סמ"ע על חושן משפט ר

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט ר |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

המשתמר לדעתו:    פי' לאפוקי אם אין משתמר לדעת הלוקח אף שהוא משומר לדעת המוכר אינו קונה דחצירו דומיא דידו ושלוחו בעינן דהם משומרים לדעתו דלוקח או שלוחו כמותו וכמ"ש הטו' והמחבר לקמן סי' רס"ח ס"ג והיש חולקים ס"ל דדוקא במציא' בעינן לקמן שיהא משומר לדעת הזוכה בה משום דלית שם דעת אחרת מקנה לו אבל במכר ומתנה דיש אח' דמקנה להלוקח או להמקבל מתנה שמירתו דהמקנה הוה כשמירה דהקונה וזוכה באותו חצר המשומר לדעת המקנ' לו:

מעורבין עדיין כו':    לאו דוקא מעורבין קאמר אלא ר"ל מונח בצדו כל זמן שלא נחלק ממנו לגמרי דהא שם בהג"מ כ' ז"ל אם אין הפסק בין אותן פירות לפירות ב"ה לא קנה ומיקרי חצר שאינו משתמרת ע"ש:

כמו במציאה:    וכ"כ הר"ן פ"ק דמציעא בשם ירושל' דגיטין וטעמו כיון דדעת אחרת מקנה אותן הוא עדיף ממציא' שד"א קונות לו אלא שחילק הר"ן שם וכ' דדוקא כשקדם הוא לכלי שנתנו הכלי לתוך ד"א שלו משא"כ אם קדם הכלי לאדם לא קנה אבל רי"ו נ"י ח"ב לא חילק וכ"כ בתו' שם ומדסתם מור"ם כאן משמע דלא חילק ודו"ק:

סעיף ב

ובקנין או אפי' בדבור:    פירוש בקנין מהני השכירות או המתנה בין שהוא ברשות אחרים בין ברשותו דמוכר משא"כ בדבור לא מהני כשהוא ברשותו דמוכר וכדמסיק מ"ה קאמר ובקנין או אפי' בדבור כו':

אבל אם מונח ברשות המוכר כו':    הטעם כ' בשם הרא"ש ז"ל שאין אדם יכול לקנות בשל עצמו לחבירו שלא ע"י אחרים אלא צריך שיגבהנו או ישכיר את מקומו בכסף או בשטר וחזקה משא"כ כשהוא בחצר אחר דיכול לו' בעל החצר יזכה חצירי לפלוני במקח שקנה מפלוני דחצירו כידו והרי הוא יכול לזכות לחבירו כידו של אחרים עכ"ל:

עד שיאמר כן מדעת המוכר:    ז"ל הב"י וד"מ ונראה מדברי הרמב"ן אם קיבל עליו הנפקד שיהא מעת' רשותו של הלוקח לא מהני אא"כ קיבל עליו במעמד המוכר לאפוקי א"ל הלוקח פירות שברשותך מכרן לי פלוני וקבל עליו הנפקד לתתם לו דלא קנה עד שיאמר לו המוכר וקיבל עליו ע"פ מאמרו:

סעיף ג

כ"מ שיש לו רשו' להניחו פי':    כגון בסימטא או בחצר שהוא של שניהן לאפוקי בר"ה וכ"ש בחצר דמוכר וכדמסיק:

אא"כ מדד כו':    פי' מדדם המוכר ונתנם לתוך כליו דהלוקח העומד בסמטא אבל אם מדד הלוקח קנה במדיד' אפי' בלא כליו משום דבשע' המדידה משכן וכמ"ש הטור בסי' זה סי"ג ומור"ם ס"ז בהג"ה ע"ש:

לפיכך אין כליו של אדם כו' ולא ברשות המוכר כו':    המחבר נמשך אחר שיט' הרי"ף והרמב"ם דס"ל דהוא איבעיא דאיפשטא בגמ' דכליו של לוקח ברשות מוכר אינן קונין ומטעם דבעי' תרתי דוקא כליו דלוקח ורשותו דלוקח ומה"נ כתב אחר זה בס"ה ז"ל כשם שאין כליו של לוקח ברשות מוכר קונה לו כך אין כליו דמוכר קונין לו ברשות לוקח ומטעם דתרתי בעי' ולא כשטת הרא"ש והטור דס"ל דשניהן הוא איבעיא דלא איפשטא בגמ' אי הכלי בטל לגבי הרשות או לו ויש בינייהו כמה נ"מ לדינא כמ"ש הטור בס"ח עיין בב"י ובדרישה מ"ש מזה עוד:

אם הוא ברשות המוכר:    פי' לאפוקי אם הוא בר"ה דבו לא מהני אמירתו לך וקנה:

סעיף ה

אפי' א"ל המוכר זיל קני:    ז"ל הטור בשם ר' יונה ולא דמי לכליו של לוקח ברשות מוכר דשאומר לו זיל קני נתן לו רשות להניח הכלי ואף ע"פ שאין המקום קנוי לו מ"מ הכלי קנוי לו עכ"ל ור"ל שאני התם דהכלי שקונה בו הוא כבר שלו ואף שהרשות אינו שלו מ"מ בדבור זיל קני גלי דעתיה דאינו מקפיד על מקום הנחת הכלי משא"כ כאן דהכלי שיקנהו לו אינו שלו ואינו נקנה לו בדבור בעלמא ועפ"ר:

סעיף ו

משוך הכלי לקנות מה שבתוכו:    לעיל סי' קצ"ז ס"ו כ' המחבר דל' לקנות לא מהני אפי' לקנות הכלי עצמו וכ"ש לקנות ע"י מה שבתוכו דל"מ ל' לקנות אלא דלא נחית כאן לדקדק באיזה ל' מקניהו אלא בא לומר דכל שמשכו בפני המוכר אין צריך שיאמר לו המוכר משכהו וקניהו באופן המועיל וק"ל:

סעיף ז

דבר שדמיו קצובים כו':    ופי' הרשב"ם פ' המוכר הספינה כגון כלים שיש להם קצבה לתנם לעולם בכך וכן נראה מדברי הרמב"ם פ"ד דמכירה ולאפוקי המ"מ שם בשם הרשב"א דפי' דמיו קצובים מפי המוכר או שאמר עכשיו בפי' זה כך וכך כו' ע"ש שהאריך ובד"מ שהביאו ע"ש:

כפי מה שישומו ג':    לאו דוקא ג' אלא ה"ה אם אמר כפי מה שישום א' לדעת הרשב"א שהביא הב"י בס"ס ר"ו ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהן:    פי' אפי' היו בכליו של לוקח מ"מ כיון שדקדק לומר כור בשלשים אני מוכר לך ולא אמר סאה בסלע גילה דעתו שיהיה הכל קנין א' ולא יקנה זה בלא זה מ"ה יכולין לחזור בו קודם שיגמור למדוד כל הכור דהיינו ל' סאין אבל אם הי' המוכר מודד לתוך כליו של לוקח העומד ברשות הלוקח כיון דאיכא תרתי לטיבותא רשות וכלי הכל של לוקח ס"ל להרי"ף והרמב"ם והרמ"ה דאינן יכולין לחזור שום א' מהן ממה שכבר מדד לתוך כליו של לוקח אף שלא גמר המדידה דבכה"ג אמרינן דגמרו דעתן לקנות ראשון ראשון כל מה שנמדד ומ"ה כ' ג"כ המחבר ואפי' היה ברשות לוקח והיו בתוך כליו של מוכר דוקא בכה"ג שהן בכליו של מוכר ואמר כור בל' לא קנה עד שימדד כל הכור משא"כ אם מדד לכליו של הלוקח ועפ"ר:

וכליו של מוכר אינם קונים כו':    זהו נתינת טעם אמ"ש לפני זה הואיל ועדיין הפירות בכליו של מוכר אפי' אחר המדידה וע"ז כתב וכליו של מוכר אינם קונים ללוקח משא"כ אם מדד לכליו של לוקח וכמ"ש וק"ל:

וי"א דכל שגילה דעתו שאינו כו':    והיינו דא"ל כור בל' סלע אני מוכר לך והוא דעת רש"י והרא"ש וכתב הטעם דאמרינן ודאי היה צריך לקנות מקח או לשלם חוב מסך ל' סלעין ופחות מזה לא יעלה המעות בידו לכלום וכל שלא יהיה במכר כדי ל' סלעין לא ימכור כלל ועפ"ר:

אא"כ מדדו:    פירש מדד לו כל הל' סלעין (סאין) דאז סמכה דעתו כשרואה שיהיה בידו דמים כדי צרכו:

ואם אמר ליה כור בל' סאה בסלע כו':    ה"ה איפכא סאה בסלע כור בל' נמי הוה מספיקא דינא הכי עפ"ר:

ה"ג כיון שפסקו דמים על כל סאה וסאה כל סאה שיגביה כו':   

כיון שהם ברשות לוקח כו':    גם בסימטא ובחצר של שניהן מיקרי ברשות לוקח כיון שיש להלוקח רשות להניח כליו שם וכעין שכ' המחבר בריש סעיף ג' דשם השוה ג"כ סימטא לרשות לוקח וזהו שמסיק וכתב ז"ל אע"פ שלא מדד כמו שנתבאר ור"ל שם בס"ג דכ' המחבר כן וע"ש דכ' מור"ם דעת המחלקין בזה וס"ל דכשהוא בסימטא או ברשות שניהן בעינן שמדדו המוכר ג"כ:

אלא מטעם שהוא מוחזק כו':    טעמייהו דמספקא לן אי נלך אחר ל' ראשון דאמר כור בל' דמשמע שידקדק שלא יהא מכר עד שימדדו לו כל הכור או נלך אחר ל' אחרון דאמר סאה בסלע דאז אמרי' ראשון ראשון קנה ומספיק' אמרינן המוחזק ידו על העליונה:

אם לא נתן לו מעות כו':    פי' אף ע"פ שכבר מדד לכליו של לוקח העומדים ברשותו דלוקח אפ"ה יכול לחזור בו הלוקח משום דהוא מוחזק במעות דהמע"ה:

או לקבל אחריות על המותר כו':    בטור ובתשובת הרא"ש כתב עוד ז"ל ויקבלנו המוכר בדמיו בשימת ב"ד כו' ושם פירשתי דנ"ל דר"ל דהב"ד ישומו מה שהוא שוה זה שנשאר בחביות ויש עליו חשש חימוץ וכפי אותו שומא צריך לנכות לו המוכר כשיבא לשלם לו כל החביות כמו שמכר לו וכן הוא כוונת מור"ם אלא שקיצר:

ויש חולקין:    דברים אלו כתבן הד"מ בס"ו וכ' ע"ז דכ"כ רבי' בסי"ג והן הן הדברים שכתבן "המחב' "בסעיף שאחר זה אלא שמור"ם העתיק כאן לשון הגמ' אגב שיטפא:

סעיף ח

אפי' אם פסק הדמים כו':    הטור מסיק ע"ז וכתב ז"ל אא"כ פרקם והכניסם שאז יקנה לו ביתו לכשיפסק אם הוא במשא שאינו מונח בכליו של מוכר אע"פ שלא מדד עכ"ל וכתבתי בפרישה דר"ל אע"פ שפסק דמיו אחר המשיכה כיון דבשעת הפסיק' עדיין מונחים ברשות הלוקח קנה ע"ש:

סעיף ט

עד שלא נתמלאה המדה להמוכר:    דמסתמא הסרסור או אחר שמשאיל המדה למדוד בו כוונתו הי' דעד שתתמלא המד' תהי' שאול' להמוכר למדוד בו והרי הוא כאלו הן הפירות בכליו של מוכר אבל כשתתמלא המדה דעת המשאיל להיות ברשו' הלוקח עד שיערה ממנו הפירות לתוך כליו של עצמו הלכך עד שתתמלא המדה יכול המוכר לחזור בו וכ' הטור ע"ז אפי' יש בו רישומים לידע עד היכן הוא לוג או ב' לוגין וא"ל כל רושם ורושם בכך וכך עכ"ל:

סעיף י

וי"א דאם המדה של מוכר כו':    דכיון דהמוכר הוא המודד ומודד לתוך מדה שלו מסתמא אמרי' שלא הי' דעתו שיקנהו הלוקח עד שיתמלא המדה כדי שאם ירצה יכול לחזור בו משא"כ כשהמדה היא של הלוקח והמוכר מודד בה. ואם הלוקח מודד בה כבר נתבאר בס"ח דמיד כשהגביה הפירות בשעת מדיד' שקנאן כ"ש כשמודד במדה שלו וגם יש לו רישומים וזה נראה פשוט דגם כשהמדה היא של המוכר והמוכר מוכר בה אם הלוקח אמר למכור לו ב' לוגין ומודד לו בכלי זה שיש בה רישומין מיד שיגיע לרושם שיש בה ב' לוגין הרי הוא כאלו נתמלאה המדה וגם המוכר אינו יכול לחזור בו:

סעיף יא

והוא שיגביהנו כדי לקנות כו':    פי' מגביה אותו לקנותו בסך דמי' כדי קצבתו אם ייטב בעיניו ומ"ה אין המוכר יכול לחזור בו והלוקח יכול לחזור בו ולומר להמוכר הגבהתיהו לקנותו כשייטב בעיני ולא טוב הוא בעיני ומ"מ חייב הוא באונסין כל זמן שלא גילה הלוקח דעתו קודם האונס שאינו חפץ בו כ"כ הרמב"ם אבל התוס' והרא"ש והטור ס"ל דאפילו לא הגביה הכלי כדי לקנותו אפ"ה הוא ברשותו להתחייב באונסין כל שלא גילה הלוקח דעתו שאינו חפץ והוא כלי הנמכר בקל ואין המוכר קץ בו דאמרינן מסתמא הי' דעתו לקנותו דאל"כ לא הי' נוטלו ממנו ומהתימא על מור"ם שהשמיט דעתם ולא כ' דיש חולקין על הרמב"ם בזה:

עד שיפסוק הדמים דגביהנו:    הגבהה ל"ד אלא ה"ה א' משאר קנינים וכ"כ בטור ז"ל עד שיפסק דמיו ויקנהו הלוקח באחד מדרכי הקנאות:

י"א שהוא כש"ש:    דדימה זה לדין הנוטל כלי מבית האומן לשגרם לבית חמיו ולשלם לאומן אם יקבלם ממנו שנתבאר בטור ובדברי המחבר לעיל סי' קפ"ו דאף בעת החזרה שלא קבלו ממנו נעשה עליו ש"ש בההוא הנאה דהתפאר בו בבית חמיו ה"נ הנא' הי' לו בזה שהברירה בידו לקחתם או להחזיר' לו ואף שיהי' לו שם הנאה טפי במה שנתפאר בבית חמיו הלא כפי אותו הנאה התנה עם האומן לשלם כשיחזור ליתנם לו וכמ"ש שם וי"א דאפ"ה לא ה"ל כאן אלא ש"ח משום דשאני התם דהי' לו הנאה טפי ועפ"ד וצ"ע למה השמיט המחבר וגם מור"ם לא הגיה ולהביא מ"ש הטור בשם הרמב"ם והרא"ש דחייב אפי' באונסין:

סעיף יב

וכן בשאר דרכי הקנייה:    כתב בד"מ ר"ס זה ז"ל ע"ל ר"ס ק"ץ אם המוכר נותן דמים להלוקח וא"ל במה שתקבל ממני הדמים תקנה שדה קנה באדם חשוב וכב"י שם דה"ה במטלטלין דקנה בכה"ג ול"נ דה"ה כל חלקי הדיני' שנתבארו שם בבבא ההוא אין בין קרקע למטלטלין ולכך לא הוצרך רבינו לשנותן אצל מטלטלין וסמך על מ"ש שם כנ"ל עכ"ל ד"מ שם וכן בר"ס ר"ד כתב ב"י דמדין קנין קרקע נשמע:

לדין קנין מטלטלין ע"ש וכתבתיהו ג"כ בפרישה שם בסי' ר"ד ע"ש: