סמ"ק/עד

<< · סמ"ק · עד · >>

רמב"ם הלכות עכו"ם פי"ב. סמ"ג לאוין סב טור י"ד סימן ק"פ ושמ"ד.

שלא לשרוט שריטה דכתיב (ויקרא כ"א, ה') ובבשרם לא ישרטו שרטת: ^{(הג' א)} ודוקא על מת ^{(הג' ב)} וחייב ^{(ר"פ א)} על כל שריט' ושריט' ועל מת חייב בין ביד בין בכלי ^{(הג' ג)} ועל עכו"ם ^{(הג' ד)} ביד פטור בכלי חייב:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

ודוקא שריטה אבל אם מכה בידו על בשרו מותר כדאשכחן ^{(הג' א)} בר' עקיבא (ד' מיתות דף סח) וכתב הרא"ש דבר תימא הוא כיון שאסור בין ביד בין בכלי ובתוספות פירש אפשר ^{(הג' ב)} על תורה הוא דעביד הכי:

עד

ודוקא על מת. לאפוקי על ביתו שנפל ועל ספינתו שטבעה בים אבל על ע"ז חייב ג"כ וכדלקמן:

וחייב על כל שריטה כצ"ל וכן הוא בש"ס ומויו יתירא דושרט קדריש ודוקא שהתרו בו על כל שריטה ועיין לעיל סימן ע"ר ואית לי' לר' יוסי באלו הן הלוקין דאם שרט שריטה אחת על חמשה מתים חייב ה' ודריש לה מלנפש דחייב על כל נפש והסמ"ג ורבינו לא הביאו ונרא' שדעתם לפסוק כת"ק דמפיק לי' להאי לנפש דאינו חייב אלא על המת וכמ"ש רבינו לעיל וא"כ לא אייתר לי' לנפש להא דר' יוסי לחייב בשריטה אחת על חמשה מתים ואף דמסיק שם בגמרא דשמואל סבר לה כרבי יוסי כי גם הברייתא דקתני שריטה וגדידה אחת היא אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי הוא דלא כרבי יוסי וכדאמרינן שם דלשמואל ולרבי יוסי שריטה וגדידה הוא בין ביד ובין בכלי. וכן רבינו הביא לקמן בסימן ע"ו בלשון הבריית' וגם התנא דתנא קמי' דר' יוחנן דלע"ז לא מחייב אלא בכלי לא ס"ל כשמואל אליבא דר' יוסי דא"כ היה חייב גם בע"ז בין ביד בין בכלי משום לא תתגודדו דלדידי' לא תתגודדו לאו דוקא על המת כיון דלא סמיך הכתו' למת לגבי לא תתגודדו אלא גבי לא תשימו קרח' ס"ל להאי תנ' דלא תתגודדו הו' בין למת ובין לע"ז וכת"ק דר' יוסי דלא מפיק לי' לפטור על שריט' על ביתו שנפל כו' אלא מלנפש דכתיב גבי שריטה ומסוגי' הש"ס נראה דרבי יוחנן קבלה להך ברייתא מהתנא והגיה בה ביד פטור בכלי חייב והלכה כר' יוחנן לגבי שמואל וכן לפי פי' של רש"י ז"ל לשמואל אליבא דר' יוסי היה חייב שתים אם שרט בכלי על המת וע"ש כל זה נראה בעיני לפרש דעת הסמ"ג ורבינו. ודברי הרש"ל ז"ל בביאורו על הסמ"ג לא נתחוורו לו. אבל הרמב"ם ז"ל פסק כרבי יוסי ומשום דשמואל סבר כותיה. ולדעתו ז"ל הברייתא דתני קמיה דרבי יוחנן לא פליג אדרבי יוסי שהוא ז"ל מפרש דאף לר' יוסי אינו חייב אלא אחת ודלא כפי' רש"י ז"ל וע"ש בלחם משנה ואף דמחייב משום לא תתגודדו אף לע"ז היינו דלמת לא ממעיט אלא ביתו שנפל כו' אבל לע"ז לא קא ממעיט משום דמשמעות המקרא שאסר כל זה משום שהיה זה חוקת עכו"ם לגדוד למת וכן לע"ז וכמ"ש הרמב"ם ז"ל והא דפטור ביד לגבי ע"ז משום דדרכ' דוקא בכלי. העולה מכל זה דלרבינו והסמ"ג אם שרט שריטה אחת על ה' מתים אף בה' התראות אינו לוקה אלא אחת כת"ק דר' יוסי דאצטריך לי' לנפש למעט ביתו שנפל כו' ומגדידה לא הוי ילפינן זה דגדידה היא בכלי דוקא ושריטה הוא דוקא ביד ולגבי איסורא דגדיד' חייב ג"כ לע"ז דשם לא כתיב למת גבי גדידה והא דפריך ליה רבי יוחנן להתנא והא כתיב ויתגודדו כמשפטם לא בא לומר דמהאי קרא יחייב לע"ז בכלי משום דדרכו בכך ולא משום הלאו דלא תתגודדו וכמו שמפרש רש"י ז"ל שם אלא דפריך מהאי קרא דלא תתגודדו לומר שהפי' מלא תתגודדו הוא דוקא בכלי וכמו דכתיב ויתגודדו בחרבות וכמו הברייתא דלעיל ואפשר לדעת רבינו חייב אף שלא על המת כמו ביתו שנפל בכלי. אך מ"ש רבינו בסימן זה ועל ע"ז בכלי חייב לפי מ"ש יותר טוב היה לרבינו לכותבו לכאן גבי גדידה וכן דוחק לומר דרבינו והסמ"ג לא יפסקו כסתם מתניתן דאלו הן הלוקין וכן פי' רש"י שם בגמרא דרבי יוסי מוסיף חייוב הוא כלומר ולא פליג את"ק והוא דריש מלמת דכתיב גבי גדידה לחייב על כל מת וכן כתב הב"ח ואפשר שלא חשו לכתוב זה רבינו והסמ"ג מאחר שאין נפקותא בזמן הזה:

ברבי עקיבא שפגע במטתו של ר' אליעזר והיו מכה בידו על בשרו עד שהי' דמו שותת:

על תורה. כדאמר שם הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן ולא על המת.

ועל ע"ז פי' אם רושם זה לע"ז שהו' מכור לה ונכנע לה ולא שעובד' בזה דא"כ אם היה דרך עבודתה וכך היה חייב מיתה ועיין רש"י:

ט"ס הוא וצ"ל ביד פטור ובכלי חייב וכן הוא בש"ס והפוסקים: