סמ"ע על חושן משפט שו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
כל האומנין ש"ש הן: ז"ל הטור כל האומנין שנותן להן לתקן בקבלנות הן כש"ש להתחייב בגניבה ואבידה וזהו שכרן שמשתכרין במה שנותנין להן לתקן ליתן שכרן עכ"ל ובדרישה הוכחתי דדוקא באומן דקבלנות קאמר דהוי ש"ש משא"כ פועל שכיר יום ואף דלכאורה ה"ט שייך ג"כ בשכיר יום יש לחלק כיון דהשכירות שנותנין להן אינו בשביל השמירה אלא עבור המלאכה שמתקנין ועוסקין בו אלא שבהנא' שנתנו לו לתקן ולא לאחר באותו הנא' מחשב לש"ש והנאה כזו אינה שייכא כ"א בקבלן שמניח אותה המלאכה בידו עד גמרו ונתנו לו שכרו משא"כ שכיר יום שהיום נותן לזה ומחר לאחר וכל כה"ג אין שייך לומר בו בהנא' שנתנו לו כו' דהא לא נתנו לו אלא עבור שנזדמן לפניו זה והא ראי' שלמחר יתנהו לאח' ועוד יש לחלק דסת' קבלן עוש' המלאכ' בביתו ושייך בו שמיר' הכלי' מגנבים מביתו משא"כ בשכיר יום דמסתמא הוא עושה המלאכה בבית הבעלים ואין השמירה עליו ועמ"ש עוד מזה בדרישה ופרישה:
טול את שלך והבא מעות או שאמר ליה גמרתיו כו' והבא כו': קמ"ל דאפי' בכה"ג הוי ש"ח ובגמרתיו קמ"ל דאפי' בכה"ג לא הוי ש"ש וק"ל:
הבא מעות וטול כו': פי' דבזה גילה דעתו שרוצה לעכב הכלי בידו עד שיתן לו תחלה שכרו:
ואינו שומרו עוד כו': פי' ואפי' ש"ח לא הוי דהא גילה דעתו שאינו רוצה להיות בשמירתו כלל אבל אם הקדים לומר הבא מעות וטול את שלך ואיני שומרו עוד מזה לא איירי כאן אלא גם בזה אמרינן דלא אמר טול את שלך ואיני שומרו עוד אלא אחר שיבא המעות וכן מוכח בנ"י:
סעיף ב[עריכה]
כיצד נתן לחרש שידה כו': פי' ל"מ כשהשידה תיבה כבר היה עשוי ונתנו לו לתקן ושברו דחייב לשלם לב"ה אלא אפילו לא נתן לו אלא עץ בעלמא והאומן תקנו לכלי ואח"כ נשבר בידו דאומן אפ"ה חייב לשלם לבע"ה דמיד שעשאו האומן קנאו הבע"ה ואין לאומן עליו אלא חוב בעלמא דמי שכרו דאין אומן קונה בשבח הכלי דהיינו מה שנשבח העץ להיות עשוי ממנו הכלי שידה תיבה כו':
שאין האומן קונה בשבח כלי: כ"כ ג"כ בטור כאן ולקמן בסי' של"ט וע' בטור א"ע דשם כתב הט"ו בסי' כ"ח בשם ר"י והרא"ש דקי"ל אומן קונה בשבח כלי ולפני זה כ' שם שהרמ"ה ס"ל דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי גם בי"ד ס"ס ק"ך כ' הטור דפליגי בזה וכבר נתעוררו ע"ז בעל ש"ג ומור"ש ושם בהגהותיו כמ"ש בדרישה בא"ע ושם כתבתי דלפי דפוס תורגמ' דלשם בא"ע א"ש ודוק:
סעיף ג[עריכה]
והקדיחתו יורה: פי' שהרתיחו יותר מדאי ומכח זה נשרף ונתקלקל ולא היה בו שבח מעולם:
צבעו כעור: פי' שצבעו בשיורי צבע מהפסולת שנשאר בשולי היורה גמ':
אם השבח יתר על ההוצאה כו': המחבר העתיק ל' הרמב"ם והוא פי' דברים הללו שהן מהמשנה בפי' המשניות שלו ע"ד שמפרשין במי שיורד לשד' חבירו שלא ברשות דידו על התחתונ' וכן פירשו רש"י והיינו אם בעה"ב נתן להצבע צמר שוה י' דינרים והצבע הוציא בסמנין ובשאר הוצאת י' דינרים אם הצמר כמו שהוא צבוע שוה יותר מכ' היינו שבח יתר על ההוצאה נותן לצבע ההוצא' דהיינו י' דינרים ואם הוא שוה י"ח דינרים אינו נותן להצבע אלא השבח דהיינו ח' דינרין וגם הרא"ש כ' דלכאורה היה נראה לפרש כן אלא שבירוש' פי' להאי שבח יתר על ההוצאה או הוצאה יתר על השבח בע"א והביאו ג"כ התוס' שם וכתבו התוספת והרא"ש והטור ע"פ הירוש' דה"פ אם נתן הבעל הבית להצבע צמר וסמנין שווין עשרה דינרים וקצב לו שכר עשרה ואלו צבעו כמו שא"ל היה שוה כ"ה אין לו לצבע כלום אא"כ שוה יותר מט"ו שאותן ה' דינרים שהיה משביח הן בכלל הקרן לפיכך אם השבח יתר על הוצאה (יציאה קרוי להשכר שהי' עליו להוציא וליתנו להצבע אם הי' צבעו כמו שא"ל) כגון שהשביח בין הכל כ"ו נותן לו י' דהיינו היציאה ואם היציא' יתר על השבח כגון שאינו שוה אלא כ"ד נותן לו את השבח דהיינו ט' ואם אינו שוה אלא ט"ו (וכ"ש פחות) לא יתן לו כלום עכ"ל הטור וא"ת מ"ט לא אמרינן הכי ביורד לשדה חבירו שלא ברשות י"ל דגבי אומן שאני דכיון דנותן לו לצבע כל מה שהוא עתיד להשביח חשובה כאלו כבר השביח ואומן שפשע ושינה חייב לשלם לו הכל כ"כ הרא"ש והתוספת כתבו עוד ישוב אחר ועד"ר שכתבתי לשונם והוכחתי שם מזה דס"ל דאפי' הוציא הצבע הוצאות אפ"ה אינו נוטל האומן אפי' כדי הוצאתו עד שיטול הבע"ה תחלה שיעור שבח הראוי דאל"כ לא היה ק' מידי מהיורד שלא ברשות דהא התם אינו נוטל אלא שיעור הוצאתו משא"כ כאן דלא הוציא הצבע כלום ע"ש והתוס' כתבו שם דפירוש זה לא יתכן לפרש כן אמאי דקתני המשנ' וצבעו כעור דגם עליה קאי מה דקתני במשנה אם השבח יתר על ההוצא' דהיאך יהי' השבח של צבעו כעור יותר משבח צמר גמור כו' ור"ל ומדפי' זה לא יתכן אצבעו כעור וצריכין לפרשו כפי' רש"י א"כ גם בנתן לו לצבע שחור וצבעו אדום ג"כ נפרשנו כפי' רש"י ובדריש' כתבתי ישוב לזה דגם בצבעו כעור מצינו לפעמי' שהשבח יתר ממה שאמדו להיות בתחלה כגון שנתייקר הצבע ביני ביני ע"ש והנה המחבר קצר ולא העתיק כאן אלא ל' הרמב"ם וכוונתו ודאי לפ' שבח יתר על ההוצאה או הוצאה יתר על השבח כמו שמפרשין אותו ביורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ובשאר דוכתי דאל"כ לא היה סותם דבריו אלא היה מפרשן גם מדכלל יחד צבעו כעור ונתן לו לצבעו שחור כו' וכת' אשניהן אם השבח יתר כו' גם מוכח כן מדסיים המחבר וכת' ז"ל אמר בעל הכלי יתן לי דמי הצמר כו' ואלו דמי הסמנין לא הזכיר והיינו כפירש"י והרמב"ם הנ"ל דמפרשי דמיירי גם כאן דהאומן מוציא הוצאות הצביע' כמו התם שהוציא הוצאות הנטיע' גם הב"י כ' דהרמב"ם ס"ל כפירש"י ואעפ"כ הוסיף מור"ם וכת' בהג"ה ז"ל ומה שהי' ראוי להשביח כו' והיינו פירוש הירושלמי דס"ל למור"ם פירוש הרא"ש והטור לעיקר וכן כתב בד"מ בהדיא ע"ש ומיהו ק' דהל"ל בל' י"א כיון דיש בינייהו נ"מ לדינא דלהרמב"ם ורש"י משמע בפשיטות דאם הוציא האומן הוצא' משלו נוטל כשיעור הוצאתו או שבחו אף דלא ישאר לבע"ה שיעור שבח הראוי משא"כ להרא"ש והטור וצ"ע:
אין שומעין לו: דעשו תקנה לב"ה ולאומן ואין אחד יכול לחזור בו:
סעיף ד[עריכה]
ולא לתתן: פי' שדרך בעל ריחיים לשרותן במים תחלה ולכתשן במכתש' להסיר קליפ' החיצונ' כדי שיהא הקמח או הסולת יפה:
פת נפולין: פי' נשבר ונופל כשאוחזין בו:
בחנם אם היה טבח מומח' פטור: דכיון שהוא מומח' ואינו רגיל לבא מכשול זה לידו אמרינן דמזל דבעל הבהמה גרם לו שבא מכשול זה לידו אבל שחטו בשכר חייב דה"ל ליזהר טפי:
שלוקחי' הכרכשאות כו': ז"ל הטור ואע"פ שאין לוקחי' כלום מן הטריפ' כיון שאם לא היה נטרפ' היה נוטל נמצ' זה שכרו ועוד הכרכשאו' שנותני' לו מן הכשירו' הן הן שכרו גם על הטריפו' עכ"ל:
סעיף ה[עריכה]
בעצם המפרקת כו': פי' ואז טריפ' מספק והוא באונס משא"כ אם נפגמה בעור הבהמ' קודם שחיט' ופושע הוא דאלו הוה סכינו טוב לא היה נפגם דסכין טוב אינו נפגם מעור הבהמה:
לענין ממון לא מפקינן מספק: והא דכתב מור"ם בסי' רל"ב ס"ב בהג"ה ז"ל ואפי' טריפ' שאנו אוסרי' מספק מבטל המקח ואין המוכר יכול לו' אייתי ראי' דטריפ' היה י"ל דשאני התם דלא מקרי הפקעת ממון כ"כ מה שמחזיר המוכר להלוקח מעותיו שקיבל ממנו בעד הבהמה וחוזר ולוקח מהלוקח בהמתו משא"כ כאן דהטבח ישלם דמי הבהמה מכיסו וק"ל:
ואע"ג דאנו נוהגי' לאוסרו כו': כן נ"ל כו' גם דעת המחבר כן מדכתב לענין ממון לא מפקינן מספק משמע אע"ג דלענין איסור אסרינן ליה מספק גם הטור כ' בהדיא ז"ל אלא דמחמרינן באיסור וחיישינן שמא בעור נפגמה כו' והא דכתב מור"ם כך נ"ל ר"ל שכן נראה לו להכריע להלכ' ולאפוקי מדעת החולק שמסיק מור"ם וכעין זה מצינו בל' מור"ם כמה פעמים:
סעיף ו[עריכה]
דאפי' סתמא נמי חייב: טעמיהו משום דכל המראה דינר לחבירו מסתמא אינו מראהו אלא כשבא לקבלו מהנותנו לו ואינו יודע אם הוא טוב וע"פ זה קבלו ויפטר להנותנו לו:
סעיף ח[עריכה]
וי"א דה"ה ליחיד: פלוגתא זו ביניהן גם באינך בטבח ומקיז דם וסופר כו' דמני המחב' וחשיב וכן הוא בטו' ע"ש:
וכן טבח של בני העיר שניבל כו' עד מסלקינן אותו: בדריש' כתבתי דהמ"מ כ' דהראב"ד הק' ממ"נ אי בשכר הוה מאי פסידא הוה הא צריך לשלם ליה ואי בחנם כי מסלקי ליה מאי פסידא אית ליה ותירץ דאפי' בחנם קנסינן ליה דלא יעבד מכאן והלאה לא בחנם ולא בשכר וא"נ בשכר ופסיד' טובא איכ' דאע"פ דמשלם לו דמי בהמה דמי בושתו ודמי בשת אורחים לא משלם עכ"ל ותירוצו א"א לאומרו בשתלה ואפש' דבשתלה ה"ט דהפסיד בגוף האילן שנטע ועוד שאילו נטעו כהוגן כבר הי' מגדל הפירו' ובאותו שבח שהי' ראוי לבא לא שייך תשלומין דלא ידעינן כמה הוה ומ"ה קרי לי' בגמ' פסיד' דלא הדר הן בשתל' הן בטבח ובאינך דקחשיב:
רק יום או יומים: כ"כ ג"כ המרדכי וכן הביאו בד"מ וק"ק למה כ' יומים הא כ"ש היא מיום ואפש' שכונתו לכוונת המקר' דכתיב בפ' משפטים ואם יום או יומים יעמוד לא יוקם ודרשו רז"ל יום שהוא כיומים דהיינו מע"ל ה"נ בעינן שיבטלו דוקא מעת לעת:
וכל כיוצא באלו האומנים: כצ"ל וכך הוא במיימוני: