ספרי על במדבר ל יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ושמע אישה - להוציא את החרש.

ושמע אישה - אין לי אלא ששמע הוא; השמיעוהו אחרים מנין? ת"ל וקמו כל נדריה:

והחריש לה - זו חרישה לקיים. אתה אומר זו חרישה לקיים, או אינו אלא חרישה למיקט? כשהוא אומר אם החרש יחריש לה אישה הרי חרישה למיקט אמורה; ומה ת"ל והחריש לה? זו חרישה לקיים:

וקמו כל נדריה - שאם נדרה וקיים, וחזר והפר, שומע אני יהיה מופר? ומה אני מקיים וקמו כל נדריה - עד שלא יפר, או אף משיפר? ומה אני מקיים והפר את נדריה - עד שלא קיים, או אינו אלא אף משקיים? ת"ל יקום, מגיד הכתוב שנתנה רשות להפר כל היום.

<< · ספרי על במדבר · ל · יב · >>