויתן להם עשתי עשרה מרכבות, מאת פרעה. ויתן להם יוסף מרכבתו אשר רכב עליה ביום מלכו על מצרים, להביא את אביו עליה אל מצרים. וישלח יוסף לכל ילדי אחיו בגדים כמספרם, ומאה כסף לכל אחד מהם. וגם לנשי אחיו שלח בגדים כמספרן מבגדי נשי המלך, וקטורת ותמרוקין שלח אליהן. ויתן לכל אחד מאחיו עשרה אנשים ללכת עמו ארצה כנען לשרתו, ולשאת את בניהם ואת כל אשר להם לבוא מצרימה. וישלח יוסף ביד בנימין אחיו עשרה בגדים לעשרת בניו, שכם אחד על ילדי בני יעקב. וישלח לכל אחד חמישים כסף ועשר מרכבות, מאת פרעה. וישלח לאביו עשרה חמורים נושאים מכל טוב מצרים ועשר אתונות נושאות בר ולחם ומזון, לאביו ולכל אשר איתו לצדה לדרך. וישלח לדינה אחותו בגדי זהב וכסף וקטורת ומור ואהלים ותמרוקי נשים הרבה מאוד, וגם לנשי בנימין שלח כזאת, מאת נשי פרעה. ויתן לכולם לאחיו גם לנשיהם מכל אבני שוהם ובדולח ברקת ופטדה ומכל סגולות גדולי מצרים, לא נותר דבר אשר לא נתן יוסף לכל בית אביו מכל דבר חמדה. וישלח את אחיו וילכו, ואת בנימין אחיו שלח עמהם ללכת ארצה כנען. ויצא יוסף עמהם לשלחם בדרך עד גבול מצרים, ויצום על אביו ועל ביתו לבוא מצרימה. ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך כי מאת ה׳ היה הדבר הזה, למען חיות עם רב מרעב, כי עוד חמש שנים רעב בארץ. ויצו אותם לאמור, בבואכם ארץ כנען אל תבואו פתאום לפני אבי בדבר הזה, כי עשו תעשו כחכמתכם.

~187~

ויכל יוסף לצוות אותם ויפן וישב מצרימה, ובני יעקב הלכו ארצה כנען בשמחה ובטובה אל יעקב אביהם. ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו, מה נעשה בדבר הזה לפני אבינו. כי אם נבוא אליו פתאום ונגד לו הדבר ויבהל מאוד מדברינו, ולא יאבה לשמוע אלינו. וילכו להם עד קרבם אל בתיהם וימצאו את שרח בת אשר אשר יוצאת לקראתם, והנערה טובה עד מאוד וחכמה ויודעת לנגן בכינור. ויקראו אליה ותבוא אליהם ותשק להם, ויקחוה ויתנו לה כינור אחד לאמור. בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו, והך בכינור ודיברת ואמרת כדברים האלה לפניו. ויצוו אותה ללכת אל ביתם, ותיקח הכינור ותמהר ותלך לפניהם ותשב אצל יעקב. ותיטיב הכינור ותנגן ותאמר בנועם דבריה, יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת. ותוסף ותנגן ותדבר כדברים האלה, וישמע יעקב את דבריה ויערב לו. וישמע עוד בדברה פעמיים ושלוש, ותבוא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלוקים וידע כי כל דבריה נכונה. ויברך יעקב את שרח בדברה הדברים האלה לפניו ויאמר אליה, בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את רוחי. אך דברי נא עוד לפניי כאשר דיברת, כי שמחתני בכל דברייך. ותוסף ותנגן כדברים האלה ויעקב שומע ויערב לו וישמח, ותהי עליו רוח אלוקים. עודנו מדבר עמה והנה בניו באו אליו בסוסים ומרכבות ובגדי מלכות, ועבדים רצים לפניהם. ויקם יעקב לקראתם וירא את בניו מלובשים בלבוש מלכות, וירא את כל הטובה אשר שלח יוסף אליהם. ויאמרו אליו, התבשר כי יוסף אחינו חי והוא המושל בכל ארץ מצרים, והוא אשר דיבר אלינו ככל אשר דיברנו אליך. וישמע יעקב את כל דברי בניו ויפג לבו אל דבריהם, כי לא האמין להם עד ראותו את כל אשר נתן להם יוסף ואשר שלח לו ואת כל האותות אשר דיבר יוסף אליהם. ויפתחו לפניו את שקיהם ויראוהו את כל אשר שלח יוסף, וידע יעקב כי נכונה דיברו וישמח מאוד על בנו. ויאמר יעקב, רב לי אשר עוד יוסף בני חי, עתה אלכה ואראנו בטרם אמות. ויגידו לו בניו את כל הקורות אותם.


~188~

ויאמר יעקב, ארדה לי מצרימה לראות את בני ואת ילדיו. ויקם יעקב וילבש את הבגדים אשר שלח לו יוסף וישם את המצנפת על ראשו אשר שלח לו יוסף, אחרי אשר רחץ וגילח את כל שיערו. וילבשו כל אנשי בית יעקב ונשיהם את כל אשר שלח אליהם יוסף, וישמחו מאוד ביוסף כי עודנו חי וכי הוא המושל במצרים. וישמעו כל יושבי כנען את הדבר הזה, ויבואו וישמחו את יעקב ביוסף מאוד כי עודנו חי. ויעש להם יעקב משתה שלושת ימים, ויאכלו וישתו וישמחו בבית יעקב כל מלכי כנען וכל גדולי הארץ. ויהי אחרי כן ויאמר יעקב אלך ואראה את בני במצרים ונשובה ארץ כנען אשר דיבר אלוקים לאברהם, כי לא אוכל לעזוב את ארץ מולדתי. והנה דבר ה׳ אליו, קום רד מצרימה עם כל ביתך ושב שם, אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם. ויאמר יעקב אל לבו, אלכה לי ואראה את בני העוד יראת אלוקיו בלבו בין כל יושבי מצרים. ויאמר ה׳ אל יעקב, אל תירא מיוסף כי עודנו מחזיק בתומתו לעבדני כאשר ייטב בעיניך, וישמח יעקב מאוד מאוד על בנו. בעת ההיא, ציוה יעקב אל בניו ואל ביתו ללכת מצרימה בדבר ה׳ אליו. ויקם יעקב ובניו וכל ביתו ויצאו מארץ כנען מבאר שבע בשמחה וטוב לבב, וילכו ארצה מצרים. ויהי בקרבם לבוא מצרימה, וישלח יעקב את יהודה לפניו אל יוסף להורות לפניו מושב במצרים. ויעש יהודה כדבר אביו וימהר וירץ אל יוסף וישימו להם מקום בארץ גושן אל יעקב ואל כל ביתו, וישב יהודה וילך אל אביו בדרך. ויוסף אסר את המרכבה, ויזעק את כל גיבוריו ועבדיו וכל שרי מצרים ללכת לקראת יעקב אביו. ויעבר יוסף קול במצרים לאמור, כל אשר איננו יוצא לקראת יעקב יומת. ויהי ממחרת, ויצא יוסף עם כל מצרים חיל גדול ועצום מלובשים כולם בבגדי בוץ וארגמן וכלי זהב וכלי כסף וכלי מלחמתם עמם. ויצאו כולם לקראת יעקב בכל כלי זמר ותופים ומחולות ומור ואהלים מפוזרים בכל הדרך, וילכו כולם כמשפט הזה ותרעש הארץ מקולם.


~189~

וגם כל נשי מצרים עלו על גגות מצרים ועל החומות לקראת יעקב, ושוחקות גם הנה בתופים ובמחולות. ויוסף וכל העם אשר איתו הלכו לקראת יעקב ובראש יוסף כתר המלכות אשר לפרעה, כי שלחו אליו פרעה ללבשו בעת לכתו לקראת אביו. ויהי כאשר קרב יוסף אל אביו כחמישים אמה, וירד מעל המרכבה וילך ברגליו לקראת אביו. וכל שרי מצרים וגדוליה בראותם כי ירד יוסף ברגליו אל אביו, וירדו גם הם וילכו ברגליהם לקראת יעקב. ויהי כאשר הקריב יעקב ובניו אל מחנה יוסף ויבט יעקב אל המחנה ההולכת לקראתו עם יוסף בנו, ותישר בעיניו ויפלא יעקב ממנה. ויאמר יעקב אל יהודה, מי האיש אשר אנוכי רואה במחנה המצרים הדור בלבושו בבגדי המלוכה. ועליו בגד אדום מאוד וכתר מלכות בראשו, וירד לארץ מעל מרכבתו וילך לקראתנו. ויען יהודה את אביו לאמור הוא בנך יוסף המלך, וישמח יעקב בראותו את כבוד בנו. ויקרב יוסף לפני אביו וישתחווה לאביו, וישתחוו עמו כל אנשי המחנה אל יעקב ארצה. והנה יעקב רץ וימהר אל יוסף בנו, ויפול על צוארו וישקהו ויבך עמו. ויחבק גם יוסף את אביו וישקהו ויבכו, ויבכו עמהם כל אנשי מצרים. ויאמר יעקב אל יוסף, הנה אמותה הפעם בטובה אחרי אשר ראיתי פניך כי עודך חי ובכבוד. וכל בני יעקב ונשיהם ובניהם ועבדיהם וכל בית יעקב בכו עם יוסף מאוד, וישקוהו ויחבקוהו ויבכו עמו הרבה מאוד. ואחרי כן שבו להם יוסף וכל עמו מצרימה, אל מקומם. ויעקב ובניו וכל ביתו באו עם יוסף מצרימה, ויושיבם יוסף במיטב מצרים בארץ גושן. ויאמר יוסף אל אביו ואל אחיו, אעלה ואגידה אל פרעה לאמור אחיי ובית אבי וכל אשר להם באו אליי והנם בארץ גושן. ויעש כן יוסף, ויקח מאחיו את ראובן ואת יששכר וזבולון ובנימין אחיו, ויעמידם לפני פרעה. וידבר יוסף אל פרעה לאמור, אחיי ובית אבי וכל אשר להם גם צאנם גם בקרם באו אליי מארץ כנען לגור מצרימה כי חזק עליהם הרעב. ויאמר פרעה אל יוסף, במיטב כל הארץ הושב את אביך ואת אחיך אל תמנע מהם כל טוב, והאכלתם חלב הארץ.


~190~

ויען יוסף לאמור, הנה הושבתים בארץ גושן כי רועי צאן הם על כן ישבו להם בגושן לרעות צאנם מפני המצרים. ויאמר פרעה אל יוסף כל אשר יאמרו לך אחיך עשה איתם, וישתחוו בני יעקב אל פרעה ויצאו מאיתו בשלום. ואחרי כן הביא יוסף את אביו לפני פרעה, ויבוא יעקב וישתחווה אל פרעה ויברך יעקב את פרעה ויצא. בעת ההיא ישבו יעקב וכל בניו וכל ביתו, בארץ גושן. בשנה השנית, היא שנת שלושים ומאת שנה לחיי יעקב. ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף, כל ימי הרעב לא חסרו דבר. ויתן להם יוסף את מיטב כל הארץ, ויאכלו בני יעקב את טוב מצרים כל ימי יוסף. גם בגד ושמלה יתן להם יוסף לכל בית אביו שנה שנה, וישבו בני יעקב במצרים לבטח כל ימי יוסף אחיהם. ויעקב יאכל תמיד עם יוסף בשולחנו, לא סרו יעקב ובניו משולחן יוסף לילה ויום, מלבד אשר יאכלו בני יעקב בבתיהם. וכל מצרים אוכלים ושותים לחם כל ימי הרעב מבית יוסף, כי מכרו כל מצרים את כל אשר להם מפני הרעב. ויקן יוסף את מצרים ואת אדמתם ואת שדותיהם בלחם, אל פרעה. ויכלכל יוסף את כל מצרים בלחם, כל ימי הרעב. וילקט יוסף את כל הכסף ואת הזהב בשבר אשר הם שוברים כל הארץ, וימצא זהב וכסף הרבה מאוד. מלבד אבני שוהם ובדולח ובגדים יקרים, אשר הביאו אל יוסף כל הארץ בכלות להם הכסף לאין מספר. ויקח מכל הכסף והזהב הבא בידו בשבר כשתיים ושבעים ככרי זהב וכסף, וגם מאבני שוהם ובדולח הרבה מאוד. וילך יוסף ויטמון אותם אל ארבעה חלקים, ויטמון אחד במדבר אצל ים סוף ואחד על נהר פרת. והשלישי והרביעי טמן אותם במדבר, נגד מדבר פרס ומדי. ויקח מן הנשאר זהב וכסף ויתן אל כל אחיו ואת כל בית אביו ולכל נשי בית אביו, ואת היותר הביא ביתה פרעה כעשרים ככרי זהב וכסף. ויתן יוסף את הזהב ואת הכסף הנותר אל פרעה, וישימהו פרעה באוצרותיו.


~191~

ותכלינה כל ימי הרעב מכל הארץ אחרי כן, ויזרעו ויקצרו כל הארץ וימצאו להם כמשפט שנה שנה לא חסרו דבר. ויוסף ישב במצרים לבטח ותהי כל הארץ תחת עצתו, ואביו וכל אחיו ישבו להם בארץ גושן ויאחזו בה. ויעקב זקן מאוד בא בימים, ושני בני יוסף אפרים ומנשה יושבים תמיד בבית יעקב עם ילדי בני יעקב אחיהם ללמוד את דרכי ה׳ ואת תורותיו. וישבו יעקב ובניו בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה, ויפרו וירבו מאוד.