ספרא (מלבי"ם)/פרשת תזריע יולדת
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה א
[א] "בני ישראל" בענין הזה, ואין עכו"ם בענין הזה.
"בני ישראל" -- אין לי אלא בני ישראל; מנין לרבות את הגיורת ואת השפחה, בין משוחררת בין אין משוחררת? תלמוד לומר "ואשה".
"בני ישראל" מה תלמוד לומר?
- לפי שנאמר (ויקרא טו, לא) "והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם" -- שומע אני בין מתוכו בין מאחריו...
- תלמוד לומר ביולדת "ואל המקדש לא תבוא".
- [ב] יכול, יולדת הקלה תהיה מטמאה אותו מתוכו ושאר כל הטמאים בין מתוכו בין מאחוריו?..
- תלמוד לומר "בני ישראל"-- הרי בני ישראל כיולדות; מה יולדות אינה מטמאה אותו אלא מתוכו אף כולם לא יטמאו אותו אלא מתוכו.
- [ג] אין לי אלא הבא מידי טומאה חמורה כיולדות; הבא בידי טומאה קלה -- טמא מת, ובועל נדה, וכל המטמא את האדם -- מנין?
- תלמוד לומר "ולא ימותו... בטמאם את משכני אשר בתוכם"-- לרבות את כולם.
[ד] "כי תזריע וילדה"-- פרט לשילדה לפני הדיבור. או יכול שאני מוציא את שעיברה לפני הדבור וילדה לאחר הדבור?... תלמוד לומר "ואם נקבה תלד"-- אין הדבר תלוי אלא בלידה.
"תזריע וילדה"-- עד שתצא ממקום שמזרעת, פרט ליוצא דופן. רבי שמעון אומר, יוצא דופן הרי הוא כילוד וחייבים עליו קרבן ובלבד שהוא פטור מחמש סלעים של בן.
[ה] "אשה כי תזריע וילדה זכר" מה תלמוד לומר?
- לפי שנאמר "וטמאה שבעת ימים... וביום השמיני ימול" - שומע אני ביוצא חי שהוא מטמא את אמו טומאת לידה; מנין ליוצא מת שיטמא את אמו טומאת לידה?
- אמר ר' יהודה הריני דן: מה אם ביוצא חי --שאינו מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה-- הרי הוא מטמא את אמו טומאת לידה, היוצא מת --שהוא מטמא את אמו ואת הבא עם אמו אל האהל טומאת שבעה-- אינו דין שיטמא את אמו טומאת לידה?!
- אמרו לו לר' יהודה כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין! אם טיהר החי את אמו, יטהר המת את אמו?!
- תלמוד לומר "זכר"-- לרבות את המת.
[ו] אין לי אלא בן תשעה; בן שמונה, בן שבעה, בן ששה, בן חמשה מנין? תלמוד לומר "וילדה זכר"-- כל שתלד.
אי "וילדה", אין לי אלא הולד; מנין המפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך? תלמוד לומר "כי תזריע וילדה"-- כל זרע שתלד.
[ז] יכול המפלת כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים תהא טמא? תלמוד לומר "זכר"-- מה זה מיוחד שיש בו מצורת האדם, יצאו אלו שאין בהם מצורת האדם.
[ח] יכול המפלת בריית ראש שאינו חתוך, בריית הגוף שאינו חתוך, ושיש לו שני גבין ושני שדראות הואיל ויש בהם מצורת האדם תהא טמאה? תלמוד לומר "וטמאה שבעת שמים וביום השמיני ימול"-- מה זה מיוחד שהוא ראוי לבריית נשמה, יצאו אלו שאין ראוים לבריית נשמה.
"וטמאה"-- היא טמאה ואין הולד טמא.
- הלא דין הוא! ומה אם --שהולד גרם לה טומאה-- הרי היא טמאה, הולד --שגרם לטומאה-- אינו דין שיהא טמא?!
- שעיר המשתלח יוכיח! שגרם לטומאה והרי הוא טהור!
- לא! אם אמרת בשעיר המשתלח -- שאין לו טומאה! תאמר בולד שיש לו טומאה! הואיל ויש לו טומאה יהא טמא!
- תלמוד לומר "וטמאה"-- היא טמאה ואין הולד טמא.
[ט] "וילדה... וטמאה שבעת ימים"-- שתספור שבעה לולד האחרון.
- הלא דין הוא! מטמאה במת ומטמאה בולד. מה מצינו כשהוא מטמאה במת -- אינה סופרת שבעה אלא לטומאה האחרונה, אף כשהוא מטמאה בולד -- לא תספור אלא לולד האחרון!
- [י] או כלך לדרך זו: מיטמאה בדמים ומיטמאה בולד. מה מצינו כשהיא מיטמאה בדמים -- אינה סופרת שבעה אלא לטומאה הראשונה, אף כשהיא מיטמאה בולד -- לא תספור שבעה אלא לולד הראשון!
- [יא] נראה למי דומה. דנים טומאה שהיא ממקום אחר מטומאה שהיא ממקום אחר ואל יוכיחו דמים שהם מגופה, או כלך לדרך זה: דנים טומאה שהיא ממנה מטומאה שהיא ממנה ואל תוכיח טומאת המת שאין ממנה...
- תלמוד לומר "וילדה.. וטמאה שבעת ימים"-- שתספור שבעה לולד האחרון.
[יב] "שבעת ימים"-- יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "כימי נדת דותה"-- מה נדתה סמוכים אף ימי לידתה סמוכים.
[יג] "כימי נדת דותה" -- הקיש ימי לידתה לימי נדתה. מה ימי נדתה אינם ראויים לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם, אף ימי לידתה שאינם ראוים לזיבה -- אין ספירת שבעה מהם.
[יד] "דותה תטמא"-- לרבות את בועלה.
"דותה תטמא"-- לרבות את הלילות.
"דותה תטמא"-- לרבות את היולדת בזוב שלא תהיה טהורה עד שתשב ז' נקיים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק א
[א] "בשמיני"-- יכול בין יום בין לילה? תלמוד לומר 'ביום'-- ביום ולא בלילה.
אין לי אלא הנימול לשמונה שיהא ביום; מנין לתשעה, לעשרה, לאחד עשר [ולשנים עשר][1] ושאר כל הנימולים לא יהיו אלא ביום? תלמוד לומר "וביום".
- [ב] אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא צריך לאמרו! אילו אמר "וטמאה שבעת ימים ביום השמיני ימול" -- יכול ז' וח' -- הרי ט"ו! תלמוד לומר "וביום"!
- אמר לו רבי עקיבא צללת במים אדירים והעלית חרס בידך! והלא כבר נאמר (בראשית יז, יב) "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם"
[ג] "וביום"-- מלמד שכל היום כשר למילה אלא שהזריזין מקדימין למצות שנאמר (בראשית, כב) "וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו".
'בשמיני ימול'-- אפילו בשבת. ומה אני מקיים (שמות לא, יד) "מחלליה מות יומת"? בשאר כל המלאכות חוץ מן המילה.
- או מקיים אני "מחלליה מות יומת" אף במילה, ומה אני מקיים בשמיני ימול -- חוץ מן השבת!
- תלמוד לומר "וביום"-- אפילו בשבת.
[ד] "ימול בשר ערלתו"-- אף על פי שיש שם בהרת. הא מה אני מקיים (דברים כד, ח) "השמר בנגע הצרעת"? -- חוץ מן המילה.
- או מקיים אני "השמר בנגע הצרעת" אף במילה ומה אני מקיים ימול "בשר ערלתו" -- בזמן שאין שם בהרת!
- תלמוד לומר "בשר"-- אעפ"י שיש שם בהרת.
[ה] "ערלתו"-- ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין הספק דוחה את השבת. ערלתו ודאי דוחה את השבת ואין אנדרוגניס דוחה את השבת.
ר' יהודה אומר, אנדרוגניס דוחה את השבת וחייבים עליו כרת.
"ערלתו" ודאי דוחה את השבת ואין נולד בין השמשות דוחה שבת.
"ערלתו" ודאי דוחה את השבת ואין שנולד מהול דוחה את השבת, שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך.
[ו] אמר ר' שמעון בן אלעזר, לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהוא ערלה כבושה. על מה נחלקו? על גר שנתגייר מהול; שבית שמאי אומרים צריך להטיף ממנו דם ברית ובית הלל אומרים אין צריך.
[ז] "ושלשים יום" --
- יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "יום"-- מה יום כולו אחד אף שלשים כולו אחד.
- יכול שלשים סמוכים ושלשה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "ושלשים יום ושלשת ימים"-- מה שלשים סמוכים אף שלשת סמוכים.
"ושלשים יום ושלשת ימים" מה תלמוד לומר? שיכול נקבה --שימי טומאתה מרובים-- ימי טהרתה מרובים, זכר --שימי טומאתו מעוטים-- אינו דין שיהיו ימי טהרתו מרובים?! תלמוד לומר "ושלשים יום ושלשת ימים".
"תשב"-- להביא את המקשה בתוך י"א יום שתהיה טהורה מן הזיבה.
- יכול שתהא טהורה מן הנדה? תלמוד לומר "כימי נדת דותה תטמא"-- בדמי טהרה אף על פי שהיא רואה.
[ח] "בכל קדש לא תגע" --
- יכול אף למעשר? תלמוד לומר "ואל המקדש לא תבא" -- מה מקדש שיש בו נטילת נשמה אף קדש שיש בו נטילת נשמה, יצא מעשר.
