ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/קפב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט) · קפב· >>


מצוה קפב - לפסוק טומאת זבה

להיות הזבה טמאה ומטמאה, שנאמר "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים וגו'(ויקרא טו, כה).

רמז שורש המצוה כתבתיו ביולדת (מצוה קסו) כי ענין הריחוק מהן וטומאתן מפני המחלה שבהן שמזקת הרבה בני אדם וכל שכן השוכב אותן, כי לפי רוב קרבתו עמהן ההיזק יותר.

מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה (נידה עב:) שאחד עשר יום הם, שהם בין נידה לנידה, כלומר שהאישה נעשית בהם זבה. כך היא הלכה למשה מסיני. ופירוש הדבר כך הוא שכל אישה בעת שתראה דם בתחילת ראייתה תקרא נידה. ועניין הנידות כך דינו שאם תראה יום אחד דם, או אפילו שבעה ימים רצופים, כל זמן שתפסק הדם ביום השביעי מבעוד יום, טובלת לערב דהיינו הלילה שמחרתו יום שמיני לתחילת ראייתה, ואחר טבילתה טהורה לבעלה. ואחר שבעת ימי הנידות, אם תראה דם בתוך אחד עשר יום אחר השבעה, יקרא אותו הדם "דם זיבה". ודינו כן שאם תראה ממנו יום אחד, בין שתראה בתחילת הלילה או בסוף היום, משמרת יום אחד כנגדו וטובלת, וטהורה לבעלה לערב. וטבילתה אפילו ביום משתנץ החמה, וזאת היא זיבה קטנה. וכן אם תראה דם שני ימים ותפסק בשלישי, דינה כמו כן לשמור יום אחד, ובכן יספיק לה אפילו לשני ימים ותטהר. וזאת גם כן תקרא זבה קטנה. ואם תראה דם בתוך אחד עשר יום אלו שלושה ימים רצופים, תקרא זבה גדולה וצריכה לישב שבעה ימים נקיים, ואחר כך טובלת וטהורה לבעלה.

ואחר אחד עשר יום אלו, אם תראה חוזרת לתחילת נידות ויש לה שבעה ימים כדין נידה כמו שאמרנו למעלה. וכן יהיה הדבר לעולם, שאחר הנידות יש לה אחד עשר יום שבהן נעשית זבה. ואחר שעברו אותן האחד עשר יום, אינה נעשית זבה לעולם עד שיעברו עליה שבעה ימי נידות. ומפני שכבר טעו בזה אחרים וחשבו שהחשבון הוא שתמנה שבעה ימים של נידות ואחד עשר יום של זיבות ושבע של נידות ואחד עשר של זיבות וכן לעולם, הארכתי בעניין לומר שאינו כן. אלא לעולם אין ימי זיבה אלא אחד עשר יום אחר שבעה של נידות, ולא אחר כך לעולם עד שתחזור לתחילת הנידות. רצוני לומר שאם תעמוד ולא תראה אחר האחד עשר יום אפילו שנה, אין לה דין זבה עד שיעברו עליה שבעת ימי נידות.

ויתר פרטיה במסכת זבים ובמסכת נידה גם כן קצת מדיני זיבה. ובלאו דנידה בסדר אחרי מות (מצוה רז) נכתוב בעזרת השם מה שנהוג היום בעניינים אלה. והעובר על מצוה זו והוא מקל בעניינים אלו ובעניין טומאתה, ביטל עשה זה, מלבד העונש שהשוכב עמה הוא בכרת, כמו שנכתוב בלאו דנידה בעזרת השם.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/182