סמ"ק/קד
רמב"ם הלכות ק"ש פרק א סמ"ג עשין סימן יח טור א"ח סימן נח
לקרא קריאת שמע שחרית וערבית דכתיב (דברים ו') בשכבך ובקומך: ואמרו חכמים זמן ק"ש ערבית מצאת הככבים עד חצי הלילה: ואם לא קרא תוך חצות קורא קודם שיעלה עמוד השחר: ואם נאנס ולא קראה יכול לקרותה קודם הנץ החמה: ואם הקדים לקרות מפלג המנחה דהיינו שעה ורביע קודם צאת הככבי' יצא: כדאמרי' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד: וקריאת שמע של שחרית מצוה כוותיקין להתחיל ממש בשעת הנץ החמה וא"ת דהוה קודם הנץ החמה צ"ל שהיו וותיקין עושין שלא כדין כדפירש ר"ת פ: ור"י אומר דכדין היו עושין דאין הלכה כרבי יהושע בן לוי דאמר קודם הנץ החמה לילה: וזמן קריאתה עד סוף (ר"פ א) שלש שעות: ואין צריכין כוונה רק בפסוק ראשון וכן עמידה לאדם המהלך בדרך: וכל האומר שמע שמע משתקין אותו ודווקא כשכופל כל פסוקי ראשון: אבל אם כופל כל תיבה ותיבה הרי זה מגונה ואין משתיקין אותו: ואם כפל כל הפרשה כולה אין להקפיד כדאשכחן דרבי זירא הוה קרי והדר קרי: ופסקינן שם הלכה שצריך להשמיע לאזניו וגם צריך לדקדק באותיותיה: ואם לא השמיע ולא דקדק יצא כיצד ידקדק יזהר שלא ידגיש הרפה ולא ירפה הדגש: ולת יניח (ר"פ ב) הנע ולא יניע הנח: ובתלמוד מפרש שיתן ריוח בין הדבקים כגון בכל לבבך: ואבדת' מהרה: הכנף (ר"פ ג) פתיל שלא יראה כתיב' אחת ומדלג אחת מן האותיות ואמרינן בירושלמי דצריך לבאר זיי"ן של תזכרו וצריך להאריך בדל"ת של אחד שיעור כדי שימליכהו בשבעה רקיעים ובארץ ובארבע רוחות העולה אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחית וצריך ליזהר שלא יאריך באלף דאחד שלא יראה כאומר אי חד וכשיאמר היום ישתוק מעט כדי שלא יראה כאומר היום על לבבך ולא למח' על לבבך כדאיתא בפרק מקום שנהגו. שנינו במסכת סוטה דק"ש נאמרת בכל לשון אמנם באותו לשון צריך ליזהר משבוש אותו לשון: אמרינן בברכות הקורא את שמע וטעה ואינו יודע באיזה מקום טעה חוזר (ר"פ ד) לראש טעה בין פרשה לפרשה חוזר לפרשה ראשונה: טעה בוכתבתם ואיני יודע אם מפרשה ראשונה ואם משנייה חוזר לוכתבתם מפרשה ראשונה שאם נסתפק לו אחר שקרא למען ירבו ימיכם אינו חוזר שודאי אוכתבתם דפרש' שנייה קאי ולפי הרגל לשונו הואהולך: והלכ' כרבי יהודה דאמר בין הפרקים שואל בשלו' אדם שחייב בכבודו ומשיב שלום לכל אדם: אבל באמצע הפרש' אינו מפסיק לשאול אלא בשלו' מי שמתיירא ממנו כגון מושל. או אנס. ומשיב מפני הכבוד: ועניית קדיש יברכו וקדושה ואמן של האל הקדו' ואמן של שומע תפלה עונין (ר"פ ה) בכל מקום ואלו הן בין הפרקים בין פרשה ראשונ' לשנייה בין שנייה לשלשית וכן בברכותיה בין יוצר לאהבה רבה ובין אהבה רבה לשמע: ובין שמע לוהיה אם שמוע: אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק: וכתב רבינו משה שדינו כאמצע הפרק: שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד והתוספות נסתפקו בזה: וצ"ע בסמ"ג
מפרשים[עריכה]
הגהות רבינו פרץ[עריכה]
כדאמרינן בברכו' שכן דרך בני מלכי' לעמוד בשלש שעות ביום ואע"ג דתחל' ג' שעות קמו מלכי' כדמוכח מההיא דקדמו עיני אשמורות. מכל מקו' כל שע' שלישת שהיא שעת העמידה קרי ליה ובקומך שאז קורין המלכים קריאת שמע:
נח היינו שבא ונע היינו שאר נקודו' חוץ משבא שנקראי' תנועו':
וכן נהגו בכל אותו ואתם ואת. שאחר תיבה שסופה מ' וכן צריך ליתן ריוח בין וחרה אף. דלא לשתמע וחרף.
דוקא שאינו יודע היכן טעה אבל אם היה יודע שדילג תיבה או רחוק אינו צריך לחזור אלא מאותו פסוק ואילך. ואומר הרמב"ם ז"ל כשחוז' לראש פרק ראשון חוזר לואהבת
בין גאולה לתפילה אינו מפסיק כלל לפיכך טוב להמתין בעושה פלא ולענות עם הצבור: