סמ"ק/רסה
רמב"ם הלכות מלוה ולוה פ"ג סמג לאוין סי' קפו טוח"מ סי' צו וצח
שלא למשכן חבירו בעל חובו. כדכתיב (דברים כ"ד, י"א) בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו וגומר ודרשו רבותינו והאיש זה שליח בית דין. שנינו בפרק המקבל המלוה את חבירו לא ימשכננו חוץ לב"ד. וגם שליח בית דין אינו רשאי ליכנס לביתו של לוה. אבל בחוץ ימשכננו בזרוע אבל לשכר כתף: ולשכר חמר ופונדק: מותר למשכן אם לא זקפן במלוה. ובעל חוב אפילו בחוץ לא ימשכננו כשמואל. עבר המלוה ומשכנו אינו לוקה שהרי (הג' א) ניתק לעשה דהשבת העבוט:
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
הגהות חדשות[עריכה]
רסה[עריכה]
ניתק לעשה דהשבת העבוט: ואם נאבד המשכון או נשרף הרי זה לוקה כ"כ הסמ"ג והרמב"ם ז"ל בספר המצות ל"ת רלב ורלט ובחיבורו בפ"ג מהלכות מלוה ולוה ועיין שם שהראב"ד ז"ל משיג עליו בזה כיון דניתן לתשלומין שחייב באונס המשכון ומפקיע החוב לא ילקה וכמו בלאו דגזילה לקמן מצוה ר"ע וכן תמה עליו החינוך בפרשה כי תצא סימן תקפ"ה וסימן תקצ"א גבי משכון בגד אלמנה ועיין בהמ"מ שם בפ"ג מהלכות מלוה ולוה ובהלח"מ שם ובבעל המאור ז"ל בפ"ג דמכות ובהתוספו' שם דף י"ו ע"א ד"ה התם אית' בתשלומין שכתבו שם דלמ"ד קיימו ולא קיימו וכמו שפוסק הרמב"ם ז"ל לפי גירסתו באמת חיי' מלקו' ועיין סמ"ג גבי השבת העבוט אך צ"ע אם יתכן זה לפי פירושו של הרמב"ם גבי. קיימו ולא קיימו ודברי רבינו ז"ל סתומין בזה: