סמ"ק/לא

<< · סמ"ק · לא · >>

רמב"ם הלכות ציצית סמ"ג עשין סימן כ"ו טור א"ח יא:

לעשות ציצית דכתיב (במדבר ט"ו, ל"ח) ועשו להם ציצית וכיצד הוא עושה נוטל ד' חוטין וכופלן. ותוחבן בתחיבה בתוך הטלית ^{(הג' א)} בתוך ג' אצבעות מן הכנף: ובגודל משערינן ^{(ר"פ א)} ובזמן שיש תכלת נותן ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן וצריך לעשות חוליות בזמן שיש תכלת כדאמרינן הפוחת לא יפחות מז' ^{(ר"פ ב)} והמוסיף אל יוסיף יותר מי"ג ומקדים ^{(הג' ב)} חוליות של לבן לתכלת. וזה סדר החוליות כורך ב' פעמים. ובשלישי תוחבו באמצע. ר"מ כורך ג"פ ובד' תוחבו באמצע ובזמן שאין תכלת ^{(הג' ג)} אין לחוש לעשות חוליא אלא כורך עד שיהיה בין קשר לקשר כמלא רוחבו של גודל עם הקשר. כדי שיהא ^{(הג' ד)} הגדיל ד' ^{(הג' ה)} והפתיל ח' נמצא אורך הציצית י"ב אצבעות כנגד שבטי תם ואם ארוך יותר אין לחוש. וצריך לפסקם קודם שיתחבם בכנף. ואם לא פסקם עד לאחר שתחבם: רק לא קשרם כשר. ואם קשרם ^{(הג' ו)} קודם פסיקה פסולה: ואמרינן בפרק התכלת אם אגרדם התכלת וקאי אלבן כשירה ואנו שאין לנו תכלת אם נפסקו ב' חוטין כשרה ^{(הג' ז)} ג' ^{(הג' ח)} פסולה. כי שמא כל אחד שנפסק חוט אחד הוא ואין כאן ב' חוטים שלמין. ומה שאנו קוראים גרדומים זהו שאינם ארוכים י"ב אצבעות אבל איגרדם שאין בו ^{(הג' ט)} כדי עניבה אפילו ^{(הג' י)} פתיל אחד פסול ויש שאין פוסלין אחרי שיש בגדיל כדי עניבה וטלית שיש לה ה' כנפות מטיל ציציות ^{(הג' יא)} לד' מהן: ואם אין לה אלא ג' פטורים וד' ציציות מעכבים זה את זה וטלית ^{(הג' יב)} שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו וגדול יוצא בו עראי חייב בציצית ^{(ר"פ ג)} שמעתי שהקטן חייב בציצית רוצה לומר קטן שהגיע לחינוך. כדאמר קטן היודע להתעטף חייב בציצית: וכלאים בציצית לגמרי אסור ^{(הג' יג)} לדידן שאין לנו תכלת וטלית של פשתן ^{(הג' יד)} פטור אפילו במינו וצמר ופשתים פוטרים בין במינם בין שלא במינם ושאר מינים במינם פוטרים שלא במינם אין פוטרין: ^{(הג' טו)} ובזה יש שני פירושים וצ"ע במסכת מנחות מיהו נכון שלא לעשות שום ציצית מפשתן ואפילו בטלית של משי. וטלית שנקרע ^{(הג' טז)} תוך ג' ^{(הג' יז)} לא יתפור חוץ לג' יתפור. ואפילו אמה על אמה ממקום אחר ויש בה תכלת לא יביא: ^{(ר"פ ד)} כסות לילה פטורה אפי' ביום כסות יום חייבת ^{(הג' יח)} אף בלילה ובליל כפור מברכין עליו ויש מחליפין בשל חבריהן ^{(הג' יט)} לאפוקי נפשייהו מפלוגתא: וכל זמן שאדם לובשו חייב לברך טלית שאולה פטורה מן הציצית כל שלשים יום:^{(ר"פ ה)} וכן נשים פטורות מ"מ ^{(הג' כ)} אם רצו לברך מברכות: ועשיית ציצת כשירה אף בנשים לפיכך ^{(הג' כא)} אין מברכין לעשות ציצית ^{(הג' כב)} ואין בציצית קדושה:

ואע"פ שאין הפסוק משמע שיהא אדם חייב לקנות טלית מ"מ נראה כי מצוה גדולה לקנותו כדי שיזכור מצות בוראו כדכתיב וראיתם אותו וזכרתם וכל הזהיר במצות ציצית זוכה שמשמשין אותו שני אלפי' ושמנה מאות עבדים שנא' ^{(הג' כג)} והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונו' וגו' מעשה באחד שהי' זהיר במצות ציצית כדאיתא במנחות ויש בה ה' עשה וגם שקולה היא ^{(הג' כד)} כנגד כל המצות: ולמתים יש מסירין אותם: ^{(ר"פ ו)} ויש מניחין אותם וטוב לקושרם תוך הכנף ואז לא הוי לועג לרש ממה נפשך: ^{(ר"פ ז)}

מפרשים

הגהות רבינו פרץ

וטוב לעשות אמרא בטליתו כי בלא אמרא פעמים שחוטי הערב מתפזרין מן הטלית למטה. גם פעמים שחוטי השתי בולטין בלא ערב ואז יש להסתפ' מאיזה מקום יתחיל למנות השלש אצבעות ע"כ בשם מהר"ם

כנגד ז' רקיעים י"ג כנגד ז' רקיעים וששה אוירים.

רגילין היו לצאת מעוטפים בטליתם לעולם

נראה דטעמא משום דכתיב תעשה ולא מן העשוי:

א"כ לפי זה אין לאדם לברך על טליתו של חבירו אלא אם כן נותן לו במתנה גמורה על מנת להחזיר. אבל בשאלה לא דהוי ברכה לבטלה. מיהו יש אומרים אע"ג דטלית שאולה פטורה מן הציצית מ"מ יכול אדם להחמיר לברך עליה ולא הוי ברכה לבטלה מידי דהוי אנשים שמברכות אלולב ואשופר אע"ג דיש לחלק קצת גם בתוספ' שאנ"ץ פ' המברך על טלית שאולה לא הפסיד ולפי זה יש לברך על טלית של חבירו אפי' בלא מתנה רק שיתן לו חבירו רשות ואפי' בלא רשות נמי דמסתמ' ניחא ליה לאיניש דנעביד מצות בממוני'. מיהו טלית ^{(הג' א)} מקופל ומונח צריך ליטול רשות:

ומעשה היה לפני ה"ר טוביה כשנפטר ר' יצחק ב"ר אברהם וצוה לקברו בטליתו מצוייצת והיו שם מקצת גדולי צרפת כמו רבינו שמשון בעל התוספות והרבה גדולים ולא אמרו לו דבר אך נא היה נראה לר' יעקב מפרובי"נץ וחלק על רבינו טוביה עד שבא תלמיד אחד מתלמידי רבי יצחק בר אברהם והעיד שרבינו יצחק בר אברהם אמר בחייו בשעה שהיה מלמד עניני ציצית לתלמידיו הלואי הייתי יודע יום מותי והייתי מצוה שיקברוני בטלית מצוייצת כהלכתה מיד צוה רבינו טוביה לקברו בטלית מצוייצת ולא היה אדם מערער על הדבר:

פי' אם חייבים הרי יש להם. ואם לאו הרי הם מכוסים:

לא

בתוך ג' אצבעות. דלמעלה מזה השיעור לא מיקרי כנף ופסול. ועכ"פ ירחיק משפת הבגד שיעור כמלא קשר גודל. דאל"כ פסול דבעינן על הכנף ולא תחת הכנף. ש"ס ופוסקים. וכן הוא בסמ"ג. ואיני יודע למה השמיטה רבינו:

ומקדים חוליא של לבן משום הכנף מין כנף וגם מסיים בלבן משום מעלין בקודש ולא מורידין. ש"ס וכן הוא בסמ"ג:

אין לחוש לעשות חוליא. אבל עכ"פ צריך לכרוך כדאמרינן בספרי שצריך שיהיה גדיל וענף. מדכתיב גדילים וכתיב פתיל:

