סמ"ק/פב

<< · סמ"ק · פב · >>

רמב"ם הלכות רוצח פ"א סמ"ג לאוין סימן קס.

שלא לרצוח דכתיב (שמות כ') לא תרצח. ומיתתו ^{(הג' א)} בסייף: ואמרו חכמים שלא לרצות ^{(הג' ב)} שום בר קיימא שבעולם: ^{(הג' ג)} והמעמץ עיניו של אדם בשעת פטירתו בשעת יציאת נשמתו ^{(הג' ד)} או מזיז בו אבר כאילו שופך דמים: ואין הורגין רק ^{(הג' ה)} הרודף אחר חבירו להורגו: ^{(הג' ו)} ורודף אחר נערה המאורסה ורודף ^{(הג' ז)} אחר הזכור: ^{(הג' ח)} והבא במחתרת כמו רודף אחר חבירו להרגו וכן ^{(הג' ט)} הרודף למסור ממון חבירו בידי גוים (^{(הג' י)} שלא כדין) וכל אלו ^{(הג' יא)} אם כבר עברו אין הורגים אותן: ^{(ר"פ א)}

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ובשם ריב"א ההורג' צריך שיזהר מאבק שלהם כי אם ח"ו יכשל ההורגים בעבירה כיוצא בהם יחשב לו אותו הנהרג לדם נקי. וראיה מיהוא שנענש מדמי בית אחאב אע"פי שצוה לו הנבי' להרגם לפי שנכשל בעבירה של בית אחאב מפי הר"י מקורביל.

פב

בסייף. שנאמר נקום ינקם ודרשו רז"ל בפ' ד' מיתות שזה הוא סייף סמ"ג:

שום בר קיימא שבעולם. בנדה בפ' יוצא דופן במתניתין תינוק בן יום אחד כו' וההורגו נהרג עליו ודוק' בדקי' לן שכלו לו חדשיו דאל"כ אינו נהרג עליו עד שיהא בן ל' יום דאז יצא מתור' נפל כדאמרי' בשב' וביבמו' כל ששהא ל' יום באדם אינו נפל ועל הנפל אינו חייב מיתה כדדרשינן בהנחנקין מכה איש ולא הנפל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות רוצח ומ"ש רבי' בר קיימ' נתכוין לזה לאפוקי נפל שלא כלו לו חדשיו דאינו קרוי בר קיימ'

והמעמץ עיניו כו'. לשון הסמ"ג ואפי' גוסס דאמרינן רוב גוססין למיתה ההורגו חייב כדאי' בפ' הנשרפין בגוסס בידי שמים דכ"ע לא פליגי דחייב והיינו דתנן במסכת שבת בפ' שואל המעמץ עיניו של מת עם יציאת הנפש הרי זה שופך דמים ע"כ והוא דבפ' הנשרפין איתא שם גבי פלוגתא דרבי יודא בן בתירה ורבנן הכהו עשרה בני אדם בי' מקלות ומסיק שם רבא דבגוסס בידי שמים כיון דלא אתעביד ביה מעשה דכ"ע ס"ל דחייב ולא דמי לטריפה ואע"ג דרוב גוססין למיתה לענין זה הרי הוא כחי וע"ש בתוספת:

או מזיז בו אבר. כדאיתא במסכת שמחות הגוסס כו' והנוגע בו ה"ז שופך דמים למה זה דומה לנר שמטפטף כיון שיגע בו אדם יכבה. וכל המעמץ עיניו כו' עד אלא ישהה מעט שמא נתעלף לשון הרמב"ם והסמ"ג בהלכות אבל:

הרודף אחר חבירו להרגו. כבר כתב זה רבינו לעיל מצוה ע"ח ועיין מ"ש שם ולפי שבסנהדרין בפ' בן סורר ומורה במתניתן ובברייתא מנו להך דמצילין אותם בנפשם כסדר הזה נקטינהו רבינו ג"כ בזה הסדר:

ורודף אחר נערה המאורסה. לבועלה וה"ה לכל עריות מחייבי כריתות ומיתות ב"ד כדאמרינן בפ' בן סורר ומורה גבי האי קרא דולנערה לא תעשה דמיני' ילפינן זה מדכתיב ואין מושיע לה הא יש מושיע לה בכל דבר שיכול וכתיב שם חטא מות ודרשינן מיני' חייבי כריתות ומיתת ב"ד ודוקא עריות דלא ניתן להצילו בנפשו אלא מדבר שהוא ערוה ויש בה קלון ופגם לנרדף כגון זכר ונערה המאורסה וכל עריות דחייבי כריתות ומיתת ב"ד לאפוקי שארי עבירות שיש בהן מיתה וכרת דלא ניתן להצילו בנפשו כגון אם הוא רוצה לחלל שבת או לעבוד עבודה זרה וכדממעטינן שם בפ' בן סורר מנער נערה אלא אם עשה העבירה בעדים ובהתראה ממיתין אותו בב"ד דוקא ורודף אחר חבירו להרגו דמצילין אותו בנפשו משום דילפינן שם מדאיתקש רוצח לנערה המאורסה:

אחר הזכור. לרבעו שם מרבינן לה מקרא ודוקא אחר הזכר ולא אחר הבהמה ואע"ג דדמי לעריות וכדתנן שם בפ' בן סורר דממעטינן לה מקרא וכן ממעטינן שם עריות דחייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרוש' לכהן הדיוט ואע"ג דפגם לה שהרי היא נעשה חללה מביאתו מ"מ אין מצילין אותה בנפשו וע"ש:

והבא במחתרת. שם בפ' בן סורר במתניתן הבא במחתרת נידון על שם סופו ומפרש רבא בגמרא הטעם דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ויודע שיעמוד בעלה ממון בפניו ועל דעת להורגו הוא הולך ואמרה תורה אם בא להרגך השכם להרגו ופי' ומות' כל אדם להרגו ולאו דוקא בעה"ב וכדתנן שם בבריתא והוכה בכל אדם ומסקינן שם דרודף הוא ועיין שם בש"ס וברמב"ם ובסמ"ג כמה חלוקי דינים מהבא במחתרת ורבינו קוצר בזה וכן הרי"ף והרא"ש משום דלא שכיחא כולי האי:

הרודף למסור ממון. בב"ק בפ' בתרא עובדא שם דרב כהנא הרג להמסור שרצה למסור ממון חבירו ביד גוי וכן בברכות בפ' הרואה דרבי שילא הרג להאי גברא שרצה למסרו למלכות על דקרי להו חמרא וכן כל הראשונים הביאו דין זה דמותר להרוג המסור אף בזמן הזה ועיין ברמב"ם בפ"ח מהלכות חובל ומזיק ובסמ"ג סימן ק' מדינים אלו וכתב הסמ"ג שהרר"א ממיץ היה מדמה ענין המסור לבא במחתרת לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ולפיכך מותר להרגו וכן הביא הגהות מיימוני וכתב שכן משמע בירושלמי דפ' בן סורר:

שלא כדין אם הוא מדברי רבי' נרא' שנתכוין לומר דאם הוצי' ממון חבירו ע"י גוים כדין אפי' שעש' עביר' אין עליו דין מסו' וכמו שהביאו הפוסקי' ועיין בתשובו' הר"מ ורשב"א ורא"ש ובמרדכי הרב' דינים מענין מסו' והרמב"ם ז"ל כתב שם שצריך התרא' קוד' שהורגין אותו ואע"ג דאמרי' בפ' בן סור' דרודף אחר חבירו להרגו א"צ התרא' וכן כתב הרמב"ם ז"ל בעצמו בפ"א מהלכו' רוצח וכן הבא במחתר' אמרינן שם דמחתרתו זו היא התראתו ומ"מ הבי' רמב"ם ז"ל שם אף גבי רודף דמזהירן אותו שלא לעשות אלא דא"צ לקבל עליו התראה וע"ש ברש"י בפ' בן סורר וכל הני דחשי' רבינו דמצילין אותן בנפשן אם יכול להצילו באחד מאיבריו אסור להורגו וכמו שכתב רבינו לעיל במצוה ע"ח גבי רודף אחר חבירו וה"ה אחר הערוה וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות רוצח ורבינו סמך על מ"ש שם וכן גבי מסור כתב הגה"ת מימוני בתשובה הסמוכה והרמב"ם דאם יכול להצילו באחד מאבריו שאסור להרגו ובודאי ה"ה להבא במחתרת ועיין ב"י בטור חושן משפט:

אם כבר עברו כו' וכדאיתא שם בפ' בן סורר גבי רודף אחר נערה המאורסה נעבד בה עבירה אין מצילין אותה בנפשו כו' ומשום דקרא אפגימה קפיד מדגלי בהנך עבירות דוקא והא איפגמה לה וכן גבי רוצח אם כבר הרג מקרא מלא הוא ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכן גבי הבא במחתרת כתב ג"כ הרמב"ם ז"ל דאחר שגנב ויצא משם אין הורגין אותו וכן משמע שם בש"ס ובירושלמי וכן גבי מסור כתב הרמב"ם ז"ל סברת עצמו וז"ל אם עשה אשר זמם יראה לי שאסור להרגו אלא א"כ הוחזק למסור ה"ז יהרג שמא ימסור אחרים והביא זה הסמ"ג בעשין סימן ע' ועיין שם: