סמ"ק/רז
רמב"ם הלכות מאכלות פ"ב סמג לאוין קכח טור י"ד סימן פב
שלא לאכול עוף טמא: דכתיב (ויקרא י"א, י"ג) ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכל כי שקץ הם. וכן יש בהם איסו' עשה דכתיב (ויקרא שם) כל צפור טהורה תאכלו הא טמא' לא תאכלו וסימני עוף טמא כל הדורס טמא: פירוש שאוכל העוף בעודנו חי: רש"י פירש שמניח רגלו על המאכל: ויש עוד שלשה סימני טומאה אין לו אצבע יתירה: ואין לו זפק: ואין קורקבנו נקלף ואם אנו מוצאים עוף שיש בו שלשה סימני טהרה: בידוע שהוא טהור ואינו דורס לפירוש רבינו תם אבל לפירוש הרי"בם אף כי יש בו שלשה סימני טהרה הללו אין לנו לאכול אלא אם כן אנו מכירין בו שאינו דורס אחרי שאין אנו יודעין שמות העופות הכתובי' בפרשה: ואף על פי שראינוהו אוכל בלי דריסה חיישינן שמא ידרוס פעם אחר' כאשר מצינו בגירותא דדרסה הלכך אפילו יש בו שלשה סימנים הללו אסור לאכול אותו רק במסורת: ובמסירת אוכל אותו בסי' דאינו דורס לבד: ומדאיצטריך למכתב נשר שמע מינה נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול: הא דאית ליה חד אכול: וביצת עוף טמא אסורין ואמרו חכמים סימנין להבחין בין זה לזה כל שכודרת ועגולגולת וראשו אחד חד וראשו אח' כד' וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה ואפילו הכי אין לוקחין אותם מן הגוים אלא אם כן יאמר של עוף פלוני טהור הם אבל על הסימנים אין לסמוך דאיכא דעורבא דדמיא לדיונ' (ר"פ א) דסימנין לאו דאורייתא אך עת' אין מצוין בינינו ביצי עוף טמא לפיכך הולכים אחר הרוב ואין חוששין לביצת טריפה: ולביצים שיש בהם דם: ואוכלין מפת של עכו"ם שיש בו בצים ואין לחוש לבישולי עכו"ם מפני הבצים כי הקמח עיקר אחר שנתערבו ואינן בעין אבל בפשטי"דא של דגים ודאי אסו': (ר"פ ב) ולפיכך דאין מוכרים ביצים אסורות לגוים ואפי' טרופות בקערה אלא אם כן אוכלם בפנינו או יבשלם שמא יתנה לתוך הפת: כי מה שהתירו חכמים למכור בצים טרופות: היינו בימיהם שלא היו אוכלים פת של עכו"ם. ואם נתבשלו בצים דעוף טמא עם טהורים מותרים: ואם הטמאין קלופים אסורים גם האחרים: וביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם אחרות לעולם אסורין כולם (ר"פ ג): וביצה שהוציאוה בכח מן התרנגולת כמו שהיא חיה מותרת ואין בה משום אבר מן החי וזו היא ששנינו גיעולי ביצים מותרין (ר"פ ד):
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
דדמיא לדיונה בסימניה אך לא במראית העין.
משום שמנונית שהיה בעין דנאסר משום בשולי עכו"ם ומשום שלקות דנהי דהתירו פת של עובדי כוכבים ומזלות שלקות לא התירו ואף כי חזר השמנונית ונבלע בעיסה אין להתיר העיסה משו' דקמח' עיקר כיון שנאסר השומן בעודו בעין קודם שנבלע ולא דמי לאובלי"אש דהתם נאפה יחד הכל בצים בתערוב' העיסה לפיכך שייך לומר התם קמחא עיקר והוראה זו דפשטיד"א של דגים דפרישית לא שייכא כ"א בשל עכו"ם כגון שהעיסה והדגים שלעכו"ם דפשטיד"א ודגים של ישראל הרי זה בלאו הכי יש לאסור מפני שצריך להכשיר התנור בקיס' ואם לא הכשירוהו בקיסם אפילו הפשטיד"א עצמה אסורה בלא בליעת שום שומן דגים דנהי דהתירו פת של עכו"ם מכל מקום פת של ישראל שאפה עכו"ם ולא הכשיר התנור אסור. עכ"ל.
אלא א"כ יש בו ששים מכל הביצה שיש בה אפרוח ונכון הוא להזהר כשהאדם אוכל בצים מבושלות שלא לאכול מהם עד שיקלפו כולם לדעת אם יש בהם אפרוח.
וצ"ע אם יש לחלק בין נגמרה בקליפתה ללא נגמרה: