ספרא על ויקרא כ ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק ט (עריכה)

[א] "איש"-- אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "איש איש".

"כי יקלל את אביו"-- ולא את אבי אביו. "ואת אמו"-- ולא את אבי אמו.   "אביו" ודאי ולא הספק. "אמו" ודאית ולא הספק.

[ב] "אביו ואמו קלל" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז), יכול לא יהא חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת? תלמוד לומר "אביו..קלל" "אמו קלל"-- אפילו אחד מהם.   והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו, דברי ר' יוסי הגלילי.   ר' עקיבא אומר "אביו ואמו קלל"-- את שהוא חייב על אביו חייב על אמו, ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. מודה ר' עקיבא בשתוקי שהוא חייב על אמו אף על פי שאינו חייב על אביו.

[ג] "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה. והלא דין הוא: הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה מכה אינו חייב אלא בחיים אף המקלל אינו חייב אלא בחיים. תלמוד לומר "אביו ואמו קלל"-- אפילו לאחר מיתה.

"דמיו בו"-- בסקילה.


מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת קדושים פרק י (עריכה)

הוספה:[ה] "איש"-- מה תלמוד לומר "איש איש"? לרבות בת, וטומטום ואנדרוגינוס.

"ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמות כא, יז)-- אין לי אלא אביו ואמו. אמו שלא אביו, אביו שלא אמו מנין? תלמוד לומר "אביו ואמו קלל"-- מכל מקום, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, משמע הוא שניהם כאחד ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לך הכתוב "יחדיו".

הוספה:[ו] "כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו"-- בשם. אתה אומר בשם או אינו אלא בכינוי?... תלמוד לומר "בנקבו שם יומת" (ויקרא כד, טז) שאין תלמוד לומר "שם", ומה תלמוד לומר "שם"? אלא להביא את המקלל אביו ואמו שלא יהא חייב עד שיקללם בשם, דברי ר' אחי בר' יאשיה. ר' חנינא בר' אידי אומר, הואיל ואמרה תורה 'השבע' ו'אל תשבע', 'קלל' ו'אל תקלל'. מה השבע בשם אף אל תשבע בשם.

הוספה:[ז] "מות יומת"-- בסקילה. אתה אומר בסקילה או באחת בכל המיתות שבתורה?... תלמוד לומר "דמיו בו", ולהלן (ויקרא כ, כז) נאמר "דמיהם בם". מה "דמיהם בם" שנאמר להלן-- בסקילה, אף "דמיו בו" שנאמר כאן-- בסקילה.

עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר (שמות כב, כז) "אלקים לא תקלל".

ואם נשיא הוא אביו הרי הוא בכלל "ונשיא בעמך לא תאור".

אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן מבנין אב מבין שניהם: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין. הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.   אי מה הצד שבהם שהם גדולים, ומעמך, וגדולתן גרמה להם ואתה מוזהר על קללתן אף אביך שהוא גדול, ומעמך, וגדולתו גרמה לו אתה מוזהר על קללתו!... תלמוד לומר "לא תקלל חרש"-- דבר הכתוב באומללים של אדם.   מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו!   נשיא ודיין יוכיחו!   מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להם!   חרש יוכיח! הרי אתה דן בבנין אב מבין שלשתן: לא ראי דיין כראי נשיא ולא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי זה וזה כראי חרש ולא ראי חרש כראי שניהם. הצד השוה שבשלשתן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם.   מה להצד השוה שבהן שכן משונים!? אם כן נכתוב קרא "אלקים וחרש"! או "נשיא וחרש"! "אלקים" למה לי? אם אינו ענין לגופו תנהו ענין לאביו.

<< · ספרא על ויקרא · כ · ט · >>