- אי מה מקדש הנכנס לו בטומאה ענוש כרת אף קדש האוכלו בטומאה ענוש כרת, יצאה תרומה... תלמוד לומר "בכל קדש"-- לרבות תרומה.
- אי מה "קדש" משמע נגיעה אף מקדש משמע נגיעה; ומנין שלא בנגיעה? תלמוד לומר "ואל המקדש לא תבא"
"עד מלאת ימי טהרה"-- לרבות יולדת נקבה.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ב
[א] 'נקבה' -- אין לי אלא נקבה; מנין לרבות טומטום ואנדרוגניס? תלמור לומר "ואם נקבה תלד וטמאה"-- אין הדבר תלוי אלא בלידה.
[ב] שאלו תלמידיו את ר' יהודה בן רועץ, שומעים אנו 'וטמאה שבעים', יכול תהיה טמאה שבעים?! אמר להם, טימא וטיהר בזכר וטימא וטיהר בנקבה. מה ימי טהרתה כפלים בזכר -- אף ימי טומאתה כפלים בזכר.
לאחר שנפטרו יצא ומחזר אחריהם. אמר להם לא הייתי צריך להזקק לכם מפני שיש אם למקרא. אלא זו תשובה לדבר: טימא וטיהר בזכר, טימא וטיהר בנקבה; מה ימי טהרתה כפלים בזכר -- אף ימי טומאתה כפלים בזכר.
או כלך לדרך זו: זכר שימי טהרתו מעוטים -- ימי טומאתו מעוטים, נקבה שימי טהרתה מרובים -- אינו דין שיהיו ימי טומאתה מעוטים?! תלמוד לומר "וטמאה שבועים כנדתה"-- שני שבועים שהם י"ד יום.
[ג] "וששים יום" -- יכול בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "יום" -- מה יום כולו אחד אף ששים כולם אחד. יכול ששים סמוכים וששה בין סמוכים בין מפוזרים? תלמוד לומר "וששים יום וששת ימים" -- מה ששים סמוכים אף ששה סמוכים.
"ששים יום וששת ימים" מה תלמוד לומר? זכר שימי טומאתה מעוטים-- ימי טהרתה מעוטים, נקבה שימי טומאתה מרובים אינו דין שיהיו ימי טהרתה מעוטים?! תלמוד לומר "וששים יום וששת ימים"
[ד] "תשב"-- להביא את המקשה בתוך שמונים של נקבה שכל דמים שהיא רואה טהורים עד שיצא הולד. ור' אליעזר מטמא.
- אמרו לו לר' אליעזר, ומה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד -- היקל בשופי שלאחר הולד, מקום שהיקל בקישוי שלפני הולד -- אינו דין שנקל בקישוי של אחר הולד?!
- אמר להם דיו לבא מן הדין להיות כנידון! ממה היקל עליה? מטומאת זיבה! אבל טמאה היא טומאת נדה!
- אמרו לו, הרי אנו משיבים אותך בלשון אחרת: מה אם במקום שהחמיר בשופי שלפני הולד -- היקל בקישוי מבשופי, מקום שהיקל בשופי של אחר הולד -- אינו דין שניקל בקישוי מבשופי?!
- אמר להם אפילו אתם משיבים אותי כל היום -- דיו לבא מן הדין להיות כנידון! מה קישוי הראשון טמאה נדה -- אף קישוי האחרון טמאה נדה!
"על דמי טהרה"-- אף על פי שרואה.
[א] "ובמלאת"-- אינה מביאה בתוך מלאת. ואם הביאה בתוך מלאת -- לא יצא.
יכול (לא)[2] יביא בתוך מלאת על הולדות הראשונות? תלמוד לומר "תביא".
"לבן"-- לחייב על כל בן ובן; "לבת"-- לחייב על כל בת ובת.
וכשהוא אומר "או לבת" להביא את המפלת אור לשמונים ואחד שתהא חייבת בקרבן כדברי בית הלל, שבית שמאי פוטרין מן הקרבן.
אמרו להם בית הלל לבית שמאי: אי אתם מודים לנו ברואה אור לשמונים שהיא טמאה?!
[אמרו להם בית שמאי:] אי אתם מודים במפלת לשמונים ואחד שהיא חייבת בקרבן?!
[ אמרו להם בית הלל: ] מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד?! אם שוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן?!
אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ"א -- שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן!
אמרו להם בית הלל: והרי המפלת יום פ"א שחל להיות בשבת תוכיח! שלא יצא בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת בקרבן.
אמרו להם בית שמאי: לא! אם אמרתם במפלת יום פ"א שחל להיות בשבת -- שאף על פי שאינה ראויה לקרבן יחיד ראויה לקרבן צבור! תאמרו במפלת אור פ"א שהרי הלילות אינן ראוים לא לקרבן יחיד ולא לקרבן ציבור! הרואה דם אינה מוכחת שהמפלת תוך מלאת דמיה טמאים ופטורה מן הקרבן.
אמרו להם בית הלל וכשהוא אומר "או לבת"-- להביא את המפלת אור פ"א שתהא חייבת בקרבן.
[ג] "תביא כבש בן שנתו לעולה"-- שנתו שלו, לא שנה של מנין עולם.
"ובן יונה או תור לחטאת" -- או זה או זה.
- הלא דין הוא! ומה אם במקום שלא כשרה חטאת העוף עם עולת בהמה -- כשרה חטאת בהמה עם עולת בהמה, כאן --שכשרה חטאת העוף עם עולת בהמה-- אינו דין שתכשר חטאת בהמה עם עולת בהמה?!
- תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת" -- או זה או זה.
"אל פתח אהל מועד אל הכהן"-- מלמד שהיא מיטפל בהם ומביאה אותם אל פתח אוהל מועד אל הכהן.
[ה] "והקריבו"-- מה תלמוד לומר?
- לפי שהיא טעונה שניים, יכול יהיו שניים מעכבים אותה?
- תלמוד לומר "והקריבו"-- אחד מעכב ואין שניים מעכבים אותה.
- איני יודע אם חטאת אם עולה...
- כשהוא אומר "וכפר" -- מה מצינו בכל מקום כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת.
[ו] "וטהרה" לאכל בזבחים.
"ממקור"-- מלמד שכל דמים שהיא רואה אינן אלא מן המקור.
"דמיה"-- מלמד שדמים הרבה טמאים בה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה וכמזוג. בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרים.
"זאת תורת היולדת"-- האשה שילדה ולדות הרבה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים לנקבה, וכן המפלת תאומים מביאה קרבן אחד. ר' יהודה אומר, מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני, מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי.
"זאת תורת היולדת"-- האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות -- מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות-- מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה.
מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינר זהב. אמר רשב"ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיהיו בדינרים של כסף. נכנס לב"ד ולימד האשה שיש עליה חמש לידות וודאות וחמש זיבות וודאות -- מביא קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה; ועמדו קנים ביום ההוא ברבעתים.
[א] יכול אף ללידה ולזיבה תביא קרבן אחד? תלמוד לומר "זאת".
"לזכר או לנקבה"-- להביא את המפלת סנדל או שליא או שפיר מרוקם.
"ואם לא תמצא ידה די שה"-- אין אומרים לה ללוות ולא לעסוק באומנתה.
יש לה שה ואין לה צרכיו מנין? תלמוד לומר "די שה".
[ב] "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים היא מביאה ואין מביאה ג'.
- והלא דין הוא! זו מביאה מהשג יד ומצורע מביא מהשג יד. מה מצורע מביא א' תחת א', אף זו תביא א' תחת א'!
- או כלך לדרך זו: זו מביאה מהשג יד וטמא-מקדש מביא מהשג יד. מה טמא-מקדש מביא שתים תחת א', אף זו תביא שניים תחת אחד!
- נראה למי דומה, דנים מחוסר כפורים ממחוסר כפורים, ואל יוכיח טמא מקדש שאינו מחוסר כפורים!
- או כלך לדרך זו: דנים מי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה ממי שאין-העני-שלו-מביא-בהמה, ואל יוכיח מצורע שהרי העני שלו מביא בהמה!
- תלמוד לומר "ולקחה שתי תרים או שני בני יונה"-- שניים מביאה ואינה מביאה ג'.
[ג]
- "אחד לעלה ואחד לחטאת" -- כל מקום שנתחלפה חטאת הקדים חטאת לעולה וכאן שנתחלפה עולה הקדים עולה לחטאת.
- כל מקום שהיא באה על חטא הקדים חטאת לעולה, כאן שאינה באה על חטא הקדים עולה לחטאת.
- כל מקום ששניים באים תחת חטאת הקדים חטאת לעולה, כאן שאין שנים באים תחת חטאת הקדים עולה לחטאת
דבר אחר: מה תלמוד לומר "אחד לעלה ואחד לחטאת"? לפי שנאמר (?, ?) "את האחד חטאת ואת האחד עולה"-- שאם הביאה חטאתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה; מנין שאם הביאה עולתה תחלה שתביא חטאתה ממין עולתה? תלמוד לומר "אחד לעולה ואחד לחטאת".
הביאה חטאתה תר ועולתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה תור. עולתה תור וחטאתה בן יונה -- תכפול ותביא עולתה בן יונה. בן עזאי אומר הולכים אחר הראשונה.
"אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר"-- מלמד שהכפרה בחטאת.
"וטהרה"-- לאכל בזבחים.