סמ"ע על חושן משפט שלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שלא |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אפילו הוסיף על שכרן:    שיכול לומר הא דאוסיפת לן כדי לעשות עבודתך שפיר וכן עשינו. גמרא וכ"כ הטור והמחבר בס"ס של"ב:

חייבים לצאת מביתם בזריחת כו':    ילפינן לה מדכתיב תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ר"ל יאספון החיות דקאי אמ"ש לפני זה תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער ונלמד מהאי קרא דיציאת הפועל מביתו לעבוד' הוא משע' שיזרח השמש והכניס' מעבוד' לביתו הוא לאחר ששקע' השמש והיינו לאחר צאת הכוכבי' והטע' כתבתי בפריש' דצריכים שיתעסקו מזריחת השמש עד שקיעת' בעבודת הב"ה ובהליכ' היא צורך העבוד' מ"ה סגי ביציאתו מביתו כשתזרח השמש משא"כ חזרתו לביתו שהוא לצורכו:

ולצלות לו דגקטן:    בטור לא כתב תיבת קטן גם בהג"א ר"פ הפועלים דהביא ל' הירושלמי זה לא כ' שם תיבת קטן ונראה דמור"ם ז"ל כתבו משום דבא"ח סי' רנ"ו כ"כ הטור והמחבר והוא מהגמרא דפ' במה מדליקין ז"ל שם שש תקיעו' היו תוקעין בע"ש כו' עד התחיל לתקוע תקיע' שלישית סילק המסלק והטמין המטמין והדליקו הנירות שהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור תוקע ומריע ותוקע ושובת עכ"ל ואין ראיה משם דשם קאי אבעלי בתים שהיו כל ע"ש בעיר ואפו ובשלו והכינו כל צרכן קודם לכן משא"כ בפועלי' שהיו בשד' ונכנסו סמוך לשבת לביתם ולא עשו עדיין צרכן לשבת דבעי טפי מצליית דג קטן והא ראי' דשם לא נזכר שיעור למלאות חבית מים כמ"ש כאן וגם שם כ' שהדליקו נרותיהן קודם צליית דג קטן וכאן כתב שהדליקו הנירות אחר צליית הדג וע"כ צ"ל שצרכי' אלו שעשו בצליית דג ומלאות מים והדלקת נרות היה קודם לכן מעט זמן לפני שאר בני אדם ועפ"ר מ"ש עוד בזה:


סעיף ב[עריכה]

הכל כמנהג המדינה:    ואפי' הי' המנהג בעיר ליתן להם מזונות והוא שכר פועלים ופסק להן מזונות לא אמרינן מדנחית לפסוק להן ולא הי' צריך לפסוק מאחר שכן המנהג ש"מ שדעתו הי' לטפויי להן על המזונות שנהגו ובגמ' איכא פלוגתא בין התנאים בזה ופסקו רוב הפוסקי' דאין צריך להוסיף:


סעיף ג[עריכה]

כגון אם היתר בשש כו':    ולפי זה אם קצתן נשכרין בג' וקצתן בה' וקצתן בו' אין נותנים להם ה' כשער הבינוני אלא כשיעור המחצה שבין הג' לו' והיינו ארבע וחצי ועפ"ר: