סמ"ק/רעו

<< · סמ"ק · רעו · >>

רמב"ם הלכות אישות פי"ב סמ"ג לאוין סי' פ"א טור א"ה סימן סז:

שלא למנוע שאר: זהו מזונות: כדכתיב (שמות כ"א, י') שארה כסותה ועונתה לא יגרע מתוך שיטת התלמוד למדנו שכל תנא היה דן בארצו לפי ענין הארץ שהיה דר בה: אם כן עכשיו ראוי לדון שפוסקין לה בכל יום שתי סעודות בינונית של בני אדם הדרים באותה העיר: ואין משערין לה כחולה ולא כגרגרנית ולא כזקינה מאותו מאכל שרגילין בני אדם בינונים של אותה העיר לאכול: וכן פוסקין לה מעט יין לשתות אם היה מנהג המקום שישתו הנשים יין: ופסקינן לה שלש סעודות בשבת בשר או דגים כמנהג המקום: ואמר שם התלמוד שנותן לה בכל שבת מעה כסף לצרכה כגון כיבוס נשים ומרחץ ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה: ואמר רבי יהושע בן לוי נותנין לה יין שהיין יפה לחלב: ורבינו אליהו היה אומר שחייב אדם להשכיר עצמו ולפרנס את אשתו כמו שכתוב בכתיבה ואנא אפלח ואוקיר ואזון: הדברים שאמרו במזונות זהו דוקא לעני שבישראל אבל במכוב' הכל לפי כבודו כתב הרב רבי משה שאם היה עני ביותר ואינו יכול להספי' לה אפי' לחם כופין אותו להוציא ותהי' כתובה חוב עליו עד שתמצ' ידו ויתן: בפרק אע"פ דרש ר' שילא כשם שאדם חייב במזונות אשתו כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטני' עד שיהיו בני ו' שנים: ומשם ואילך תקנת חכמים היא להאכיל' עד שיגדלו כדאי' בפ' נערה ואם לא רצה גוערין בו ומכלימין אותו בדברים ברבים ואומרים לו עורב' בעי בני וההוא גברא לא בעי בני כך אומרים לו בציבור: בד"א באיש שאינו אמיד ואינו ידוע אם ראוי ליתן צדקה זו אם לאו אבל אם היה אמיד שהוא ראוי ליתן צדקה המספקת להם מוציאין ממנו בע"כ וזנין אותם עד שיגדלו. בפרק בתרא דכתובות מי שהלך למדינת הים ובאת' אשתו לב"ד לתבוע מזונות. ג' חדשים הראשונים מיום הליכתו אין פוסקין לה מזונו':חזק' אין אדם מניח ביתו ריקם: מכאן ואילך פוסקין לה מזונו' כרב שאומר שם כן ואם היו לו נכסי' ב"ד יורדין לנכסיו ומוכרין למזונותי'. ואין מחשבין עמה על מעש' ידיה עד שיבא בעל': אם מצא שעשת' ה"ז שלו: וכן אם לא עמדה בבית דין אלא מכר' לעצמה לצורך מזונותיה מכרה קיי': ואינה צריכ' שבוע' ולא הכרזה כחנן שאמר כן עד שיבא בעלה ויאמ' פסקתי לה מזונו' שאומר שם שהוא נאמן ומפרש ר"י שהוא נאמן להשביעה ולא להוצי' מיד הקונ' שאם לא כן לא תמצא מי שילוה לה: וכן אם באת לגבות כתובתה אחר מותו ^{(הג' א)} ואז מגלגלין עליה שבועה שלא מכרה אלא למזונות הצריכין לה: וכשם שמוכרין למזונת האשה כך מוכרין למזונות בניו ובנותיו הקטני' שהם בני שש או פחות ^{(הג' ב)} אבל יותר על שש לא. הלך בעלה למדינת הים ולוותה ואכלה בעלה חייב לשלם: ויש מפרשים שצריכה שתלוה בבית דין ויש מפרשים אפילו שלא בבית דין וכן משמע מתוך פירוש רש"י. וכשם שנזונית בחייו כך נזונית לאחר מיתתו עד שתתבע כל כתובתה בב"ד: או עד שתתפייס להנשא: ומשתמשת בכרים וכסתות כדרך שהיתה משמשת בחייו ובבית וכן בכל דבר ואם רצתה ללכת לבית אביה אין נותנין לה מזונות אלא ^{(הג' ג)} לפי ברכת הבית ואם יש טעם (פירוש שהיא ילדה והם ילדים) שומעין לה. ואלמנה שחלת' וצריכ' רפוא' שאין לה קצבה ה"ז כמזונות ויורשין חייבים בה ושיש לה קצבה מתרפאת מכתובתה. וכן הבנו' נזונות בתקנת חכמים עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין ותקנו חכמי' ^{(הג' ד)} מעשה ידיה תחת מזונות: וה"ה לאחר מיתה שמעשה ידיה ליורשים אבל מעשה ידי הבנות אינן ליורשין: והאש' שאמר' איני נזונ' ואיני עושה שומעין לה בין בחיי בעלה בין לאחר מיתה: אבל אם אמר לה צאי מעש' ידיך במזונותיך וכן היורשי' שאמרו לאלמנ' כך אין שומעין להם: ומקום שאין רגילות לנשים לעשות מלאכות כבידו' איך כופין אותה אבל אפי' עשירה שבישראל כופין אותה לעשות בצמר שהבטלה מביא' לידי שעמום ולידי זמה: וכן מצע' לו הסדיני' על מטתו ומוזגת לו את הכוס ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו שהם דברים של יחוד: ואם הנכסים מועטים מוציאין מזונות לבנות עד שיבגרו: והשאר נותנים לבנים: ואם אין שיור לבנים יחזרו על הפתתים ואם יש אלמנה עמהם והנכסים מועטין האלמנה תזון: והבנות והבנים יחזרו על הפתחים: במה דברים אמורים בשיש שם קרקעות: ^{(הג' ה)} אבל במטלטלים כולם יזונו: עוד צוו חכמים להניח ממון לבת להנשא בו ושמין דעת האב להגבות מן המטלטלים אם רגיל להשיא בנותיו מן מטלטלים ועתה תקנו הגאונים לגבות כתובה ממטלטלין: ותנאי כתובה: גם פרנסה וכל שכן כתובת בנין דכרין: ^{(הג' ו)} אך דין נכסים מועטין לא תקנו: ואשה מניקה אם רצתה להניק בן אחר עם בנה בעלה מעכב: וכן הדין בשוכר מינקת: והאשה שנדרה שלא להניק את בנה כופין אותה ומניקתו עד כ"ד חדש: והאשה שנתגרשה אין כופין אותה להניק: ואם הבן היה מכירה נותן לה שכר ומניקתו בעל כרחה מפני הסכנה: וכופין האב לתת מזונות לבן אצל אמו עד שש שנים: מכאן ואילך אם האב עשיר כופין אותו לזונו בביתו ואם לאו זנין אותו הקהל:

שלא למנוע כסות ועונה: דכתיב שארה כסותה ועונתה לא יגרע:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/רעו

רעו

ואז מגלגלין. עיין סמ"ג:

אבל יותר על שש לא: אפילו אמיד ועיין סמ"ג:

לפי ברכת הבית. עיין סמ"ג שמביא ב' הפירושים:

מעשה ידיה. פי' של אשה לבעלה:

אבל במטלטלין כולם יזונו. עיין הטעם בסמ"ג:

אך דין נכסים מועטין לא תקנו. עיין סמ"ג עשין סי' מ"ח אלא כולם יזונו כדלעיל: