ספר ברית מנוחה הקדמה

ספר ברית מנוחה · הקדמה · >>

צריך כל איש לנהוג עצמו שישמש בזה השם (נ"א הספר) ביראת חטא ובענוה, הראשונה אהבה, השנייה פעולות החמדה, השלישית היראה, ואשרי אדם שחננו בוראו שכל ודעה להבין סוד השם הגדול הזה שכל החכמים אנשי השם אשר האירו תורתינו, שמשו בו בזה השם הגדול, והיו מוסרין אותו זה לזה חדר בחדר בסוד גדול ובכוונה שלימה פה אל פה.

ואלה שמות ראשי הדורות שבשם הזה היו משתמשין וכאשר תראה גדולת האנשים ההם וכיצד היו פועלים בכובד ראש לדברים הצריכים.

הראשון שמש בו אדם ימים רבים לדעת חכמה ושכל, ומסרו לשת. ושת עשה עליו ספרים לאין חקר לרוב חכמתו וסדר כל סדורי המרכבה על תבונת השם הזה. ושת מסרו לאנוש, ויצא מן הדרך והטעה את בני דורו. ומשם החלו אנשי דור המבול לצאת מן הדרך ולהתפשט בזנות מפני שהיו רואים הרכבת הכוחות ברוב התאוה, ואומרים כך כמו שאלו מתאוים להרכיב אלו באלו כך נעשה אנחנו. ואנוש מסרו לירד ונתחכם בו מאד. וירד מסרו למתושלח, וחנוך אביו של מתושלח לא רצה למוסרו לו מפני שהיה מתיירא שיוציאוהו לכף חובה. ומתושלח מסרו ללמך ולמך לנח. ונח לשם בנו, ושם קבע עליו מדרשות והוציא החכמה לאורה והחזיר רבים לאמונה הטובה ומלך בכל נשיאי הארץ וכל נשיאי העמים היו מגישים (נ"א מביטים) אל שולחנו. ושם מסרו לעבר בנו. ועבר מסרו לאברהם ואברהם הוסיף בו חכמה ודעה ומסרו לבנו ליצחק ויצחק מסרו ליעקב. ויעקב מסרו לבניו, וללוי העיקר נתן, ולוי מסרו לעמרם ועמרם מסרו למשה ומשה עלה בו למעלה שעלה לחכמה נפלאה מאד. ומשה מסרו לאהרן ואהרן לנדב ואביהוא בניו והעמיקו לידע הדבר ונענשו כמו שמורה בתורה. ונשארה הקבלה ביד פנחס וזה העמיק לדעת מכל אשר היו לפניו. ופנחס מסרו ליהושע ואע"פ שיהושע למד ממשה מזה לקח הסוד הגדול הזה. ויהושע מסרו לכלב. וכלב מסרו לעתניאל בן אחיו והוא נתגבר מאד וזהו שכתוב וילכדה עתניאל בן קנז. ועתניאל מסרו לאהוד. ואהוד לבניו וכולם נענשו. ומסרו למכיר בן יאיר ומכיר לעלי. ועלי לשמואל, ושמואל העמיק בו לדעת למעלה כמו משה מדה במדה וסדר כמה משמרות. ושמואל מסרו לשאול, ולא ידע לפעול בו ונענש. ושאול מסרו לדוד ודוד לכלאב בנו. וכלאב לשלמה אחיו, ובו נתחכם יותר מכל אשר היו לפניו שנאמר ויחכם מכל האדם. ושלמה מסרו לבניהו, ובניהו גנזו בבית גנזיו בגנזי בית המקדש ובאו מלכי יהודה החכמים והוציאוהו משם. ויש אומרים ששלמה מסרו לעמוס ועמוס לישעיהו וישעיהו לצפניה וצפניה לירמיה וירמיה לברוך וברוך לעזרא ובית דינו, ועזרא ובית דינו היו חכמים ונבונים כמניין ק"ך צדיקים ראשי בני ישראל עומדים בפרץ. ועזרא ובית דינו מסרוהו לשמעיה ואבטליון, אלו היה בני סנחריב מלך אשור אשר באו לחסות תחת כנפי השכינה וכשראו חכמים שהיו ראויים לשם זה מסרוהו להם. ושמעיה ואבטליון מסרוהו להלל ושמאי, והלל זה היה נעריה מבני דוד מזרע המלוכה שנמצא בדברי הימים (א' ג' כ"ג). והלל ושמאי מסרוהו ליונתן בן עוזיאל ולרבי יוחנן בן זכאי, ולא (נ"א ואלו) ירדו לעומקם כפי השגתם. ואלו מסרוהו לר' אליעזר הגדול ורבי אליעזר הגדול מסרוהו לר' עקיבא ור' עקיבא לר' יהודה הנשיא עד שבא ליד רבי שמעון. ומימות רבי שמעון עמד צפון וסתום זולתי חכמים אחרים שהשיגו בו מעט והכירו כפי שכלם כגון הגאונים ז"ל שהעמיקו לדעת בסודות הקב"ה כפי חכמת הזמן וכפי חכמת הדור.

וכאשר עלה במחשבה לפני הקב"ה לברוא העולם הזה בזה השם נטה קו והעמיד הר המוריה על מדותיו ההר חמד אלהים לשבתו והעמיד השלחן לצפון אשר בה כל מיני מאכל וברא גלגלים משבחים שמו וברא מלאכים עושים רצונו, ובזה השם העמיד העולם על מעמדו ותלו ובנו ההיכל למושב בחלונות האורה מאירין אותו אין קץ ואין תכלית, ומזה השם נשרשו עמודי השכל וכותלי החכמה וחלונות האורה ומזה השם נתמלא ההיכל זוהר מאיר, הוא אלהינו ואנחנו עבדיו ואין מי שיקרב אליו לראות גאון תפארתו זולתי שלשה שסימנם זה שמ"י לעלם והם שמועיאל (נ"א שמעואל בלא יו"ד וכן בכל הספר הם כך שני הפוכים אע"פ שלא נכתב וזה הראשון סימן לכולם) מטטרון יהואל. שלשה מלאכים הללו מגלים סודות השם הזה לנבראים כדי להודיע הודו וגאון מעוזו. והוא שורש תורתינו עיקר אמונתינו מקום המנוחה מודיע בראשונה יחוד הקב"ה ובריתו עם ישראל ומודיע ממשלתו עם ישראל ובריתו עמהם ונקרא שמו ע"ש סוד חכמתו ספר ברית המנוחה אשרי אדם עוז לו בו לידע מסלותיו ומהלכיו הליכות אלי מלכי בקדש ונפלאותיו. וע"כ דברתי (נ"א זכרתי החכמים אשר שמשו בו):

ועתה אתחיל לפרש הקדמות ואכלול בה רוב חכמתו בלשון משל ועליה אומר מה שאומר, וצריך שתעיין מאד לדעת עמקו וגבורתו ותהיה כאחד מן המשכילים לדעת שרשי שם יהו"ה וענפיו כיצד עולים וכיצד מתגברים ומה פעולות פועלים ושמות בתורה מה' שמות ושורשו עד היכן יורד וענפיו עד איזה מקום מגיעים ומקורו מה מאד נכבד ונתעלה על הכל, וכאשר נתגבר בספירות בשעת היצירה עלה למעלה כמניין שש (נ"א שש מאות) וקרא שם המקום ההוא מתנה, נתגבר למעלה לעלות אל שרשו ועלה אל מקומו ויצא אחד שבעה (נ"א ששה בתים נ"א ועלה למעלה עד מקום אחד שבעה בתים) ונקרא שמו ים המלח ונגלה למשה (נ"א ועלה למעלה), ומפני רוב אשו הגדולה במקום שנתעכב (נ"א שנתערב) שם קרא שמו סכות, עלה למעלה ועמד בשרשו וקרא שמו הרמה מקום המצפה שמשם מצפים שומרי החומות. וכאשר היה עולה כך היה בורא, עלה במחשבה מפני סבה ראשונה שיהיה אור מתבודד ממנה (נ"א מתברר ממנו) אור בלי תערובות והוא שכר החסידים השומרים משמרת המלך בכל יכולת. וכל אדם המשמש בזה השם אל יהיה נער מפני ששכלו קל אלא אדם גדול בעל דעה וחכמה. והנה כי השם הזה הוא אור שמתפשט מן סבה הראשונה ועובר בשם אהי"ה ומקבל ממנו.

ואמשול לך משל למה"ד כל הנחלים שבישוב הולכים אל הים והמים של הנחלים אינם מתערבים במימי הים אלא חוזרים חלילה ושבים למבועים שהמים נובעים בו כך השם הזה הגדול והנורא כאשר הוא יוצא מן הכבוד ראש המציאות דומה לאהי"ה כנער קטן ועובר בו ומקבל ממנו אבל אינו מתערב (נ"א אינו מתעכב) בו אלא יוצא מצורף עם כל הדרו ועם כל תפארתו. כל הכחות (נ"א הרוחות) מקבלים מזה השם והוא אינו חסר ממעלתו ולמה הוא דומה, למלך אחד אדון כל המלכים ואדון כל העולם וכל בני העולם מקבלים הנאה מזה המלך והמלך אינו חסר ממעלתו ומכבודו. וכאשר המאור הגדול הזה יוצא מן המקום שהוא יוצא יוצא כדמיון הנר מאיר לכל הצדדין וכל המאורות מקבלים ממנו והוא אינו חסר. ובשעה שהוא יוצא יוצא בשמותיו וכל שמותיו לחשבון אחד באים למניין כ"ו כמו שתראה מן ההקדמה בדברי רשב"י ז"ל כאשר הביא הוא בדבריו סודות עמוקות שאין כמותם בכל האדמה. ואלה הם דברי החכם כל יומי דעלמא וקודם דהוה עלמא דנא נהורא דנא דהוה נפיק מן קדם מלכא בגבורתא וברחמין ומסגיאות גבורתיה וזיוויה והדריה הוו כל נהורייא נפקין לקדמותיה לקבלא מיניה האי כל נהוראי מקבל מיניה, ונהורא דנא כד הוה נפיק מן קדם מלכא כל יומי דעלמא ליתוהי מתפרש מן הקב"ה כד הוה נפיק מן קדמותיה ומטא לאחר גבורתא רבתא דתמן נהורא קדמאה סליק לעילא לעילא ויתקרי שמיה דיהו"ה מצפ"ץ בחילופא דאתוותא בא"ת ב"ש מן קדם דתמן הוא מקבל גבורתא כמה דאמרנא. והדין שמא כד הוה מטא לאתר נחלה דארנונא יתקרי שמא דנא על שם דנהורא אילין תרין רברבין כד דין מטי לדין מרננין קדם מלכא בגבורתא עמיקתא רבתא לחדא. וכד נהורא דנא דיהו"ה שמיה כד הוה מטי לאתר דאתקרי מתנה כל חיילי דרקיעא ממללין ואמרין תושבחתא קדם מלכא ואמרין דין ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו וכד חיילא אילין אמרין דין ישראל לתתא מצלאין קדם מלכא וכד הקב"ה שמע צלותהון דישראל ותושבחתון דמלאכיא אומר כך פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל בההיא צלותא דישראל, בהדין שעתא שמא דנא דיהו"ה שמיה אכסי בזיווגא על כל נהוריא ולא יתחזי מן נהוריא כלום מרישיהון ועד רגליהון ומסגיות גבורתיה ומשפירות מילוליה נפיק דבורא דאמר שאו שערים ראשיכם בהדין שעתא יתקרי שמיה כוז"ו לישן טב דהוה מכסי על כל נהוריא והדין שמא בחילופא דאתוותא ושמא דנא מאן יכיל למללא גבורתיה וחכמתיה וסוכלתנותיה. ע"כ.

וכאשר שם הגדול הזה יורד בדרך משל להשפיע לנבראים ולכל צבא השמים אלה הם מסעותיו צריך שתעיין בשמות המסעות כי כולם שמות של פעולה שכולם תולדות ואל תאמין כאשר הוא יורד שנבדל העולה אלא לעולם קשורה בו אבל כאשר הוא יורד גבורתו נמשכת עד המקום ההוא בכח פלוני ועל עניין הכח ההוא נקרא שם המקום ההוא, בראשונה לרמה מקום המצפה, ומן הרמה נותן עיניו ופניו למקום נחל השטים החופפים על כל אילני הגן, ומן השטים מול ים המלח שם מראה גבורתו, ומן ים המלח ליטבתה ארץ נחלי מים ומן המקום הזה יצאו האראלים, ומן המקום יטבתה לים סדום מקום הגבורה שממנה יצאו מלאכי קצף, ומן ים סדום לבני יעקן מקום ההמולה הגדולה, ומן בני יעקן למקום אשדת הפסגה, ומן אשדת הפסגה לנחל העברים היא דרך רשות הרבים, ומן נחל העברים לעמק המלך ובעמק המלך עשה מסלה ממזרח שמש ועד מערבה מן מקום הרחמים ועד מקום הגבורה ובעל היצירה שם בנה מגדל ונקרא מגדל דוד הדא הוא דכתיב (שה"ש ד' ד') כמגדל דוד צוארך, ומן המגדל ליבק, ומן יבק למדבר קדש, ומן מדבר קדש חוזר חלילה ושב למקומו. ואלו השמות כולם כחות מלאכי (נ"א כ"ד מלאים) גבורה כמו שנראה כשתראה בענין כאשר אבאר בענין הפעולות. וכאשר השם הזה הגדול יוצא מלפני המלך הגדול אדון כל הארץ אפילו המאורות אינם משיגים כל כך מעלתו, וניקודו המובחר הוא כאשר יוצא מהמאור הגדול הזה מלפני המלך כפי ההולך שהוא מתחיל להלך כן ניקודו המובחר ואח"כ כאשר הולך כן ניקודו כמו שאר פעולותיו, ואומר לך הכלל בשם הזה ובניקודו כולו יחוד (נ"א ניקוד השם הזה כולו אור) לגמרי שאין דבר באמצע שיהיה מבדיל הדא הוא דכתיב (שמות ג' ט"ו) זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר. ומי שאינו יודע סוד הפסוק הזה לא הגיע עדיין לעומק התורה ובא להודיע שזה השם הגדול לא יש דבר שיבדיל בינו ובין המציאות הגדול, אע"פ ששם אהי"ה הוא גדול יותר מזה וכמו שזה מתפשט כך זה מתפשט מן מקום המציאות הגדול. והשם הזה הגדול צירופו אין חקר כי כאשר יוצא נחלק אורו לכ"ו דרכים (נ"א לכ"ב) וכל דרך ודרך מאירה להקב"ה מאורות (נ"א למאה וכ"ו מאורות) וכל מאור ומאור מכלכל לאלף אלפין מלכים גדולים מן העומדים בהיכל המלך. וכאשר תחשוב שני אלו המלאכים הם השומרים המגדל והחומה והמבצר וההיכל ובית גנזי המלך. ובראות החכם זה עוצם כחו אמר היש מספר לגדודיו (איוב כ"ה ג'), והשם הזה נותן לכל אחד ואחד גבורה שזו אינה דומה לזו וזו לזו על כן שים מעכשיו מחשבתך להבין חכמה ודעת כי עד כאן היו ראשי דברים להקדמה והייתי הולך כמו חוצה.

המאור הזה כאשר הוא יוצא מתחלק לכ"ו דרכים ודרך זו מלאה כזו והגוף אינו חסר אע"פ שהוא נחלק, וכל מאור ומאור מן הכ"ו דרכים מתגבר ו' מאות פרסאות שבכל פרסה ופרסה יש ז' גבולים, ואלו הן, א' גבול החכמה (חסד) ב' גבול השכל (תפארת) ג' גבול הבינה (גבורה) ד' גבול הדעת (יסוד) ה' גבול הגבורה (הוד) ו' גבול היראה (מלכות) ז' גבול הרחמים (נצח) ובכל גבול וגבול מאלו מתנוצצים מאורות לאין תכלית, הם הסובבים הכסא והחופפים על המלך והמשמיעים שירה. וכל דרך מן הכ"ו דרכים כולם הם באים אל מקום אחד, והשש מאות פרסאות שבכל דרך ודרך וכל פרסה ופרסה יש שמה (נ"א שמות) פועלים פעולותיה וע"ז אמרו שכל התורה כולה שם אחד וכל התיבות שמות פועלים פעולות, ומכאן ואילך היה מעיין בזו החכמה ותראה בהקדמה הזאת אשר לא ראית. כאשר המאור הזה יוצא מלפני המלך מתפשטים ממנו הראשים מלבד הכ"ו דרכים, ואלו הם הראשים שמתפשטים מן המאור הגדול הזה מלבד האחרים הם חמשת אלפים ושבע מאות וחמשים וארבעה למניין פסוקי התורה ולכל מאור ומאור מאלו נמצא שם מפואר (נ"א מתואר) עד מאד פועל פעולות לרצון מי שאמר והיה העולם, כי תדע לך כי כל פסוק ופסוק מן התורה הוא שם בפני עצמו ולכל התורה כולה קרא הקב"ה בשם יהו"ה לדעת ולהבין כי הוא אדון על הכל ומלך על כל ברואיו. והכ"ו דרכים משם מתפשטים כל המאורות לאלפים ולרבבות ושמות הכ"ו דרכים הם שמות נוראים עד מאד לאין חקר ולאין תכלית, ואלו החמשת אלפים ושבע מאות וחמשים וארבעה והם נחלקו לד' דרכים, והם חלק האהבה וחלק השלום וחלק הגבורה וחלק היראה, אשר אלו שמותם, חלק האהבה נקרא שמו כוזו, החופף על הכל, וחלק השלום נקרא שמו מצפץ, וחלק הגבורה נקרא שמו אנגץ, וחלק היראה נקרא שמו תגעץ ותראה כי אלו השמות יוצאים בחילוף אותיות באלפ"א בית"א וכאשר תעיין תמצא דבר דבור על אפניו, ואלו הד' שמות מורים מקומות האהבה והשלום והגבורה והיראה ואלו שמות הד' דרכים מורים גבורת שם יהו"ה הגדול, ואלו הד' ראשים מגיעים עד ד' מקומות שהם מקומות האהבה והשלום והגבורה והיראה.

ואלו שמות ארבעת הגדולים שהארבע שמות הללו עולים עליהם ומקבלים מהם הראשון זהדריא (נ"א זהדריאל) מקום האהבה פועל פעולות שנמשכו באהבה, השני כפרידיה"וא הוא מקור (נ"א מקום) היראה ושכר החסידים לתשעה מדרגות עולה למניין אותיותיו פועל פעולות שמטילין יראה על כל שומעי שמעם, שלישי רידרירון (נ"א רידירון נ"א רדירירון) מקור השלום (נ"א מקום השלום) כמו שתראה אחר כן, רביעי יהדריא (נ"א יהדרי"אל), וסימנם זה זכר"י. ואלו השמות הם גדולים עד מאוד והאחרים נתגברו על אלו בגבורה ובחכמה ובדעת ובתבונה כאשר תראה בהקדמה הזאת. כי כאשר המאור הזה עולה עד מקום נחל העברים נקרא שמו זהדריא (נ"א זהדריאל) לפי זהדריא שהוא די"א מאדנ"י שהוא נחל העברים דרך רה"ז שהוא יסוד (בנ"א כתוב גם זה ושם עומד ומקבל ממנו אפי' שהוא שמו). ומן נחל העברים כאשר הוא מגיע אל מקום מתנה נקרא שמו אהו"ה, וכאשר הוא עולה אל מקום המצפה מקום הרמתה נקרא שמו יהוזיהוא (נ"א יהודיהיא) ולתבונתו אין חקר ואין תכלית. ואלו השמות אינם כ"כ לאשר תראה ואמרו על השם הזה הגדול שבשעת היצירה נתפשט מלפני אדוניו מן מקום המציאות הגדול ובהתפשטו ירד ונתרחק (נ"א ונדחה) מאהלו ו' אלפים שנה מהלך. אמר הקב"ה ו' אלפים שנה יתקיים העולם בצדקות וברשעות לפני ואחרי כן תאבד הרשעה ותשאר החכמה והישרות וכאשר סיים מלירד (נ"א מלכותו) והיה עולה אל מקומו עלה מהלך אלף שנה בדרך מתנה מקום האהבה והשלום ונתפשט שם כחו למזרח ולמערב ולדרום ונקרא שמו למקום ההוא אהו"ה שכאשר תרד לסוף השם הזה תראה (נ"א תראה יחוד השם הזה ב"ה) יחוד הקב"ה. אמר הקב"ה כמו שהאור הזה מהלך אלף שנה הלך במנוחה כן אלף הז' מנוחה והרווחה והשלום והחכמה ועולם הבא יוצא ממקומו והמלאכים גלויים לבני אדם ואינם חשובים כל כך מפני רוב השמחה והחכמה. וכאשר המאור הזה נסע ממקומו ועלה אל המקום המגדל הצופה (נ"א הפונה) פני דמשק נתעכב אלף שנה מהלך ונתפשט שם בכח וגבורה וגדולה ובתפארת מכסה על כל המאורות ומגדילם. אמר הקב"ה כן אלף השמיני החכמה תהיה מתגברת בגבורה ובני האדם אובדים תאותם, וכן עלה עד שעלה למדריגה (נ"א למעלה) העשירית ושם נתעלם וכסה עליו הכבוד ולא נראה ממנו דבר על כן לא יוכל אדם לדעת מה יהיה באלף העשירי.

והנה אשוב אל ענייני הראשון אשר החלותי לבאר מגבורת שם יהוה הגדול והנורא אלה הם שמות הכ"ו דרכים. א' דרך החכמה. ב' דרך האהבה. ג' דרך השלום. ד' דרך התפארת. ה' דרך הבינה. ו' דרך השכל. ז' דרך החמדה. ח' דרך מבואות השערים. ט' דרך מבוא היכל החיצון. י' דרך מבוא המגדל. י"א דרך מבוא החומה. י"ב דרך קרית ספר. י"ג דרך קרית חוצות (נ"א ארבע). י"ד דרך הנחל היוצא מבית ה'. ט"ו דרך הגן. ט"ז דרך עץ החיים טוב ורע. י"ז דרך המורד היורד על הערבה (נ"א דרך ים סוף). י"ח דרך בית החורנים. י"ט דרך ים סוף. כ' דרך המבצר. כ"א דרך ים הערבה. כ"ב דרך העוז. כ"ג דרך הרמתה. כ"ד דרך היכל הפנימי. כ"ה דרך חדר הפנימיות. כ"ו דרך אוצר הכבוד והחמדה דרך חדר המלך הגדול אדון הכל ית"ש.

וכל הדרכים האלו אשר פירשתי שמותם כל חכמות השם הזה וכל גבורותיו בהם נכללו. וכל דרך ודרך אפרש והוא עניין בפני עצמו ותראה בו כי כל הדברים הנכבדים והנבזים בזה השם נכללו ובזה השם נבראו ועמדו על מתכונתם, ע"כ אמר החכם כל פסוק שתראה שיש בו כ"ו אותיות קראהו קדש קדשים כי חותם המלך בו מתגבר ועולה עד מקומו. ותראה עוד מה שאמר הקב"ה בתורתו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' ראשים (בראשית ב' י' י"ד)' שם האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב וזהב הארץ ההיא טוב שם הבדולח ואבן השוהם, ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש, ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור, והנהר הרביעי הוא פרת. ובאלו הפסוקים היה מעיין בזו ההקדמה ותראה חכמה לאין סוף. ותראה כי הפסוק הבא לסוף כ"ו פסוקים (נ"א לסוף ט' חדשים) מדבר בענין האדם ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמינו כדמותינו מי שלא ירד לסוף (נ"א לסוד) זה החכמה לא ראה נפלאות הקב"ה ית' ויתעלה שמו.

אמר החכם רשב"י ז"ל, נהורא הוה נפיק מן קדם מלכא וכד הוה נפיק מן קדם אלהא דשמיא ריש גבורתיה דאנפוהי לציפונא וכל נפשייא דצדיקייא מסתכלין ביה ומזדווגין בי' ומקבלין מיניה נהורא. כד נהורא הוה נפיק לד' ראשין איתפליג רישא קדמאה (נ"א קדישא) אנפוהי לציפונא בגבורתא רבתא ונפשייא חזיין יתיה ומזדווגין ביה הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג ב') כי תלך במו אש לא תכוה מקדם גבורתיה וברישא דנא גבורתא סליק לעילא ומכסי לכל עבר ציפונא הדא הוא דכתיב הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. ועם כל דנא דדהבא דדכירנא בהדין פסוקא והוא דינא דאתי לאת רע מחייבייא בדין פסוקא תשכח אגרא דצדיקיא כעלמא דאתי הדא הוא דכתיב שם הבדולח ואבן השהם, וכל נהורייא דאית גניזו ברחמין ובדינא מזדווגין ביה בההיא שעתא מקבלין מיניה והדין רישא קדמאה אתקרי יו"ה פלגותא דשם יהו"ה ומה דאמר אבן השוהם בהדין שעתא דנפיק נהורא דנא אתא (נ"א אתא סוכלתן) ומזדווג ביה הדא הוא דכתיב אבן לישנא דסוכלתנו ממי הוה מן נשמתיה דמשה ועל דנא ואבן השוהם ובהו (נ"א ובר נש) דיעיין ישכח חכמתיה ומבונתיה דהדין רישא. תניינות דמקבל מיניה ההוא שמא אהי"ה אשר אהי"ה והילוכיה דהדין שמא כד הוה נפיק ואנפוהי לציפונא ורגלוהי למערבא וחישופיה (נ"א ומושביה נ"א ומושכיה) לקידומא כד איעול מחכמתא אומר אלין מייא רברבין. ורישא דתניינא תקיף לחדא מן קדמאה דכל נהורין דגבורתא מקבלין מיניה ורחמין אשתכחו בהון ואתא לאתידע דבשמא דנא יהו"ה אית גבורתא קשיא ורחמין, והדין נהורא תניינא מגיח קרבא עם כל נהורייא ולכולהון יהיב תחת גבורתיה והוא נתגבר עליהן למלכא הדא הוא דכתיב ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב כל ארץ כוש. ומאן דיימר לך דשמהת' דתיחזי (נ"א דתתאי) דאינון נגידו בדינא קשיא דלא איתחזון מן דין נהורא יהו"ה אימר ליה דלא חזו חכמתין כד נהורא דנא הוה נפיק ואנפוהי לציפונא לאתר דלית ביה רחמין כל נהורייא דחלין מן קדמוהי והוא לא נפיק אלהין בשעתא קדמאה מן יומא דכולא דין ואלו הן צלותהון דישראל בשעתא דנא עלמא הוה חרב הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ז ט') עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר מן דיניה ומן גבורתיה וכל נהורייא דנפקי בדינא וברחמין מקבלין מיניה ועם כל דנא לא אתחזי לגבורות כל נהורא דיהו"ה דלא הוה ויתקרי רישא דנא אלהים יהו"ה (נ"א אלהים תשכח ביה תרין אתוותא מן יהו"ה דאינון י"ה ואתוותא אחרינא כולהון דין) וכד איעול בחכמתא אתחזי כל דנא. ותליתא דיתחזי מאן יכול למללא גבורתיה ושפיריה דכוליה קדש קודשין וביה מסתכלין כל נהורייא וביה מזיווגים וכולהו אמרין אילין לאילין יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך (תהלים מ"ה ג') ונהורא דנא ביה כל נהורייא דבקין והוא מכסי על כולהון דלא אתחזיאו מרישיהון ועד רגליהון הדא הוא דכתיב הוא ההולך קדמת אשור לישן טב לישן דאשורא ונהורא ונפישו רבועא מיניה סגיאי ונפישי דכל נהורייא ויתקרי שמיה יה"ה (נ"א יהו"ה). ותליתאה (צ"ל ורביעאה) יתקרי יה"ו וכען הוה מסתכל באילין ארבע רישין מן דין שמא כולהון קדש קודשיא בריך יהא שמא דאלהא דאתקריאו ישראל עמיה וגילה להון אתר גנזוהי וכל דביה.

והנה אמרתי לך ראשי הדברים בדברי החכם רשב"י ע"ה מפני שההקדמה הזו הולב(ו)ת ברמזים והנה נשלמו דברי ההקדמה:

ספר ברית מנוחה · הקדמה · >>