סמ"ע על חושן משפט קכ
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
אפי' אם אמר זרוק לי חובי כו'. דמסתמא זרוק ושמור קאמר ליה ועיין בסי' שאחר זה ס"א שכתב דאפי' אמר שלח לי ע"י עכו"ם או חרש שוטה וקטן ושלח על ידן ונאבדו המעות דפטור הלוה דשאני התם דלא מסתבר לומר דכוונתו היה שישלח וילך ג"כ עמהן בדרך לשמרם וע"ש בפריש':
וזרקו אפי' רחוק למלוה כו'. והיינו דוקא לענין דין ממון א"נ לקידושין ולחומרא אבל לענין גיטין ולקולא קרוב לה דוקא בעינן וכמו שכ' הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ט ע"ש:
בתורת גיטין היו המעות כו' כיצד כו' כל הני פרטים הן מדברי הרמב"ם והטור והן ע"פ משנה וגמ' ר"פ הזורק דף ע"ח ששם יש אוקימתות בגמרא כן לענין גטין ולענין ממונא ע"ש ובדריש' ושם כתבתי דאף דלא א"ל והפטר אלא זרוק לי בתורת גיטין לחוד נמי הוי דינא הכי לכ"ע ולא כב"י וד"מ ע"ש ובדריש' ואם א"ל זרוק בתורת גיטין והפטר אפי' א"י לשומרו פטור ועפ"ר:
לתוך ד' אמותיו של מלוה. דתקנו לכל אדם שיקנו לו ד' אמות בסימטא או בצידי ר"ה כמו חצירו וידו כמ"ש הטור והמחבר לקמן בסי' דס"ח:
אם המלוה יכול לשומרו. ולענין גיטין כ' הטור והמחבר בא"ע סי' קל"ט דאין סומכין על מה שהיא יכולה לשומרו כשהיא חוץ לד' אמותיה אבל לענין ממונא כהאי דינא ואפי' לענין קדושין סומכין ע"ז ומקודשת וכמ"ש הטור והמחבר באה"ע סי' ל' ע"ש ואע"ג דגם קידושין ענין אישות הוא ויש בו נ"מ לקולא אם קדשה אחר מ"מ כיון דבמה דהיא מתקדשת עתה הוא חומרא אוקמוה אדינא דמן הדין מחשב ברשותה כיון דהיא יכולה לשומרה ועד"ר:
שניהן יכולין לשומרו. פי' כל אחד בפ"ע או שניהן יחד דוקא ואין שום אחד יכול לשומרו לבדו כן נ"ל מוכח מפי' התו' ועד"ר:
ושניהן חייבין. פי' יש חיוב והפסד לשניהן לכל א' המחצה:
אבל שניהן אינן יכולין לשומרו. פי' אפי' יחד אינם יכולין לשומרו ה"ל כזורקו למקום האבוד כו' עד"ר שם כתבתי דנ"ל מוכח דהטור לא ס"ל הכי:
סעיף ב[עריכה]
במקום שהמלו' משתלמת שם. בריש סי' ע"ד נתבאר ע"ש בדברי הטור והמחבר:
הנה מעותיך צרורים בביתי כו'. עפ"ר ודרישה שם כתבתי שכדי של"ת ממ"ש הטור והמחבר כאן למ"ש הטור (וגם המחבר רמזו) לקמן בסי' קצ"ח סי"ז דהמוכר שחוזר במקחו המעות שקיבל הן בידו כדין הלוא' ואפי' אי אמר למרי זוזי תא ושקול זוזך ואתנסו חייב בהן ע"ש וכן חזר וכ' שם בסוף הסי' בשם הרמ"ה שצריך לעשות בהן השבה גמור' כדין מלוה כו' ש"מ דבמלו' לא סגי בא"ל תא שקול זוזך. גם לעיל סי' ע"ד ס"ג כתב מור"ם בהג"ה דלוה אינו נפטר בא"ל בא וטול זוזך. וי"מ דשם בהג"ה מיירי בא"ל כן בתוך "הזמן וכמ"ש שם ז"ל והוא בזמן וז"א דא"כ בפקדון נמי הוה חייב ושם כ' דבפקדון פטור וע"כ צ"ל דמ"ש "והוא "בזמן רצה לומר שכלה הזמן והגיע זמן הפרעון ואפ"ה חייב באונסין לכן נראה לי דמ"ש כאן דפטור דאינו נפטר בזה כי אם כשאמר ליה תחלה הא לך מעותיך וכשלא רצה המלו' לקבלם אמר ליה מאחר שאינך רוצה לקבלם הנה אוליכם לביתי ויהיו שם מונחים צרורים ואתה תבא אחרי לכשתרצה ותטלם משם ומ"ש הטור והמחבר סתם וכן אם אמר ליה הנה מעותיך צרורים כו' אדלעיל מיניה קאי דאמר ליה הילך מעותיך ולא רצה לקבלם והשליכם לפניו דפטור על זה כתב וכן אם לא השליכם לפניו אלא הוליכם לביתו ואמר ליה הנח מעותיך כו'. ועוד יש לומר דמ"ש הטור והמחבר כאן הנה מעותיך צרורים בביתי בא וטול אינו רצונו לומר בא לביתי אחריהן אלא ר"ל הכן לנפשך לקבלם ואתנם לך כי מעותיך צרורים בביתי ואביאם ליתנם לך בכל עת שתרצה והמלוה מסרב בזה דוקא קאמר דפטור ועיין דרישה מ"ש עוד מזה:
אלא אם כן פשע. ואם אמר ליה איני רוצה להיות תו אפי' ש"ח אפי' מפשיעה פטור כן כתב המרדכי הביאו הד"מ ע"ש:
אם היא בת דעת נפטר. דקדק וכתב בת דעת משום דבשואל לא סגי במה שמחזיר דבר השאול בידו ליד בניו ובני ביתו דמשאיל וכמו שכתבו הטור והמחבר לעיל בסי' ע"ב סעיף ל"א ושם כתבתי דנראה לדמות הלואה לשאלה דבשניהם כל הנאה דידיה ומשום הכי כתב בת דעת ור"ל שנושאת ונותנת בתוך הבית וכ"כ בתשובת הרשב"א זו בהדי' ושהיא בת דעת נושאת ונותנת הבית דידה כידו דמיא וע"ל סי' ש"מ ס"ח וגם לעיל בסי' ע"ג ס"ח מ"ש עוד בזה:
חייב בכל אונסין כמו בתחלה ע"ל סי' קע"ו ס"א מ"ש מענין זה ע"ש: