סמ"ק/קפג

<< · סמ"ק · קפג · >>

רמב"ם הלכות אישות פ"א סמג עשין סימן מח טור א"ה סימן ג

לקדש את האשה דכתיב (דברים כ"ב, י"ג) כי יקח איש אשה וגם לבני נח כתיב ודבק באשתו ^{(ר"פ א)} מכאן שאדם מצווה להיות לו אשה מיוחדת לשמו ואפילו לבני נח. באו לסיני ניתוספו להם קדושין: (ואלו הם דיני קדושין) האשה נקנית בכסף בשטר ובביאה. ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וכבר ביארנו ע"פ הקבלה שהפרוטה משקלו חצי שעורה מכסף נקי. בשטר כיצד כתב לה על הנייר או על החרס אע"פ שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי בתך לי לאנתו הרי זו מקודשת ודין קידושי ביאה אינם ^{(ר"פ ב)} נוהגים עתה כדאמרי' רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותא וקיימא לן דחופה אינה קונה בתורת קדושין: האיש מקדש בו ובשלוחו והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. והשליח עושה שליח והאומר לשלוחו צא וקדש לי אשה במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת. אם אמר לו הרי היא במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר מקודשת וכן בגירושין ^{(ר"פ ג)} והאומר לחבירו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשי' שבעולם כי מכל אחת יש לומר שמא קדש שליחו קרובתה של זו: אבל אם בשעה שצוה לשלוחו לא היה לזאת שרוצה לקדש שום אשה מקרובותיה האסורות פנויות מותר בה אף על פי שהיה לה לאחר מכן: (פי' לאחר שצוה לשליח): והמקדש על תנאו אם נתקיים התנאי מקודשת בין שיהיה התנאי מן האיש בין מן האשה ובלבד שיהא התנאי כפול. ותנאי קודם למעשה: והן קודם ללאו ודבר שאפשר לקיימו: והאומר לאשה הרו את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז מכאן ועד שלשים יום הרי היא מקודשת מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפיר' ואם אחרי כן פשטה ידה וקבלה קידושין מאחר אינו ^{(ר"פ ד)} כלום: והמקדש במלוה שהאש' חייבת לו אינה מקודשת ואפילו במלוה בשטר דמלוה להוצאה ניתנ' ואף אם היו המעו' שהלוהו לה בעין: אבל אם קדשה בהנאת מחילת מלוה מקודשת שזה עדיף כך פיר' רש"י: אבל בשטר חוב דאחרי' וכן במשכון שבידו והחזיר לה המשכון שבידו מקודשת אפילו במלוה שהיא חייבת: המקדש ^{(ר"פ ה)} במלוה ופרוטה דעתו אפרוטה ומקודשת: והאומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה והניח לה משכון עליו מנה אין כאן משכון אין כאן ואינה מקודשת. וכן במקח וממכר לא קנה ובקרקעות: דאי במטלטלין פשיט' דלא קנה דהא אין קונין בכסף אפי' כשהוא בעין אלא במשיכה. האשה שנתנה כסף ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת: וכן נתנה היא ואמ' הוא אם לא באדם חשוב אבל נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק. שטר קדושין שכתבו שלא לשמה או לשמה ושלא מדעת' אינה מקודשת ושלא מדעתה (פי' שהיתה הכתיבה שלא מדעת האשה) אף על פי שקבלה מדעתה אינה מקודשת: והאיש שאמ' הריני בעליך הריני אישך או כיוצא בזה אינה מקודשת כלל: וכל לשון שהיא מכרת בו שקנא' הרי היא מקודש' כגון הרי את ארוסתי קנויה לי: שלי ברשותי זקוקה לי לקוחתי חרופתי ביהוד' מקודש' ודאי: אבל מיועדתי מיוחדתי עזרתי נגדי צלעתי סגורתי תחתי עצורתי תפוסתי: מקדשת מספק והוא ^{(ר"פ ו)} שמדבר עמה קודם לכן על עסקי קידושיה היה מדבר עמה על עסקי קידושי' ונתן לה ולא פי' כלל דיו ומקודש' ודאי והוא שעסוקין באותו ענין שלא הפסיק ועידי קידושין וגיטין אין צריך לומר אתם ^{(ר"פ ז)} עדים: והאיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו ואסור לו לקדש בתו כשהיא קטנה עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני ^{(ר"פ ח)} רוצה: בגרה או נשאת אין לאביה רשות בה: נערה או קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה' אפילו נתרצה האב אח"כ ^{(ר"פ ט)} אינ' מקודש' ובין היא ובין אביה יכולין לעכב ספק בוגרת שיש לה אב אם קדשה עצמה מקודשת מספק וכן אם קדש' אבי' ואומר אדם לבתו קטנ' צאי וקבלי קידושיך וכל העושה שליח לקדש או לגרש (פיר' להוליך הגט לאשתו) אין צריך עדים רק שיודו המשלח והשליח אבל לקבל קידושיה ^{(ר"פ י)} או גיטה צריך עדים: האומר לשנים צאו וקדשו לי אשה פלונית הן הן שלוחיו ^{(ר"פ יא)} הן הן עידיו ולא יקדש אדם אשה עד שיראנה ומצוה לקדש בו יותר מבשלוחו ואסור לאדם לקדש בביאה או בלא שדוכין או בשוק ואם קודש קידושיו קידושין. ואין מקדשין האשה בעל כרחה ^{(הג' א)} ואם כפו האיש לקדש קדושיו קדושין. האומר לאשה התקדשי לי בדינר נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת תנהו לאבא או לאביך ע"מ שיקבלם לי מקודשת. והמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים וכתוב בה"ג המקדש בפסולי עדות דרבנן אינה מקודשת עד שיקדש בפני עדים כשרי' ומיהו לעלמא לא משתרי אלא בגט ^{(ר"פ יב)}: וקטנה שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן בעוד' קטנה וכי גדלה גדלי קידושיה עמה מדאורייתא: ^{(ר"פ יג)} וחרש שקדש וחרשת שנתקדש' קידושיהן קידושין מדברי סופרים ושוטים אין להם קידושין אפילו מד"ס. ולא צריכי מיאון כדאי' בפרק חרש: סריס שקדש ואיילונית שנתקדשה הרי אלו קדושין גמורים ^{(הג' ב)} טימטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שקדשן איש אחד הרי הם קידושין מספק וצריכין גט מספק: המקדש אחת מן עריות לא עשה ולא כלו' שאין קידושין תופסין בחייבי כריתות ולא בחייבי מתות בית דין חוץ מן הנדה ואמרינן בפרק המגרש אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כרב המנונא וכן בפרק התקבל ופסק ר"י כמותו ^{(ר"פ יד)} שבכל התלמוד מקש' מדבריו: אבל אם קדש' אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסי' בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה קדושין דקיימא לן כל שלא בפניו מעיזה: המקדש אחת מן השניות או מאיסו' לאוין או מאיסו' עשה הרי זו מקודשת קדושין גמורי': ויבמה שנתקדש' לזר הרי זו מקודש' מספק שנסתפק לחכמים אם הקידושין תופסין ביבמ' כחייבי לאוין או אין קדושין טופסין בה כערוה כדאית' במסכת יבמו' ונחלקו בה רב ושמואל בפ' האשה רבה: ואע"פ שאסור לו לאדם לכנוס אחת מכל אלו מ"מ הרי זה מגרש' בגט המקדש ה גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהיתה קודם הקידושין: וגוי ועבד שקדשו בת ישראל אין קידושיהן כלום: המקדש באיסורי הנאה אינו כלום (ש"ע כ"ח באיסורי הנא' דאורייתא כגון חמץ דאוריתא בשעות דאוריתא: ובחמץ דאורייתא ושעות דרבנן או איפכ' הוי ספק מקודשת ואיסורי דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא מקודשת) מכרן וקידש בדמיהן מקודשת חוץ מעכו"ם שתופסת דמיה: האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות תנאו קיים. ע"מ שאין לך עלי עונה תנאו בטל. המקדש בשיראי' ואמר לה בחמשים ונמצא אחרי כן שהיא שוה חמשים מקודשת ואומר ר"ת שם בתוס' ובאשרי פ"ז דדוקא שיראים אבל אבן טובה צריך שומא ודאית ולפיכך אין מקדשין בטבעת שיש בה אבן עד שיסירו את האבן המקדש בפחות משוה פרוטה או במלוה ואח"כ בעל בעדי' ^{(ר"פ טו)} מקודש': וקדושין שלא נמסרו לביאה הוי קידושין כאביי ^{(ר"פ טז)} ושנינו המקדש בתו סתם אין הבוגרת בכלל ואפילו עשאתו שליח אבל הקטנות כולם בספק קידושין צריכות כולן גט חוץ מן ^{(ר"פ יז)} הבוגרת וכן אומר ר"ת באדם ששידך בתו ואמר בפי' איזו בת ואח"כ קדש בתו סתם. ואמר שאותה ששידך קדש והאחרות אינן בכלל הספק ואפ"ה לא עביד רבינו עובדא להתיר האחרות ^{(ר"פ יח)} בלא גט: העושה שליח לקדש לו אשה והלך השליח וקדשה לו לעצמו מה שעשה עשוי אלא שנהג בו מנהג רמאות וכן לכל דבר מכר: יצא לה שם מקודשת בעיר כגון שהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאין ונשים שמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום צריכה גט: ואם יצא עליה קול מראשון וקדשה שני קדושין ודאי דהשתא צריכה גט משניהם להתיר לעלמא אם באין לעשות תקנה שיכנוס האחד יגרש הראשון וישא שני אבל איפכא לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין הוא: והאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדברים נאמנת: ומברכין ברכת אירוסין מיד אחר קידושין ולא לפניהם פן יחזרו בהן: וברכה זו פוטרת את החתן מלברך לקדש ^{(ר"פ יט)} את האשה ומברכין ברכת נישואין אחר כן בבית נישואין ואם לא ברכו ברכת נישואין האשה אסורה לבעלה כנדה: ואסור לאדם לקדש אלמנות חבירו או גרושת חבירו תוך ג חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בו: וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתייב' עד סוף ג' חדשים למיתת בעלה וכן מעוברת חבירו ומינקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו ואפי' ^{(ר"פ כ)} נתנה בנה למינקת או גמלתו אכן אם מת מותרת ואם עבר ונשאה תוך הזמן יוצא בגט אך אם קדש בתוך שלש' חדשים וברח ערוקי' מסתיי' ^{(ר"פ כא)} ואם קדש בתוך ארבעה ועשרים חדשי' הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפי' בלא בר' כדברי רב יוסף בכור שור ויש שחולקין עליו ^{(ר"פ כב)} וקטן שקדש אין בקדושיו כולם אך תגדלנו אם ירצו ואין כאן משום זנות ואסור לשהות עם אשתו בלא כתוב' ומשפטי כתובה לא כתבתי כאן כי הם צריכין למוד רב:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ודרשו רבותינו באשתו ולא באשת חבירו:

ואלמנה אינה נקנית אלא בביאה לכך נהגו ליחדם תכף אחר הברכה ואסור לבעול בעיל' ראשונ' בשבת משום דכיון דביא' קונה אין לעשות קניין בשבת

שמראה מקום הוא לו:

אפילו קבלה אותם קודם קיום התנאי אינם כלום רק שיקיים התנאי אחר כך תוך הזמן שפירש דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו והוא יתן תוך הזמן שפיר'

מלוה ופרוטה שנותן בידה דעתיה ודעתה אפרוטה וכו':

אהנך לישני דספק קאי אבל אהנך לישני דודאי קדושין אפי' בלא מדבר עמה על עסקי קדושיה קודם לכן:

ומכל מקום צריך לברר עדים בגיטין וקדושין דאם לא כן כולהו עדים ורגילות הוא ששם עומדין קרוביו וקרובי האשה והוו להו נמצא אחד מהם קרוב או פסול ועדותן בטלה כדאמרינן גבי דיני נפשות דחשבינן היתר ערוה כדיני נפשות וכן פירשו רבותינו וכן נהגו העולם ואם לא ביררו עדי קידושין מ"מ אין להתי' בלא גט ומפני המחלוקת יושב' תחתיו:

וה"מ בימיה' שהיו ישראל רבים במקו' אחד אבל עתה שאנו מתי מעט רגילין לקדש אפי' קטנה שמא יקדימנה אחר בשם הר"מ ומהאי טעמ' נמי כונסין נשים ועושין חופות ואפי' כשהן נדות רק שמודיעין לחתן (וכן כתב ש"ע בסימן סא) אעפ"י שבימיהם לא היה כדמשמ' בההיא דפירשה נדה בריש כתובות גבי חלה היא לו שפירסה נדה אך מורי הר' יחיאל היה מחמיר שלא לכנוס נדות דשמא חיבת ביאה קונה וא"כ הוה כחופה תלויה ועומדת

בשלא עשו שידוכין אבל עשו שידוכין צ"ע בסמג:

פירוש האשה שעושה שליח לקבל קדושיה

צ"ע אם נאמר כן גבי שליחו' האש' לקבל קדושיה או גיטה.

מעשה היה באשכנז באחר שקידש ואח"כ נודע הדבר שהיו העדים קרובי' והיה מורי הר' מאי' מתיר בלא גט אף על גב דבתחילתם יצא קול על הקדושין מ"מ מבטלינן קלא וכן הלכב והיה מניח רתי' דאפליגו בה בסורא מבטלי קלא בנהרדע' לא מבטלי קלא וסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל ורב שמואל באיסורי הלכ' כרב כך השיב הר"מ אמנם רבני אשפיר' היו מצריכין גט אך לא מטעם דקלא ומיהו יש להביא ראי' דלא מבטלינן קלא מהנהו עובדי דההוא שמעתת' דקאמר התם אפילו למאן דאמר לא מבטלי קלא משמע דיש לחוש לדברי האומר דלא מבטלי' אע"ג דיש לדחות דלרוחא דמלתא קאמ' הכי מ"מ יש ראי' מההיא עובדא דנפקא עלה קלא דאיקדשה לקטן נרא' כגדול ומסיק היה עובד' והתירו ומסיק דעדיין לא הגיע לפלגי' ראובן כלו' לא הגיע לפלגות חכמת גדול הלכך אפלו קלא נמי לא הוי גם מעיקרא משמע דאי לאו האי טעמא מיתסרא משום קלא אלמא לא מבטלין קלא והתם לא קאמר אפי' למאן דאמר וכו' כההיא דלעיל ועוד מדקאמר הוה עובדא אמרו עדיין וכו' משמע דאין להתיר כי אם מטעם זה וכן כתבתי בתשובה וכן נראה עיקר וצ"ע אע"ג דלא הזכיר הרי"ף בפירש ענין בטול קלא צרי' להתישב במה שכתבתי.

אך ר"י אומ' דאינ' מקודשת ומותר לקיימה דאינה מקודשת בעודה קטנה אפי' מדרבנן כיון שיש לה אב ונ"מ דאפי' מאון לא בעיא בעודה קטנה (ש"ע ל"ז ויש להחמיר כסברא הראשונ' דהיינו שצריכ' מיאון) ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אשות הוא ומותר לקיימה מידי דהו' אקטן שהשיאו אביו אשה כדאמרינן ?תגדלנו:

ומכאן פסק ר"י על אחת שאמרה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומ' שאינה יכול להיות עמה בדרך ארץ שהיא נאמנת ואפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעל דאין האש' מעיזה פנים כמו בההיא דגרשתני ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני לבינה דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדיאיתא ביבמות ולכך מעיזה ומעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו ישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר לפני בעלה ונאמנת (ש"ע קנ"ד וי"א דבזמן הזה שיש נשים חצופות אינה נאמנ' אא"כ באומדנות שאומרת אמת וי"א מ"מ אין כופין אותה להתפייס עמו אם אינה רוצה אלא מאריכין הדבר עד שיתפשרו) כמו בההיא דגרשתני והלכך כופין גבי שען על ביתו להוציא ויתן כתובה כך פירש ר"י בתשובה.

שעל בעיל' זו סמך ולא על אותן הקדושין הפסולין חזק' היא שאין אדם מישראל הכשרים עושה בעילתו בעילת זנות והרי היא בידו לעשותה של מצוה.

כגון המקדש אחת משתי אחיות ולא פירש איזו אך אמר אחת מכם מקודשת לי הוי קידושין כאביי וצריכו' גט שתיהם:

דלא שביק אינש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה להשיא בוגרת:

וכן הר"ר מאיר החמיר הרבה:

אך מורי רבי יחיאל היה נוהג ומנהיג שיברך החתן לקדש את האשה על פי הירושלמי אמנם נהגו באחר פן יתבייש מאן דלא ידע לברך אבל הר"ר שלמה אומ' דאין מברכין על שום דבר אלא אם כן ראוי לו ולחבירו ואתתא לבי תרי לא חזי:

ואפילו קיימה בחרם או ע"י משכנות אסור דילמא אתי לאחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלות' דהתם מידע ידיע דלא הדרו בהו מחמת אימ' דבי ריש גלותא ולא אתי לאחלופא כך פיר' התוספות בכתובות:

משמע דוקא דיעבד אך מורי הר' יחיאל הורה לכתחלה להשיא לו עצה לברוח דהכי מוכח מתוך פי' רש"י שפיר' ערוקים מסתייה דכיון דברח גלי אדעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן:

הר"י בכור שור מביא ראיה מההיא דסוטה דקאמר גבי מקדש ונוש' מעוברת חבירו והיא סוט' תחתיו שיכול להשקות' דקרינן ביה והביא האיש את אשתו מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי דלא בעיא גט משום דאיסורא אחרינא עלה פי' איסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחר דכלה בלא ברכה אסורה לבעל' כנדה ומיהו לא דמי דהתם איסור סוטה חמיר עליה דהוי דאוריתא אבל בכאן דאיסור כלה בלא ברכה וכו' דרבנן היא כמו מעובר' חברו ומה לי חד ומה לי תרי ומאי אולמי' דהא מהא. ועוד דאיכא לפרושי דלהפרש' דקאמ' גבי סוטה בגט קאמ' ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעי' לה מההו' דתני גבי מעוברת חברו כך פי' בתו' דיבמות והלכך כי קדש בתוך כ"ד חדש יברח או יוציא בגט:

קפג

ואם כפו האיש לקדש כו' עיין סמ"ג שכתב דהגאוני' פסקו כמר בר רב אשי דאינה מקודשת וצ"ע על רבינו:

טומטום ואנדרוגנוס. כן הוא בסמ"ג וברמב"ם בפ"ד מהלכות אישות וע"ש במ"מ וצ"ע לגבי אנדרוגנוס שנתקדש: