סמ"ק/נ

<< · סמ"ק · נ · >>

רמב"ם הלכות ממרים פ"ו. סמ"ג עשין סימן קיב קיג טור י"ד סי' רמ.

לכבד אב ואם דכתיב (שמות ב') כבד את אביך ואת אמך: ואמרינן פרק קמא דקדושין איזוהי כבוד אב ואם מאכילו ומשקהו מנעילו וסכו מכניסו ומוציאו: ואם יש ממון לאביו ^{(הג' א)} אינו חייב להוציא משלו רק ^{(הג' ב)} להתבטל ממלאכתו בשביל כבודו: אין לאביו שום דבר ויש לו משלו חייב לזונו ואפילו אין לו חייב להשכיר עצמו בשבילו: כדאמרינן גדול כבוד האמור באביו ובאמו יותר מכבוד הקב"ה דאילו בכבוד הקב"ה כתיב כבד ה' מהונך אם יש לך ממון תן ואם אין לך פטור ואילו בכבוד אב ואם כתיב כבד בין יש לך בין אין לך תן ואמרו בירושלמי ואפילו חוזר על הפתחים ופיר"ת ^{(הג' ג)} לא שיחזור על הפתחי' בשביל אביו אלא חייב לפרנסו משלו ^{(הג' ד)} אפילו אם יצטרך לחזור על הפתחים אחרי כן: ואם אביו אומר לו השקני מים ומצוה לפניו לעשות אם אפשר למצוה להעשות ע"י אחרים יעסוק בכבוד אביו ^{(הג' ה)} ואם לאו יעסוק במצוה ואם אמר לו אביו לעבור על דברי תורה ^{(הג' ו)} לא ישמע לו: ואם אביו טועה או רוצה לעבור על דברי תורה אל יאמר לו בפי' אלא יאמר לו אבא כך כתוב בתורה. ומכבדו בחייו ובמותו ואם יצטרך להפרד מחבורת בני אדם שהוא עמם בחבור' בשביל עצמו ובשביל אביו אל יאמר שלחוני בשביל עצמי אלא בשביל אביו ולאחר פטיר' אביו אם יאמר שמועה בשם אביו יאמר כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו בתוך י"ב חדש ולאחר מכאן יאמר ז"ל ה"ה ועד היכן כבוד אב ואם עד שיזרוק ארנקי לים ואינו מכלימו ואם אביו אומר לו השקיני מים ואמו כמו כן מניח כבוד אמו ועוסק בכבוד אביו ^{(הג' ז)} שהוא ואמו חייבים בכבודו ואם נתגרשה אמו שניהם שוים: ודרשו רבותינו את אביך לרבות את אשת אביך: ואת אמך לרבות בעל אמך ומיירי בחיי אביו ובחיי אמו: אבל לאחר מיתה מדרבנן כדמוכח פרק הנושא וגם דרשו רבותינו ואת לרבות אחיך הגדול: וגם אמרו חייב אדם בכבוד חמיו: שנאמר אבי ראה גם ראה:

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

הגהות רבינו פרץ על סמ"ק/נ

נ

אינו חייב להוציא משלו. כדפסקינן שם בקידושין (דף לא ע"ב ול"ב ע"א):

להתבטל ממלאכתו. וכדאמרינן שם נאמר כבד את אביך ונאמר כבד את ה' מה להלן בחסרון כיס כו' ומוקי שם הש"ס היינו לביטול מלאכה:

לא שיחזור על הפתחים. דהא קי"ל כיבוד משל אב:

אפי' אם יצטרך לחזור. שיבטל ממלאכתו ומכבדו בגופו. ואפי' שיצטרך אח"כ לחזור על הפתחים:

ואם לאו יעסוק במצוה: שהוא ואביו חייבין במצוה:

לא ישמע לו. דכתיב איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אתה ואביך חייבין בכבודי. וכתב הסמ"ג מכאן למדנו דבדבור בלבד אינו נעשה רשע דאל"כ למה לי קרא תיפוק ליה דהא אינו עושה מעשה עמך וע"ש:

שהוא ואמו חייבים בכבודו מדכתיב והוא ימשול בך ואפשר שאין למדין מן הקללה לכן נראה לענ"ד דלמדו זה מדכתיב גבי הוצאת שם רע ואמר אבי הנערה ודרשו בסיפרי מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני בעלה והביאו רש"י ז"ל בפירוש החומש בפ' כי תצא: