סמ"ק/רה

<< · סמ"ק · רה · >>

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ז סמ"ג לאוין סימן קלו טור י"ד סימן סה וסז:

שלא לאכול דם דכתיב (ויקר' ז) כל דם לא תאכלו: ואמרו רבותינו כל דם אסור חוץ מדם דגים: בצים וחגבים ודם אדם דם דגים שכנסו בקערה אם אין בו קשקשים אסור מדרבנן: אבל אם יש בו קשקשים מותר: ודם בצים אסור מדרבנן: ודם בצים אם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר והוא על החלבון זורק הדם ואוכל השאר: ואם היה על החלבון בלא קשר גם הדם מותר: אך אם נתפשט חוץ לקשר החלבון הביצה כולה אסורה: וכן אם נמצא על החלמון אפי' בלא קשר ויש שאין אוסרין כל הביצה אלא כשנמצ' על הקשר אבל שלא על הקשר זורק את ^{(ר"פ א)} הדם: ואם ספק אם היה הדם על החלבון או על החלמון הויא ספיק' דרבנן ולקול': ודם בני אדם אם פירש אסור וכדאמרינן בכתובות דדם שבין השינים מוצצו ואוכלו שעל הככר גוררו ודם בהמה או עוף חייבין עליו כרת בין דם שחיטה בין דם נחירה בין דם עיקור: או דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כל זמן שמקלח אבל דם התמצית הוי בלאו גרידא: וכן דם האיברים שפירש אינו אלא באזהר':

הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו ומוקי לה בלב עוף שאין בו כזית אבל יש בו כזית חייב: ומשמע מתוך פי' הקונט' אפילו בשלו: אך נראה דאחי קאי והיכא שנתבשל בקדרה יש שהיו רוצים לומר שאינו נאסר דשאני לב דשיע: אך אין לסמוך על זה דמאי דקאמר התם שאני לב דשיע היינו דבעי למידחי טעמא דכבולעו כך פולטו אך למסקנא דמילתא דמתוקמא כבולעו כך פולטו: לא מתוקמ' שאני לב דשיע: וקורעו לאח' בישולו דקאמ' לאח' צלייתו קאמ' אבל בקדירה צריך ששים ואם נתבשלה בחתיכות קטנות ונמצא הלב מחוב' באחת מהם יש לחוש שמא תשאר אותה חתיכה לבדה במעט רוטב ותהא חתיכה נעשית נבילה מפני הלב הדבוק בה ואין בה ס' ויפלוט ברוטב ויאסור אחרת ואות' אחר' תאסור אחרת: וכן כשמשימין החתיכה בפשטידא ויש שם שומן שמא נימוח השומן תחילה תחת החתיכ' שהלב תלוי בו ותהא נעשית נבילה ואחר כך תחת הסמוכה לה ויאסרנה וכן כולם: אך המחמיר תבא עליו ברכה והמקיל לא הפסיד כי אין לנו להחזיק ריעותא בזה: ^{(ר"פ ב)} ומותר אדם לאכול בשר צלי בלי מליחה וכן חי. וכבד במליח' לפירוש רש"י מסיק דשרי לבשלו לבדו: ולפירוש ר"ת גם בלא מליחה ונהגו העול' כפירוש רש"י ^{(ר"פ ג)} ולכתחילה צריך לקורעו שתי וערב וחיתוכא לתחת לצד האש לצלותו ואחר כך משימין אותו בקדירה: ואין צולין אותו בשפוד עם הבש' לא למעל' ולא למטה לפי שפעמים שמגביהין ראש אחד ופעמיי' ראש השני ודיעבד שרי ^{(ר"פ ד)}: ובמליחה לכתחילה משימין הכבד תחת הבשר: ודיעבד אפילו הכבד למעלה שרי ומסיק דאין תקנה לשום אדם לשום כלי תחת הבשר שלא נמלח אלא למשדי ביה תרי גללי דמילחא ונישפייה: ופירש בסמ"ג דוקא תרי גללי אך יותר מתרי גללי אסו' ואנו שאין אנו בקיאין בשיעור זה: אסור עד שתמלח ותשהא שיעור מליח' ותודח כמשפט ^{(ר"פ ה)}: ואמר רב נחמן סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח: וצונן צריך הדחה: ואמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה ^{(ר"פ ו)} רותח: וחוטין הנאסרים משום דם אם נצלו עם הבשר או נמלחו נוטלן אחרי כן ואינו חושש דכבולעו כך פולטו: ואומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפי' דמי ^{(ר"פ ז)} ולצלי בעי חתיכה מיהא: וכן ביעי דדכרא וכן מוזרקי: וראש כבש או גדי שהטמינו ברמץ: אם העמיד בית השחיטה למט' מותר ואי אנחיה ודץ ביה מידי שרי ואי לא: כל מה שבקרום המוח אסור וכולי' שרי וכן פרסות הרגל שנמלחו בקליפתן ולא נחתך ראשן נרא' דהוי כמולחו בכלי שאינו מנוקב ואסו' מה שבתוך הקליפ' ומה שאמרנו מליח כרותח מסיק התם דהיינו שאינו נאכל מחמת מילחו: ויש שהיו מפרשים כגון דקא בעי ליה לאורחא אך אינו כך אלא כל מליחה שעשויה לקדרה כתקון חכמים שזהו נותן עליו מלח והופכו ונותן עליו מלח הוי כרותח: ^{(ר"פ ח)} וככר שחתך עליו בשר מותר לאכלה כרבה דקרי ליה חמר בשר ודוקא בנצלת כל צרכה או שנמלח' ושהתה כדי מליחה לקדר' והדיחה: ואם נפל גוזל צלי או מבושל בכדא דכמכא בעי קליפה: ואי אית ביה פילי כולו אסור: ואם הוא מתובל בתבלין כולו אסור לפי שהתבלין מרככין אותו: ואמר שמואל דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין הדגים משום דרפי קרמיהו ומהרה נחו מפליטה ובלעי מציר העופות: אבל העופות מותרין כמו שפירשנו בכל מקום כי אחרי שעיקר האיסור אין יכול לאסור גם הנאסר מכחו לא יאסור אבל בשר שמולחין על גבי בשר שכבר נמלח ושהה שיעור מליחה אומר רי"בש דמותר אף על גב דפלטה כבר דמה מכל מקום פולטת היא ציר זמן מרובה עד מעת לעת ומתוך שטרוד הוא לפלוט לא בלע או אפילו בלע כבולעו כך פולטו: ומיהו אסור לאכול מן התחתון עד שתכלה פליטת העליון: מעשה אירע בבית רש"י שנמלח בשר בכלי מנוקב כמשפט ואחר ששהה שיעור מליחה שמוהו בכלי שאינו מנוק' והיה בה רבוי ציר והתירו רש"י כי כבר ^{(ר"פ ט)} תשש כח של מלח ולא יהי' עוד כרותח ויש מחמירין בלא טעם טוב: ומיהו על כרחיך דין בשר מליח יש לו ואוסר גבינות כשנפל מאותו ציר עליה' ובשר טריפה שמלח עם בשר כשירה אסור: ומיהו טהור מליח וטמא תפל מותר: אך טמא מליח וטהור תפל אסור: וכלים של גוים שעושים בהם הגבינות שקורין פאשי"לישי אין צריך להגעיל דלא שייכא מליח רק באוכלין ודוק' על ידי מליחה נוהג דין זה לחלק בין טמא מליח וטהור תפל לטהור מליח וטמא תפל ואין אנו מחלקין בין עילאה לתתא' דלעול' טמא מליח וטהו' תפל אסור אפי' טמא עילאה וטהור תתאה. וכן טהור מליח וטמא תפל מותר אפילו היה טהור מליח תתאה: ובמעשה האור מחלקין בין עילאה לתתאה בפלוגתא דרב ושמואל: ואין אנו מחלקין בין איסור חם לאיסור צונן והטעם מפורש במסכת פסחים: והתם פסקינן הלכה כשמואל דאמר תתאה ^{(ר"פ י)} גבר: ומיהו עילאה כשהוא חם מבשל התחתון כדי קליפה ותתאה גבר אך אם יש בו שמנונית אוס' את הכל: ^{(ר"פ יא)} ובשר טהורה שנמלח עם נבילה אסורה: וספיקא נמי אסורה משום דהוי ספיק' דאורייתא. ודגים טהורים שנמלחו עם דגים טמאים אסורים וספיקא י"א דמותרים דאמרינן ציר זיעה בעלמ' הוא דאין איסורו רק מדברי סופרים וספיקא לקולא ויש מפרשים דגם ציר הדגי' היכא שיש שמנונית אסור מן התורה: ודגים המלוחים כמו ארינ"גש וכיוצא בהם מותרין מטעם ספק ספיקא: ספק אם נמלחו עם דגים טמאים אם לאו: ^{(הג' א)} ואם תמצא לומ' נמלחו: שמא לא היה בהם שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן כדפרישית: ^{(ר"פ יב)} ואין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מדיחו יפה יפה מפני הדם שהוא בעין: ואם מלח בלי הדחה אין עוד תקנה לאותו הבשר לפי שהמלח מבליעו ואינו מפליט הדם שהוא בעין ^{(ר"פ יג)} ואח' המליחה צריך הדחה ג' פעמים ואם לא הדיחו רק פעם אחת בטוב אין קפידה בכך: ואם שמו הבשר בקדרה בלי הדחה אחר המליחה המלח אוסר הקדירה עד ששים מן המלח כאלו היה כולו דם דקיימא לן דחתיכ' עצמה נעשית נבלה גם בשאר איסורין ודלא כפירוש רבינו אפרים שאומר דוקא בשר בחלב ויש שהיו אוסרין אפילו באלף משו' דלטעמא עביד: וליתא כמו שפרשתי למעלה דאין לאסור יותר בדבר הבלוע יותר מכח האיסור: ואם יש גוי או גויה משמשין בבית ישראל ושמו הבשר בקדרה ולא ידעינן אם הדיחוה אם לא נאמנין במסיחין לפי תומם וכל שכן אם יודעין בטיב יהודית ואם יש שם נער או נערה יודעין בטיב הדחה או יוצא ונכנס מותר משום דמרתתי ועוד דיש לנו לומר דלנקיותא קפדי ואין מחזיקין דם בבני מעים פי' לאסור אם לא נמלחו: בכרכשאי ובמעיים: כגון המסס: ובית הכוסו': ובהדורא דכנתא: (פירוש דקין הסובבין הכנתא) אבל כנתא גופא דהיינו שומן שקורין רו"ייל יש בה דם: ומיהו אף על פי שאין מחזיקין דם מיהו פלטי ציר ואם נמלחו עם הבשר אינן אסורין כמו דגים: וצריך ליזהר שלא לחתוך בשר צלי בסכין קודם שיצלה כל צרכו אם יש בו גומות דלא שייך למימר מישרק שריק גם לא שייך למימר כבולעו כך פולטו שהרי אין לו לפלוט דבר מגופו: והרבי יעקב אומר כי מות' הוא שאם לא יפליט עתה לא יפלוט עוד: בפ' כיצד צולין פוסק הלכ' האי מוליית' שריא ואמרו בתוספות דוקא היכא ששניהם מלוחים או ששניהם אינם מלוחים אבל אם אותו שבחוץ מלוח והפנימי אינו מלוח אסור הפנימי וכן אם מלחו בשר על גבי חתיכה טפלה אסורה: אך אם יחזור וימלחנ' פסק רבי' ברוך דתשתרי והשוחט בסכין של גוי שהוא בן יומו הלכה כרב דאמ' קולף ^{(ר"פ יד)} אבל אם אינו ידוע שהוא בן יומו בסתמ' יש לנו לומר שאינן בני יומן דסתם כלי גוים אינן שני יומן ומותר ^{(ר"פ טו)}: ובפירקא קמא בחולין אית מאן דמפרש טעמא דרב דאף על גב דבית השחיט' צונן אמרינן אגב דוחקיה דסכינא בלע ויש שהיו רוצי' לאסור בהמה שהופשטה בסכין בן יומו של גוים: וליתא דבצונן גמור לא אמר רב אלא כגון בית השחיטה דהוי קצת חם כדאמרינן אימת בלע לכי חיימא ^{(ר"פ טז)} וסכין ששחט בה טריפה ורוצה לשחוט בה עוד פסקינן הלכה רוחצ' אפי' בצונן או בבליתא דפרסה למכפרה:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ובספר רבי' ברוך פסק דשלשה דינים יש בדם בצים אם נמצא הדם חוץ לקשר ואינו על הקשר כלל זורק את הדם ואוכל את השאר בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ונתפשט חוץ לקשר אז כל הביצ' אסור בין בחלבון בין בחלמון ואם נמצא על הקשר ולא נתפשט חוץ לקשר בזה יש חלוק בין חלבון לחלמון דבחלמון אפי' כל הביצה כולה אסורה ובחלבון זורק את הדם ואוכל את השאר וכן נהגו העולם

רק שיהיה בו ס' בין הכל ועוד דאיסור הבלוע בחתיכה אינו הולך מחתיכה לחתיכה כ"א על ידי רוטב ע"כ אותה לבדה שמחובר בה הלב אסור אם אין בו ס' והשאר מותרו' וכן לענין כבד. עכ"ל.

ומסקנא כפי' רב אלפס שפי' שנהגו בכל ארץ ישראל שלא לבשל כבד עם הבשר על ידי שום מליח' כי אם על ידי צליה ואפילו לבדו נמי איכא חששא משום הקדרה עצמה שנאסרת ואפילו משום כבד עצמה איכא למאן דאמר שלוקה נאסרת ואין אנו בקיאי' מהו בישול ומהו שלוק' הלכך אין לבשל כבד כלל אפילו לבדו כ"א אחר צלייה גמור' והבא לצלותו צריך לקורעו שתי וערב. ונהגו העולם לתחוב בו קוץ או קיסם בלא קריעה ומיהו הצולאו כדי לבשלו אחר כך בקדרה נכון לקרעו שתי וערב כדפרישית עכ"ל.

ודין זה נוהג אפי' נמצא הכבד בתוך התרנגולת בין במליח בין בצלי.

וה"מ כשבא לשום תחתיה כלי אבל בשאינו משים כלי תחתיה מותר לצלותה במליחה כל דהו ומיהו כשצולים יונים וכיוצא מהם שרגילים לטגנן במחבת אחר כך אומר בשם הר"ם שצריך למולחם ולשהו' כדי מליחה כמו לקדירה לפי שרגילות לטגנם במחבת קודם גמר צלייתם:

פי' אפילו תבשיל של בשר מפני הדם הבלוע בה. תימא ה"ד אי בכלי שאינו מנוקב: אפילו הבשר שמלח בה אסור ואי בכלי מנוקב אמאי אסור לאכול רותח הא קאמרינן דמא משריק שריק אפי' מבשר לבשר ויש לומר לעולם בכלי מנוקב ובקער' של חרס דחרס בלע טפי ולא שייך משרק שריק וגרע טפי מגבי בשר ותדע דהא צונן בצונן לא בלע וגבי כלי אמרינן בפסחי' חזינן להו דמדייתי ובלעי ואסירי פי' דבלעי אפי' מצונן עכ"ל:

ובשר שנישורה במים יום שלם השיב הר"ם ז"ל אם היה מלוכלך בדם בחוץ ושרה יום שלם נראה שאסור ואע"ג דצונן לא בלע יום שלם חשיג כמו כבוש שהוא במבושל לענין בליעה שאין המלח מפליטו עכ"ל:

ומיהו מליחה מועטת דלצלי לא הוי כרותח הבשר עצמו ומיהו הציר הנוטף ממנה הוי כרותח משום דאותו ציר מיהא אינו נאכל מחמת מלחו כדפי' בספר ר' ברוך.

צ"ע למה צריך לומר בפנים משום דכבר תשש כוחו של מלח וכמדומה שאינו בתוספות שאנ"ץ ע"כ מ"ה נ"ע. ורי"בא אומר דאין על אותו ציר דין דם מליח דכמוהל בעלמא הוא דכבר פלט כל הדם כיון ששהתה שיעור מליחה בכלי מנוקב:

?[הגה"ה פירוש דאם תתאה חם ועילאה צונן אסו' אפילו אם תתאה שהוא חם הוא ההיתר ועילאה הצונן הוא האיסור מתסר כל ההיתר משום דתתאה גבר להפליט את העליון שהוא האיסור ולהבליעו בהיתר התחתון אבל אם תתאה צונן ועילאה חם מותר רק כדי קליפה אפילו אם תתאה היתר והעליון שהוא חם האיסור דתתאה שהוא צונן גבר. ונמצא שיש חילוק בין מחמת האור למחמת המליחה כדפרי'. דגבי מחמת האור הדבר תלוי בתתאה ולא באיסור, וגבי מליחה תלוי באיסור ולא בעילאה. ויש לתמוה דכיון דמליח כרותח אם כן היה לנו להשוות מליחה לחם מחמת האו', וי"ל נקוט האי כללא בידך דלעולם אין האיסור נפלט ונבלע בהיתר אלא א"כ יש בו כח באיס' עצמו או מחמת מליחה או מחמת חמימות האור אך בזה יש חילוק בין מחמת האור למחמת מליח' דמחמ' האור אותו שהו' גבר מרתיח חבירו או מצנן חבירו. כי כן הוא דרך תולדות האור. אבל מחמת מליחה אין כח באותו שהוא תפל לבטל כח המליחה. וכן אין כח במליח לעשות התפל מליח כי כן הוא דרך המלח דאינו יכול להתבטל כי אם על ידי הדחה וכן המליח אין שם מליח עליו להיות כרותח עד שימלחנו משני צדדים שהו' דין מליחה לקדרה ואז הוא דוקא חשוב כרותח כדפי' בתוס' והשתא ניחא כולא מילתא דגבי מחמת האור אזלינן בתר תתאה אפילו תתאה היתר משום דתתא' גבר אם כן התתאה מרתיח ומחמם את העליון והוה ליה חם לתוך חם דאוסר את הכל אבל אי תתאה צונן ועילאה חם אפילו אם עילאה חם הוא האיסור, מכל מקום מותר ההיתר רק כדי קליפה. משום דתתאה שהוא צונן גבר ומצנן את העליון שהוא האיסור ומבטלו מחמימתו. והוה ליה איסור צונן ולכך אין האיסור יכול לבלע בהיתר מיהו כדי קליפה מיהא אסור משום דאדמוקר ליה בלע כדי קליפה ולכך לענין חום מחמת האור אזלינן בתר תתאה דגבר לא שנא היתר ולא שנא איסור: אבל לענין מליחה שאין זה מבטל את זה כדפרי': הלכך לא אזלינן כלל בתר תתאה: אלא בתר האיסור: ואם האיסור מליח אוסר את ההיתר לא שנא עילאה ולא שנא תתאה: אבל אם האיסור תפל: אף כי הטהור מליח וגם הוא תתאה מכל מקום מותר ההיתר. כיון שהטמא תפל. והטהור תתאה שהוא מלוח אינו יכול לעשותו מליח כדפרי'. ולכך טמא תפל וטהור מליח מותר. ובפרק דם חטאת אמרינן חתיכה בחתיכה רקיק ברקיק יקלוף את מקומו תימא מאי שנא מחם לתוך חם דמיתסר כולו ושמא יש לומר התם גבי חם וכו' מיירי דזה על גבי זה. והתם גבי מליח ותפל מיירי בזה בצד זה. עכ"ל:]

ומיהו גם בלא שמנונית יש לאסור הכל כדמשמע גבי הא דקאמר תתאה גבר כשהוא חם משמע דאסור הכל קאמר דומיא דחם לתוך חם עכ"ל:

[הגה"ה ב פ' כיצד צולין תנן נטף מרוטב של פסח על החרס וחזר אליו יטול מקומו. ומוקי לה התם בחרס רותחת דהוי אותו רוטב צלי מחמת דבר אחר ורחמנ' אמר דוקא צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר. ומקשי בשיטה מה נפשך. אי רוטב לא מפעפע אם כן תסגי בקליפ' כמו גבי גיד הנשה למ"ד יש בגידין בנו"ט. ואי רוטב מפעפע א"כ אי איכא ששים מן הרוטב לישתרי כוליה אפי' אותו מקום. ואי ליכא ששים א"כ ליתסר כוליה מידי דהוה אגדי שצלאו בחלבו ומתרצינן בשיטה רוטב נפיש פעפועיה טפי מגיד ובציר מחלב. ולפי זה פי' בפנים גבי תתאה גבר דסגי בנטילת מקום אם אין בו שומן. ומיהו אין להקל בזה, דהא זימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה. ועוד אפי' בלא שומן יש ליתן טעם לאסור כוליה, ולא דמי לההיא דיטול מקומו דרוטב, דהתם הרוטב אינו נופל על כולו כי אם בחד מקום דהא טיפה בעלמא הוא דנפל כדמשמע נטף מרוטבו ולהכי סגי בנטילת מקומו אבל גבי תתאה גבר דחתיכה דאיסור נוגעת כולה בכל החתיכה דהיתר הלכך מפעפעת בכולה ולכך לא סגי בנטילת מקום, וגבי נטף מרוטבו נמי אם היה ברוטב כל כך שנפל על כל הפסח מיתסר כוליה, ומיהו חלב ודאי מפעפע טפי דהא מיתסר למיכל אפי' מריש אזיניה אע"פ שאין שם החלב כלל, ולפי זה ההיא דתתאה גבר צריך לומר שהחתיכות רחבות זו כזו דאז ההיא דאיסור נוגעת כולה בההיא דהתירא, אבל אם היתה של איסור קטנה, אע"ג דליכא בהתירא ששים מ"מ הוה סגי בנטילת מקום אם אין בה שומן בודאי, ומיהו הא פרישית דזימנין דאית ביה שומן ולאו אדעתיה, ועי"ל דגבי רוטב אנו מסופקים אם מפעפע בכל החתיכה כמו חלב או אינו מפעפע כ"א כנגד אותו מקום בעומק ומיירי לעולם ההיא דיטול מקומו דאיכא ששים. ומ"מ מתסר אותו מקום משום דשמא אינו מפעפע כי אם באותו מקום. ולפי זה גבי תתאה גבר מתסר ההיא דהיתרא כולה אפי' כשהחתיכ' דאיסור קטנ' אפי' ודאי אין בה שום שומן כיון דליכא ששים ומיהו קצת קשה דא"כ בההיא דיטול מקומו לפלוג בין איכא ס' לליכא ששים ^{(הג' א)} דהיכא דליכא ששים לא סגי ביטול מקומו דשמא מפעפע בכוליה, מיהו איכא למימר דמסתמא יש בו ששים מההיא טיפה דרוטב, אך מ"מ דוחק הוא לומר דמספקא לן גבי רוטב כדפרישי' כיון דלא מפרש לתלמודא, לכך נראה כדפרישית מעיקרא דיש חילוק גבי רוטב היכא דליכ' שומן בין מקצתו לכולו כדפרשינן: עכ"ל]

וכעין זה פירש בתוספות דהשופך דם צלול בעין על גבי בשר והוא רותח אפי' דרך צלייתו שהוא אסור אם אין בו ששי' ולא משתרי לא משום דם משריק שריק ולא משום כבולעו כך פולטו דלא אמרינן כך אלא דוקא גבי דם פליטה: עכ"ל

ויש שרוצים להתיר מכאן בשר רותח שחרכו בסכין חולבת אפילו בן יומו ע"י קליפה דהא איכא לישנא דאמר בית השחיטה רותח ואפילו הכי קאמר רב דסגי בקליפה וכ"כ בספר רבינו ברוך ומיהו אין הנדון דומה לראיה דהא דסגי בקליפ' גבי בית השחיט' אפי' למ"ד בית השחיטה רותח מ"מ אין כל הבהמה רותחת כי אם בית השחיט' דוקא שזהו הקליפ' הסמוכ' למקום בית חיתוך השחיטה דהיא דבר מועט אבל גבי חתיכת בשר שהיא רותחת כולה כשחתכה בסכין חולבת בן יומו מתפשט בכולה ואסור' כולה אם אין בה ס' מן הסכין ואפילו לא תחב בה כ"א מעט מן הסכין צריך ס' מכולו דמתכת חם מקצתו חם כולו ולא דמי לכף חולבת שתחב מקצתה בקדרה של בשר דלא בעי ס' כ"א מאותו קצת שתחבו בקדרה דהתם הכף של עץ הוא וחם מקצתו אינו חם כולו אבל ודאי אם היתה הכף של מתכ' אפילו לא תחבו כ"א מקצתה בעי ס' מכולה משום דמתכת חם מקצתו חם כולו: וכן נראה הלכה למעש' לאסו' אווז רותח או בשר רותח שחתכו בסכין חולבת בן יומו שכל החתיכה אסורה אם אין ששים מן הסכין וכן הורה הרי"ב"ר מנוח.

ומיהו בספר רבינו ברוך פי' דאפי' שאינן בני יומן בעי קליפה גבי שוחט משום שמנונית הנדבק בדופני הסכין. עכ"ל.

וצ"ע דהא דקאמ' לכי חיימא אלישנ' דבית השחיט' רותח קאמר. ומיהו בלא שום ראיה אמת הוא שהוי רותח קצת, עכ"ל.

רה

ואם תמצא לומר נמלחו בסמג ליתא וצ"ע:

דהיכא דליכא ששים לא סגי ביטול מקומו דשמא מפעפע בכוליה. ואף דהוי מין במינו ולעיל בהלכות חלב פירש בפנים ובהג"ה דמין במינו ספיקא לקולא יש לחלק דהיכא דליכא ששים אז אם נאמר להתיר כולו משום דשמא אינו מפעפע כי אם באותו מקום יהיה. חומרא היכי דאיכא ששים לגבי אותו מקום דצריך לאסור משום דאינו מפעפע בכוליה ומשום זה מחמירינן בין היכא דאיכא ששים לגבי אותו מקום ובין היכא דליכא ששים לגבי כולו וכזה תמצא בדברי הפוסקים: