ספורנו/בראשית/ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ז[עריכה]

"וישלח את העורב" לראות אם יבש האויר אחר שנראו ראשי ההרים באופן שיוכל העורב לסבלו: " ויצא יצוא ושוב" שלא יכול לסבלו:

... "לראות הקלו" שאם הקלו תקנן בהרים ובמגדלים כמנהגה:


ט[עריכה]

"כי מים על פני כל הארץ" גם בראשי ההרים הנראים היה לחות רב באופן שגם שם לא מצאה מנוח לכף רגלה:


יג[עריכה]

"ויסר נח את מכסה התבה" חשב שכבר יבש לחות האויר המותריי: " והנה חרבו פני האדמה" אבל לא יבשו באופן שיוכל לצאת:


כא[עריכה]

"את ריח הניחח" שהי' אז ראוי להקרבה: " ויאמר ה' אל לבו" שלא גלה לנח ולבניו עד שקבלו מצותיו והקים ברית: " כי יצר לב האדם רע" כי בהיות המזגים מכאן ואילך פחותים מאשר היו קודם המבול לא יאיר בהם הכח השכלי מנעוריה' כבראשונה באופן שיתקומם למתאוה המתגבר עליו מנעוריו:


כב[עריכה]

עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו. לא ישבותו מלהתמיד על אותו האופן בלתי טבעי שהגבלתי להם אחר המבול. וזה שילך השמש על גלגל נוטה מקו משוה היום ובנטיתו תהיה סבת השתנות כל אלה הזמנים כי קודם המבול היה מהלך השמש תמיד בקו משוה היום ובזה היה אז תמיד עת האביב ובו היה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך ימיהם. ואמר שיהיה זה כל ימי הארץ עד אשר יתקן האל יתברך את הקלקול שנעשה בה במבול כאמרו הארץ החדשה אשר אני עושה כי אז ישיב מהלך השמש אל קו משוה היום כמאז ויהיה תקון כללי ליסודות ולצמחים ולבעלי חיים ולאורך חייהם כמו שהיה קודם המבול כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וזה רצה באמרו מוצאי בקר וערב תרנין: