ספר הגן/תוכן

ליום ראשון

ועתה בני הט אזנך שמע אמרי וצדה לדרך תקח
לא יין ולא מרקח אלא תורה ומעשים טובים.
ותנצל לעתיד מדינים עצומים ורבים של גהנם.
על כן כל איש יתן על ליבו ואל יהי כסוס כפרד שאין להם בינה
אך יחשוב בכל שעה היאך לעבוד לבורא יתברך
כי אנו חייבים להיות לו לעבדים שנאמר ״אשר פדה אתכם מבית עבדים״ פירוש להיות לו לעבדים
לכן כל איש יחשוב בליבו ויאמר לא נבראתי אלא להיות עבד לבורא יתברך שמו בלבב שלם שנאמר ״ולעבדו בכל לבבכם״ ועל מנת שלא לקבל פרס לפי שאדם מחויב לעשות מיראה ומאהבה לעבוד לו לשם שמים ולא כדי שישבחוהו.
ויזכור כל אדם על זה שהיום הוא כאן ומחר בקבר וסוף הבהמה לשחיטה וסוף האדם למיתה
מהו אדם? הבל הבלים הוא, כי כולו מליחה סרוחה, וילך אל עמוק שוחה, וגויתו תסרח ותולעת בו תפרח.
לכן כל ירא וחרד ישים אל ליבו ביראת הצור יתברך שמו על לבו
ויאמר מה יהיה בסופי רמה ותולעה ובאש ומסריח ומעופש
והגוף יתייסר באש בוערה ובשאר יסורים גדולים ועצומים יהיה על ידי זה וירחק העבירות וידבק ביראת שמים ויכניע עצמו.
כיצד? ירגיל עצמו להיות שפל רוח, ונבזה בעינו, ורוח נשברה, ובר לבב
ומתוך כך יבוא לידי הכנעה, וההכנעה מרחקת את הגאווה
וכן עשה אברהם אבינו שנאמר ״ואנוכי עפר ואפר״, וכן אמר משה רבינו ע״ה שנאמר ״ונחנו מה״, וכן דוד המלך ע״ה אמר ״ואנוכי תולעת ולא איש״
וכל אדם צריך לקבל עליו הכנעה גדולה כנגד הבורא יתברך שמו, וליראה אותו בכל זמן
ולעבוד לו כעבד שחייב לעבוד לרבו, ולא כאדם שפעמים עושה ופעמים אינו עושה,
אלא תדיר יעשה מצות הבורא יתברך שמו
ולא יניח בשום ענין, לא מפני עצלות, ולא מפני בושה,
ואף על גב שהעולם מתלוצצים עליו אין לו לשוב צווי הקב״ה שלא יהיה כפתי ביניהם
ואל יעבור מצוה קטנה ממצות הבורא יתברך שמו שעל זה נאמר ״באהבתו תשגה תמיד״
פירוש באהבתו של מצווה שהיה שוגה ופתי ולהניח הכל ולעסוק בה
דוגמת זה מצינו ברבי אליעזר בן פדת שהיה בשוק של ציפורי והיה עוסק בתורה וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי והיה נראה כפתי בעיני העולם בשביל אהבת מצות בוראו יתברך שמו שציונו לעסוק בתורה כדמצינו בעירובין
עד כאן יום ראשון

מיראת שמים

ליום שני

יראת אלהים ישתבח שמו לעד היא יסוד התורה ומקור כל המצוות שנאמר ״יראת ד׳ מקור חיים לסור ממוקשי מות״ וחייב אדם ליראה הבורא יתברך שמו ולעשות מצוותיו שנאמר ״סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וכו״ וכשאדם עובד לבורא יתברך שמו יעבוד לו ביראה ובשמחה שנאמר ״עבדו את ד׳ בשמחה״ וכתיב ״עבדו את ד׳ ביראה״ ויהיה בכל עת הבושה על פני האדם שנאמר ״בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו״ ואמרו רז״ל סימן טוב באדם שהוא ביישן. חייב אדם להתפלל בכל יום שנאמר ״ועבדתם את ה׳ אלוהיכם״ וכתיב ״ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם״ ותניא בספרי ובירושלמי איזה היא עבודה בלב זו היא התפילה וחייב אדם להתפלל בכל יום תלתא זימני ערב ובקר וצהרים כי כך עשה דניאל שנאמר ״וזימנין תלתא ביומא בעא״, בעא לשון תפילה. על כן בהקיצו משנתו ישכים לבית הכנסת וקודם שילך לבית הכנסת ילך לבית הכסא ויפנה עצמו יפה כי אין נאה להביא טינוף לפני בוראו יתברך. ויזהר שלא יתלכלך בגדיו (בשום דבר) לא במי רגלים ולא ברעי והמכנסים יכבסם מכתמי צואה וראיתי בספר החסידים כל אדם שישמש מטתו לך ילך לבית הכנסת אלא אם כן ישפשף היטב סביב המילה שלא יהא שום שכבת זרע על בשרו. וילבוש טלית קטן כעין סרבל קודם שילך לבית הכנסת וילך בו כל היום כי עיקר מצוות ציציות לזכרון נתנו ויניח לגלות ציצית אחד חוץ לבגדו כדי שיזכור מצות ציצית שנאמר ״וראיתם אותו״ פירוש כל היום. בסמ״ק. ולא יחזור אדם אחר שרירת ליבו ומראה עיניו המחטאים את הגוף אין זה אלא כשהוא הולך בדרך אשר דברי עריות מצויין בה ועל כן יהיה תדיר עליו אותו טלית תחת המקוטרים ולא תחת הקוט ואחר כך יניח תפילין כל איש מישראל חייב להניח תפילין בשעת התפילה דאמר רבה כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא קריאת שמע ומתפלל בכוונה מובטח לו שהוא בן העולם הבא. אבל כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו מעיד שקר בעצמו. אביי אמר כל המניח תפילין אני ערב בדבר שאין גהינם שולט בו וכו׳. ואמר ר׳ יוחנן גדול מצות תפילין יותר מן התפילה שזה תיקון חכמים וזה תיקון הקב״ה מהא קא חזינא תפילין מצוה רבה היא וכן אמרו רבותינו פ״ק דר״ה פושעי ישראל אותן שנידונין י״ב חדש בגהינם קרקפתא דלא מנח תפילין פירוש קרקפתא גולגולת לפי ר״ת כגון נמנע מתפילין משום מרד וביזוי המצוה. ורב אלפס ז״ל פירש שלא הניח תפילין מעולם ונכון להחזיק כל אדם במצות תפילין וכן כתב הרב רבי משה מקוצי ז״ל כי יותר חפץ הקב״ה באדם רשע שיניח תפילין מאדם צדיק שעיקר תפילין המניח לרשעים נצטוו להישירם הדרך ישרה כי יותר הם צריכים חיזוק וזכר מאותם שגדלו ביראת שמים וראה כמה גדולה הנחתן כי בתפילין יש ארבע פרשיות ובכל אחת כתיב טטפת חוץ מאחת שכתוב בה לזכרון ללמדך שעיקר תפילין נצטוו לאותן שצריכין חיזוק וזכרון. עכ״ל. וילך לבית הכנסת וקודם שילך לבית הכנסת לא יעשה שום מלאכה אלא יתפלל תחילה כי כן ראיתי מדרש ילמדונו באשה אחת שהיתה זקינה מאוד יותר מדאי ובאתה לפני ר׳ יוסי בן חלפתא ואומרת לו רבי זקנתי יותר מדאי אני מבקשת ליפטר מן העולם אמר לה מה מצוה אתה מלומדת לעשות בכל יום? אמרה לו למודה אני אפילו יש לי דבר חביב אני מנחת אותו ומשכמת לבית הכנסת בכל יום אמר לה מנעי עצמך שלושת ימים ואל תלכי לבית הכנסת שלושה ימים רצופים זה אחר זה ועשתה כן ביום שלישי וחלתה ומתה לכן אמר שלמה המלך ע״ה ״אשרי איש שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום״ וכתיב בתריה ״כי מוצאי מצא חיים״ למדנו מכאן שלא לעשות שום מלאכה קודם תפילה. וכן יש להביא ראייה שאין לעשות מלאכה קודם שיתפלל מאבא בנימין, דאבא בנימין אמר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפילתי שתהא סמוכה למטתי ופירש רש״י ז״ל כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי על שאקרא קריאת שמע ואתפלל משמע לפי רבי אבא בנימין שלא רצה ללמוד לעצמו ולא לעשות מלאכה אלא עד שהיה מתפלל ונראה דהשתא בזמן הזה אין תורתינו אומנותינו לכן יתפלל תחילה ואח״כ ילמוד וכן כתב הר״ר אליעזר מווירמשא וזה לשונו אפילו לת״ח שדרכו ללמוד בשעת התפילה ובשעת שהקהל אומרים ברכו אין יכול ללמוד כי זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד ואם ביטל ת״ח תפילה בשביל למודו אפילו למד כל היום כולו ללמוד לאחרים מעלה עליו הכתוב כאילו לא למד כל אותו יום כולו. וכן תדע בבירור שכל המתפלל בכוונה בשעת התפילה מעלה עליו כאילו למד כל התורה שהרי בישתבח יש ג״ן תיבות כנגד ג״ן פרשיות שבחומש עכ״לֹ. מתוך דבריו משמע שיש להתפלל תחילה ואחר כך ילמוד דהא כשמתפלל עושה תרוויהו גם לומד גם נותן שבח לבורא יתברך וכשבא לבית הכנסת קודם שיתחיל להתפלל יחשוב לפני מי הוא בא ולפני מי הוא יושב ויאמר הברכות בקול נעים כי כל שאומר בקול רם ובקול כעין ברכות יתעדן עם הצדיקים בגן עדן ויהי לו עטרה על ראשו שנאמר ״שיר השירים אשר לשלמה״ אותיות לראש שלמה הקב״ה נקרא שלום מדה כנגד מדה מתפילתו של ישראל נעשה כתר להקב״ה גם הקב״ה יתן כתר על ראשם לעולם הבא. ועוד מצאתי כתוב בספר אור זרוע וזה לשונו אני הכרתי את איש אחד מווירמישא והיה קורין אותו בונים והיה זקן וקיבר מתים ושמעתי על האמת שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם אחד לפני בית הכנסת ועל ראשו כתר של עשבים ןפחד השמש ממנו וסבר שהיה שד ואמר לו וכי אינך פלוני שמת וקברתיך אתמול? אמר ליה הן. אמר לו האיך אתה באותו עולם? אמר ליה בטוב. מה זכות היה לך והלא היתה אדם קל? אמר ליה רק באותו זכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת בזכות זה הביאני לגן עדן ומכבדין אותי וזה לך הסימן שאני הוא שקברת אתמול כי תראה חלוקי קרוע לפי שקרעת לי כשהלבשתני תכריכין ושאל לו מה זה שבראשך? וענהו הם עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי כדי לבטל רוח רע מעלי של זה העולם. וכן שמעתי בשם הרב רבי יודא החסיד ז״ל שאמר בימות החורף שהוא קור גדול מוטב שילכו לבית מי שאינה לובשים בטוב ויתפללו שם ואל יקצרו בשבחו של מקום וכן שמעתי מפיו שהיה רב גדול ומזכה לרבים היה גוער בבני בית הכנסת שהיו מאריכים לפי שהיה דעתו ללמוד על כן רצה שיהיו ממהרים הברכות ונענש על ככה באותו עולם הילכך כל אדם יקח על ליבו ויאמר ברכות בקול רם ונעים ויזכה לגן עדן. עכ״ל. ועוד מצאתי כתוב שכל המגביה קולו ואומר בקול רם ברכות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות הכתובים בפרשת ויקרא שהרי אנו אומרים מאה ברכות בכל יום וי״א שאין בהן הזכרת השם יתברך. בברוך שאמר יש אותיות קי״א כנגד קי״א פסוקים שיש בפרשת ויקרא. עוד יש פ״ז תיבות בברוך שאמר להודיע שכל מי שאומר ברוך שאמר בקול רם ובקול נעים ובכוונה עושה לו הקב״ה לעולם הבא כתר של פז שנאמר ״ראשו כתם פז״ ובכל פעם בקריאת שם המיוחד בהזכירו בכל תפילות יחשוב בליבו שהוא אדון לכל והוא חי וקיים לעולמי עולמים וכל המספר בבית הכנסת בשעת שהשליח ציבור מתפלל הרי זה חוטא, וגדול עוונו מנשוא וכל הקהל חייבין להוכיח ולחשוך מחטא. וכן מצאתי בספר חסידים אסור לספר שיחה ולהנהיג קלות ראש בבית הכנסת ואסר להם בהנהגם קלות ראש וריקות ואינם מתבוננים מהאומות העולם שהולכים לבית עכו״ם שלהם ואינם נוהגים בו קלות ראש אך עומדים בפחד עף על פי שהם עובדים להבל וריק, אנו שעובדים להקב״ה שהוא חי וקיים לעולמי עולמים על אחת כמה וכמה שיש לנו לעמוד לפניו באימה ביראה וברעד ועל אותם היושבים בבית התפילה ומראים עצמם כעייפים שאינם יכולין לעמוד על עצמם עליהם הכתוב אומר ״לא אותי קראת יעקב כי יגעת וגו׳״ וכל היום עמד בשוק לפני המלך או לפני שר ואינו עייף ובבית התפילה אינו יכול לעמוד עכ״ל ספר חסידים. וכתב הר״ר אליעזר מווירמישא כי מי שאינו נכנס בבית הכנסת בעולם הזה אינו נכנס לעולם הבא שנאמר ״סביב רשעים יתהלכון״ לכן יזהר כל אדם שלא ישב לפני בית הכנסת (שקורין פלן) בשעת שהציבור מתפללין ואל יקרא שכן רע שנאמר ״כה אמר ה׳ הוי על כל שכיני הרעים הנוגעים בנחלה ואינם נכנסין״ על כן אותן בני אדם היושבים לפני בית הכנסת וגם אותם המדברים בבית הכנסת בשעת שהקהל מתפללים בבירור יהיו נידונים בצואה רותחת כך קבלתי ממהר״ר משה בן הר״ר אליעזר דרשן שאם יבא לאדם מחשבה רעה בשעת התפילה ומחמת זה אינו יכול להתפלל בכוונה יאמר ג׳ פעמים פי פי פי ואחר כך ירוק ג׳ פעמים ולא ירוק לגמרי אך בדרך נחת הלשון תוציא שיהא בין שפתים בשעת הרקיקה ודאי ובבירור אם יעשה כן ילך לו המחשבה. עד כאן יום שני.

ועתה אכתוב מסיום התפילה

ליום שלישי

אחר סיום התפילה אם הוא למדן טוב הוא שילך ללמוד מיד אחר בית הכנסת וילמד מעט קודם שילך לעשות משא ומתן כדאיתא בסוף מועד קטן כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ״ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון״ וכן אדם בין עני בין עשיר חייב לקבוע לעצמו לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר ״והגית בו יומם ולילה״ לפיכך אנו חייבין לעשות עיקר מלאכתינו תורה ויראת שמים ומעשים טובים וזהו שאמרו חכמים באבות דרבי נתן ר׳ יודא הנשיא אומר העושה תורתו עיקר ומלאכתו טפל עושין לו עיקר לעולם הבא אבל העושה מלאכתו עיקר ותורתו טפל עושין אותו טפילה לעולם הבא וכתוב בספרי כשם ששכר תורה גדול מכל המצוות כן עונש ביטול תלמוד תורה גדול משאר עבירות ועל עון ביטול תורה הקב״ה לא ויתר שנאמר ״מי האיש החכם ויבן זאת אשר די פי ה׳ אליו ויגידה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם״ לכן כל איש יעשה קבע לתורה וילמד לפי השגת לבו דאמרו רבותינו זכרונם לברכה אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין ליבו חשם שמים ואם הוא אדם שאינו יכול לעשות קבע לתורה מחמת טורח הציבור שעליו או מחמת משא ומתן שיש לו לעשות לפי דתלו ביה טפלי ורוצה להינצל מן העונש יתעסק בצורכי התלמידים והרבנים והלומדים לשם שמם ולעזור בשכירות הרבנים כדי שיהיו בעירו מחיה ועוסקים בתורה על ידו ויש במדרש עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים פירוש שהם מחזיקים ידי התלמידים והרבנים וכשאדם אינו עוסק במשא ומתן והולך לביתו ואינו לומד אלא יושב ברחוב או משיח בדברי בטלים ואינו לומד רעתו רבה וחטאתו כבדה מאוד לפי שמבזה את התורה זה שאמר הכתוב ״כי דבר ה׳ בזה וגו׳״ זה נאמר על מי שאפשר לו ללמוד ואינו לומד שהוא בוזה דבר ה׳ על כן כל אדם חייב לו לתקן מקום בביתו לצורך לימודו ולייחד לו חדר לזה כי כאשר יפנה ממשא ומתן צריך לילך בחדרו וילמוד וכשעושה משא ומתן צריך לעשות עם הגוי באמונה גם יהא דבורו בנחת עם הבריות ומעשיו יהא נעים ואם יעשה כן אז יאמרו העולם כמה דבריו ודרכיו של זה האדם יפים נמצא ששם שמים מתקדש על ידו. וחייב כל תלמיד חכם לדרוש טוב לעצמו ולחביריו בכל הדרכים שהוא אוהב לדרוש טוב בנפשו שנאמר ״ואהבת לרעך כמוך״ וחייב אדם לעשות שלום בן איש לחבירו כי זה כלל גדול בתורה שעם השלום מקיימין ישראל את התורה ותפילת ציבור נשמעת כשהם בשלום וישראל אוהבי שלום הן כן הקב״ה ברכם בשלום שנאמר ״ה׳ יברך את עמו בשלום״ על כן חייבין ישראל לברור אנשים ידועים שיטילו שלום בין איש לאשתו ובין איש לחבירו וצריך שיהא כח בידם לכוף ולהוכיח בני אדם על השלום ויהיו אותם אנשים הברורים אנשים היודעים לפייס ולרצות בני אדם ולהטיל שלום ביניהם ואל יהיו אותם אנשים רגזנים וכעסנים שנאמר ״איש חמה יגרה מדון״ ואמרו חכמים על האנשים האלה המטילים שלום בשמחה ובטוב לב שהם בני העולם הבא. הזהרנו הנביא לזכור תורה ומצות שנאמר ״זכרו תורת משה עבדי וגו׳״ כי הזכירה מביאה לידי מעשה שנאמר ״למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי״ ובגלל הדבר הזה יבוא אליה הנביא ז״ל כמו שמפורש במקרא ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו׳״ על כן יש להזהר איש את אחיו ואיש את רעהו בדברי אלהינו ישתבח בשמים ובארץ כי כל ישראל ערבים זה לזה וכן כתוב ״הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא״ ויזהר האדם שלא יזכור את השם ולא את הכינוי אלא בידיים נקיות ובמקום נקי ואם אינו יודע אם המקום נקי לא יזכיר כמו שאמרו חז״ל ״כי דבר ה׳ בזה״ זה המזכיר דברי תורה במבואות המטונפים. ויזהר אדם שלא יקלל את עצמו ולא את חבירו ואפילו בכינוי והמקלל את עצמו ואת חבירו ואפילו בכנוי חייב מלקות שנאמר ״אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה ליראה את ה׳ הנכבד והנורא והפלה ה׳ את מכותך״ ואמרו חז״ל אם לא תשמור לעשות ליראה את ה׳ שלא תזכרנו על מה שהוזהרת שלא להזכיר ושכבר הזהירה התורה שלא יקלל את חבירו שנאמר ״ונשיא בעמך לא תאור״ ונאמר |לא תקלל חרש״ ואמרו חז״ל הוא הדין לכל אדם שאסור לקללו ולא חייב התורה מלקות את המקלל אלא עד שיקלל אותו בשם או בכנוי ואסור להסתכל בפנויה כל שכן באשת איש ואשר לא נשא את עיניו באשת איש זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ״עוצם עיניו מראות ברע״ וכתיב בתריה ״מלך ביופיו תחזינה עיניך וגו׳״ ואסור ליגע באשת איש בידיה או בפניה או בכל אבר מאבריה שנאמר ״איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו וגו׳״ והלכה ברורה שקריבה זו נגיעה זאת היא מן העבירות החמורות שבתורה. ותהא האישה זהירה שיהא שלום בינה ובין העלה ותהא אהובה ורצויה לפני בעלה בעת טבילתה ואם לא תעשה כן אז יהיו בינה בני מריבה ובני שונאי לב ויהיו עזי פנים ומורדים ופושעים לכן תבא צנועה בכל דרכיה כי בזכות הצניעות יהיו בניה כשרים וצדיקים לכן צריכה האישה להזהר שלא יסתכלו בה בני אדם חוץ מבעלה מפני שהמסתכלין בפניה ובידיה יורדים לגיהנם אם כן היא החטיאה אותם לפי שלא נהגה צניעות בעצמה ונכשלו בה והיא גורמת ותהא האישה זהירה להתפלל בקר וערב ובסוף תפילתה יהא עיקר תפילתה על בעלה ועל בניה ובנותיה שיהיו יראי השם יתברך ושיהיו בניה עוסקים במצות כי עיקר זכותה של אשה לעולם הבא כשבניה ובנותיה עובדים לה׳ יתברך ועושים רצונו ובניה ובנותיה יש להם יראת שמים ועוסקים בתורה ובמצות נחשב לה הדבר כאילו היא בחייה ועושה אותם כל המצות והיא במעלה העליונה לעולם הבא. וכאשר תתן האשה לעני לחמו נתון תתן לו חמודות אשר אתה בבית ויהיה מתנת ידיה בסבר פנים יפות ודרך חסד ורחמים כי רחנות יכפול שכר צדקה ומה שתתן לעני תתן לו דרך כבוד ומענה רך וכן כל אדם חייב ליתן צדקה ואמרו חכמים הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו מתברך בי״א ברכות ואמרו חז״ל כל מעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת אלילים ואם דל הוא ואין ידו משגת ליתן אז יפייסנו בדברים ומתברך בי״א ברכות על כן ידבר על לב העני ויהיו דברין בנחת רוח לאביון וינחמהו וינשאהו ויכבדהו וחייב אדם ללות לעני בשעת דוחקו ויתן עיצה לרבים לעשות צדקה וחסד אז יקבל שכר על הצדקה אשר יעשו על ידו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה גדול המעשה יותר מן העושהו. עד כאן יום שלישי

ועתה אכתוב בשבועת שקר