סמ"ע על חושן משפט שא
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שלשה דינים האמורים בתורה כו': ר"ל ש"ח דנשבע על הגניבה וש"ש על האונס ושואל דוקא כשמתה מחמת מלאכה ואי לאו חייבים:
אינם לא בקרקעות כו': כבר נתבאר בס"ס ס"ו ובר"ס צ"ה דילפי' לה מדכתיב בפרשת שומרין כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ודרשינן לה בכלל ובפרט דבעינן דבר דומה לפרט דהיינו דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות דאינן מטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות (אליבא דכ"ע במילי דאורייתא כנ"ל סי' שס"ג ס"ג) ושטרות אין גופן ממון ונכסי הקדש ושל עכו"ם נתמעטו מדכתיב רעהו ועיין בסמוך ס"ו חילוק במעות עניים ומיעוטים הללו קאי אכל מה שנזכר בהפרשה דהיינו חיוב שבועה ותשלומין:
ויש מחייבין בפשיעה: טעמא דה"ל כמפסיד בידים והפוטרים ס"ל דאינו דומה להדדי דהא שמירה בבעלים פטור בכל הד' שומרים אפי' בפשיעה ומפסיד בידים בבעלים חייב בהן אשר"י:
חוץ מן ההקדשות: והיינו הקדש גמור ולא בהקדש של העניים כ"כ הב"י ומ"מ:
השואל בית ונשרף פטור כו': ומה"ט אפי' בא האונס מכח השואל פטור וכן פסק בעיר שושן כאן ולא כמ"ש בע"ש גופ' בר"ס ש"מ דאינו פטור אא"כ בא האונס מעלמא ולא מכח השואל ע"ש:
סעיף ג[עריכה]
אם היה שם טענת ודאי: דלא תקנו שבועת היסת כ"א אטענת ודאי לאפוקי שבועת השומרין שחייבה התורה אפי' אטענת שמא ואפי' אין טוען כלל:
סעיף ד[עריכה]
אם קנו מידו להתחייב כו': אבל בלא קנין אינו מתחייב בדיבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בכך בדבורו בעלמא וכמ"ש הטור והמחבר בסי' רצ"א סכ"ז שאני התם דעכ"פ הואבכלל השומרים לכך מתחייב בדיבורו ביותר מאשר מתחייב מן הדין בלא דבור משא"כ הללו שאינן בכלל דין השומרין כלל כ"כ המ"מ וב"י וע"ל סי' ש"ה דכתב הטור והמחבר בס"ד דבדבור בעלמא חל התנאי בשומרים בין לחיוב בין לפטור ובפטור א"צ טעם כיון דקי"ל מחילה א"צ קנין כמ"ש הטו' והמחבר בסי' י"ב ובאינך דוכתי:
סעיף ה[עריכה]
אפי' ענבים העומדים ליבצר: ע"ל סי' צ"ה מ"ש בפרישה גם בסי' קצ"ג ושם בסמ"ע הארכתי בישוב דברי המחבר ומור"ם מ"ש שם וסתמו וכתבו כאן ובסי' צ"ה ע"ש:
סעיף ו[עריכה]
מעות עניים כו' פטור: פי' אע"פ שאין למעות עניים דין הקדש וכמ"ש הטור והמחבר ס"ס צ"ה ובסי' רי"ב מ"מ פטור מדכתיב לשמור ולא לחלק ר"ל לא חייבה התורה כי אם כשבא לידו בתורת שמירה דהיינו שישמרנו לו בידו לזמן מה ואח"כ יחזירוהו לידו מה שא"כ ממון זה דהנותנו בידו לשמור אינו רוצה שיחזירהו לו לאחר זמן וא"ת א"כ יהיה זה שומר של עניים שיחלק להם הממון ע"ז קאמר שהוא ממון שאין לו תובעים שהרי לא ניתן לידו לחלקו לעניים מיוחדים וכיון שמה"ט הוא פטור מ"ה מסיק דאם היה זה הממון מופקד בידו לחלקו לעניים דבמקום זה זה וגם קצץ כמה יתן לכל אחד מקרי שומר דידהו כיון דאין לממון זה דעניים דין הקדש ישלם כו' ומה"ט נמי הוא שמסיק מור"ם ז"ל וכתב דאם הגבאי א"ל שמור לי חייב דהרי גילה דעתו שיהא שומר לו דהיינו שיחזירהו לידו והוא יתנו למי שירצה:
סעיף ח[עריכה]
מעות של יתומים דינו כו': קמ"ל בזה ג"כ דל"ת דאין שם שומר עליו כיון דאין נשבעין על טענת קטן ואי משום ב"ד שמסרו הממון לידו הרי ממון אינו שלהם ואינו מבקש שיחזיר להן קמ"ל כיון דכשיגדלו הקטנים יתבעו ממנו מקרי ממון שיש לו תובעים ודין שומר שלהן הוא עליו:
ואסור להשתמש בהן: כ"כ ג"כ הטור כאן ואין כאן מקום דין זה גם כבר כתבו הטור והמחבר לעיל ס"ס רס"ז ונראה דחזר וכתבו כאן אגב דכתבו שדינו כדין מעות של כל אדם והיינו דש"ח פטור עליו מגניבה ואבידה וש"ש פטור מאונסין ואי הוה מותר להשתמש בהן הוה חייב עליו אפילו באונסים כמ"ש הטור והמחבר שם ובסי' רצ"ב וה"א דישתמש בהן כדי שיהא חייב באחריותן וכדמי אבידה קמ"ל דלא התירו אלא באבידה דעשה טובה ע"ש סי' רס"ז:
סעיף ט[עריכה]
עד שיהא תחילתו וסופו ישראל: ילפינן מדכתיב בנתינה כי יתן איש אל רעהו גם בתשלומין כתיב ישלם שנים לרעהו ומה"ט נמי אם היה הנפקד מתחל' עכו"ם ואח"כ נתגייר והרי הפקדון עדיין בידו דאין לו דין שומר ועפ"ר שכתבתי דנ"ל להגיה כן בדברי הרמב"ם ובטור שהביאו:
וכן חולין ואח"כ הקדישן: בטור בשם הרמב"ם כתב עוד ז"ל וכן הפקיד של הקדש ואח"כ פדאוהו והרי הוא חולין ביד השומר וכלן חד טעם להן וכנ"ל:
סעיף י[עריכה]
אבל אם נתנו לו לאבד פטור: אפי' אם לא א"ל אבדהו ע"מ לפטור ואפי' א"ל אח"כ שמריהו לי כיון דמתחלה לא בא לידו בתורת שמירה פטור:
והדר אמר ליה קרע חייב: דאמרי' השטה בו וכוונתו היה שאם יקרענו הרי יהיה חייב כדין מזיק בידים: