סמ"ע על חושן משפט קצב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט קצב |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

והועיל:    בסעיף ד' ה' ו' מפרש ואזיל הועיל דכל א' ומאי בא למעט דלא מיקרי הועיל דלא קנה בו:


סעיף ב[עריכה]

כשהחזיק בפני המוכר:    דמדלא מיחה בו ודאי ניחא ליה דיקנה בזה:

ואם מסר לו המפתח הוי כו':    פי' ואם יעשה בו אח"כ חזקה בנעל או גדר או פרץ אפי' שלא בפניו הוה חזקה אבל במסירת מפתח לחוד לא קנה וכן הסכמת הטור ע"ש:

כיון שמסר לו דליו:    פי' כסויו וכ"כהטור ע"ש ור"ל נמי דאם עשה אח"כ בו חזקה גמורה אפי' שלא בפניו קנהו:


סעיף ג[עריכה]

וחזר ופתחו:    הטור כ"כ בשם הרמב"ם וכ' עליו ז"ל ואיני מבין דבריו מה צריך לפתחו אח"כ עכ"ל וגם הרמב"ן תמה על הרמב"ם בזה וכ' דהא נטל לחוד תנן והב"י כ' ע"ז דאפשר דהרמב"ם ס"ל דבנעילה אינו נראה שעושה לשם קנין אלא נעל בבקשת הב"ה ממנו שיונעל כדי שיהא מה שבבית משומר אבל כשחזר ופתחו נראה וניכר שנעל משום החזק' ומה שקתני במשנ' נעל לחוד משום דהחזק' מתקיימת בו לחוד לאחר שיפתח ויוכר למפרע שנעל לשם חזקה עוד כתב דלרבותא כתב הרמב"ם וחזר ופתח דל"ת דוקא כשנעל והניחה נעולה דמהני מעשיו בשמירת מה שבבית דקנה אלא אפי' חזר ופתחה כמו שהיה אפ"ה קנה עכ"ל ב"י עיין שם ומסתימת דברי המחבר נראה דתפס תירוץ ראשון עיקר ודו"ק:

שצריך לנעול במפתח:    פי' לסגור הדלת במנעול שבו או במסגרת אחר באופן שלא יכנסו ויצאו בבית מי שירצ' ואפש' לומר דהרמב"ם דכתב דחזקה היא דינעלנה ויחזור ויפתחנה היינו כשאינו נועלה במנעול ומ"ה מצריך שתהא החזקה ניכרת במה שיחזור ויפתחנ' ומודה נמי שאם סגרה במנעול הקבוע בה דסגי בנעילה לחוד ובזה איירי המשנה דקתני נעל לחוד אלא דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לשומטו מלכתוב זה:

וה"ה אם עשה מנעול כו':    פי' דקנה בקביעת המנעול או בהעמדת דלת אע"ג דלא נעל בה כלל והא דלא מהני בנכסי הגר כמ"ש הטור והמחבר בסי ער"ה שאני הכא דיש דעת אחרת מקנה ועד"ר מ"ש עוד מזה:


סעיף ד[עריכה]

דאפי' פחות מעשרה כו':    ז"ל הטור וי"א דהא דקאמר הגמ' כגון שלא היה גבוה עשרה והשלימ' לעשר' אורחא דמילתא נקט דכל שהשלימו לעשרה הוה הכי (פי' שמתחלה היו יכולין לעלות עליו בריוח והשתא בדוחק) וה"ה בפחות מעשרה אם הוא בזה הענין עכ"ל ור"ל כגון שיש מקום מדרון ושיפוע מהכותל ולחוץ שהיא בנויה ע"ג תל דאז במחיצה כל דהו מונע שאינן יכולין לכנוס בה עוד ועפ"ר.


סעיף ו[עריכה]

כגון שסכר בו מים לשדה:    פי' שהיה מקום בגדר שיצאו ממנו המים וסתם אותו מקום כדי שישארו המים בשדה להיותו נשקה ממנו או איפכא שנטל צרור מהגדר למטה כדי שיכנסו שם המים להשקותו וכן הוא בטור:

שסילוק ההיזק אינו קונה:    ז"ל הגמ' משום דה"ל כמבריח ארי מנכסי חבירו פי' רשב"ם ז"ל הא למאי זה דומה למשיב אבידה דכל ישראל מצווין להציל ממון חבריהם מן ההיזק:


סעיף ז[עריכה]

אבל אם הלך בה וכו':    אע"ג דכתיב באברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה התם משום חביבותא דאברהם קא"ל הכי ועד"ר:

וכמה שיעור רוחב הדרך וכו':    עפ"ר ודרישה שם כתבתי של' הרמב"ם והטור משמע שבעי לומר שאף שכוונת המוכר הוא למכור לו מקום רחב להיות לו לדרך מ"מ לא קנהו כלל בהילוך אח' אלא הדין הוא שאם יש שם מקום מסויים במחיצות והולך ביניהן אז אף כשאין ביניהם אלא ברוחב הליכו לא קנה בהילוך זה חוץ למחיצה כלום אלא צריך לעשות חזקה אחרת חוץ למחיצות בהילוך או בענין אחר ואם אינו מסויים במחיצות אז קונה בהילוך אחד כדי רוחב שצריך להנושא משא קטנה וכ"כ המ"מ לפרש כן דברי הרמב"ן שהן כל' המחבר עוד פי' בענין אחר והוא שאם מכר לו דרך סתם ולא פירש לו כמה וקאמר דאם הוא מסוים במחיצות אז אפילו אינו רחב אלא כדי הילוך אמרי' דסבר וקבל וא"צ ליתן לו יותר כו' אבל על פי' ראשון כתב שהוא עיקר וע' בב"י שהביא דברי המ"מ ותמה על דבריו. ובפרישה כתבתי דלא ק"מ:

וי"א איפכא כו':    טעמם דלעולם צריך שיהיה לו מקום שיוכל להעביר שם משוי זמורות כשהן על ראשו הלכך כשהוא מסוים במחיצות צריך שיהיה הרוחב בין מחיצה למחיצה כ"כ אבל כשאין שם מחיצות אף (שאינו) נותן לו מקום שיהי' מיוחד להדרך אלא כדי הילוך ברגלו ומן הצד יזרע המוכר זרעים ותבואה לצורך עצמו יכול להעביר עליו המשוי של זמורות שהרי אין מחיצות מן הצד שיעכבו מלהעביר שם המשא שעל ראשו וק"ל ועד"ר שם כתבתי דרך אחר ועי"ז נראה דל"פ אהדדי אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא:


סעיף ח[עריכה]

שאין בה לא גדר כו':    פי' שאין יכולין לקנותו לא בגדר ולא בפרצה.


סעיף ט[עריכה]

הציע מצעו' כו' ושכב עליהן כו':    ע"ל סי' ער"ה סט"ו בדין המחזיק בנכסי הגר שם לא כ' המחבר ושכב עליהן ומור"ם כ' עליו די"א דבעי' נמי שישכב עליהן כדי שיהא גופו נהנה מגוף הקרקע וגם הציע אותו ע"ש:


סעיף יא[עריכה]

וכן אם אסף המוכר סל של פירות:    פי' שאסף הפירות משדה זו שקונה ממנו דבזה מראה שגמר והקנה לו השדה עם הפירות והויכעין מ"ש הטור והמחבר בר"ס קמ"ב ע"ש:

לא באכילת פירות כו':    דין זה כתב הראב"ד וקאי גם אמ"ש הרמב"ם דבהיתה קרקע צחיח סלע שקונה אותה בשטיחת פירות או בהעמד' בהמה וכן ב' בהשגות הרמב"ם בהדיא ע"ז שם בפ"א דמכירה ואע"ג דלאו בר גדר ונעילה היא (כנ"ל) לקנותה בהו בחזק' הא יש קנינים אחרי' כסף ושטר וחליפין וק"ל ונר' דבהציע מצעות כו' הנ"ל בס"ט מודים דקנה כיון דנהנה גופו מגוף השדה כמו שמהני כשמשתמש בעבדים עבודת הגוף כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' קצ"ו ול"ד לאכילת פירות דאינו נהנה מגוף השדה כ"כ הרא"ש בהדיא והבאתי לשונו בדרישה ולא כמשמעות ד"מ ע"ש:

והכי מסתברא:    בטור ובפרישה שעליו כתבתי טעמא דס"ל דלא אמרו דמהני אכילת פירות אלא להטוען קניתי בכסף ובשטר ואבדתי השטר לאחר ג"ש והביא ראיה מזה שאכל הפירות ג"ש שעומדת לו אכילת פירות כאלו מראה השטר לפנינו ועיקר קנינו היה בכסף ובשטר אבל לקנות השדה במה שאכל הפירות לחוד לא מהני:


סעיף יב[עריכה]

כיון שהחזיק באחד מהן כו':    כלל דבריו הוא דאפי' במקום שאין קונין בכסף בלא שטר בחזקה בלא שטר קונה דחזקה עדיפ' דעשה מעש' בגופו של שדה לקנות לאותה שדה לחוד מהני חזקה אפי' לא נתן מעות כלל אבל כשבא לקנות כמה שדות לא' מהני החזקה שהחזיק בא' מהן אפי' הן סמוכות זה לזה אם לא שנתן לו דמי כולם דאז קונה כולם בחזקה אחת ואפילו במקום שאין קונין בכסף לחוד ואפילו אינן סמוכות זה לזה ולא כע"ש שכ' דמשמע מדבריו דכשהן סמוכות זה נזה קונה כולם בחזקה אחת אפי' לא נתן דמי כולם דז"א כמו שהוכחתי בדרישה מדברי הרא"ש וכ"כ הטור בהדיא ע"ש:

שהרי אין תשמיש כו':    כלומר אע"פ שאין תשמיש של זה כו':

שנתן דמי כולם:    דאז מסתמא הקנה לו המוכר כולם בחזקה אחת:

אלא כנגד מעותיו:    מיהו כנגד מעותיו קנה אפילו עייל ונפיק אזוזי ועיין בריב"ש סימן תע"ו:

לפיכך אם היה הכל במתנה כו':    דבמתנה הוא כאלו קיבל כבר דמיהן של כולם:

ויש חולקין במתנה:    טעמייהו דכיון שלא קבל ממנו כלום מסתמא דעתו של הנותן שיהא הברירה בידו לחזור בו כל זמן שלא קנאוהו המקבל ועפ"ר שם כתבתי דאפילו החולקין במתנה מודים בשכירות (דבסעיף שאחר זה) דבהחזיק באחד מהן קנה כולם אע"פ שג"כ לא נתן להמשכיר עדיין כלום דשאני שכירות דאינו משתלמת אלא לבסוף ומתחלת השכירות הסכים עמו להיות המעות עליו בחוב ובמלוה עד סוף זמן השכירות ע"ש:

וה"ה בעשרה בתים:    פי' ל"ת דדוקא במכר לו י' שדות דלית בהו דבר המפסיק כ"כ וסדנא דארעא חד דינא הכי ולא בבתים שהן מופסקין ומחולקין כל א' בנין בפני עצמו קמ"ל דהקרקע שהבתים עומדים עליהן מצרפן אפילו הן בעשרה מדינות:


סעיף יג[עריכה]

דמי כולן:    נרא' פשוט דאפילו לא נתן כלום בשכירות קנה כולם בחזקה א' וגם בטור כתב סתם דקנה בחזקה ולא הזכיר נתינת המעות כלל ומ"ש מור"ם דמי כולם סירכא דלישנא דלעיל מיניה נקט דכתב דבמכר בעינן דמי כולם ע"ז כ' דבשכירות אינו כן:


סעיף טז[עריכה]

חזקה לחוד כו':    קניא פירוש קונה בו שדה אח' דהיינו כשיעור שקונה המחזיק בנכסי הגר בחזקה אחת אבל טפי אפי' הן סמוכות זה לזה לא קנה בחזקה אחת וכנ"ל:

ואפי' במקום שנהגו לכתוב שטר:    פירוש דלא קנהו בכסף לחוד ובחזקה לחוד קנהו והטעם כבר כתבתי דחזקה עדיפא שעושה מעשה בגוף הקרקע: