ספר הישר לרבינו תם/פז
ענין תופס לב"ח במקום שחב לאחרים:
הכי התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן דאמר בבא מציעא פרק קמא המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו והתופס לב"ח ומגביה מציאה לחבירו חד טעמא הוא כדמוכח התם במילי דרב נחמן ורב חסדא דאמרי המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו דהוי תופס לב"ח וכו' וה"ג מוכיח כן דמייתי עלה מי שליקט את הפיאה וכו' ופאה הפקר כמציאה ומגביה הפאה ומגביה מציאה לחבירו תירץ ההיא דקסבר ר' יוחנן גבי מציאה שקנה חבירו משום מיגו דזכי לנפשו זכה נמי לחבירו אבל הכא בתופס לב"ח ליכא למימר מיגו ואי הוי' מצי למימר מיגו כגון שחייב לו אותו האיש שתפסה משלו לתופס והוא תופס לחבירו אע"פ שחייב לאחרים קנה חבירו דמיגו דזכה לנפשו זכה נמי לחבירו לר' יוחנן והלכה כר' יוחנן דהא ליכא מאן דפליג כגון בכתובות פרק הכותב קיימא הכי רב פפא ורב הונא אפי' בשליחות של מלוה והתופס למלוה ובמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו נמי הילכתא כוותיה דהא רמי בר חמא אית ליה הכי ורבא דחי' ליה ואמר מיגו גזכו לנפשיה והאי דזכי לנפשיה דקאמר רבא בששניהם זוכים כאחד ודחויה בעלמא הוא והמשניות מוכיחות דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ובשילהי שמעתא דבבא מציעא סידרו עלי תלמוד ובשילהי ביצה אמר רב נחמן גופא דקנה חבירו ואיצטרכינן לתירוצי מדעתן דלא תיקשי דידיה אדידיה: