סמ"ע על חושן משפט קנג

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט קנג |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

המבקש להוציא זיז. זיז הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה לחוץ ואף אם הוא פחות מטפח ואינו ראוי לשמש עליו מ"מ ראוי לתלות בו מידי ויש היזק ראייה ולא מצי למימר אתלה בו דרך אחורנית ולא אראה בחצר חבירי דחיישי' שיהפך פניו ויראה בו בכוון ויתנצל לומר דמ"ה היפך פניו דירא שמא יפול בעומדו בקצה העליי' ולא יתפס על הראייה כגנב גמרא ור"ש:

וכל זמן שלא הסירו כו'. כ"כ הטור לפי שיטת המ"ד דגם לזיז טפח אין לו חזקה בפחות מג' שנים ולפחות מטפח אין לו חזקה כלל וא"ש אבל מור"ם דכתב בזה על דברי המחבר קשה הלא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם והרמב"ם סבירא ליה דאפי' לזיז כל שהוא יש לו חזקה לאלתר אם לא מיח' בו ושוב לא מצי למחות בו ומשתמש בו בעל הזיז וכמ"ש הטור בשמו בס"ס זה והמחבר אחר זה מיד בס"ב וצ"ל דמור"ם כתב דין זה לכל מר כדאית ליה וממיל' לדעת הרמב"ם מיירי כשמיחה בו מיד ואמר שאינו מוחל לו על קביעת הזיז אלא לכשירצה יסלקנה ואחר מחא' זו קאמר דאין בעל הזיז משתמש בו וק"ל:

סעיף ב

ולא מיחה בו בעל החצר לאלתר. נראה דהאי לאלתר לאו דוקא הוא אלא ר"ל לאלתר מכי אתברר ליה הזיקו ושתק וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ הטור בסי' קנ"ד סט"ז [סט"ו] בשם הרמב"ם [הרמב"ן] דס"ל ג"כ א"צ ג"ש אלא מכי אתברר ניזקו ושתק ודוק' בלסתום חלונו בפניו אמרו דאלתר הוי חזקה משום דמסתמא נתברר לו ניזקו מיד וע' בריב"ש סתע"א וע"ל בסקנ"ה סל"ה מ"ש המחבר ומור"ם בפסקן של דברי' הללו וגם בסקנ"ד סי"ב ועוד בהרבה מקומות כתב מור"ם מחילוקי דעות הללו וכתבתי כלל הדברי' בסמ"ע בסי' זה סי"ו ע"ש ודו"ק:

הרי החזיק בעל הזיז בנ"י ס"פ חזקת כ' דאפי' להרי"ף וסייעתו דס"ל דאין חזק' להיזק ראיי' היינו מחלון לחצר דקביע תשמישתי' אבל מגג לחצר וכ"ש בתשמיש זיז מהני חזקה:

ומשתמש בו כו'. כ"כ בטור בדין חזקת הזיז וממילא להרמב"ם הדין כן לאלתר באם לא מיחה בו:

סעיף ג

לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו בפרישה ודרישה הוכחתי מל' הרמב"ם והטור שהביאו וגם מל' המחבר שכתב החזיק באויר החצר כנגדו דהאי תחת הזיז דקאמר ר"ל במקום הזיז עצמו קאמר כשיבנה במקומו ממש יוסר הזיז ויבוטל תשמישו לגמרי ובהא דוקא יש חילוק בין זיז טפח לפחות מטפח דבפחות מטפח אף שהחזיק בו כשלא מיח' בו לאלתר לענין זה דשוב לא יכול בעל החצר למחות בבעל הזיז מלהשתמש בו כ"ז שאינו רוצה בעל החצר לבנות בחצירו תחת הזיז מ"מ כשירצה לבנות יכול לבטל לגמרי תשמיש הזיז משא"כ כשהוא טפח דאין יכול לבטל תשמיש הזיז ע"י בנינו שיבנ' במקומו אבל גם בזיז טפח ס"ל כהרי"ף והרא"ש דאין בעל הזיז יכול למנוע לבעל החצר מלבנות תחתיו עד הזיז ומ"ה לא הזכיר גם הרמב"ם והמחבר ריחוק הבנין תחת הזיז בזיז טפח כ"א בהיותו ד' טפחים באורך או במשך. ושוב מצאתי כ"כ בפי' המשניות להרמב"ם בפ' ח"ה על משנה זו ז"ל ואם ישב זיז טפח יש לו חזקה ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר לבנות סמוך לאותו זיז שלא יסיר אותו ויכניסוהו בהבנין כו' והיינו כמ"ש ועד"ר:

ואם אין בזיז טפח לא החזיק באויר החצר. גם מכאן מוכח מדלא כתב לא החזיק באויר שתחת הזיז דלא איירי דוקא מאויר שתחת הזיז אלא אפי' מאויר שבמקום הזיז וע"ג מיהו דוקא לענין שיוכל לבנו' במקומו שע"י יבוטל תשמישו וכמ"ש ודו"ק:

סעיף ד

החזיק בארבע על ארבע. דכיון דהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין מקום חשוב בפחות מד' על ד' ר"ש:

ארבע ולא יותר. פי' במשך כל העשרה ויכול לעשות ארבע רחבו וז"ש הטור ומור"ם יכול לעשותו ר"ל כמות שהוא בכל ארכו יעשנה ארבע:

ואם בעל החצר כו'. דאע"ג דאין שייך היזק ראיה מבעל החצר לבעל הגג מ"מ יכול למחות שיאמר זיזך יקלקל כותלי וכן פסק הטור וכתב דלא מסתברא לי' דברי ר"י אברצולני דמתיר בכה"ג ע"ש ס"י:

סעיף ה

שאין לו בו לא פתח כו' עד"ר שם הבאתי לשון התו' דנ"ט שכתבו בד"ה ואפי' בעל החצר כו' דאף שבאותו צד שהגג פתוח להחצר צריך לעשות מעקה גבוה ד' אמות (ור"ל כשהוא גבוה כ"כ אין שייך לומר שיוציא זיז למעלה מהמעקה וישמש בו ויראה משם דאין דרך שימוש בכך) י"ל שמיירי שמוציא הזיז בקרן זויות בסוף המעקה שהוא בצד שעל פני חצירו עכ"ל ור"ל דבשאר ג' צדדי גג אף שצריך ג"כ לעשות מעקה כדי שלא יפול הנופל משם מ"מ אינו גבוה כ"כ ועד"ר:

וגם לבנות כנגדו כו'. עפ"ר שם כתבתי דכנגדו דקאמר ר"ל במקום הזיז ממש דאף אם הזיז הוא למטה מהחלון או בצדו בתוך משך טפח מהחלון אסור לבנות שם שמא יעמוד עליו ויציץ בתוך חלונות דחבירו וכמ"ש בסי"ד קנ"ד ע"ש:

יש מי שכתב שאותן זיזין כו'. האי ויש מי שכ' כו' לאו לאפלוגי אדלעיל קאי אלא מפני שכתב המחבר בריש סעיף זה דיש מי שכ' שכל זה כו' ע"ז כתב מור"ם דיש מי שכ' עוד קולא אחרת בענין זיז שאותן זיזין כו' וק"ל:

יסלקם לגמרי. שם בנ"י סיים וכ' ז"ל ואם הוא שותף בכותל יטול חצי עובי הכותל לתשמישו כדינו עכ"ל וכלל דבריו דנ"י דבא לומר דכיון דמהזיזין מצד עצמן אין לו היזק א"כ אינו יכול למחות דה"ל זה נהנה כו" וכיון דאינו יכול למחות מ"ה אין לו חזקה לאחר זמן ויכול לסלקם כשירצה לבנות לו וליטול חלקו בכותל וע"ל בסקנ"ד סי"ו מ"ש המחבר בענין זה די"א דיכול למחות משום דלא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינ' לאחר זמן וי"ל דכאן הכל מודים כיון דהכל יודעים דמדרך העולם להניח לחבירו הדר בצדו להאריך זיזו לחצירו עד עת שיצטרך לבנות שם:

סעיף ו

הרוצה להוציא צינור על חצר חבירו כו'. הצנור נעשה באופן שהמים הבאים אל תוכו יתרחקו על ידו מליפול סמוך להכותל בין שידבק הצנור למזחילה העשוי כמדת אורך גגו וע"י הצנור יורחקו מי הגשמים מהכותל בין שמעמיד הצינור בחלון ביתו ושופך לתוכו השופכין מי תשמישו של ביתו וירחקו ע"י מהכותל וכן משמעות הגמרא פח"ה (ריש ד' נ"ג) ומשניהן איירי הרמב"ם כאן ודו"ק:

כך החזיק בעל החצר כו'. היינו בעוד הגג קיים ☜ אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב כ"כ נ"י שם בשם הרא"ה והר"ן ולאפוקי הריטב"א דחולק ע"ז ועד"מ י"ז:

אבל אם נפל הכותל כו'. אין זה דבר והפוכו עם הדין שהתחיל בו מור"ם שהתחיל באיבד זכותו של בעל החצר ומסיק בדין של בעל הגג אימת לא איבד זכותו ואימת איבד זכותו לכן נראה שיש כאן חסרון בבא אחת וכצ"ל וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך מחילה מיד הוה מחילה ואינו יכול להחזירה אבל כו' ושניהן הן מדברי הרשב"א סי' אלף וקל"ח וכ"כ בד"מ ע"ש ודו"ק:

סעיף ז

לעקור הצנור מצד זה כו' עד אין בעל החצר כו'. עד"ר שם הארכתי בביאור דברי הרמב"ם בזה אם כתב דין זה מכח פי' המשנה והאוקימתות שבגמ' דפי' המרזב אין לו חזקה לענין שבעל החצר אין לו בה חזקה למחות בבעל הגג מלקצר או לעקור מצד לצד או שכתב כן מסברא אבל הרא"ש והטור פירשו למשנה ומהראי' שבגמ' שר"ל שאין לבעל הגג חזקה למחות בבעל החצר מלבנות אבל לשאר דברים יש לו בה חזקה דאין בעל החצר יכול לקצרה או לשנותה לצר אחר שלא מדעת בעל הגג וזהו שכ' מור"ם בהג"ה בס"ח וסבר דפי' שניהן עולה להלכה ועד"ר:

אין בעל החצר יכול לעכב כו'. בדרישה ובפרישה כתבתי והוכחתי דהיינו דוקא כשאין בעל החצר טוען שמגיע לו היזק בתשמישו שמשתמש שם במקום שירדו שם המים אלא שבא למחות משום דניחא ליה לקבל המים במקום הזה בזה קאמר דאין שומעין לבעל החצר ע"ש ודו"ק:

סעיף ח

לבנות תחת הצנור בדריש' הוכחתי דה"ה תחת המזחיל' ובין שהיא של עץ או אבן ס"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש דמותר לבנות תחתי' ע"ש ולא כטור שפסק לחלק בין של עץ לשל אבן ותמה על הרא"ש למה לא הביא בפסקיו האוקימת' שבגמ' שמחלק בין של עץ לשל אבן וב"י הסכים עמו ושם בדרישה כתבתי ופרשתי הסוגי' שבגמ' בע"א ובו נתיישבו בס"ד כמה קושיות שהניח הב"י בצ"ע ע"ש:

שאין הצנור כו'. פי' להתרחק בנינו מתחתיו כדין תחת זיז שהיא בולט' ד' מהגג שגם סתם צינור בולט יותר מד"ט ועמ"ש שם בס"ג:

אם ירצה לקבלם בכלי כו'. פי' כשרוצה בעל החצר לעשות בנין במקום ירידת המים מהמזחילה שיעוכב עלידו ירידת המים מגג של חבירו ורוצה לקבל מימי הגג בכלי בכל פעם וישפוך הכלי או שיצרף צינור למזחילה של בעל הגג שיתרחק ע"י ירידת המים למקום רחוק הרשות בידו:

סעיף ט

בני ר"ה יכולין לעכב עליו. וסיים שם ברשב"א הטעם משום שהמים הנשפכין דרך מרזב חוסמין הן את העוברים ועוד שפעמים יורדין בקילוח על המשאות שעוברין בר"ה ומקלקלות וכ"ש אם מקלחין לביב של בעלי בתים שמא יתקלקל הבית מרוב המים שמא יבואו המים ויציפו בתיהם עכ"ל ד"מ י"ז:

סעיף י

ואפי' לבנות על גגו כמין צריף כו'. ל' הגמ' רב יוסף אמר המחזיק לנוטפי ולשופכי אחזיק נמי לצריפי דאורבני ופי' רשב"ם שם צריפי דאורבני הוא בית המכוסה בענפי ערב' והיינו אורבנ' ומתוך שהטיפין סמוכין מאוד אין בעל החצר יכול להשתמש תחתיהן ואפ"ה ה"ל לבעל הגג חזק' ועד"ז פירשו נמי הטור סי"ח אלא שלא כתב ואינו יכול לשמש תחתיהן אלא ואינו נח לשמש תחתיהן וכ' הטור סי"ו בשם הרמ"ה דנלמד מזה דיש בידו להגביה הגג עם הצינו' אע"פ שקילוחו חזק יותר אבל הרמב"ם נרא' דלא פי' צריפי דאורבני כפי' הרא"ש והטור הנ"ל שהרי אחר שכ' שיכול לשנות המים המנטפים בכל אורך הגג לקבצם ולהורידם דרך צינור במקום א' כו' והיינו נטפי ושפכי הנ"ל בגמ' סיים וכ' דיכול לבנות על גגו כמין צריף מוכח מזה דכן פירש הוא צריפא דאורבנ' ולא הזכיר שמכוס' הצריף בענפי ערב' שהנוטפין הן סמוכין ותכופין ונראה שהוא פי' צריפי דאורבני שהוא בנין מכוס' בשיפוע הרבה ומחמת רוב השיפוע המים יורדין במהרה לחצר חבירו ומזה אין לבעל החצר היזק כ"כ כמו אם הגביה הגג עם הצינור ומ"ה ס"ל להמ"מ דאף דכ' הרמב"ם דיש לו חזק' ורשות לעשות צריף בשיפוע מ"מ אין לו חזק' ורשות להגביה הגג מאשר הי' בתחלה וכמ"ש המחבר בסעי' שאחר זה ומסיק המחבר שם וכתב דיש מתירין גם בזה והוא דעת הרמ"ה הביאו הטור והיינו טעמא משום דפי' צריפי דאורבני בענין אחר כמ"ש ודוק:

סעיף יב

וקנה מראובן שיקבל כו' מה שכ' כאן וקנה ולא קאמר והחזיק על ראובן משום דבחורב' לא שייך חזקה כמ"ש הטור והמחבר בסקנ"ד סי"ו ע"ש:

ומי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבל על גג ראובן כו' לפי נוסח זה בס"י י"ל דזה קאי אמ"ש לפני זה והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה ע"ז קאמר ועוד החזיר גם מי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבלם על גגו ועכשיו חוזרין לחצר שמעון אבל נוסח זה אינו נכון דא"כ שיקבלם גגו הל"ל ולמה חזר וכתב גג ראובן ועוד דהא לא קנה מראובן שיקבלם על גגו אלא בחורבתו לכן נראה דה"ג ומי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבל' נוטפין על גג ראובן וחוזרין לחצר שמעון עם מי גג כו' וכן הוא ל' הטור ?):

ממחין בידו שלא ישפוך שם חמשה. נראה דחמשה ל"ד קאמר אלא גם ארבע ושלש' אסור לשפוך כיון שלא החזיק אלא לא':

אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב כו'. עד כיון דברשותו שופך. דקדק בריש' ובסיפא דדבריו ילמדונו דהיתר הוא כיון דברשותו שופך הא ל"ה אף שיצאו משם דרך ביב הוה אסור ולא כמ"ש בע"ש דשינ' בלשונו בזה:

סעיף יג

סולם קטן כו' בתוך חצר חבירו כו'. כן פירשו ג"כ הרא"ש והטור הביאו וכ' עליו ז"ל ור"י פי' דבכה"ג אפי' קטן נמי יש לו חזקה דכיון דעובר הוא על חצירו ודאי קפיד אלא מיירי שסומכו בחצירו על כותל חבירו וכיון שהוא קטן חבירו אין מקפיד עליו עכ"ל:

א"י למנעו כו'. ואינו דומה לזיז כל שהוא הנ"ל בר"ס זה דאמרי' דיכול למחות ואם לא מיחה החזיק בו כו' דשם מזיקו בראיי' משא"כ כאן דמדלא מקפיד אלא אהעמדת סולם ש"מ דאיירי דאינו מקפיד על הכניסה והיציאה בחצירו בלא העמדת סולם וביוצא ונכנס בל"ה א"י לשמש בו אלא דרך רשות חבירו ואז ישמר ממנו חבירו בתשמישו וחבירו יכול לבטלה כל זמן שירצה ועד"ר:

סעיף יד

ואין כל א' יכול להכביד כו'. כאן צ"ל מקום הג"ה זו ולא כספרים ישנים דהעמיד מקומ' בסוף הגה"ה בסעיף י"ג ע"ש וק"ל:

סעיף טז

ובחזקת סולם כו'. עד ויש חולקים בכל חזקות אלו ע"ל סי' קנ"ה סל"ה שהכריע מור"ם כדעת הרמב"ם דאין צריך ג"ש ונראה דאותה הכרע' לאו הכרע' כללית היא דא"כ קשה למה כתב זה כמה פעמים בפלוגתא לעיל בס"ס קמ"ב גבי פתיחת חלון ובסימן זה ס"ב גבי זיז ובסעיף ז' גבי מזחילה ובסעיף זה לענין חזקת סולם ואינך דקחשיב גם בסי' קנ"ד ס"ז גבי פתיחת חלון ובשום א' מהקומות הללו לא כתב הכרעתו ושבק עד סי' קנ"ה סל"ה לכן נראה לחלק ולומר דדוקא שם גבי הרחקת גפת מהכותל או סולם מהשובך או משרה מהירק וכל אינך הרחקה דקחשיב התם דהמזיק עושה הדבר בשלו ואינו נהנה בשל חבירו כלום אלא שחייב להרחיק משום שחבירו ניזק על ידו בהן הכריע שא"צ להחזיק ג"ש משא"כ בחזקת זיז או מזחיל' או שהעמיד סולם בחצר חבירו או נעץ קורות בכותל של חבירו דבכל אלו בא להשתמש בשל חבירו וכן פתיחת חלון דנהנה מאור אויר של חבירו וכ"ש היכא דמזיק בראיתו אף שהגאונים והרמב"ם ס"ל דגם בכל אלו א"צ חזקת ג"ש כיון דאינ' מזיקי' בגופו של קרקע והמחבר סתם בכל המקומות הנ"ל כוותייהו מ"מ מור"ם נסתפק בהכי כיון דר"ת ור"י והרא"ש ויתר רבני צרפתי ס"ל דגם בכל הני בעי' ג"ש וטענ' גם בד"מ סי' קנ"ה אחר שהזכיר פלוגתת הרמב"ם ור"ת כ' שקי"ל כהרמב"ם משום המע"ה וע"פ דבריו של נ"י הכריע שם מור"ם כהרמב"ם וה"ט דהמע"ה הוא דוקא בדין נזקי הרחקות שעושה בשלו וחבירו בא להוציא מידו משא"כ באינך הנ"ל שמשתמש בשל חבירו דשם הניזק מיקרי מוחזק ואדרבא ע"פ טעם זה היה נ"ל להכריע איפכא דבכל הנ"ל בעינן ג"ש וטענ' אלא מפני שלא שייך מוציא מחבירו בתשמישין הנ"ל כמו ששייך איפכא כשבא להרחיק את זה משלו לכן נסתפק מור"ם ולא הכריע באלו: מיהו בסי' קנ"ד ס"ס ז' גבי פתיחת חלון אחר שכ' הפלוגתא כ' ז"ל ועיין לעיל סי' קנ"ה סל"ה עכ"ל נראה קצת דגם שם דעתו נוטה להכריע דאין צריך ג"ש וה"ט כיון דפתח בשלו אלא שנהנה מאויר חצירו הבא ממיל' מ"ה מיקרי חבירו הבא לבנות נגדו ולסתמו קצת מוציא ממנו משא"כ גבי הוצאת זיז ומזחילה ששם משתמש בשל חבירו בפועל וז"א דא"כ יש להקשות מסברא זו ארשב"ם הנ"ל דבהעמד' סולם ונעיצת קורות אינו מצריך ג"ש ובחלון כתב דצריך ע"כ צ"ל דבחלון דיש בו היזק ראי' מחשב חסרון קרקע ע"ש ובסקנ"ד סי"ו ס"ק ל"ז והא דלא כ' מור"ם כלום בסקנ"ה סמ"ג אדברי המחבר שסתם שם כדברי הרמב"ם משום דסמך אמקומות הנ"ל וס"ל כוותיה בדין הרחקה הנ"ל גם נלמד מיניה לשאר ענינים ודוק ובע"ש כתב בסקנ"ה סל"ה על הכרעת מור"ם הנ"ל הטעם משום דמסתמא אין אדם רואה לחבירו שעושה דברים כאלו ושותק עכ"ל וזהו כל' הרמב"ם שכן כ' בכל דינים הנ"ל ומשמע דס"ל דמור"ם הכריע כן בכל הדינים הנ"ל ולעד"נ דז"א אלא כמו שכתבתי ודו"ק:

סעיף יז

לאחר ל' יום החזיק כו'. כן הוא דעת הרמב"ם וסייעתיה הנ"ל דס"ל דא"צ חזקת ג"ש וטענה כ"א להחזיר קרקע אבל לר"ת וסייעתי' ס"ל דגם בזה צריכין חזקת ג"ש ומפרשי מקור דין זה הנזכר בגמ' דקאי אענין אחר וכמ"ש בדריש' ע"ש ושם כתבתי דבהג"ה כ' דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעי' בסוכה דעלמא דימי השנה:

סעיף יח

א"י להחזיק בקירה שנייה. נראה דגם בדין זה הרמב"ם לטעמו אזיל דס"ל דמשום דשתק ומחל יש לו חזקה מ"ה ס"ל דלמאי דחזינן דשתק לי' מחל ולמאי דלא חזינן דשתק ליה לא מחל אבל לר"ת והרא"ש וסייעתי' דס"ל דבעינן חזקה ג"ש וטענה שקנ' מאתו ס"ל דאם החזיק לקורה אחת יכול להכניס שם הרבה קורות וכן כ' הרא"ש והטור בהדיא וכ' הטעם משום דאין קנין למחצ' אלא שמתחל' לא הוצרך אלא לקורה אחת וכן כתב הב"י בסכ"ה ע"ש:

בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו כו' אבל אם טוען כותל זה אני שותף בה עיין בריב"ש ותמצא דאיירי בשני בתים העומדים בשני צידי ר"ה א' של ראובן והשני של שמעון והיה סומך ראובן קורה מכותלו לשל שמעון דהיה ניכר לכל שאותו כותל שסמך עליו לא היה שלו וזהו ג"כ כוונת המחבר במ"ש כשהודה שאין כותל זה שלו ור"ל שצריך להודות דאנן סהדי ע"ז והשתא א"ש דאינו נאמן במ"ש דהוא מחל לו הכנסת קורות במיגו שהי' אומר אני שותף בכותל זו וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קנ"ז דנאמן במיגו כו' (ומ"ש והוא מחל לו על הכנסת קורה זו דהרמב"ם אזיל לטעמי' דבטענת מחילה הוי ליה חזקה על כן לא אמרינן שמחל לו יותר וכנ"ל וזה שכתב המחבר שהרי לא מחל לו אלא על קורה א' משא"כ כשהוא טוען שהוא שותף בהכותל דאז אם החזיק בקורה אחת יש לו חזקה בכולו וכדמסיק ועד"מ) ומ"ש אבל אם טוען כותל זה אני שותף בו ר"ל שהם דרין זה אצל זה והכותל שביניהן אין אנו יודעין של מי הוא וק"ל ומ"ש מור"ם בהג"ה ז"ל אבל אם מודה שמתחיל' היתה של חבירו כו' איירי נמי בצריך להודות שהי' של חבירו ובא ללמדנו שאף שהחזיק בקורות הרבה ושיכול לנעצן במקום שירצה אפ"ה אינה ראיה שהכותל עצמה היא חציה שלו ומסיק די"א דהוי ראי' ג"כ לענין הכותל עצמו אבל לא על מקום הכותל ולמקום הכותל לא מהני אפילו עשה ע"ג תקרה וז"ש שאין לחלק ובטור מסיים בהדיא וכתב דלמקומו לא הוי חזקה כ"ז שלא פי' לו בפירוש ע"ש ודו"ק:

אא"כ עשה תקרה עליה. פי' לכל מר כדאית ליה לסברת הרמב"ם וסייעתי' א"צ ג"ש לזה ולר"ת וסייעתי' בעינן שיחזיק בהתקר' ג"ש וכן הא דמסיק מור"ם וכ' וי"א שאין לחלק כו' הוא דברי הרא"ש ואליבא דהרא"ש היינו דוקא בהחזיק בהכנסת הקורות ג"ש וקיצר כאן וסמך אמ"ש לעיל וק"ל:

סעיף כ

אין לנעוץ על אותו כותל חדש כו'. (הג"ה וכ"כ בנ"י שם אלא דסיים וכ' אם לא שהחזיק תחלה בתקרה ומעזיבה עכ"ל ד"מ כ"ו) והיינו משום דאזדא לה המקום שנשתעבד לו משא"כ כשנפל הכותל שחלון בתוכה וכמ"ש המחבר בסי' קנ"ד ס"ט ועמ"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה:

אין לו אלא היסוד כו' די"ל דלא קנה ראובן משמעון אלא מה שהי' צריך לו לצורך היסוד להרחיבו ולא מה שע"ג בשוה לו: