סמ"ק/ריא
רמב"ם פ"א דמאכלות אסורות סמ"ג לאוין סימן קכט טור י"ד סימן פ"ג:
שלא לאכול דג טמא דכתיב (ויקרא י"א, י') וכל אשר אין לו סנפיר וקשקש' במים לא תאכלו: ועובר עליו בעשה דכתיב את זה תאכלו והגדלים בבורות שיחין ומערות ובכלים אף על פי שאין להם סנפיר וקשקשת מותרין: (ר"פ א) ומי שאין לו עכשיו ועתיד ליגדל אחר זמן או שיש לו עכשיו ועתיד להשירן בשע' שעולה מן הים הרי זה מותר: ואין לוקחין עוברי דגים אלא מן המומחין אבל אם אמר אני מלחתים מותר ודוקא בשנימוחו אז בעינן שיאמר אני מלחתים אבל אם לא נימוחו וחזינן בהו סימני טהרה מותר דסימני עוברי דגים מן התור' וסימנייהו כמו של בצים: (ר"פ ב) ואותם דגים שקורין בורב"וטא משיר את הקשקשים בשעה שעולה מן המים: וגם עובריהם יש להם סימנים טהורים (ר"פ ג): ודגים שנמלחו הם ועובריהם הן עם בשר הן עם דגים טמאים: כבר פרשתי במצות שלא לאכול דם ומה שהתרנו בכלים היינו היכא שלא פירשו לשרוץ על הארץ או במקום שאין רביתיהו:
מפרשים
[עריכה]הגהות רבינו פרץ
[עריכה]כל זמן שלא פירשו חוצה להם אבל פירשו בדופני הכלי מתוכו וכן בדופני הבור מתוכו היינו רביתייהו ולא חשיב פירשו עכ"ל.
לפי' ר"ת דפי' דאעפ"י דסימני בצים לאו דאוריית' מכל מקום סימני עוברי דגים דאורייתא מכח ההיא סוגיא דעכו"ם דפריך גבי עוברי דגים ליבדוק בסימני' ודחיק לשנויי בשנימוחו ולא משני משום דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא ומיהו איכא למידחי דכי נמי לא הוו סימנים דאוריתא מכל מקום היכא דאמר של דג פלוני וטהור הוא סמכינן אסימנין כמו גבי ביצים ומשמע ליה לתלמודא דמיירי גם בהכי דאמר של דג פלוני וכו' מדלא משכח היתר כי אם באומר אני מלחתי' כ"כ בתוס' וגם ר' ברוך וגם הרב רבי אליעזר הגיה דמוכ' בירושלמי דסימני עובר דגים לאו דאורייתא דאיתא בירושלמי ההוא גברא דאתא קמיה דשמואל ואמר ידענא מבחנא בין סימני עוברי דגים טהורים לטמאים אמר ליה שמואל כהדין מהו אמר ליה טמא א"ל לא מסתייך דאמרת על טהור טמא אלא סופך לומר על טמא טהור משמע דאין לסמוך אסימנים כלל ואם כן אין לאכול מן הבורבוט"א על ידי סימני עוברי דגים שבה.
מיהו לעיל פירשתי בהג"ה דאין לסמו' על הסימני' וגם אמרו בשם רבינו יהודה חסיד סימן על הדגים הטהורים שני עדים טהור פירוש דג טהור יש לו זנב סדוק לשנים מה שאין כן בבור"בוטא והרבנים הגדולי' אוכלים ממנה ורבינו יחיאל מפרי"ש היה נזהר ממנה והמחמי' תבא עליו ברכה. עד כאן לשונו.