סמ"ק/רעא

<< · סמ"ק · רעא · >>

רמב"ם הלכות מכירה פרק י"ב וי"ד סמג לאוין סימן קע קעא טור ח"מ סימן רכז ורכח

שלא להונות את חבירו במקח ובממכר: דכתיב (ויקרא כ"ה) לא תונו: שיעור אונאת ממון לא נתפרש' בתורה: אבל שנינו בפ' הזהב האונא' ד' כסף מעשרים וד' כסף לסלע שתות למקח: ואתמר רב אמר שתות מקח שנינו ושמואל אמר שתות מעות נמי שנינו והלכה כשמואל דתניא כותיה: ואני שמעתי דרבנן אסמכוהו אקרא דלא תונו איש" א"ת אחיו" וירא"ת מאלהיך זהו שתות בסופי תיבות ואמר רבא הלכתא פחות משתות נקנה מקח והרי זו מחילה לאלתר: יתר משתות בטל מקח שתות המקח קיים ^{(ר"פ א)} ומחזיר אונאה: וזה וזה שתות ויתר כדי שיראה לתגר או לקרובו: אמר רב נחמן לא שנו אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר: ולא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבי' אין לו אונאה ^{(ר"פ ב)}: וכשם שיש אונאה להדיוט שנתאנה כך יש אונאה לתגר שנתאנה: וכתב רבינו משה מיימוני שהמחליף כלים בכלים או בהמה בבהמה. או אפי' מחט בשיראין או טלה בסוס אין לו עליו אונאה דכיון ששני מינין הן זה חפץ בזה וזה חפץ בזה. והיינו דוקא כשלא שמו אותם קודם אבל פירות בפירות בין ששמו אותם קודם מכירה בין ששמו אותם אחר המכירה יש להם אונאה ^{(ר"פ ג)}: אמר רב הונא. מכור לי באלו פירוש כגון שהיה לו מעות בכסותו קנה בלא משיכה ^{(ר"פ ד)} ותניא במה דברים אמורים בסתם אבל במפרש כגון מוכר שאמר ללוקח חפץ שאני מוכר לך במאתים אינו שוה אלא מנה: וכן לוקח שאמר למוכר חפץ שאני לוקח במנה יודע אני שהוא מאתים על מנת שאין לך עלי אונאה: אין לו עליו אונאה ומשמע דבסתם ואומר על מנת שאין לך עלי אונאה יש לו עליו אונאה כרב: ואע"ג דהלכה כשמואל בדיני: כי איתשיל לעניין אסורא דלא תונו איתשיל: שנינו אלו דברים שאין להם אונאה: העבדים והקרקעות וההקדשות אפילו ביותר משתות ^{(ר"פ ה)}: במה דברי' אמורי' במוכ' נכסי עצמו אבל שליח שטעה בכל שהו' בין במקרקעי בין במטלטלי חוזר: אמר רב נחמן האחים שחלקו מטלטלים הרי הם כלקוחו' פחות משתו' נקנה מקח יותר משתות בטל מקח שתות קנה ומחזי' אונא' ואם התנו ביניה' שיחלקו בשום הדיינין אפילו בשתות בטל מקח שהדייני' ששמו ופחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל כרבנן שפוסק רב נחמן הלכה כמותן: אין הלכה כרבי יהודה שאמר אף המוכר ספר תורה ומרגלית אין להם אונאה וכן פסק רב האי: וכשם שאין אונאה לקרקעות כך שכירות קרקע אין לו אונאה. ^{(הג' א)} וכן שכירו' פועל אין לו אונאה: והנושא ונותן באמונה אין לו אונאה. ^{(ר"פ ו)} ואין משתכרין בדבר שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות יתר משתות: ואין משתכרין פעמים בביצים: כגון על חד תרין: אי נמי תגר לתגרא (פי' המוכר הראשון ימכור ברויח והשני ימכו' בקרן בלבד): אין אוצרין פירות שיש בהם חיי נפש בארץ ישראל ובכ"מ שרובן ישראל בד"א בלוקח פירות מן השוק אבל מכניס משלו מותר לעשותן אוצר: אמר רבא המוכר לחבירו במשקל במדה במנין בין במקרקעי בין במטלטלי וטעה בכל שהוא חוזר: וכן כתב רב אלפס בשם הגאון: המוכר קרקע או עבד או בהמה או מטלטלים ונמצ' במקח מום שלא ידע בו מחזירין אפי' אחר כמה שני' שזה מקח טעות הוא והוא שלא נשתמש בו אחר שידע המום: ואם נשתמש בו הרי זה מחל לו ואינו יכול לחזור בו: כל שהסכימו עליו בני העיר שהוא מום שמחזירין בו המק' מחזירין: וכל שהסכימו עליו שאינו מום אינו מחזיר אא"כ פי' שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר שלם מ"מ אם אמר המוכר על מנת שאין אתה חוזר בשום מום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול לו הלוקח או עד שיאמר לו כל מום שיש במקח זה הפוחת דמיו כך וכך קבלתי עלי שהמוחל צריך לידע הדבר שימחול ויפרש אותו. המוכר עבד או שפחה אין בו מקח טעות אלא במום המבטלו ממלאכה או נמצא בו חולי מאוס: אבל נמצא גנב או קוביוסטוס אין זה מקח טעות שסתם עבדים יש בהם כל אלו הרעות אלא אם כן פירש. המוכר זרעוני גנה שאין עצמן של זרעונים נאכלים ולא צמחו חייב באחריות' ומחזירי' לו הדמי' שלקח ממנו שחזקתו לזריע': אמנ' אם לקת' הארץ בברד תולין בברד וכן כל כיוצא בזה: מכר לו זרעונים הנאכלים אפי' זרע פשתן שרוב קונין אותו לזריע' הואיל ויש אוכלי' אותו אינו חייב באחריות זריעתו ואם הודיעו שהוא קונה לזריעה חייב באחריות זריעתו: והוא הדין לדברים הנמכרים לרפואה ולזריע': מכאן אתה למד שכל הלוקח מקח מחבירו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלוני' למוכרו ואחר שהוליכו נמצא בו מום אין יכול לומר החזר לי מקחי לכאן אלא מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו או למוכרו שם: ואפי' נגנב או נאבד אחר שהודיעו הרי הוא ברשות המוכר: אבל אם לא הודיעו שיוליכנו למדינה אחרת והוליכו ונמצא בו מום הרי הוא ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר: המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן יכול לומר לשחיטה מכרת לך שהלכ' כשמואל בד"א כשהלוקח קונה לשחיטה ולחריש' אבל אם אינו קונה אלא לחרישה בלבד הרי זה מקח טעות וחוזר בו וכן כל כיוצא בזה: המוכר בהמה לטבח ושחטה ונמצאת טרפה אם נודע בודאי שהיתה טרפה כשלקח הרי זה מחזיר לו הבהמה הטרפה ומוכר מחזיר לו הדמים: אבל אם אין ידוע המוציא מחבירו עליו הראיה. הוגלד פי המכה וכן כל כיוצא בזה בידוע ששלש' ימים קודם שחיטה נטרפה: ואם תוך שלשה ימים מכרה הרי זה מקח טעות. המוכר ביצי תרנגול' שחוטה בחזקת של חיה קנה ומחזיר אונאה דגבי אכילה נמי עדיפא של חיה משל שחוטה כדאיתא פירקא קמא דביצה: ואם פירש שקונה לאפרוחים מקח טעות הוא: המוכר שור לחבירו שאין לו טוחנו' והניחו הלוקח עם הבקר שלו והיה מניח המאכל לפני כולם ולא היה יודע שלא היה אוכל עד שמת ברעב ה"ז מחזיר לו הנבלה והמוכר מחזיר לו הדמים כולם. ^{(ר"פ ז)} במסכת בכורות פרק כל הפסולים מוכיח שהמוכר בשר לחבירו ונמצא בשר בכור פירות ונמצא טבלים יין ונמצא יין נסך מה שאכלו אכלו ומחזיר לו הדמים וכן כל המוכר דבר שאסור לאוכלו מן התורה כך הוא דינו בין שהיה איסורו בכרת בין שהיה איסורו בלאו: אבל אם מוכר דבר שאיסור אכילתו מדברי סופרי' אם היו הפירות קיימין מחזיר הפירות ונוטל דמיו ואם אכלו אכלו ואין המוכר מחזיר לו כלום: וכל איסור הנא' בין מדברי תור' בין מדברי סופרי' מחזיר את הדמי' ואין בהם דין מכיר' כלל: בפ' המוכ' את הספינ' אמרינן ד' מדות במוכרי' מכר לו חטי' יפות ונמצאו רעו': לוקח יכול לחזור בו ולא המוכר רעות ונמצאו יפות מוכר יכול לחזור בו ולא לוקח רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפו' אין יכולי' לחזור בהם אע"פ שאינן רעו' שאין למעל' מהן ולא יפות שאין למעל' מהן ואם יש אונא' שתות אפ"ה אין א' מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונאה וזהו כר' נתן ורשב"ם פירש בבבא בתרא שאין שם אונאה כלל ומה שאומר אין א' מהם יכול לחזור בו משנה שאינ' צריכה היא ואגב שאר הבבות נשנית שאילו יש שם אונאה רצה קנה רצה חוזר כר' יהודה הנשיא: אבל המוכר חיטים שחמתי' ונמצאת לבנה לבנה ונמצאת שחמתית יין ונמצא חומץ חומץ ונמצא יין כל אחד משניהם יכול לחזור בהם שאין זה המין שאמר המוכר שימכור לחבירו וכן כל כיוצא בזה: מסקינן בפרק המוכר פירות המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקנים שלו והחמיץ אינו חייב באחריותו: אף על פי שאמר למקפה פירוש לתבשיל אני צריך אף על פי כן אינו חייב באחריותו כיון שהוא בקנקנו של לוקח: מכר לו יין והוא בקנקני המוכר והחמיץ אם אמר ליה למקפה אני צריך מחזיר לו ואומר לו הרי יינך וקנקנך שאני לא קניתי לשתותו אלא לבשל מעט מעט: ואם לא אמר ליה למקפה אני צריך אין יכול להחזיר לו שהרי יאמר לו המוכר למה לא שתית אותו לא היה לך להשהותו עד שיחמיץ המוכר חבית של שכר או של יין לחבירו וחבית של מוכר והחמיצה אמר רב תוך ג' ימים ראשונים הרי הוא ברשות המוכר ומחזיר לו הדמים מכאן ואילך ברשות לוקח: ועבד רב יוסף עובדא ^{(הג' ב)} כרב בשכר אמר רבא המוכר חבית יין לחבירו כדי למוכרה מעט והחמיצה במחצית' או בשלישיתה חוזרת למוכר דלמוכרה מעט מעט כפירש למקפה דמי כדפיר' בתו' ואם שינה הלוקח נקב או שהגיע יום השוק ושהה ולא מכר הרי היא ברשות הלוקח: וכן המקבל חבית של יין מחבירו להוליכ' למקום פלוני ולמוכרה שם וקודם שהגיע שם הוזל היין: או החמיץ הרי זה ברשות המוכר מפני שהחבית והיין שלו וכן כל כיוצא בזה: אסור לרמות לבני אדם במקח ובממכר או לגנוב דעתם ואחד עכו"ם ואחד ישראל שוים לדבר זה: היה יודע שהיה בממכרו מום יודיע ללוקח ואפי' לגנוב דעתי של בריות בדברים אסור: שנינו בפ' הזהב ביין התירו לערב קשה ברך ובין הגיתות בלבד מפני שמשביחו ואם היה טעמו ניכר מותר לערב בכל מקום שכל דבר שניכר טעמו הלוקח מרגיש בו: ולפיכך מותר לו לערב אותו: אסור לערב בין ביין בין בשמן שמרים אפי' כל שהוא ואפי' שמרים של אמש בשמרי' של היום אסור: אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו: יש מקומו' שנהגו אפי' היה בהם מחצה שמרי' או שהיה בפירות עפר או תבן או דבר אחר: מוכר כמות שהוא הכל כפי מנהג המדינה:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

צ"ע בסמג וברי"ף או הלכה בר' יהודה הנשיא או כרבי נתן ובפנים משמע גבי אחים שחלקו דהלכה כרבי נתן עכ"ל:

ודווקא במאני תשמישיה דיקירי עליה אבל יריעות קנבוס או פשתן שעושים בעלי בתים למכור כתגר דמי. ע"כ:

דסתם פירות דעתייהו אשומת דמים:

דמלת' דלא שכיחא היא שלא יקפיד למנות המעות ומכל מקום מחזיר לו אונאה אף על גב דבחליפין אין להם אונאה שאני הכא דמכור אמר ליה. עכ"ל

מיהו בפלגא יש להם אונאה כדאיתא בתוספת על פי הירושלמי.

פיר' ר"ח שאומר ללוקח כך וכך אני משתכר עמך עכ"ל:

ולא קשיא מהא דאמר כר' המפקיד משלם דמי בשר בזול ופירש בתוספות דדינא הוא ולא פשרה לפי שאינו ראוי להשהות עד יום השוק התם מיירי כשהסרסור הוא המוכר שהוא פטור בשבועתו. וכן כל הנקרא שומר השוורים אמרינן דאינו משלם כי אם דמי בשר בזול אבל כשהמוכר אינו סרסור שאז חייב המוכר לשלם את הכל. ואם היה המוכר סרסור הרי זה ישבע היסת שלא היה יודע במום זה ויפטר מפני שהיה לו ללוקח לבדוק על השור שלא היה לו לסמוך על המוכר כיון שהסרסור הוא המוכר ^{(הג' א)} אבל מחזיר לו השליש מן הקרן עכ"ל.

רעא

וכן שכירות פועל אין לו אונאה. דהוי כעבדים סמ"ג:

אבל מחזיר לו כו'. צ"ע בש"ס והפוסקים:

כרב בשכר עיין סמ"ג דבחמרא פוסק כשמואל ואפשר שיש כאן ט"ס: