סמ"ק/קנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< · סמ"ק · קנא · >>


רמב"ם הלכות ברכות פ"א סמג עשין סימן כ"ז טור א"ח קפד.

לברך על המזון לפניו ואמרו רבותינו קל וחומר כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן: וצריך לברך לפני כל דבר שאוכל: ואם לא בירך מעל מדרבנן וצריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה: רק בדבר אכילה כמו טול בריך או גביל לתורי וכיוצא בזה ומברכין בכל שהוא לפניו ולאחריו עד שיהא בו כזי' וכשהאוכלין מרובין והסיבו אחד (ר"פ א) מברך לכולן ואין אנו רגילין לקבוע אלא בפת (ר"פ ב) ובדברי' הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה שרגילי' ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם ומהאי טעמא לא מברכין בורא פרי האדמה כשאנו אוכלין מרור בלילי פסחים לפי שחובה לאכול אך שלא מחמת הסעודה מברכין למניהם ולא לאחריהם כגון פירות שאין אדם רגיל ללפת בהן את הפת וכשהוא רוצה ללפת פת עם הפירות טוב הוא שיאכל מעט בלא לחם ויברך לפניהם והשות' מים או שאר משקין בתוך הסעודה (פסקו רבותינו מאיבר"א דאין מברכים לפניהם רק ביין לבד והכי משמע לישנא דתלמודא אי הכי יין נמי ליפטריה פת שאני יין הואיל וקובע ברכה לעצמו פירוש קידוש והבדלה משמע דדברים אחרי' פת פוטר ואם נתן לתוך היין בלא ברכה אם היא מידי דמאיס מסלקו לצד אחר: ומברך עליו ובולעו: ואם אינו מידי דמאיס פליט ליה ומברך עליו ואוכלו ואם משקין בולען ומברך: ומברכין על הפת (ר"פ ג) המוציא לחם מן הארץ: וצריך בכל הברכות שם ומלכות כר' יוחנן: וכל דבר שתחלתו עיסה ואחר כך נמלך לעשותו סופגנין מברכין עליו המוציא וחייב בחלה וטעון נטילת ידים: כי השלשה דינין אלו תלויין זה בזה והיכא (ר"פ ד) שתחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחל' תחלתו וסופו סופגנין פטו' מן החל' הוא הדין דאין מברכין עליו המוציא והיכא דהאור עובר תחתיו בלי משקה פליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש דר' יוחנן מחייב בחלה וריש לקיש פוטר ובמשקה כולי עלמא לא פליגי דפטור ומספקא לן אי הוי דין זה דפטור על ידי משקה בלילתן רכה דוקא כגון בינו"ץ (ספינצילי בלעז) או אפילו בלילתן עבה כגון פרטו"ס ורוישל"ש (פרטא"ש קרישו"ני גבינ' רוייש"לש קרישונ"י בשר מצאתי) הילכך אין אוכלין אותן אלא בתוך הסעוד' (ר"פ ה): חביצא פירו' פירורין שאין בהן כזית מברכין עליהם המוצי' וחביצ' הן פרורין המדובקין יחד ע"י דבש או ע"י דבר אחר בלא בישול אך אם הם מבושלים ואין הפרוסות קיימו' אין מברכין וניל"ש (ניבולי בלעז) היכ' דקבע סעודתיה עלייהו מברכינן המוציא: והיכא דלא קבע מברכינן בורא מני מזונות: ואין המסובים רשאי' לטעום עד שיטעום המברך אבל בנותן רשות כגון שהוא רגיל לחלק ברכ' המוציא למסובין קודם שאכל הוא או ככרו של כל אחד לפניו מותר (ר"פ ו) ואין המברך רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי העונין וצריך לבצוע מהיכ' דקרים בישולי' (דהיינו מצד התחתון לפי המנהג) והיכא שיש פתיתין ושלימין מברך על השלמין ואפילו הן של פת שחור ואם שלימין של שעורים ופרוסות של חטים מניח פרוסה בתוך השלימה ובוצע משתיהן וכן בלילי פסחים מברך שתי הברכו' על אכילת מצה וברכ' המוציא על השלימה ועל הפרוס' האמצעית ובוצע משתיהן כאחת: פת נקיה טמאה ופת קיב' טהור' ר' חייא בשם ר' אחא או' מברך על איזה שירצה וכן נהגו בפת כש' קיבר ופת שאינו כשר נקי' וטוב להסיר אח' מהם: וטוב שיהיה לפניו מלח או לפתן כדי לטבול בו (ר"פ ז) המוצי' כל תבשיל שיש בו מחמשת המינין מברך לפניהם בורא מיני מזונות ואחריהם על המחיה אבל אם אינו עשוי רק להיות התבשיל עב לא: והיכא שספק הוא לאדם אם בירך ברכת המוציא וכן כל הברכות אחרות שהן דרבנן אין צריך לברך אבל ברכת המזון שהיא דאורייתא צריך לברך מספק אך בברכ' אחת מעין שלש יש להסתפ' אם דאוריית' אם דרבנן ואם אכל פת במקו' אחד וחזר ואכל פת במקו' אחרצריך לחזור ולברך במקומו הראשון בהמ"ז ולכך א"צ לברך במקום שני לפניו (ר"פ ח): אבל יין ושאר כל מיני פירות אין צריך לחזו' ולברך ברכ' שלאחריהם במקום ראשון ולכך צריך לברך לפניה' במקום שני: וחבורה שהו מסובין ועקרו רגליה' ללכת לבית הכנס' או לקרא' חתן כשהניחו מקצ' החבירי' כשחוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ברכ' המזון ולא בתחלה ברכת המוציא (ר"פ ט) מסקי' בפ' כיצד מברכין בשבתו' וי"ט דאד' קובע סעודתו על היין בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון: אבל בימים אחרים אינו פוטר וכן כתב רבינו יוסף בכור שור ור"י פירש שיין של קידו' והבדל' פוטר היין שבתוך (ר"פ י) המזון. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו בורא פרי הגפן: בא להם יין אחר בין שהוא טוב בין שהו' גרוע מברך הטוב והמטיב בשיש אחרי' עמו ורבותי' מאי"ברא היו נוהגין שאחד פוטר את האחרים לענין הטוב והמטיב שאינו בא רק לשמחה ובשביל אחרים ומסתבר' טעמייהו והיכא שמתכוונין המסובין לפטו' עצמן אף בברכת בורא פרי הגפן יש להסתפשק אם יפטור אותן אם לא ונראה דלא כדפירש ר' אלחנן דלא פלוג (ר"פ יא) רבנן:

הלכות שאר ברכות שאינן בסעודה

אמרינן בפר' כיצד מברכין שעל כל פירות האילן מברכין עליהם בפה"ע ולבסוף בנ"ר: חוץ מחמשת המינין הכתובים בפרש' והן ענבים תאנים ורמונים ותמרים: וזתים: שהוא מברך עליהם לבסוף ברכה אחת מעין שלש: ועל פירות הארץ כגון קטניו' וכיוצא בו: ועל הירקו' מברך תחילה בורא פרי האדמ' ולבסוף בור' נפשו' ודברים שאין גידולן מן הארץ כגון בשר: גבינה דגים ובצים: וחלב: ודבש וכן השותה מים לצמאו וכיוצא בהן בתחל' מברך שהכל: ולבסוף בורא נפשו' רבות: והשותה מים שלא לצמאו כגון שהיה לו מאכל מעוכב בגרונו: אין טעון ברכ' לא לפניו ולא לאחריו: וכן השותה מים לרפוא' שאין הנאה בשתי' כ"א מחמת (ר"פ יב) רפואה: כל מי הפירות אינן כפירות: ומברכין עליהן שהכל: והיוצא מן הענבי' מברך עליהן בורא פרי (ר"פ יג) הגפן כתב רבינו יודא שמברכין על כל גרעיני הפירות בורא פרי העץ כדאמרי' בפ' כיצד מברכין ושהגרעינין חייבין בערלה: פסקו רבינו חננאל והלכו' גדולות שהלכה כרב נחמן באוכל קמח חטי' מברך שהכל וכן אמר שמואל שעל דלעת חיה וקמח שעורים מברכין שהכל פסקינן בפרק המוכר פירו' אחד שכר תמרי' ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין שיש בהם מים מברכין עליה' שהכל: תניא על המלח ועל הזומי' (ר"פ יד) מברכין עליה' שהכל ועל קור שהו' סיב דקל ועל לולבי גפני' לחים מברכין שהכל לפי שסופן להקשות ואין נוטעי' אותן לשם כך: הפלפל וזנגביל גימב"רא בלעז (הג' א) יבישים אין מברכין עליהם לחין בורא פרי (ר"פ טו) העץ: דבש אפילו של תמרים שהכל נהיה בדברו: תרדין וכל כיוצא בזה המשתנין לעילוי' ע"י בשול בתחל' מברך שהכל נהי' בדברו נתבשלו בורא פרי (ר"פ טז) האדמה ואם נשתנו לגריעות' תחל' בורא פרי האדמה נתבשלו שהכ': והיכא שנאכלין חיין כמו מבושלין מברך בורא פרי האדמ' בין חיין בין מבושלין (ר"פ יז) וכלל לידע מאי קרוי עץ כל היכא שמלקט הפרי ובאותו ענף עצמו גדל פרי אחר הוא עץ ואי לאי הוי עשב: צוקר"א פסקו הלכו' גדולו' ור"ח בורא פרי העץ ולולי הקבלה הי' נראה לברך בפה"א קני"לה בפה"א: בירך על פירות האדמה בפה"ע לא יצא על פירות האילן בפה"א יצא ועל כולן אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא ואפי' על הפת ולעניין להקדי' כשיש שני מינין לפניו בורא פרי העץ קודם לבורא פרי האדמה ובורא פרי האדמה קודם לשהכל והיכא שיש שני מינין שאין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה בין לפניהן בין לאחריהן (ר"פ יח) ואם ברכותיהן שוות גם לפניהם אחד פוטר שאר מינין: ומקדים מין שהוא משבעת המינין לפני האחרים ואם שניהן משבעת המינים מקדימין כסדר כתיבתן בפסוק הכתוב תחילה קודם לברכה ואם אין שם משבע' המינין: החביב עליו מקדי' תחלה (ר"פ יט) בין ברכותיהן שוות בין אינן שוות (ר"פ כ) ואם היו כולן משבעת המינים כל הסמוך לארץ דקרא יקדים לחבירו (ר"פ כא): חטה ושעורה כשהן מעשה קדירה קודמין: וכשהן חיין מאוחרין (ר"פ כב): בוסר שהיא קטן מפול הלבן אין מברכין עליו בורא פרי העץ כי אם בורא פרי האדמה ושקדי' המרי': קטנים מברכי' עליהם בורא פרי העץ: גדולים ולא כלום: פריש"א ומ"אורש מין אילן הן (פרי"שא ברונפי"ר מאורי"ש פריפ"ר בלעז) אגוז מטוגן בדבש כתוב במחזו' ויטרי דהאגוז עיק' ומברך בורא (ר"פ כג) פרי העץ: וחטה ושעור' כשהן מעש' קדיר' מברכין לפניהן בורא מיני מזונות ולאחריהן על המחי' ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטוב' רחם ה' אלהינו עלינו ועל כל ישראל עמך ועל ירושלים עירך והעלינו בה ושמחינו בבנינה ונברכך עליה בקדושה ובטהר' כי אתה טוב ומטיב לכל ונודה לך על הארץ ועל המחיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ויש גורסין ונאכל מפריה ונשבע מטובה ולא נהירא כי אין לנו לחמוד ביאת הארץ ולהתפלל עליה רק כדי לקיים המצו' התלויו' בה: אבל כוסס חטה ושעורה בתחלה מברך בורא פרי האדמה: ולבסוף בעי הירושלמי מאי מברך ומסיק בגין דין לא אכיל ר"מ סנה כל ימיו שהיה מסופ' מברכ' שלאחרי' (ר"פ כד) וכן לענין קליו' כיוצ' בו והעוש' פת מאורז ומדוחן מברך בתחל' במ"מ ולבסוף ולא כלום רק בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל (ר"פ כה) חי ועל היין מברך לאחריו כמו אחר מעשה קדרה רק במקום על המחיה ועל הכלכלה יאמר על הגפן ועל פרי הגפן. ועל הפירות מז' המינין יאמר על העץ ועל פרי העץ ובחתימה יאמר על הארץ (ר"פ כו) ועל הפירות:

כל המריח ריח טוב אם מעץ הוא מברך בא"י אלהינו מלך (ר"פ כז) העולם בורא עצי בשמים. ואם עשב הוא: בורא עשבי בשמי' ואם מסופק היא אם מין עשב או מין עץ וכן מושק"א הבא מצואת חיה מברך בורא מיני בשמי' ואם פרי עץ הוא כמו אתרוגים וחבושין: מברך אשר נתן ריח טוב בפירות: נכנס לביתו של בשם שיש שם מינין הרבה מברך בורא מיני בשמים: אם ישב שם אפי' כל היום כולו איני מברך רק פעם אחת: יצא ונכנס מברך בכל פעם: על שמן אפרסמון מברך בורא שמן ערב: בשמים של עכו"ם ושל נשים אסורים: ואין מברכין עליהם לפי שאסור להריח בהן: בשמים של מת ושל בית הכסא אין מברכין עליהן לפי שעשוין להעביר ריח רע: מוגמר שמעשנין בעשנו את הבגדים אין מברכין עליו לפי שלא נעש' להריח המוגמ' עצמו. וכן המרי' בבגדים המוגמרים אין מברכין עליהן: לפי שאין שם עיקר בשם אלא ריח בלא עיקר: אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רבא מנין שמברכין על הריח שנאמר (תהלים ק"נ) כל הנשמה תהלל יה: איזהו דבר שהנשמה נהנית ולא הגוף הוי אומר זה הריח:

ברכות בקשות והודאות

גרסינן בפר' הרואה הנכנס לישן אומ' ברוך אתה ה' אמ" ה המפיל חבלי שינה על עיני ומשקיע תנומה על עפעפי יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתשכיבני לשלום ותעמידני לשלום ותן חלקי בתירתך ותצילני מיצר הרע ומפגע רע ומחלומות והרהורים רעים ותהיה מטתי שלימה לפניך והאר עיני פן אישן המות בא"י המאיר לעולם בכבודו: ובבוקר כשנוטל ידיו בבואו מלעשו' צרכיו מברך על נט"י ואשר יצר והמחזיר נשמות וכל סדר הברכה עד גומל חסדים טובים לבריותיו ומברך לעסוק בדברי תורה וכל סדר התפלה הבונה בית חדש וקונה כלים חדשים לו אע"פ שהיו ישני' לאחרי' מברך שהחיינו לו ולביתו הטוב והמטי' (ונראת דר"ל עם שהחיינו) ואם נתנו לו לבדו אומר בירושלמי דמברך הטוב והמטיב ונראה לי הטעם לפי שהוא טוב לנותן שעושה צדקה ולמקבל שנהנה מהן וכתב רבינו יצחק שצריך שיהיו הבגדים חשובים שיהיה לבו שמח בהן קצת (ר"פ כח) הרואה את חבירו לאח' שלשים ויום מברך שהחיינו לאחר שנים עשר חדש מברך מחיה מתים ומיירי ששמח לבו בראיתו אותו: שמע שמועות טובות לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב וכשהן לו לבדו מברך שהחיינו: ועל שמועות רעות מברך בא"י אלהינו מלך העולם דיין האמת וצריך לקבלו מאהבה כמו שפירשתי במצות לצדק עליו את הדין: והרואה פרי חדש ונהנה מראייתו מברך (ר"פ כט) שהחיינו ואם אינו נהנה רק על אכילתו אינו מברך רק על אכילתו וכן כל דבר המתחדש משנה לשנה כמו גידולי קרקע אבל דבר שאינו מתחדש אפילו יש ימים רבים שלא אכל ממנו אינו מברך: וכן כתב רבינו שרירא גאון. ברכת הגשם אינה נוהג' עתה: שמע שמת אביו והוא יורשו בתחל' מברך בא"י אלהינו מלך העולם דיין אמת ולבסוף אם יש לו אחים מברך הטוב והמטיב אין לו אחים מברך שהחיינו הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון ים סוף ומעברו' הירדן מברך בא"י אלהינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו במקום הזה ומקום שנעשה בו נס ליחיד אותו היחיד ובנו ובן בנו מברכין שעשה לי נס או שעש' נס לאבותי ומקום שנעשה בו נס ידוע לצדיק כגון כבשן האש וגוב אריות מברך שעשה נס לצדיקים במקום הזה: הרואה חכמי ישראל מברך בא"י אלקינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליריאיו: הרוא' חכמי אומו' העול' שחכמי' מחכמות העול' מברך בא"י אמ"ה אשר נתן מחכמתו לב"ו: הרוא' מלכי ישראל אומ' שחלק מכבודו ליריאיו: מלכי אומו' העול' שחלק מכבודו לבש' ודם: הרוא' את הכושים ואת המשוני' בצורת פניהם אומ' בא"י אלהינו מלך העול' משנה הבריו' כדאיתא בירושלמי הרואה סומים או קטועים או מוכי שחין ובוהקנים וכיוצא בהן מברך בא"י אלהינו מלך העול' דיין האמת ואם נולדו בהן מומין ממעי אמן מברך בא"י אלהינו מלך העול' משנה הבריות: הרואה בריות טובות ומפונקות ביותר ואילנות טובות אומר בירושלמי אפילו פרה נאה וחמור נאה מברך בא"י אלקינו מלך העול' שככ' לו בעולמו: היוצא לשדות ולגנות ביומי ניסן ורואה אילנות מפריחין וניצנין עולי' אומר בא"י אלקינו מ"הע שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהן בני אדם על הרוחו' שנשבו בזעם ועל הברקים ועל הרעמים (ר"פ ל) מברך בא"י אלקינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם ואמרינן בירושלמי אי בטרודין (ר"פ לא) די בפעם א' ואי במוחלקין מברך על כל פעם ופעם על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות: ועל הנהרות (ר"פ לב) הגדולים: אם ראה אחד מהן לאחר שלשים יום מברך בא"י א"מ העולם עושה מעשה בראשית הרואה הים הגדול מל' יום לשלשים יום או יותר מברך בא"י אלהינו מלך העול' שעשה הים הגדול הרוא' קשת בענן מברך (ר"פ לג) ברוך אתה ה' אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו ומורי כתב בשם ר"י שיאמר בא"י אמ"ה נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית וכן פי' רבינו יהודה בפי' אחד: הרואה לבנה בחדושו אומר במסכת' סנהדרין פ' היו בודקין שמברך בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כלצבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשו' רצון קוניהם פועל אמת שפעולתו אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפאר' לעמוסי בטן שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר יוצרם שבשמים על שם כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים: ואמרינן שצריך לברך זאת הברכה מעומד שכל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינ' ואם לא בירך לילה הראשון יכול לברך עד י"ו בחדש (ר"פ לד) (ר"פ לה) הרוא' חמה ביום תקופת ניסן של תחלת המחזור של כ"ח שהתקופ' נופלת בתחילת ליל רביעי כשרוא' אות' ביום הרביעי בבקר מברך בא"י אלקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית: וכן כשתחזור הלבנה לתחלת מזל טלה בתחלת החדש ולא תהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום: וכן כל עת שירא' מזל טלה עולה מקצה המזרח על כל אחד מאלה מברך עושה מעשה בראשית: הרוא' קברי ישראל אומר בא"י אמ"ה אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם ברחמים ולקח אתכם בדין ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיות אתכם בדין בא"י מחיה המתים: הנכנס לבית המרחץ אומר י"ר מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצ' בזה לעתיד לבא: וכשיצ' מבי' המרחץ אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני והצלחני מן האור: הנכנס להקיז דם אומ' יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שיהא עסק זה לי לרפואה שלימה לחיים ולשלום כי רופא חנם אתה: הקיז דם אומר בא"י רופא חנם: ההולך למוד גורנו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתשלח לי ברכה בכרי הזה: מדד ואחר כך בירך הרי זו תפלת שוא: הנכנס לכרך אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתכניסני לכרך זה לשלום נכנס אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהכנסתני לכרך זה לשלום בקש לצאת אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתוציאני מכרך זה לשלום יצא אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שהוצאתני מכרך זה לשלום וכשם שהוצאתני לשלום כן תוליכני לשלום: הנכנס לבית המדרש אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור. ועל טהור טמא ועל אסור מותר: ועל מותר אסור ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חבירי ולא יכשלו חבירי בדבר הלכ' ואשמח אני בהם: וביציאתו מב"המד אומר מודה אני לפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שנתת חלקי מיושבי בהמ"ד ולא נתת חלקי מיושבי קרנות שאני עמל והם עמלים אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ומקבלי' פורענו' אני משכים והם משכימים אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים אני רץ והם רצים אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת: כל הברכות פותחות בברוך וחותמות בברוך חוץ מברכות הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונ' שבק"ש יש מהן שפותחות בברוך ואין חותמות (ר"פ לו): וכל המצות (ר"פ לז) מברך עליהם עובר לעשייתן: חוץ מן הטבילה (ר"פ לח) וכן נהגו העולם בנטיל' רק בנטילת ערב' לא מברכין שכך היה מנהג נביאים שלא לברך:

נשלמו מצות יום שלישי ובע"ה אחל מצות יום רביעי כנגד זכור שהוא דיבור רביעי וכתי' לא תעשה מלאכ'

מפרשים[עריכה]

הגהות רבינו פרץ[עריכה]

בין ברכה שלפניו אפי' לא יהיו בו כי אם שנים בין ברכה שלאחריו. אם יהיה ג' ובפת כדמוכח בברכות בתוספות:

לפיכך בפת אחד מברך לכולם אפי' בלא הסיבה רק שיהו יושבים ולא מהלכים כדפי' לעיל אבל שאר דברים כל אחד מברך לעצמו (בש"ע סי' רי"ג משוה יין לפת) ומיהו בליל פורים ובליל שלפני מילה שרגילין לקבוע עצמן על היין ועל כפירות יש להסתפק אם אחד מברך לכולן בברכה שלפניו דלענין ברכה שלאחריו פשיטא דאינו מוציא דהא קי"ל דאין מזמנין בפירות:

פת הנעשה מחמשת מינים:

עוד אומר מורי תנן במסכת חלה כל שתחלתו עיסה וסופו סופגנין תחלתו סופגנין וסופו עיסה חייב בחלה תחלתו וסופו סופגנין פטור מן החלה ופירש ר"ת תחלתו היינו לישה סופו היינו אפייה תחלתו עיסה פי' שבלילתן עבה. וסופו סופגנין שאפאן בחמה או במחבת חייב. וה"ה לענין המוציא כדמוכח בתוס' דברכו' ומההיא דנטל לאכלן גבי מנחות. הלכך פרטור"ס ורישולי"ש חייבות בחלה אם יש בו שיעור חלה. ובברכת המוציא ובנ"י אע"ג דסופו סופגנין במשקה מ"מ הרי תחלתו עיסה ומיהו ורימבז"יש אע"ג דתחלתה עיסה אין מברכין עליהם המוציא משום דליכ' עליהם תוריתא דנהמא אחר בישולן אך בחלה חייבין לפי שחיוב חל עליהם בעודם עיסה מיהו אומר רבינו יחיאל כי היה מסופק בדבר לענין חלה לפי שאין רגילות לבשלן כשיעור חלה יחד אע"ג דבשעת לישה היה בו שעור דשמא יש לדמותו לעושה עיסה כדי לחלקה בצק דפטורה מן החלה והיה אומר להפריש חלה ממנו בלא ברכה. הרי פירשתי דין תחלתו עיסה וסופה סופגנין. וכל שתחלתו סופגנין וסופו עיסה תחלתו היינו הלישה שבלילתו רכה וסופו עיסה היינו האפייה שאפאו בתנור או בכירה שקורין פאוויד' או במחבת לדברי ר' יוחנן בלא משקה חייב בחלה וה"ה בברכת המוציא ובנ"י. הלכך הני רוט"נש שבלילתן רכה בקערה ואופין אותן בכירה חייבין בברכת המוציא ובנט"י וכן בחלה אם יש בהם כשיעור. וכן אותן גפרי"ש שאע"פ שבלילתן רכה בקערה. כיון שאופין אותה באלפס שעושין אותה בברזל חייבין בחלה כר' יוחנן דאמר מעשה אלפס חייבין. ואע"ג דסכין אותן בשמן משהו בעלמא הוא כדי שלא תשרף העיסה. וחשיב שפיר מעשה אלפס בלא משקה. וכ"ש הני שעושין כעין סולמות מלחם שקורין אובליי"ש חייבין. שהרי בין תחלתן בין סופן עיסה בלא משקה ומיהו הני ני"לוש אע"ג דסופן עיסה באלפס. מ"מ פטורות מהחלה ומברכת המוציא ומנט"י. משום דבלילתן רכה יותר מדאי והוי כמו גובלא בעלמא דקאמ' תלמוד' דפטור. ומיהו אי קבע סעודתייהו עלייהו כגון בליל פורים ובליל ברית מילה אין לאוכלן בלא ברכת המוציא. כדאמרינן גבי לחמניות דהיינו נילו"ש לפי' התוס'. מ"מ נכון לברך ברכת המוציא על לחם גמור כדי לפטור הנילו"ש בליל פורים ובליל ברית מילה הנה פירשנו דין תחלתו סופגנין וסופו עיסה. ותחלתו וסופו סופגנין כגון ביניי"ש פטורים שבלילתן רכה ומטגנין בשמן. הנה פי' לפי פירוש ר"ת שפיר' בתו' ערבי פסחים. אך רבינו שמשון פי' על פי הירושלמי במס' חלה דהא דתנן תחלתו עיסה וסופו סופגנין דחייב היינו דוקא כי נמלך אחר הלישה לאפותו סופגנין. אבל היכא דמשעת הלישה היה דעתו לאפותו סופגנין תחלתו וסופו סופגנין קרינן ביה ופטור. וכן פירוש בפנים. ולפי דבריו הני פרט"ש ורישול"ש פטורות וההיא דנטלן לאוכלן דמנחות דקאמר דמברך עליהם ברכת המוציא. דחי לה ומוקי לה במאפה תנור דוקא. ודוחק. דמשמע דאכולהו מנחות קאי. דומיא דשהחיינו דקאמר התם. ומורי רבי יחיאל היה נוהג כפי' ר"ת. וכל הני דפרישית דפטירי מברכת המוציא מ"מ מברך לפניהם במ"מ. ולאחריהם ברכה אחת מעין שלש על המחיה ועל הכלכלה:

מיהו לפי' ר"ת מיירי דוקא בבלילתו רכה כדפי' לעיל ושמא הא דמספקא ליה בפנים היינו מחמת השני פי' דר"ת ור"ש וירא השם יצא ידי שניהם שלא לאכלן כ"א באמצע סעודה ולא לברך עליהם ברכת המוציא:

וכן לענין ברכת היין והא דאמרינן אין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום הבוצע היינו ליקח מאותו פת עצמו שבצע ממנו בעל הבית. מפי מורי הרב ר' שמואל יצ"ו:

אומר הר"מ ז"ל זהו דוקא במקום שאין הפת מלוח כמו בצרפת אבל במקום שהפת מלוח אין צריך לא מלח ולא לפתן לפניהם כדאמר רבא לית דין צריך בשש וכן פר"ת:

כדאמרי' לקבעיה קמא קא הדר בערבי פסחים פי' לפי מש"כ בפנים שהוא צריך לחזור למקום קבועו הראשון לברך בהמ"ז אחר שאכל במקום שני מיהו לעיל פי' בפנים דאדם שאוכל כשהוא מהלך יושב ומברך ופוק חזי מה עמא דבר במהלכין בדרך שהולכין ואוכלין דרך הילוכן פרסה או יותר ויושבין ומברכין במקום סיום אכילתן ואינם חוזרי' למקום שאכלו בראשונה וכן פסק בסמ"ג ולפי המנהג היה נראה שמברך במקום שאכל באחרונה וההיא דאמר לקבעיה קמא קא הדר אינו ר"ל שיצטרך אחר גמר אכילתו לחזור למקום הראשון כדי לברך אלא בא ליתן טעם אהא דקאמר דשינוי מקום א"צ לברך לפניו בדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן דהיינו פת דלא הוי שינוי מקו' היסח הדעת ועל זה מסיק מאי טעמא דלא הוי שנוי מקום היסח הדעת בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן משום דלקבעיה קמא קא הדר כלומ' הוא חוזר וגומר כאן במקום שני קביעת סעודתו שהתחיל במקום הראשון וכן פי' רשב"ם כיון שהיה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אם לא היה חוזר ואוכל בכאן לא אסח דעתיה מאכילה ראשונה בשנוי מקום ואפי' אם נפרש לקבעיה קמא הדר שצריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך היינו אם לא היה חוזר ואוכל במקומו השני דכיון שאם לא היה חוזר ואוכל במקום השני היה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אחריו בדברי' הטעוני' וכו' א"כ לא אסח דעתיה מאכילה הראשונה בשינוי מקום לכך א"צ לברך לפניו בשנוי מקום בדברי' הטעונים כו' אבל בדברים שאינם טעוני' ברכה לאחריהם במקומן כשהלך למקום שני אסח דעתיה מאכילה ראשונה משום שנוי מקום כיון שיכול לברך במקום שני בשביל אכילה ראשונה אפי' לא אכל כלל במקום שני וכן משמע מתוך פי' רשב"ם גבי דברים שאינם טעונין כו' ושמא אפילו בפנים לא אמר אלא כשאוכל בקביעות במקום ראשון אבל בהולכי דרכים מודה וכמדומה שראיתי בתוס' שיטת רבי יחיאל שנסתפק אם מברך פעמים במקום שני ובמקום ראשון ומיהו בפי' רשב"ם בפ' ערבי פסחים משמע דאינו מברך כ"א ברכה אחת על שתיהן ובמקום שני וכדפרשינן. וז"ל גבי דברים הטעונים כו' הואיל ולא בירך אחריהם ועמד לילך למקום אחר לסעוד על דעת קביעות ראשונה הלך וצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם ולפניהם נמי א"צ לחזור ולברך עכ"ל רשב"ם משמע לכאורה דהא דצריך לברך אחריהם ברכה אחת על שתיהם במקום שני קאמר מדלא פירש וצריך לחזור למקום הראשון ולברך אחריהם ועוד דומיא דלפניהם נמי אין צריך לחזור ולברך שהזכיר רשב"ם דההי' ודאי אמקום שני קאי ולפיכך בכל שנוי מקום מברך לאחריהם במקום שני שגמ' סעודתו שם בין שנוי מקום דהולכי דרכים בין שנוי מקום דסעודה קבועה אפילו מבית לבית וכן נראה עיקר (כ"כ בש"ע וכתב י"א שכל ז' המינים טעונין ברכה לאחריהן במקומן וי"א דחמשת מיני דגן) וההיא דברכות דמשמע דרבה בר בר חנה חזר למקומו הראשון לברך צ"ל שלא היה בידו פת לאכול במקום שני:

ואפי' בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן דאילו בדברים הטעוני' ברכה לאחריהם במקומן אפי' לא הניחו מקצת החברים נמי בשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברי' הטעונין. ומה שהזכיר ברכה למפרע לאו דוקא בשביל שהניחו מקצת החבירי'. דהא היסח הדעת אינו גורם חיוב ברכה למפרע דהיינו ברכה דלאחריו כ"א ברכה בתחלה כדפי' בתוס' גבי הב לן ונבריך. והא דקתני בברייתא דאי לא הניחו מקצת החברים דטעונין ברכה למפרע (פי' כשהן יוצאין) עצה טובה קמל"ן דשמא ישתהא קודם החזרה עד שיהא רעב מחמת אותה אכילה ותו לא מצי מברך בהמ"ז בתו' דע"פ פי' באורך:

אע"ג דאמרינן דוקא בשבתות וי"ט ולא בימי החול. והבדלה בימי החול הוא מ"מ פטר בתוך המזון. דהא דממעטינן ימי החול היינו לענין לפטור יין שלאחר המזון פי' לאחר שמשכו ידיהם מן הפת שהיו רגילין בימיהם להרבות שתיית יין לאחר שמשכו ידיהם מן הפת ולא היו רגילים בזה כ"א דוקא בשבתות וי"ט ולא בחול ולכך קאמר דוקא בשבתות וי"ט אבל בימי החול יין שלפני המזון אינו פוטר שלאחר המזון שזהו לאחר שמשכו ידיהם מהפת. אבל לענין יין שבתוך המזון דכל אדם שיש לו יין שותהו בתוך המזון הלכך אפי' בחול נמי יין שלפני המזון כגון הבדלה פוטר יין שבתוך המזון. וא"ת והלא מבעי' לן אם יין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון משום דזה לשתות וזה לשרות המאכל. ולא אפשיטא וא"כ האיך יפטור יין שלפני המזון יין שבתוך המזון כיון שזה לשתות וזה לשרות המאכל וי"ל דלאו מלתא היא דודאי היין דלשתות חשוב יותר מיין דלשרות לכך מיבעי ליה דשמא יין דבתוך המזון לשרות אינו פוטר היין שלאחר המזון דלשתות דחשיב טפי אבל ודאי יין שלפני המזון דהוי לשתות וחשיב טפי יפטור היין דבתוך המזון דלשרות דאינו חשוב כל כך לכך פר"י דיין של קדוש והבדלה פוטר יין שבתוך המזון עכ"ל. וקשיא לי טובא אמאי נקט של קדוש או של הבדלה אפילו אחר נמי: ואפשר שלפני המזון אין דרך לשתות יין כי אם אחר המזון אי לאו קדוש והבדלה:

לענין הטוב והמטיב פי' בפנים דאחד מברך לכולם גם בתוך המזון. ורבים נוהגים כן ונותנים טעם לדבריהם דכיון דלענין הטוב והמטיב בעינא דאיכא אחרינא בהדיה כדאמרינן הטוב לדידי' והמטיב לאחריני. א"כ אם היה כל א' וא' מברך לעצמו הוי כאילו כל א' יחיד לעצמו דלא שייך לברך הטוב והמטיב. ומיהו אומר מורי ר' יחיאל דכיון דבתוך הסעודה הוא ואין בית הבליעה פנוי א"כ לברכת הטוב והמטיב נמי כל א' יברך לעצמו מידי דהוה אברכת בורא פרי הגפן וכ"ת א"כ היכי שייך הכא והמטיב לאחריני. י"ל כיון ששניהם נהנים מאותו דבר שייך ביה המטיב לאחריני אע"ג דכל אחד מברך לעצמו וראיה מההוא דא"ל ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב הטוב לדידיה והמטיב לאחריני לאשתו ומי לא עסקינן שעומד רחוק מאשתו שאין אשתו נפטרת בברכה שמברך הבעל לפי שאינה שומעתו (הג' א) ואם כן גם היא צריכה לברך לעצמה הטוב והמטיב. אלא שמע מינה דכיון ששניהם נהנין מדבר אחד מברך הטוב והמטיב אע"ג דכל אחד מברך לעצמו:

ודוקא מים אבל יין וכיוצא בהן שיש הנאה בשתייתן גם בלא צמא אפילו שלא לצמאו מברך עליהם ברכ' הקבועה בהן. כדמוכח בברכות גבי החושש בגרונו:

ובשמן זית אם אוכלו דרך אניגרון מברך עליו בפה"ע כדאיתא בברכות:

פי' זמית שלמוויר"א דהיינו מים ומלח. ורבותי מפרשים שהיא שם מרק בלשון ערבי:

וי"א בזנגב"ל לח (ש"ע וה"ה אם מרקח אותו יבש) בפה"א וכן פוסק בהג"ה אגוז מושקד"א בפה"ע:

וכן ערמונים ואלונים קטנים וחבושים שאין אוכלין אותם כי אם מבושלים. חיין שהכל. ומבושלים בפה"ע. אבל גדולי' שדרך לאכלן חיין שטובות הן א"כ עיקר אכילתן גם חיין מברכין עליהם בפה"ע גם כשהן חיין וקשטניי"ס לימברדא"ש שהם חשובות מברכין עליה' ב"פ העץ גם כשהן חיות:

ומורי כתב דקטניות ולפתות הוי בכלל דברי' שדרכן לאכלן חיין ומבושלים:

וברכת בפה"ע קודם לבפה"א כדפרישית והברכה שלאחריהם אם הם שוות מברך לבסוף ברכה אחת על שניהם כגון פרי העץ ופירות הארץ שאינן משבעת המינין שאינם שוים בברכה שלפניהם אבל הם שוים בברכה שלאחריהם:

משמע הא אם יש שם משבעת המינים מקדימו לאחר אע"ג דאינו חביב:

מיהו לעיל פירש דכשאין ברכותיהם שוות. המבורר קודם כגון פרי העץ לפרי האדמה. משמע אפילו אינו חביב:

ואפילו הוא מאוחר בפסוק כגון חמרים דהיינו דבש קודם לענבים כדאמר תלמודא שזה שני לארץ וענבים שלישי לארץ. אבל שעורים במעשה קדרה קודמי' לתמרים דזה וזה שני לארץ. הלכך המוקדם בפסוק קודם וכן חטים מעשה קדרה קודמים לזיתים. ומברך על מעשה קדירה דחטים ושעורים במ"מ ואוכל מעט. וחוזר ומברך על הזיתים ועל התמרים בפה"ע. ולענין ברכה שלאחריה שחלוקים בברכותיהם רק שתיהם מעין ג'. אומר ר"י שהוא כוללו בברכה אחת ואומר בא"י אלהינו מלך העולם על המחיה ועל הכלכלה ועל העץ כדלקמן. וכן אם שותה יין עמהם. בברכה אמת כוללן לאחריהם ואומר על המחיה ועל הכלכלה ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל העץ ועל פרי העץ ויקדים ברכת פרי הגפן לפרי העץ אפילו בתמרים וזיתים בין בברכה שלאחריה שכולל כדפירש שמזכירין על הגפן קודם פרי העץ בין בברכה שלפניהם שמברך על היין תחלה לתמרים. דאע"ג דאמרינן דתמרים קודמין לענבים משום דזה שני לארץ כו'. היינו משום דברכת שניהם בפה"ע. אבל גבי יין שהברכה מבוררת שמזכיר הגפן ממש דלכך קדים לתמרי' ומיהו מעשה קדירה דחטים ושעורים קודמין לדיין. לפי שגם בהם ברכה מבוררת במ"מ. והרי הם מוקדמין בפסוק. אם אכל ב' מינים והאחד ממין הז' וברכותיהן שוות לפניהם ולא לאחריהם. כגון תפוחים ותאנים. שלפני שניה' מברך בפה"ע. לאחריה' חלוקי' שזה ברכ' לאחריו מעין ג' וזה בורא נפשות: כן יעשה. לפניהם מברך על מין ג' ויפטור את חבירו. ולאחריהם נמי היה נראה שיפטור את חבירו בברכה אחת מעין ג' שהרי בכלל תנובת השדה הם וכן אם אכלם עם יין. אבל אם אכלם עם מעשה קדירה שאינו אומר על תנובת השדה וכן אם שתה מים עם יין צ"ע אם צריך בורא נפשות לבדה. ואח"כ ברכה אחת מעין ג' (ש"ע סי' קע"ד יין פוטר כל מיני משקין אפי' מברכה ראשונה):

וכשהן חיין מסתפק ר"ת מברכה שלאחריהם אם מברכין ברכה מעין ג'. או בורא נפשות. ועל כן אין לאכלן חיין כ"א בתוך הסעודה. כך פי' בתוספות ר"י:

וי"א דמברכים עליו שהכל (ש"ט פסק כבפנים) דשמא דובשא עיקר גם האגוז נשתני' מכמות שהיה:

ומיהו בתוך המזון יכול לאכלן דבהמ"ז פוטר את הכל כדפי' בהג"ה לעיל:

ובירושלמי מסיק דמסיים בא"י חי העולמים (ש"ע מסיים ברוך חי העולמים). וכן האוכל אותן מבושלים:

גם גבי יין אע"ג דמזכירין גפן בתחלת הברכה וכן בברכה שלפניו משום חשיבות היין היינו משום דגבי שאר פירות האילן וז' המינים מזכירין עץ אבל גבי חתימת הברכה לגבי שאר פירות האילן דשבעת המינין אין חותמין עפה"ע כ"א על הפירות לענין יין נמי ל"ש. ולאפוקי מאותן החותמים גבי יין על הגפן עפה"ג:

כתב הר"ם דעל ריח קנה וקנמון וכיוצא בהן מברך עצי בשמים והרא"ש כתב ברוך שנתן ריח טוב בפירות כיון שעיקרו לאכיל' הוי כאתרוג (ש"ע צימרונד מושקט נוס נעגליך שנתן ריח טוב בפירות):

ואז מברך שהחיינו והטוב והמטיב כדפירש אבל במנעלים ואנפילאות נראה דלא וכיוצא בהן כגון קאפרו"ן וחלוק ומכנסים. וכתב הרא"ש בענין זה יראה לי שהכל לפי מה שהוא אדם יש עני ששמח בחלוק (ש"ע דאפי' עני אינו מברך על חלוק ומנעלי' וכדומה) יותר מעשיר בכלים חשובים. ובירוש' לא סוף דברים חדשים אלא אפי' שחקים כאילו הם חדשים וכתוב ר"י דדוקא שחקים דהן חשובים פורתא כעין חדשים:

וכן משמע קצת בעירובין דקאמר רב יהודה אנא אקרא חדתא בריכי שהחיינו פירש אראיית' מיהו התם משמע דרשות ולא חובה ובפנים משמע דחובה דומיא דעל אכילתן:

ועל האור שבאויר שיראו כאילו הם ככבים נופלים ורצים ממקום למקום או כמו ככבים שיש להם זנב והיינו כוכבא דשביט דכתיב דרך כוכב מיעקב וקם שבט וכן בערך כוכב בשם רבינו האי:

ופי' בטרודין שאין שם הפסק פי' שלא זרחה שמש בנתים ובלילה שלא נתפזרו העבים:

לאו בכל הנהרות איירי אלא בד' דקרא:

וכן פותח בכולן בברוך ושם ומלכות כאשר כתב רבינו המחבר:

עד שתתמלא פגימתה ולא י"ו בכלל:

ת"ר הרואה תמה בתקופתה ולבנה בגבורת' וככבי' במסילותן ומזלות כסדרן אומר וכו'. וכ"פ בערוך וכתב עוד פי' אחר חמה בתקופתה ככבים ומזלות כסדרן בימות הגשמים שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראים חמה וכוכבי' באותו העת שיתראו צריך לברך וזולתי זו העת לא

כגון ברכות הפירות וברכת המצות והשאר חותמות ואין פותחות כגון ברכה הסמוכה לחברתה וברכה אחרונה שבק"ש:

מהאי טעמא היה רוצה רשב"א לומר דהאב מברך להכניסו בבריתו של אברהם אבינו קודם שימול המוהל ומיהו בפרק ר"א דמילה בסידור הברכות משמע בהדיא דמברך אותה אחר המילה וכן נהגו ואף על גב דמברכין בעלמא עובר לעשייתן שאני הכא שהמברך דהיינו אבי הבן אינו עושה המצוה מידי דהוי אברכת אירוסין שמברכין אותה אחר הקדושין (ש"ע אה"ע סי' ל"ד אחר שיגמור הברכה יקדש) ואפילו היכא דאבי הבן הוא המוהל לא פלוג רבנן כיון דרוב פעמים אחר מוהל ועוד האריכו בטעם בתוס' דפסחים פ"ק:

פי' ר"ת טבילה דגר אבל שאר טבילות מברכין קודם מ"מ הנשים המברכות אחר טבילה אין מוחין בידם (ש"ע י"ד סי' ר' כן נוהגין שלאחר הטביל' בעודה עומדת במים מכסית עצמה בחלוקה ומברכת) כיון דאיכא שום טבילה דמברכין לאחריה מידי דהוה אנט"י דמברכין אחר הנטילה אפילו היכא שהוא נקי לברך קודם כגון לסעודה משום דאיכא ידים דבית הכסא דאינו יכול לברך עד לאחר נטילה לא פלוג רבנן:

הגהות חדשות[עריכה]

קנא[עריכה]

דאם כן גם היא צריכה לברך. יש בכאן קצת ט"ס וכמדומה לי שראיתי בסמ"ק דפוס קראקוב ושם מתוקן הטעות ועכ"פ צ"ל ואם כן גם היא צריכה לברך כו' וק"ל:

יבישים אין מברכין כו'. ט"ס יש בכאן וצ"ל יבשים ואכלן לחים כו':