ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/תכג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · תכג· >>


מצוה תכג - לקבוע מזוזה בפתחים

לקבוע מזוזה במזוזת ביתנו, שנאמר "וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך(דברים ו, ט). ועניין המזוזה הוא שכותבין שתי פרשיות מן התורה בקלף אחד – והן "שמע" עד "ובשעריך", "והיה אם שמע" עד "על הארץ" – וקובעין אותה במזוזת פתח הבית.

משרשי המצוה להיות זכרון לאדם באמונת השם בכל עת בואו לביתו וצאתו. וכמו שכתבתי בעניין התפילין וכעניין שאמרו זכרונם לברכה במצוה זו (מנחות לג.) אמר רבי זירא, אמר רב מתנה, אמר שמואל: מצוה להניחה בתחילת שליש העליון; אמר רבה [רבא]: מצוה להניחה בטפח הסמוך לרשות הרבים. מאי טעמא? רבנן אמרי כי היכי דתפגע ביה מצוה מיד (שם, ב).

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (דף כח.) ששתי פרשיות אלו מעכבות זו את זו, אפילו כתב אחד מעכבן. כלומר אפילו אות אחת שאינה עשויה כהוגן, כלומר שאין גויל מקיף אותה מארבע רוחותיה – מעכבת במזוזה. ומה שאמרו (דף לד.) שחיוב המזוזה להניחה במזוזת הפתח מימין, שנאמר "ביתך" ומפרשי (יומא יא:) לה רבנן ביאתך, וכי עקר איניש רגליה דימינא עקר ברישא. ומה שאמרו זכרונם לברכה (שם) תנו רבנן "ובשעריך" אחד שערי בתים, חצרות, מדינות, עיירות, רפת, לולין, מתבן, אוצרות יין ואוצרות שמן – כולן חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה בית שער, אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר "בית". מה בית מיוחד לדירה, אף כל שמיוחדין לדירה. יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה. יכול שאני מרבה אף בית הכסא ובית המרחץ ובית הטבילה? תלמוד לומר "בית". מה בית העשוי לכבוד, אף כל העשוי לכבוד. יצאו אלו. יכול שאני מרבה הר הבית והלשכות והעזרות? תלמוד לומר "בית". מה בית שהוא חול, אף כל שהוא חול. יצאו אלו שהן קודש. (פ"ו מהל' מזוזה ה"ו) ובית הכנסת בכלל בתי קודש היא כל זמן שאין בה דירה, אבל אם יש בה דירה, כגון בית הכנסת דכפרים דדיירי בה אורחים – חייבת.

ומה שאמרו (יומא יא:) שמזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבוע ושל רבים פעמיים ביובל. ומה שאמרו (מנחות כט:) גם כן במזוזה בענין התגין. אמר רבא [רבה]: שבע אותיות שבמזוזה צריכין שלשה שלשה שלשה זינין ואלו הן: שעטנ"ז ג"ץ – כלומר כל אות שבמזוזה מאלו צריכה שלושה תגין. ומה שאמרו (דף מד.) שהשוכר בית בחוצה לארץ והדר בפונדק בארץ ישראל, פטור מן המזוזה שלושים יום, אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד. והמשכיר (פ"ה מהל' מזוזה ה"יא) בית לחברו, על השוכר להביא מזוזה ולקבוע אותה, דחובת הדר היא. וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו, אלא אם כן היה הבית של גוי.
ועשרה תנאים צריך לבית קודם שנתחייב במזוזה, ואלו הן: א. שיהיה כדי לרבע בו ארבע אמות על ארבע אמות. ב. ויהיו לו שתי מזוזות. ג. ומשקוף. ד. ותקרה. ה. ודלתות. ו. ושיהיה השער גבוה עשרה טפחים או יותר. ז. ויהיה הבית חול. ח. ושיהיה עשוי לדירת אדם. ט. ושיהיה עשויה לדירת כבוד. י. ושיהיה עשוי לדירת קבע.
בית שיש לו פתחים הרבה (דף לד.) חייב לקבוע מזוזה בכל אחד מהן, ואף על פי שאין רגיל להיכנס בהתמדה אלא באחד מהן, (פ"ו מהל' מזוזה ה"י) ופתח קטן שבין בית ועליה, שעושין בני אדם לפעמים ברגלי סולם שעולין בו בני אדם לעליה חייב במזוזה, וחדר שבבית אפילו חדר בחדר חייבין במזוזה כולן, שכולם עשוין לדירה. ויתר פרטי המצוה מבוארין במסכת מנחות פרק שלישי.

ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ובנה בית ונתן עליו תקרה ולא הניח בה מזוזה מיד, או ששכר בית בחוצה לארץ או פונדק בארץ ועברו עליו יותר משלושים יום ולא הניח בה מזוזה מיד, ביטל עשה זה. ואף על פי שעברה השעה שהיה חייב להניחה, מוזהר הוא לקבעה לעולם בכל עת שידור בבית.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/423