ספורנו/דברים/כז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספורנו · דברים · כז· >>

א[עריכה]

"ויצו משה וזקני ישראל" שתף עמו הזקנים מפני שהם יהיו במעמד בעברם הירדן:


ז[עריכה]

"ושמחת לפני ה' אלהיך" על שתכנס או עמו לברית בהר גריזים ובהר עיבל:


ט[עריכה]

"וידבר משה והכהנים הלוים" שתף עמו הכהנים להזהיר על העיון בתורה בהיות מוטל על הכהנים ללמד דעת את העם כאמרו יורו משפטיך ליעקב: " הסכת" צייר במחשבתך כמו את סכות מלככם: " ושמע" והתבונן:


י[עריכה]

" ושמעת בקול ה' אלהיך" כשתצייר זה ותבין תשמע בקולו בלי ספק:


טו[עריכה]

"ארור האיש" הנה כל הארורים אמרו תחלה בלשון ברוך כמו שבא בקבלה ולזה אמר אלה יעמדו לברך את העם. אמנם הזכירם הזכירם הכתוב בלשון ארור בלבד כי עיקר הכונה באלו הארורים היה לקלל את העובדים על אלה כדי שהם לבדם ישאו עונם ולא יחיו שאר העם ערבים. להם וזה כי החוטאים האלה היו על הרוב ראשי העם שלא היה על ההדיוטות למחות כידם כמו שהעיד יחזקאל באמרו נשיאי ישראל איש לזרועו היו כך למען שפוך דם אב ואם הקלו בך כו' ובאותה הפרשה הזכיר הנביא רוב אלה הארורים או כולם ואמר שנעשו אלו העונות בירושלים לא שהעיר כולה חטאה בזה אבל הנשיאים הם חטאו בכמו אלה. אמנם בהזכירו שם עונות הצבור האשים את העיר באמרו קדשי בזית ואת שבתותי חללת:


כה[עריכה]

"לוקח שוחד להכות" כענין דואג האדומי והזיפים למצוא חן בעיני שאול או להרויח:


כו[עריכה]

אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם. שלא יקיים ויודה שראוי לעשות את כולם אבל תהיה איזו מצוה מהם לבטלה אצלו והוא החשוד לדבר אחד: