ספר הישר - מוסר/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר הישר - מוסר · ב· >>

השער השני - מפורש בו עמודי העבודה וסיבותיה.[עריכה]

אומר כי אחרי אשר זכרנו קצת עניינים מסודות בריאת העולם ונתבאר כי לא נברא כי אם לעבודת הבורא יתברך נפרש עניני עבודת הבורא יתברך ונאמר כי עבודת האל יתעלה לא תתקיים כי אם אחרי ידיעתו. והעבודה יש לה שלושה עמודים:

העמוד האחד - הלב הטוב והזך כי בהיות האדם טוב עם בני אדם יהיה טוב עם אלהים ויהיה טוב עם אנשים כאשר אמר הכתוב (שמואל א ב) וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים.

והעמוד השני הוא להאמין כי כל נמצא זולתו הוא חסר.

והעמוד השלישי הוא להכיר כי הבורא יתברך שלם.

ובעת ייקבצו באדם שלושה כחות אלו תימשך נפשו בטבעה לאהוב הבורא יתברך וכעת אשר יאהבנו אז תהיה עבודתו בתכלית השלימות בעבור כי מן האהבה תהיה היראה וכל מי שיאהב האדם ייראנו ואפשר שיירא אדם ממי שלא יאהבנו ועל כן אומר כי היראה בכלל האהבה ואין האהבה ככלל היראה. ומצאנו כי עבודת אברהם אבינו עליו השלום היתה בתכלית השלימות. כי אמר בעדו (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. וזו עדות ברורה על רוב צדקתו. וגם הבורא יתברך העיד עליו אחרי מותו באמרו (בראשית כו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי.

ומצאנו כי עבודתו היתה מאהבה ולא מיראה והיא העבודה העליונה ולא שיבח אותו הבורא יתברך ביראתו אותו ולא אמר זרע אברהם הירא ממני או המפחד רק אמר (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי. וכבר אמרנו כי היראה נכללת באהבה. ודע כי עבודת הבורא יתברך מיראה איננה עבודת החסידים אלא עבודת הרשעים או אומות העולם כמו שאמר לרשעים (ירמיה ה) האותי לא תיראו. ואומר על המצריים (שמות ט) הירא את דבר ה'. מפני שלא היו עושים מצותו מאהבה כי אם מיראה אך לחסידים יאמר (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך. (דברים יא) לאהבה את ה' אלהיכם. ואמר באיוב (איוב א) איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. ולא אמר אוהב אלהים. וכן אמר (תהלים לד) יראו את ה' קדושיו על הרשעים כי הרשעים כשידבקו בעבודת האל ויתקדשו מטומאתם הם נקראים קדושים כאשר אמר (במדבר יא) התקדשו למחר. אך החסידים אשר לבם טהור מיום היותם אומר עליהם (תהלים לא) אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה'. ואמר על חנוך (בראשית ה) ויתהלך חנוך את האלהים. ולא אמר ויירא חנוך את האלהים. ואמר על נח (בראשית ו) איש צדיק תמים היה בדורותיו. ועל כן אין עבודת היראה כעבודת האהבה.

והאהבה נבחנת בעשרה דברים מן האוהב:

האחד - להיותו אוהב תורת אלהיו.

השני - להיות נהנה בתענוג עבודת האל יותר מכל תענוג.

השלישי - למאוס מואסי הבורא ולאהוב אוהביו.

הרביעי - להיות אהבתו בטוב העולם חשובה כאין לצד עבודת הבורא יתברך.

החמישי - שיערבו לו כל יגיעה וחסרון ועינוי לנגד אהבת האל יתברך.

השישי - לבל יקדים עסק מעסקיו על עסקי האל יתברך.

השביעי - להודיע לבני אדם אהבתו באל יתברך ולהתפאר בה.

השמיני - לבל ישמע לקול מסיתים ומדיחים בעבודת האל יתברך.

