סמ"ע על חושן משפט שנו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שהרי מחזיק ידי עוברי עביר': בגמ' אמרו משל ע"ז דאמרו אינשי לא עכברא גנב אלא חורא גנב:
שאם לא ימצא לוקח אינו גונב: אע"ג דאפש' לגנב להוליכו במקום אחר שלא יכירו אותו שהוא גנב מ"מ לא יהיו מצוי' לגנוב וה"ק כשלא ימצא לוקח מהגנב ודאי לא היו גונבים מ"ה כל אדם יחדל מלקנו' כדי שלא יהא רגיל לגנוב ועפ"ר:
וכן אסור לסייע כו': רומז למ"ש הריב"ש סי' ק"ח דכ' ז"ל אותו נפח שעשה לאשת ראובן שני מפתחו' בהסתר פני' מבעלם ונתנה לו שכר הרבה עבורם ראוי לעונשו על בלי הגיד לבעל' שכבר היה לו להבין שלא על חנם רבתה במחיר שני המפתחות אלא שהיתה כוונתה לגנוב מנכסי בעלה וסייע בגניבת' כו':
סעיף ב[עריכה]
ואח"כ הוכר הגנב: לרבות' כ"כ דאע"ג דהוכר הגנב לא אמרי' דיחזירנו הלוקח להבעלים בלא דמים ויוציא מעותיו מהגנב וכ"ש אם לא הוכר הגנב ועפ"ר:
מפני תקנ' השוק: פי' מפני שקנאו בפרהסי' בשוק ואם לא יחזירו לו דמים נמצא שלא יקנה אדם מחבירו דבר מחשש שמא גנובה הוא ויוציאנ' מידו בלא דמים:
ואם גנב מפורסם כו': דלא הי' לו לקנות ממנו דבר דמסתמא הנמצא בידו גנוב הוא:
דאף בגנב מפורסם כו': בדרישה כתבתי דפליגי בגרסת הטור בגמ' ונוסחה ופירוש' ע"ש:
שזה החפץ שמוכר פלוני הוא גנבו: פי' פלוני זה שמכרו לו הוא עצמו גנבו ומכר לו הכלי שגנב:
ואפי' הגנב רוצ' כו': כן הוא בס"י וט"ס הוא וה"ג ואפי' הגנב א"צ להחזיר וכן מצאתי כתוב בהגהות מור"ם ז"ל שהועתק מכתיבת ידו:
דודאי נתן לו לשם מתנה: וכיוצא בזה איתא בגמ' וטור והמחבר הביאו לקמן סי' שע"ג בקנה שדה מגזלן ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
אם לקח מגנב מפורסם: הרמב"ם לטעמי' אזיל דס"ל דלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם וס"ל נמי דאין יאוש ושינוי רשות קונה לגמרי כ"א שא"צ להחזיר הגניבה בעינ' אבל דמי שווי' צריך הלוקח ליתן לבעלי' אבל בקנה מגנב שאינו מפורסם דאז אף אם לא נתייאשו הבעלי' צריכין הבעלי' עכ"פ להחזיר להלוקח מה שנתן להגנב בעדה השת' שנתייאש וקנה גוף הבהמה ביאוש ושינוי רשות אף דמי הגניב' א"צ הלוקח ליתן להבעלים דהרי הבעלים היו צריכין ליתן לו דמי שויו וכדמסיק מור"ם בטעמא ומסיק נמי וכ' וז"ל ולכן המותר מדמי' כו' ור"ל כיון דמן הדין על הלוקח להחזיר לבעל הגניבה דמי שוויה אלא מפני שעל בעלים ליתן להלוקח מה שנתן להגנב א"צ ליתן להלוקח דמי שויו הלכך כל היתרון בדמי שויו על דמי לקיחתו צריך הלוקח ליתן להבעל ומור"ם כתב בד"מ סברא זו כדי לישב נוסחא דהרמב"ם הכתובה בכל ספרי הטור בשם הרמב"ם והב"י כ' עלי' שהיא נוסחא משובשת וכ' הנוסחא בע"א וע"פ אותו נוסח כתב המחבר ג"כ כאן סתם דבקונה מגנב שאינו מפורסם אינו מחזיר כלל ולא הזכיר דעליו ליתן להנגנב המותר ממה שנתן הוא בעדו אלא שמור"ם מאהבת הקיצור כ' סברתו אדברי המחבר מאחר די"ל דגם הב"י והמחבר מודים לזה לדינא אלא שהם מיירי בלוקח שלא קנה אותו בזול בפחות משויו ובפרישה כתבתי שבסברא זו שכ' מור"ם שיחזיר המותר מיושבים כמה קושיות בטור ובדברי הרמב"ם ע"ש:
ומ"ש מור"ם אלא דיש חולקים כו': הוא דעת ר"י והרא"ש הנ"ל בטור ובהמחבר בס"ס שנ"ג וגם בסי' זה כתבם הטור:
וא"צ ליתן לו אפילו הדמים: פי' בין קנה מגנב מפורסם או אינו מפורס' כיון דנתייאש קודם שלקחה דה"ל יאוש ואח"כ שינוי רשות אפילו שוה החפץ יותר הרבה מהדמים שנתן להגנב א"צ ליתן לבעל החפץ כלום שקנהו לגמרי:
סעיף ד[עריכה]
נשבע הלוקח כו': שכיון שהוא מוחזק הר"ז נשבע ונוטל:
סעיף ה[עריכה]
ונוטל מהגנב: אף ע"ג דטוען ברי מ"מ כיון דכל גנב חשוד הוא על השבועה כמ"ש בטור ובדברי המחבר לעיל סי' צ"ב מ"ה אינו נשבע על מה שאומר ונפטר:
סעיף ו[עריכה]
ופרע בהקיפו: פי' שלקח קודם לכן מחנוני א' בהקפה כמה ענינים ועתה נותן לו גניבה זו בהקפתו:
אין בזה תקנת השוק: דלא תקנו אלא היכא שנתן לו עתה בשעה שבא לידו דמים בעדו מה שאין כן זה דאמרינן כמו שהאמינו כבר יאמינו גם עתה:
סעיף ז[עריכה]
בין שמשכנו יותר על דמיה: פי' ואין דרך העולם להלוות על משכון יותר על דמיה כיון דאסור להשתמש בו דנימא חביב היה עליו כמו במכר בסעיף שאחר זה מ"מ כיון דעכשיו בשעה שבא לידו נתן לו הדמים אמרי' שלא נתן לו באמנה אלא מפני שידע בו שלא יניח המשכון ויפדהו ושייך בו תק"ה שלא ימנעו בני אדם להלוות זה לזה:
אלא א"כ הי' גנב מפורסם: כמו שנתבאר פי' בס"ב נתבאר זה ושם כ' מור"ם די"א דגם בגנב מפורסם עשו תק"ה אא"כ ידע שזה החפץ גנוב הוא ע"ש:
צריכים הבעלים כו': וכ' במשרים נתיב כ"ג ח"ו ז"ל אשה שלותה על משכנות שהיו של בעלה שלא מדעתו לא קנאם המלוה ומחזיר לבעלים בלא דמים ולא שייך הכא תקנת השוק ודוקא שלא ידע הבעל שמשכנה אותם אבל אם משכנם בידיעת הבעל אימר נתרצה ודוקא בידוע שהוא משל בעל כו' ע"ש שהאריך בדין אשה שנושא' ונותנת בתוך הבית וד"מ סימן שמ"ח סי"ג הביאו ע"ש:
סעיף ח[עריכה]
בין שלקח ממנו שוה מאה במאתים: ולא אמרי' דבמתנה נתן לו כיון דנתן לו כ"כ הרבה וכן בלקח שוה מאתים במאה לא אמרי' שהבין שגנוב הוא בידו כיון דזבנו כ"כ בזול אלא כיון דדרך העולם הוא לפעמים כשאדם צריך למעות מוזיל במכירתו או כשצריך לחפץ כזה מוסיף טובא על דמי שוויו מ"ה עשו בו תקנת השוק:
סעיף י[עריכה]
נוטל המאה ועשרים מהתגר: ס"ל דבעל הגניבה עכ"פ צריך ליתן לשמעון לוקח הב' ק"ך זהובים מפני תק"ה דהא לא ידע שראובן לוקח הראשון קנהו מהגנב מפורסם וחוזר ונוטל כל הק"ך זהובים מראובן שהוא ידע שגנב מפורסם הוא ועיין בטור שלא כ"כ אלא כתבו בסוף סימן זה שבזה בעל החפץ נוטל מהלוקח שני בלא דמים והוא נוטל מלוקח ראשון כל הדמים שנתן לו ולוקח ראשון עושה דין עם הגנב במה שנתן לו עכ"ל ובפרישה כתבתי טעם לדבריו כיון דמן הדין אין צריך להחזיר להלוקח דמיו אפילו בלוקח מגנב שאינו מפורסם אלא מפני תק"ה מחזירין ובכה"ג לא תקנוהו ובפרט כיון שהוכר הגנב ויכול הלוקח להוציא מידו מה שנתן לו:
שיכול לומר שמא העכו"ם משקר: אבל אם הוא גנב מפורסם לא אמרינן דהעכו"ם משקר דהא הטעם הוא דלא עשאו תק"ה בגנב מפורסם משום דלא היה לו לקנותו ממנו וזה הטעם שייך ג"כ בזה לפי דעת החולקין הנ"ל דגם בגנב מפורסם עשו תק"ה אם לא שידע שזה החפץ גנוב הוא גם בזה נ"ל דמיירי בהכי: