סמ"ק/קפא
רמב"ם הלכות ברכות פ"ו סמג עשין סימן כז דף קיב טור א"ח סימן קנח:
צונו הקב"ה לשמוע דברי חכמים שתקנו נט"י וסמכו דבריהם על הפסוק (דברים ח') לא תסור מן הדבר וגו' שאל אביך ויגדך (ר"פ א) ומים ראשונים מצוה ואמצעים רשות פי' ר"ח בין תבשיל לתבשיל ר"ל בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה שאין הבשר בעין ולא הגבינה בעין ואין שם אלא טעם אבל בין תבשיל של בשר לגבינה שלאחריו חובה (ר"פ ב): ונטילת אלו האמצעיים אינם טעוני' ברכה שאין זה אלא הכשר אכילה כגון ניקור גיד וחלב ומליח תבשר:תנן מים שנפסלו משתיית בהמה כגון מים סרוחים או מלוחים או חמי טבריא פסולין לנטיל' ידים אם שאבו מהם בכלי אבל בקרקע במקומן טובלין בהן את הידים מקל וחומ' ומה כל גופו טובל בהם ידים לא כ"ש: אמנם אם נפסלו משתיית בהמה מחמת רבוי טיט המעורב בהם אין טובלין בהם והנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי (ר"פ ג) הרוח תנו רבנן לחולין צריך ליטל ידיו עד פרק שלישי וזהו קשרי אצבעותיו המחוברין ליד כשמואל וכל דב' החוצץ בטבילה חוצץ בנטיל' כגון רובו אפי' אינו מקפיד או מעוטו ומקפי': וגרב יבש וגלד יבש שאינו מצטע' בנטילתו בין ביד בין תחת הצפורן (ר"פ ד) חוצץ פוסק רבינא שנוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום (ר"פ ה) כולו ודוקא היכא דלא שכיחי מיא ודוקא שחרית ודוק' שלא יטנפו ואין נוטלין לידים מן הכלי אלא א"כ באין מכח אדם (ר"פ ו) ואין מטבילין תיך הכלי כגון צנור וכלי (ר"פ ז) אחר אך אם אדם מעלה מן הנהר הכלי ושפך לתוך הצנור ואותו כלי מניקב בכונס משקה ומקלח מים בדרך אותו נקב לנהר וקילוח שני לצינור מותר להטביל ידיו לתוך הצינור אבל לא (ר"פ ח) כל גופו: וצרי' להגביה ידיו: ואם נוטל כל יד ויד מרביעית אין צריך להגביה ידיו: ומרביעית נוטלין לידים לאחד או לשנים ואפילו לעשרה ואז צריך ליטול שתי פעמים כדברי המשנה דתנן בגיטין פ"ב הנוטל ידו אחת בשטיפ' אחת טהור' ואנו מוסיפין נטיל' אחר' קוד' כדי שלא יהא דבר חוצץ: מים ששרה בהם פת או ירקות שהדיח בהם את הכלי' פסולים אבל מים שהנחתום הדיח בהם את ידיו מחמת העיסה כשרים נפל בהם דיו או צבע ונשתנו מראיהן פסולין: כלי שניקב בכונס משקה אין נוטלים ממנו לידים: ואפילו ניקב למעלה מרביעית לפי שאין לו תורת כלי אבל אם יחדו לקבל זתים נוטלין ממנו לידים ובלבד שיחזיק רביעית מן הנקב ולמטה עד שינקב במוציא זית אבל במוציא משקה אם ניקב למטה מרביעית פסול ולמעלה כשר: רק שישפוך דרך (ר"פ ט) הנקב: וכן כלי שאינו יושב אלא בסמיכה פסול: ושק וקופה אע"פ שהם מקבלין מים אין נוטלין מהן: לפי שאין (ר"פ י) עשויין לקבלת מים. ואדם שלא נטל ידיו אסור לאכול במפה (ר"פ יא) כגון שישים מפה סביב ידו ויאכל גזר' שמא יגע: והלכתא אוכל מחמ' מאכיל כגון שמאכילין אותו צריך האוכל נטילת ידים אבל מאכיל אינו צריך נטילת ידים: הנוטל ידיו צריך לנגבן תחילה קודם שיאכל ואמר רבי אבהו בפרק קמא דסוטה כל האוכל בלי ניגו' ידים כאילו אוכל לחם טמא: ומים ראשונים נוטלים בין בחמי האור רק שלא תהא היד סולדת בהם בין בצונן בין על גבי כלי בין על גבי קרקע: אבל מים אחרונים (ר"פ יב) אין נוטלין בחמין ואין נוטלין אלא על גבי כלי כדאמרינן בפרק כל הבשר: ת"ר הלכה בסעוד' אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס. (פירוש אותו יד ששפשף בו כדאמר רב אשי דמצוה לשפשף ניצוצו' שעל גבי רגליו שלא יראה ככרות שפכה) דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס (פירו' הפליג שעה או שתי') לפי שהסיח דעתו (ר"פ יג) ורבינו תם פוסק שהיוצא להשתין מים אין צרי' ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו והלכתא אפי' שפשף בידיו אין טעון ברכה (ר"פ יד) מידי דהוה אהיו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה שאין צריך לברך על נטילת ידים ורבותינו היו מברכין כשהיו רוצין לעסוק בתורה (ר"פ טו) וכן נמי במלוכלכות בטיט ובצואה:
אלו המצות תלויות בנשואין
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
ומברכין ענ"י לאחר נטילה (ש"ע קודם הניגוב) כדפי' לעיל:
ופי' בתוס' דבזה יש די אפי' לדברי האוסרים גבינה אחר בשר באותה סעודה אפי' ע"י קנוח דהני מילי דוקא היכא שהבשר בעין אבל היכא שאין הבשר בעין כ"א תבשיל מותר לאכול גבינה אחריו (ש"ע י"ד פ"ט ועכשיו נהגו שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול גבינ' אחריו) באותו סעודה ע"י קנוח פה והדחה:
ר"ל כשנוטל דרך נטילת ידים לפת אבל לטול ידים דרך נקיות אין לחוש.
וע"כ נכון לנקר צפרניו בשעת נטילה ויש מקילין דחשיבי ליה מיעוטו שאין מקפיד. וצריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילה אם הם מהודקי' אבל רפוים לא מא"ז שפ"ג (ש"ע ויש להחמיר כי אין אנו בקיאין איזה מקרי רפוין).
ועל זה סומכים הולכי דרכי' לאכול בלא נ"י בדרך לפי שמתנים בשחרית וחשבי להו לא שכיחי מיא לפי שהם בדרך אמנם אם ימצא להם מים תוך פרסה יש להמתין כדאמרינן לנ"י ארבע מילין די"מ דאהתנה שחרית קאי ארבע מילין וצ"ע.
מים הבאים דרך ברזא צריך לפתוח ולסגור פעם ופעמים ושלשה:
ואין מטבילין בתוך כלי כגון צנור או כלי אחר. צינור פי' שהמים שבתוכו אינם מחוברים לנהר אך מים שבתוכו באים מן הכלי:
משום דצנור אינו חבור לענין טבילת גופו רק לענין טבילת ידיו:
בשם רבי' ברוך פי' זה באורך.
פי' אין עיקר עשייתן לקבל מים. וכן יש לומר באותן כובעים (קפי"לשיש) של לבדים אפי' כשהם קשים כל כך שמקבלים מים שאין המים זב מהם מכל מקום אין עשוים לקבל מים כמו שק וקופה ומכל מקום על ידי הדחק מותרי' שעוברי דרכים רגילין לשתות בהם.
הרמב"ם התיר בפ"ו דהלכות ברכות ובפ"ח דהל' שאר טומאו' אסר כרבינו וכן פסק ראבי"ה.
מים אחרונים פירוש שהיו רגילין ליטול בימיהם משום מלח סדומי' שהיה מצוי בימיהם ובסעודתן תמיד היו אוכלין מלח כדאמרינן אחר כל אכילת' אכול מלח ועכשיו אין לנו מלח סדומית.
אך אינו צריך לברך ברכ' המוציא דשינוי מקום אין צריך לחזור ולברך בפת (ש"ע קעה מיהו אם הסיח דעתו כשחזר צריך לברך על מה שרוצה לאכול אחר כך).
דעל נ"י אבל ברכת אשר יצר מברך.
וצ"ע דברכת אשר יצר שמברך לקטני' הוי דבר שבקדושה ואפ"ה אינו מברך על נ"י.