התשיעי - אם יתחדשו עליו מאורעות מטוב ועד רע לבל יעזוב בשבילם עבודת האל יתברך.

העשירי - לבל תהיה עבודתו על מנת לקבל פרס כי אז תהיה עבודתו תלויה בדבר.

ואלה העשר מידות כשיתקבצו באדם נקרא אוהב האל יתברך והוא חסיד בתכלית. ולא אמר הבורא יתברך על אברהם אבינו עליו השלום (ישעיה מא) זרע אברהם אוהבי. אלא בעת שנראו בו כל המידות האלו ואני מפרשם לך מן הכתובים:

המידה הראשונה - דע כי אהבת אברהם אבינו עליו השלום היתה ללמד לכל באי עולם עבודת הבורא יתברך ולקרוא בה תמיד כאשר אמר (בראשית יג) ויקרא שם אברם בשם ה'. ואמר במקום אחר (בראשית יב) ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'. ואמר (בראשית כא) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה'. להודיעך כי בכל מקום אשר היה הולך שם היה קורא בשם ה' ומתעסק בעבודתו ולא היה נמנע מפני פחד אומות העולם.

המידה השנית - כי החסיד הוא נהנה באהבת אלהיו יותר ממה שנהנה בכל תענוגי העולם כי מן הידוע שאין תענוג ושמחה לאדם כמו בבנים כמו שנאמר (משלי כג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך. והיה אברהם אבינו עליו השלום נהנה בעבודת האל יתברך ונתגברה הנאתו בעבודת האל יתברך על אהבת בניו והרחיק ממנו את ישמעאל בנו מרוב אהבתו באל יתברך.

המידה השלישית - כי החסיד מואס לכל מואסי הבורא יתברך ואוהב אוהביו. כי הבורא יתברך אמר לאברהם (בראשית יב) לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך. והוא מאס במשפחתו ובית אביו מפני שמאס אותם האל יתברך שנאמר (בראשית יב) וילך אברם כאשר דבר אליו ה'.

המידה הרביעית - כי החסיד אהבתו בכל טובת העולם חשובה אליו כאין כנגד אהבת האל יתברך. והנה הבורא יתברך אמר לאברהם אבינו עליו השלום (בראשית כב) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק. ואמר אשר אהבת להראות לבני אדם כי מה שהיה אוהב בתכלית האהבה מאס אותו והרחיקו מפני אהבת הבורא יתברך.

המידה החמישית - כי החסיד חושב כל יגיעה וטורח תענוג והנאה בעבודת האל יתברך. כי אברהם אבינו עליו השלום היה מעונה בדרכים ומנוסה בכמה נסיונות ולא קץ בהם וקיבל הכל בסבר פנים יפות כי מנערותו ניסהו הבורא יתברך בדרכים ואחר כן בלקיחת שרה פעמים ואחר כן בברית מילה ואחר כן ניסהו לגרש ישמעאל ואחר כן לשחוט את יצחק ואילו היתה עבודתו מיראה ולא מאהבה לא היתה מתקיימת בכל אלה הנסיונות אך ברוב אהבתו באל יתברך הכל היה ערב בעיניו שנאמר (שיר השירים ח) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה.

המידה השישית - כי החסיד לא יקדים עסק מעסקיו עד ישלים מצוות הבורא יתברך. כי מצאנו כל דבר שציוה הבורא יתברך [את אברהם] לא הקדים שום מעשה עד שהשלים מצות האל יתברך כי הנה בברית מילה אמר (בראשית יז) ויעל אלהים מעל אברהם. וכתיב (בראשית יז) בעצם היום הזה נמול אברהם. ולא הקדים שום עסק עד השלים המצוה. ואמר בישמעאל (בראשית כא) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע. וכתיב אחריו (בראשית כא) וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה. ולמדנו מזה כי בחלום הלילה נאמר לו הדבר ועל כן השכים בבקר בטרם שיעשה שום מעשה להשלים מצות האל יתברך.

המידה השביעית - כי החסיד יודיע לכל אדם אהבתו בבורא יתברך ודרכיו. כי כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אברהם אבינו עליו השלום מנערותו היה מזהיר אנשי דורו ומודיע לכל אדם אהבתו באל יתברך כי כאשר אמר הכתוב (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. רצונו לומר יודיעם שיהיו אוהבים לאל כאהבתו ולא אמר ואת בניו לבד רק את בניו ואת בני ביתו כלומר כל הנלוים אליו ואשר יש לו רשות עליהם.

המידה השמינית - כי החסיד לא ידאג ללעג הלועגים ולחרפת המחרפים. אמרו כי אברהם אבינו עליו השלום מנעוריו החל לדבוק בעבודת האל יתברך והיו אנשי דורו מחרפים אותו ולא היה משים לבו אליהם עד שהוליכוהו לכבשן האש והצילו הבורא יתברך כמו שנאמר (בראשית טו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.

המידה התשיעית - כי החסיד כשיתחדשו עליו מאורעות טובים או רעים לא יבטל עבודתו. וכן עשה אברהם אבינו עליו השלום כי בכל אשר היה מתחדש עליו הן טוב הן רע היה נאמן לבבו שנאמר (נחמיה ט) ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

המידה העשירית - כי החסיד אין אהבתו באל יתברך תלויה בדבר או על מנת לקבל פרס. ובעבור שלא ביקש אברהם שכר מעבודתו על כן אמר לו האל יתברך (בראשית טו) שכרך הרבה מאד. כי כן מנהג האל יתברך עם חסידיו בעת יעבדוהו על מנת שלא לקבל פרס יכפול להם שכרם ויתן להם טובה כפולה כאשר אמר לשלמה המלך עליו השלום (מלכים א ג) יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך אושר. וכתיב אחריו (מלכים א ג) וגם אשר לא שאלת נתתי לך גם עושר וגם כבוד.

ואלה הם יסודות האהבה. וכל שיהיו בו עשר מידות הללו נקראת אהבתו אהבה גמורה ועל אלה המידות נאמר (דברים ו) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. ודע כי כפי אהבת אדם באל יתעלה כן תהיה אהבת האל יתעלה בו. וכן שאלו לאחד מן החכמים ויאמרו לו האדם עובד האלהים בכל מאודו ומתי יתאווה האל יתעלה לראותו? אמר להם בעת שישליך אחרי גוו העולם וכל חמדתו ויקוץ בחייו ויתאווה למותו אז יתאווה השם יתעלה לו לראותו כלומר כשאהב מאד הבורא אז יאהבנו הבורא מאד.

ואחרי אשר זכרתי עניני האהבה אזכיר כל עניני היראה. ונאמר כי ההפרש אשר בין עבודת האהבה והיראה הוא גדול מאד כי עבודת היראה תסור בסור היראה ועבודת האהבה אם תהיה לתקוה תסור בהשגת התקוה או באבוד התקוה ואם איננה לתקוה ולא לתועלת תעמוד לנצח. כי הסיבה הגורמת לאהבת התקוה היא סיבה מקרית ובסור הסיבה המקרית יסורו כל הדברים הנמשכים ממנה והבאים מכחה אבל הסיבה שהיא גורמת האהבה אשר איננה לתקוה היא סיבה עקרית קיימת ולא תסור לנצח ועל כן לא יסורו הדברים הבאים מכח האהבה הנמשכת.

ודע כי בעבודת האוהב יש בה אלו עשר מידות אשר זכרנו אך בעבודת היראה לא תמצא אחת מהן אלא אם תהיה יראתו באה מצד אהבה ומכחה. אבל אם תהיה יראתו ממושכת באהבה. ושתיהן שוות יהיה בו מעט מזער מן המידות אשר זכרנו כי האהבה תביאנו ביראת השם ואם לא יהיו שוות ותכבד היראה ותחלש האהבה לא יימצא בו דבר מכל מידות אשר זכרנו. ואם תתחזק היראה ותחלש האהבה מאד עד אשר לא תיודע בו יהיה בו הפך המידות אשר זכרנו. וזהו מאזני הצדק ומשקל היושר אשר בו ייבחנו בני אדם ועל כן אומרים כי רוב החסידים אשר נזכר בהם יראת הבורא יתברך לפעמים הוא נאמר על היראה הממושכת באהבה ולפעמים נאמר על תוקף היראה אשר תבוא מכח האהבה וזאת היראה קיימת מפני שבאה מכח האהבה. אם כן העבודה הבאה מכח האהבה היא הנכונה ואשר באה מיראה היא עבודה חסרה לבד אם תהיה היראה מאהבה.

ואחרי אשר דיברנו על עניני האהבה והיראה שהם שערי עמודי העבודה נזכיר ענין החכמה שהוא העמוד השלישי מעמודי העבודה. ונאמר כי עמודי האהבה והיראה והחכמה הם שלושה כוחות משותפים ומתחברים זה בזה. ומשלשתן תקום העבודה השלימה ולא מאחת מהן ולא משתיהן ואין בכל שתיהן אחת שתסתפק לעצמה שלא תצטרך לחברתה אלא האהבה לבדה. כי אם תהיה עבודת האדם לבוראו מאהבה אי אפשר שלא תהיה היראה נצמדת עמה ואף על פי שלא יתכוין האוהב ליראת הבורא יתברך אי אפשר שתהא אהבה בלי יראה. אבל יש לך לדעת כי החכמה היא עמוד גדול לעבודה וכאשר תתחבר החכמה עם האהבה יושלם בהם כל חפץ ותושג כל תבונה ומבלי חכמה אין האהבה שלימה כי הכסיל אשר הוא ריק מן החכמה אף על פי שהוא אוהב לבוראו לא ידע לעשות רצונו ולא ידע דרכי השם אלא יאסור המותר ויתיר האסור ולא ידע ואשם ותהיה אהבתו כענף בלא שורש וכבנין מאין יסוד אבל אם היתה לו אהבה ויקנה חכמה אז יכיר מקומות העבודה ומקום הראוי להוסיף ולגרוע ולידע סוד עבודת האל ואופניה ודרכיה וכן כל מלאכה אשר ירגיל בה האדם וידענה היטב ואם יהיה כסיל לא יעשנה כמשפט מפני שיזדמנו עתים אשר יתחדשו בעסקה ובמלאכה ההיא חידושים אשר לא למדם ולא ידעם בשעת לימודו ואם יהיה חכם לא יזיק לו זה אחרי אשר למד העיקרים כי מכח העיקרים יוציא שאר הענפים ויבין הענינים המתחדשים ואם יהיה כסיל לא ידע לסדר עניני המלאכה כשיבוא עליו שום חידוש. ועל כן נדע באמת כי בשלושה אלה תהיה העבודה שלימה ונכונה ואי אפשר שיתחברו האהבה והחכמה שלא תימצא היראה בתוכן ובכללן.

ועתה אחרי אשר התבאר כי עמודי האהבה שלושה ופירשנו כל אחד בדרך קצרה נאמר כי יסוד הספר וכוונתו היא עבודה אשר בה ישיג האדם רצון האל עד יטהר לבו מרשעתו וינקהו מטומאתו ואז תדבק בלבבו עבודת האל כמו הבגד אשר תרצה לצבוע אותו אם יהיה מטונף לא ידבק בו הצבע עד אשר תרחצהו היטב ותסיר כל כתמיו ואז ידבק בו הצבע ועל זה אמר [ישעיהו] הנביא עליו השלום (ישעיה נה) יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ואמר שמואל הנביא (שמואל א ז) אם בכל לבבכם אתם שבים אל ה' הסירו את אלהי הנכר מתוככם.

ואחרי אשר התבאר כי כוונתנו בעבודת הבורא יתברך כי בשבילה נברא העולם. נאמר כי העבודה חובה עלינו לעשות מן הכתוב ומן השכל. מן הכתוב כי הבורא יתברך לא ברא העולם אלא בשביל התורה כמו שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ואומר (משלי ג) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ואומר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. ונאמר כי העבודה חובה עלינו כי התורה לא נתנה הבורא לישראל בסיני כי אם לעבוד אותו שנאמר (שמות כ) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.. ואומר (שמות ג) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. ואומר (דברים ו) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד. הקדים היראה לעבודה ללמדך כי אם אין יראה אין עבודה וכן אמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה. ואחרי אשר נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל התורה נדע כי העולם לא נברא אלא בשביל העבודה ובעוד אשר תעמוד העבודה והצדקה יעמוד העולם עליהם שנאמר (משלי י) וצדיק יסוד עולם. ואחרי אשר התבאר כי העבודה אנו חייבים לעשותה מדרך הכתוב נפרש אותה מדרך השכל. ונאמר כי מן הידוע כי מלך בשר ודם לא תיכון מלכותו כי אם בעבודת עבדיו ואם לא יעבדוהו וייראוהו אין לו ממשלה עליהם ואין במה יוודע יתרונו עליהם. ואנו רואים כי המלך יגמול עבדיו כפי עבודתם ויראתם אותו. ואם מלך בשר ודם צריך להיראות ממשלתו ויתרונו על עבדיו אשר הם ברואים כמותו ואפשר שיהיו טובים ממנו על אחת כמה וכמה היא ראויה ממשלת הבורא יתברך להיראות עלינו ביראתנו אותו. ובמה יוודע כי הוא בוראנו ואנחנו עבדיו והוא קיים ואנחנו אובדים כי אם בעשותנו רצונו ויראתנו מפניו ובזה נכיר מה אנו מה חיינו.

ואחרי אשר נדע כי עבודת האל יתברך היא חובה עלינו על פי הכתוב והשכל נאמר כי העבודה נחלקת לשני חלקים:

החלק הראשון - העבודה העליונה הגמורה אשר היא בתכלית השלימות כגון עבודת אנשי השם החסידים אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן דוד ושלמה והנלוים אליהם עליהם השלום.

והחלק השני - היא עבודה חסרה מזאת אשר זכרנו כמו עבודת חסידי הדורות האלה אשר לא יכלו לטהר את לבם כמו הראשונים ועל כן לא יגיעו למעלה העליונה.

והנני זוכר מעלת מידות החסידים מעלה עליונה והמידות אנשי מעלה השפלה למען יראה כל אדם מה שיש עליו לעשות ואז יגיע אליה. דע כי חסידי מעלה עליונה המה הגבורים אנשי השם יראי אלהים ואין בהם חטא ואשם עושי רצון האל ושומרי מהלכיו ומתאמצים ללכת בדרכיו. מיום הוולדם לא שגו ולא זדו ולא פשעו ולא מרדו וכאשר גדלו מכל אורח רע נבדלו ובבואם בימים הכינו כל העולם מכון לשבתם עולמים בשבתם ולכתם בשכבם ובקומם גם לילה גם יומם בתורת ה' יהגו ובעבודתו ישגו ויצרם בעול שכלם אסור בלי לאסור מותר ולהתיר אסור לא יעשו רעה ולא ילמדון זדון ורשעה צנועים לאל ולבני אדם כובשים יצרם בכל נפשם ובכל מאודם נבזים בעיניהם ונכבדים בעיני אדוניהם עמוד אש דתו תמיד עומד עליהם וחכמתו תאיר פניהם וארון ברית ה' נוסע לפניהם. לבם בבית אבל מפני שידעו כי הכל הבל. לא יתחילו בענין מכל עניני העבודה ואחרי כן ימירוהו וטוב ברע לא יחליפוהו. לא ישבו בסוד משחקים ואין שעשועיהם כי אם חוקים ומשפטים צדיקים מתעסקים בצרכי עניים ופדיון שבויים. חברתם חכמה ותבונה ודברתם נכונה ואהבתם אמונה רמיה לא תימצא בפיהם ומתהילת אלהיהם לא יבלו שפתותיהם. יברחו מן השררה והמלוכה ויתחברו לכל נפש נמוכה ונבוכה הם השמחים בחלקם ולא יבקשו כי אם לחם חוקם למלאות ספקם יתאוו אכילתם בעבור חיותם ולא יתאוו חיותם בעבור אכילתם ומשקם לא יערבו להם מיני מעדנים ולא יתאוו ללבוש בגדי שנים יבחרו מהמלבושים מה שיכסו מערומיהם ומן המזון מה שיקיימו בו חייהם ומן הדיבור מה שהוא צריך אליהם ומן המעשים מה שיביא תועלת אליהם וירחיק היזק מהם. יסירו הכעס מלבם ויוציאו המשטמה מקרבם לא ישיתו לב למגדפם ליטור וליקום ולמקלליהם נפשם תדום אין בלבם תוגה ולא יגון ולא איד ולא עצבון כי אין בעולם הזה דבר שיחמדוהו ולכן לא ידאגו אם יחסרוהו כי הם יבטחו על עושם הם חסירי מזונות ועשירי לבבות לא יחרידם בוא התלאות ולא תבהילם חרדת התשואות כבוא עליהם תוקף צרה או יום חרון ועברה לא יקצפו על דין אלהיהם רק יצדיקו דינו על כל הבאים עליהם ולבם ליוצרם לאל רחמן ליוצר נאמן. לא ידעו להתעולל עלילות ולא יבקשו להם גדולות מלאכתם מלאכת ה' וחוקיהם תורת ה' ילמדו אותה וילמדוה לפושעים ויזהירו נפשם ואחרי כן לרשעים בימים יצומו בלילות יקומו ועומדים לראש אשמורות לתת בלילה זמירות יגהרו ארצה בתחנון ולחש ולוחכים עפר כנחש עורגים בקול שועה ויורידו כנחל דמעה מכירים חטאתם ומתוודים עוונותם. גומלים צדקות מואסים בבצע מעשקות מכבדים את ה' מהונם ונותנים מעשר מכל קנינם לא יאכלו פתם לבדם רק יפתחו לאביון ידם ילוו המתים לקבורתם לראות שמה מה אחריתם חידותם דברי אלהים ושעשועיהם לאחוז מעלת גבוהים עבודתם בלב שלם ובנפש חפצה ונפשם מדמי חונף רחוצה לא יתנהנו רק בענוה אשר תרחיק הגאוה לבם זך ובר ורעיונם טהור ונבר לא יבעטו אם יעשירו והאל מנגד עיניהם לא יסירו תפילתם ערב ובקר וצהרים לאלהיהם אולי יעזרם ליישר מעלליהם ולשמור אותם מחטוא בחייהם ולהוציאם מן העולם הזה בשלום לנוה השלום ואחר יציאתם מו העולם ינוחו ויעמדו בגורלם זאת נחלת עבדי ה' וזאת העבודה השלימה אשר בחר ה'.

אבל העבודה החסרה אשר איננה שלימה כל אנשיה מתרפים ובעבודתה נרפים פוסחים על שתי הסעיפים החזיקו בתשובה ולא עזבו המשובה לא תימלט עבודתם ואם היא כזהב מסיג השגגות ובדילי העוונות לבם קשור בהבלי העולם הזה מנערותם ועל כן לא יוכלו להיפרד מהם בעת עבודתם גבר עליהם היצר ויהי למסך בינם ובין היוצר צדקתם חלושה ועבודתם אנושה כי תחזק פעם תחלש פעמים ירצו לעלות למעלת גבוהים ולא יוכלו ויפצרו להינשא וישפלו כי העולם אשר נתן בלבם עצרם ועם שוכני מטה הסגירם הפליאו בעבודתם להראות לבני אדם צדקתם למען אשר יצא שמם בדורם השתדלו בגלויות ונתרשלו בנסתרות בחרו מן העבודה הקלה ונלאו לסבול הכבדה התגאו בצדקתם על זולתם ותמעט בעיניהם צדקת בלתם נזהרו בכל מצוה אשר אין בה יגיעת נפש או אבידת הון והעלימו עיניהם מן החמורות אשר בהן יגיעה והיזק ממון. והישרים אשר לא נאמנו לאל לבותיהם לא נמלטו ממכשולות המשוגות ולא הגיעו לגרם המעלות והמדרגות כי לבותם קצרים וצרים מהכיל סודות העבודות ומהשכיל המידות החמודות וכפי מה שיכילו לבותם כן היא עבודתם. ועל כן הוצרכו להיות להם ספר הנותן אמרי שפר כגון ספר חובות הלבבות וזולתו ספר כולל עבודת האל יתברך והיה להם למשיב נפש ולמורה צדק יזכירם אם ישכחו ויזהירם אם ישגו וילמדם מה שיקצרו ויורם מה שלא ידעו.

ועל כן אמרנו כי עבודת האל יתברך יש לה שני עמודים והם היראה והאהבה. ולשני העמודים האלה יסוד והוא השכל. והשכל הוא פרי הנפש החכמה. כי בעת יולד האדם ויצא לאויר העולם תדמה נפש בתוך גופו כמו הזרע הזרוע תחת הארץ אשר לא נודע כחו אך ישקהו בעליו בכל יום וישמרהו מחורב ומקרח עד אשר יתחיל לצמוח וישלח ענפים ויונקות ואחרי כן יוצא פרח ויצץ ציץ ובסוף יגמול פריו וכן הנפש בתחילת היותה בגוף לא נודע כחה ולא נראו פעולותיה והיא כמו הזרע הנסתר תחת הארץ ובכל אשר תלך הלוך וגדל ייראו כחותיה ויוסיפו בכל יום מעט עד שיגיע האדם לזמן הבחרות ואז תדמה הנפש לאילן אשר יוצא פרח ויצץ ציץ ובעת יוסיף ימים ישלים שכל האדם ותדמה הנפש לפרח ולציץ אשר גמל פריו. ופרי הנפש הוא השכל. ואולם לא כל עץ עושה פרי טוב ולא כל נפש יש לה שכל טוב. אך כפי טוב האדמה וטוב השורש וטוב השמירה יהיה טוב הפרי וכן כפי טוב יסודות הגוף אשר הוא האדמה וכפי טוב יסוד הנפש אשר הוא השורש וכפי טוב המוסר אשר הוא השמירה כן יהיה טוב השכל. ובעבור זה אמרנו כי השכל הוא יסוד ליראה ולאהבה ושתי אלה הן עמודי העבודה וכפי טוב השכל כן יהיה טוב האהבה והיראה ושלימותן ובו תהיה העבודה נכונה.

והנני מפרש לך מידות השכל והדעות ובמה יוודע השכל. ונאמר כי אדם אשר מעשיו בקו המישור ולא יעבור בהם התיכונה ולא יקצר מעשיו מהגיע אליה הוא בעל שכל טוב ודמיון זה כגון הדיבור אם יוסיף אדם בדיבורו על הראוי נקרא שוטה והוא חוטא כמו שנאמר (משלי י) ברוב דברים לא יחדל פשע. ואם ימעט דבריו מן הראוי נקרא אויל כאשר אמר (משלי כד) ראמות לאויל חכמות בשער יפתח פיהו. ואם יהיו דברי פיו כראוי וכל דבריו במשפט ובמישור נקרא משכיל כאשר אמר (משלי טז) משכיל על דבר ימצא טוב. ואמר הכתוב (משלי טו) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב. ועל זה אמר שלמה המלך עליו השלום (קהלת ז) אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך. ורצה בשני אלה להודיענו המישור בכל מעשה ובכל מאמר. וכן בעבודת הבורא יתברך. ותבין מזה כי המעשים והדיבורים אשר הם בקו המישור בכל מעשה ובכל מאמר הם טובים בעיני ה' והם הנקראים עבודת ה'. וזאת המידה לא תושלם כי אם בדעת ובהשכל כאשר אמר הנביא (ירמיה ג) ונתתי לכם רועים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל. וכפי הדעת והשכל שיהיה לאדם כן יהיו מעשיו במישור ויהיה טוב עם ה' ועם אנשים כאשר אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יב) לפי שכלו יהולל איש. ואם לא יהיה לו שכל לא יעבוד את אלהיו כראוי מפני ארבעה דברים המעכבים את העבודה ומשחיתים אותה:

האחד - מפני שלא ידע המישור והשני - שלא ידע בין טוב לרע והשלישי - מפני שלא יפחד מאלהיו והרביעי - מפני שלא יאמין כי יש שכר לפעולתו.

והמידות האלה ארבעתן יחסרו לחסרון השכל ולא יתקבצו כי אם בדעת ובהשכל. ואם לא יהיה לאדם דעת והשכל לא יכיר אלהיו ולא יעבדנו כאשר אמר הכתוב (ירמיה ט) כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. רצונו לומר כל מי שיהיה לו שכל מיד יכיר וידע אותי כי בדעת יכיר אדם את בוראו ואז יעבדנו. וכן פירש במקומות רבים בשכל הוא אומר (דברים כט) למען תשכילו את כל אשר תעשון. ובדעת הוא אומר (דברים ד) אתה הראת לדעת.

ואחרי אשר התבאר כי העבודה תהיה בשלשה דברים: ביראה בחכמה ובאהבה שלשתן ניתנו מרועה אחד והוא השכל כי השכל כולל שלשתן וכולל כחות אחרים כי מן הידוע כי השכל כולל החכמה וכולל האהבה וכולל שיאהב המשכיל בכל דבר ודבר המישור לבל יוסיף באחד מהם על הראוי או יגרע מהראוי ונלמד מזה כי לפי שלימות שכל האדם תהיה עבודתו שלימה וכפי מה שיחסר משלימות עבודתו יחסר משכל בעליה ומדעתו. ואם תהיה העבודה שלימה אין ספק כי דעת בעליה ושכלו שלימים כי הכתוב אומר בחטאים (ירמיה י) נבער כל אדם מדעת. ואמר (ישעיה מד) לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכיל לבותם ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה. רצונו לומר כי העבודה תהיה מכח החכמה כאשר אמר (תהילים קיא) ראשית חכמה יראת ה'. וזה לך האות כי עבודת האל יתברך תכלית השכל והחכמה ועוזבי האל יתברך הם אוילים ואם יאמר אומר: הנה אנחנו רואים רשעים שיש מהם חכמים ומשכילים בכל חכמה ואיך תאמר כי הם אוילים וחסרי לב. נאמר לו כי כל חכם אשר בעת תבוא עליו צרה עושה דבר ממה שלא עשה קודם לכן ויכיר כי בדבר ההוא תהיה לו עזרה וישועה זה לאות על סכלותו.

ואנחנו רואים הרשעים בעת חליים או בהיותם בצער או בהיותם נוטים למות ישובו בעל כרחם לבורא יתברך ויתחננו אליו ויכירו כי לא יבואו להם ריוח והצלה כי אם מאתו ואחרי שלא עשו כן בהיותם בשלוה ולא הכירו כי המעשה ההוא טוב אין ספק כי הם כסילים וזה לאות על קוצר דעתם אשר לא יכירו הבורא יתברך כי אם במבחן התלאות כפתאים והסכלים ואין יתרון להם משאר האוילים בדעת הבורא יתברך.