הגדיל ד' כו'. פירש שעושה ד' כריכות וביניהם חמשה קשרים כמנהגינו:

והפתיל ח'. כדאמרינן בהתכלת דף לט ע"א נוי ציצית שליש גדיל ושני שליש ענף:

קודם פסיקה פסולה. משום תעשה ולא מן העשוי ש"ס:

ג' כו' דשמא כל אחד נפסק מחוט אחד ולא נשתייר אלא חוט אחד שלם. ומיירי שלא דיקדק בשעת עשייתן לידע ראשי החוטין של כל אחד:

פסולה דבעינן שישאר דבר חשוב שלם בכל השיעור: או מה שכנגד התכלת או מה שכנגד הלבן:

כדי עניבה. היינו לענוב מאותו החוט על כל שארי החוטין. וכן כתב רבינו ירוחם:

אפילו פתיל אחד פסול היינו שני חוטין:

לד' מהן. המרוחקות זו מזו:

שהקטן מתכסה בו כו'. היינו קטן כל כך שהולך בשוק ואין צריך שיהא גדול הולך אחריו לשומרו. רמב"ם:

לדידן כו'. כלומר דבזמן שהיה תכלת היה מותר לקבוע תכלת של צמר בטלית של פשתן דאתי עשה דגדילים תעשה ודחי ל"ת דכלאים. ומיגו דתכלת פטרי לבן נמי מותר של צמר בשל פשתן אבל השתא דליכא תכלת אסור לעשות לבן של צמר בטלית של פשתן דהא אפשר לעשות הציצית ממינן וכ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים את שניהם לא אתי עשה ודחי ל"ת ועיין כל זה במרדכי מהלכות ציצית:

פטור אפי' במינוי כשיטת ר"ת ז"ל. ונאמר ע"ז בש"ס כמה טעמים ועיקר הטעם הוא גזירה משום כסות לילה. פי' דאי מחייבת ליה במינו אתי למיקבע ביה נמי תכלת של צמר ואף בכסות המיוחד רק ללילה כמו סדין והוי כלאים שלא במקום מצוה. הילכך גזרו שלא לעשות ציצית אפי' במינו. ועיין סמ"ג ובדברי הראשונים:

ובזה יש שני פירושים. נראה בעיני שנתכוין רבינו אהא שהביא הגהות מיימוני דיש שפירשו דדוקא שניהם יחדיו פוטרים שלא במינן וע"ש ועיין ברי"ף בהלכות קטנות:

תוך ג' דזהו מקום ציצת:

לא יתפור דשמא ישייר מחוט התפירה וישלים עליה עד ד' חוטין לשם ציצית ופסול שנטוה שלא לשמה ועיין ברא"ש שמביא עוד טעם אחר:

אף בלילה ומכ"מ הוי ציצית מ"ע שהזמן גרמא שהיום גורם לחיוב המלבוש ולכך פטורות הנשים תוספת בפ' התכלת (מנחות דף מ:):

לאפוקי נפשייהו מפלוגתא כי יש פוסקים דס"ל דאף כסות יום פטור בלילה לכך מחליפין דלהוי טלית שאולה ופטורה מברכה וכמו בהג"ה:

הגה"ה מקופל ומונח כו' כיון דטרח לקפלו לא ניחא ליה שישתמש בו אחר ורבינו ירוחם כתב שמותר רק שיקפלו אחר כך כבתחילה:

אם רצו לברך מברכות. כשיטת ר"ת ז"ל ועיין בתוספ' וברא"ש באורך:

אין מברכין לעשות ציצית. ובש"ס בפ' התכלת (מנחות דף מב.) איתא הטעם דאין מברכין לעשות ציצית שאין עשייתה גמר מצותה דציצית חובת גברא הוא ולא חובת מנא:

ואין בציצית קדושה כדאמרינן במגילה דף ך"ו ע"ב דהוי תשמישי מצוה ונזרקין וגם מותר ליכנס בהן לבית הכסא:

והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות וכו'. בכנף איש וגו' והיינו שבעה מאות אנשים בכל כנף:

כנגד כל המצות דציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג: