סמ"ע על חושן משפט שיג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט שיג |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה כו':    כן הוא ל' הגמ' ופרש"י בירה הוא בית ארוך וחלוק בתוכה להרבה חדרים וקיטוניות והשכיר לזה אחד מהן ה"ז משתמש בחורי הכותל ע"פ ארכה מבחוץ עד ד"א אף שלא כנגד ביתו ובזיזין היוצאין מכותלי' ובעובי הכותל בראשה כגון אם השכיר לו עליי' בהבית עכ"ל וכ"כ הנ"י שהאי שימוש בעובי הכותל מיירי כששכר העליי' והוסיף לבאר על מה שאמרו בגמ' במקום שנהגו לשמש בשלו דהיינו שאין הן מקפידין מלהשתמש שם גם זה השוכר ישתמש שם ול"ד בכותל בירה שהוא לפני פתחי החדרי' אלא אף בכותל גן עדנו (והוא תרבץ אפדנו הנזכר בגמ' וברמב"ם ובדברי המחבר) יכול להשתמש וברחבה שאחורי הבתים כיון שביתו פתוח נמי שם עכ"ל וגם רש"י כתב בכותל גינתו ע"ש ומשמע מפירושם שלא התירו שימוש בגינה עצמו כ"א בכותליו (אבל ברחבה לא הזכיר כותל ומשמע דס"ל דגם ברחב' עצמ' מותר להשתמש) וצ"ע א"כ למה סתמו הפוסקי' ולא כ"כ ובפרישה כתבתי ליישב דברי הטור שהוא סמך אמ"ש אחר זה שמשכי' לו בית בחצר דאין לו בחצר כי אם דריסת הרגל ולא שימוש בגוף החצר וכמ"ש בטור אחר דין זה וכ"ש שאין לו שימוש בגינ' עצמו שהוא מקום מוצנע ומיוחד טפי מהחצר אבל דברי הרמב"ם והמחבר אי אפשר ליישב בזה שהן לא כתבו כאן דין זה שכשמשכיר לו בית בחצירו דאין לו בחצר כי אם דריסת הרגל ונר' דהרמב"ם ס"ל דהגמ' התיר לשמש באויר החצר כמו ברחבה וכנ"ל ואפשר שכן גם כן דעת הטור שסתם ולא כתב כותל בגינה ודו"ק:


סעיף ג[עריכה]

הזבל שבחצר הרי הוא של שוכר לפיכך הוא מיטפל בו להוציאו:    כ"כ ג"כ הרמב"ם ותרתי קאמר האחד שאם שניהם רוצים בהזבל בזה קאמר שהוא של שוכר ומזה נמשך דין השני באם שניהם אינם חפצים בו דעל השוכר מוטל לטפל בו להוציאו וק"ל:

כשהיו הבהמות שעשו הזבל של שוכר:    וה"ה הזבל שמוציא מביתו לחצר וכ"כ בטור:

הזבל של בעל החצר:    דסתם זבל של בהמות ההולכים למקום אחר אפקורי מפקר להו הבעלים וקניא ליה חצירו לבעל החצר שלא מדעתו:

אף על פי שהיא שכורה ביד אחרים:    כן היא דעת הרמב"ם אבל רש"י לא ס"ל הכי וגם ל' הטור לא משמע כן שהרי כתב דין זה אמי ששכר בית בחצר ולא אבשוכר גם החצר והמ"מ כתב ג"כ דיש חולקין על הרמב"ם והוא דקדק מלשון הגמ' קצת כוותי' ע"ש ומהט"נ פסק הרא"ש והטור הביאו לעיל סי' ר"ס ס"ג בהמציאה כגון צבי שבור שנכנס בחצר שדר בו השוכ' עם המשכיר דשניהן זכו בו כל שכן כאן שדר בו השוכר לחוד ויש לתמו' על המחבר שסתם שם בס"ד כדעת הרא"ש וכאן סתם כרמב"ם:

אם קלטו השוכר בכלי כו':    בפרישה הוכחתי דהיינו דוקא כשהקדים הכלי תחת הבהמה קודם שמוציא הריעי מגופן באופן שלא היה עומד מעולם לנוח בחצר כלל ע"ש. ומיהו נראה דהיינו דוקא לדע' הטור וסייעתו דפירשו דין זה דמיירי בחצר דהמשכיר וכנ"ל אבל המחבר שכ' האי דינא לשיטת הרמב"ם דמיירי אפי' בחצר שהשכירו להשוכר וכנ"ל יכול להיות דמוד' דאם קלטוהו השוכר בכלי שלו אף אם לא קדם הכלי להוצאת הזבל קנהו השוכר ואפש' עוד דאפי' אם הכלי דהשוכר מונח ע"ג קרקעות חצירו זה דהמשכיר מ"מ כיון שהשוכר שכר החצר ויש לו רשות להעמיד שם כליו קנהו הכל ומור"ם כתב לשון הטור אדברי המחבר ויתפרשו לכל חד לפי שטתו:


סעיף ד[עריכה]

היוצא מהתנור וכירה כו':    בטור מפורש דהיינו שעומדין בחצר ושכורי' להשוכר לבשל בהן ואשמועי' דאפי' אם גם אחרים אופין ומבשלין שם כיון ששכורי' לו האפר של השוכר וזה שמסיק מור"ם ז"ל וכתב אפי' אחרים כו' וא"ת מ"ש מזבל של בהמו' אחרי' הנמצא בחצר דס"ל להרמב"ם דאפי' אם החצר מושכר להשוכר הזבל הוא של המשכיר וכנ"ל וי"ל דשאני אפר ותנור וכירה שהם מתערבים באפר של השוכר שגם הוא מבשל ואופה שם ומ"ה אין דעתו של המשכיר עליו: