ספרי על דברים לד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

וימת שם משה - אפשר שמת משה וכתיב וימת שם משה? אלא עד כאן כתב משה, ומכאן ואילך כתב יהושע. ר' מאיר אומר: הרי הוא אומר ויכתוב משה את התורה הזאת, אפשר שנתן משה את התורה כשהיא חסירה אפילו אות אחת? אלא מלמד שהיה משה כותב מה שאמר לו הקב"ה כתוב, כענין שנא' ויאמר אליהם ברוך מפיו יקרא אלי. רבי אליעזר אומר: בת קול יוצאה מתוך המחנה י"ב מיל על י"ב מיל, והיה מכרזת ואומרת מת משה. סמליון אמר: וימת שם משה - מנין אתה אומר, מחילה היתה יוצאה מקבורתו של משה לקבורתן של אבות? נאמר כאן וימת שם משה, ונאמר להלן שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו. ויש אומרים לא מת משה, אלא עומד ומשרת למעלה: נא' כאן שם, ונאמר להלן ויהי שם עם ה':

עבד ה' - לא בגנותו של משה הכתוב מדבר, אלא בשבחו; שכך מצינו בנביאים הראשונים שנקראו עבדים, שנא' כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.

על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם:

<< · ספרי על דברים · לד · ה · >>