סמ"ע על חושן משפט קיא

►| סמ"ע • על שולחן ערוך חושן משפט קיא |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

אבל אינו טורף מהלקוחות כו'. אע"ג דקיי"ל שיעבוד מלוה הוא דאורייתא אפי' בע"פ מ"מ חז"ל תקנו משום פסידא דלקוחות דלא יגבה מהן מלוה ע"פ דלית להו קלא ואפי' ממקבלי מתנה אע"ג דלא נתנו מעותיהן בעדו להלוה מ"מ אי לא עשה לו ניח נפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה וה"ל כמכרו וע"ל סימן קט"ו ורל"ה:

בין קרקע בין מטלטלים כו'. ואם שיעבד נכסיו בלתי אשתו והן משועבדין לכתובתה דינו כמו במכר דמה שיכול למכור לעולם או עד שתתאלמן כן הדין בב"ח כ"כ ב"י בשם ב"ת ד"מ ו' וע"ש שהאריך עוד מדין אשה שנתן לה אחר או בעלה קרקע קודם שלוה אף שהבעל אוכל פירות אין הב"ח גובה מהן וע"ל סי' צ"ט סכ"ה ועיין בא"ע סימן צ' דשם נתבאר הרבה דינים מזה:

אפי' אם אינו מפורש בשטר דקי"ל אחריות ט"ס הוא וששכחו לכותבו דחזקה הוא דלא שדי המלוה זוזי בכדי:

סעיף ב

וכמו שנתבאר בסי' צ"ט. וע"ש בסעיף ז' שכתב שם מור"ם בהג"ה והוא מדברי הרמב"ן ורשב"א דאם נראה לב"ד שלא כיוונו לערמה רק למתנ' גמורה קנה המקבל אע"ג שהיתה כוונתו להבריח:

סעיף ג

התנאי קיים. ז"ל הטור שהנותן יכול להטיל במתנה איזה תנאי שירצה כו' עד ואינו יכול להקנות לאחרי' אלא מה שהנותן רוצה ליתן ואם היה ב"ח טורפו א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא והדרא למרא קמא נמצא שהמלו' לוקח ממון אחרי' בחובו:

ומ"ש אפי' כתב לו דאקני. כ"כ גם בטור ור"ל אף דמהני כתיבת הלוה למלוה דאקני למהוי משועבד לו מה שקנה אחר ההלואה כאלו היה בידו קודם ההלואה מ"מ זה שאינו קונה לדעתו אלא ע"ד הנותן לא נשתעבד לו:

והתנה עמו המוכר ג"ז בטור ובפרישה כתבתי הטעם דבמכר דקיבל המוכר מעות מהלוקח [שהוא הלוה] בעד השדה אם ירצה המוכר לבטל המקח מכח התנאי הרי צריך להחזיר ללוקח הלוה מעותיו ויקחם המלוה. והא דכ' שב"ח גובה ממנו ר"ל עד שיתן לו דמי השדה שקיבל ממנו. גם מסתמא לא יתן לו דמי השדה דהא מתחלה היה ניחא ליה ומכרן בדמי השדה שקיבל ממנו ומסתמא אין לו נ"מ שהיא ביד הלוקח הלוה או ביד המלוה ועפ"ר מ"ש עוד מזה:

סעיף ד

ואין לו בן אחר כו'. בטור מפורש הטעם והוא משום דכשמת ראובן הנותן אותו כח ששייר לעצמו בקרקע זכה בו הבן כיון שלא היה לו בן אחר וכשבא ב"ח לטורפה אף שנתבטלה המתנה מכח אותו התנאי מ"מ חזרה להבן דהשיור ששייר הנותן לעצמו ירש הבן מאביו וה"ל כלוה ואח"כ קנה דמשתעבד משום דכ' ליה דאקני כו' ועפ"ר שם כתבתי דנראה בעיני עיקר דהא דסיים הטור וכ' משום דכ' ליה דאקני לא קאי אלא אדסמוך ליה לפניו ז"ל דה"ל כלוה וקנה וכוונתו דשם משתעבד אע"ג דחזר ומכרה בדכת' לו דאקני אבל בנדון דידן דלא מכרה הבן א"צ דאקני ע"ש ומה"נ לא כ' המחבר כאן דבעי' דאקני וכתבתי זה לאפוקי מי"מ ועפ"ר:

בן אחר כו'. עד "גובה ממנו פי' בהאי דאין לו בן אחר גובה ממנו כל השדה אבל אם היה לו עוד בנים אחרים לא היה גובה ממנו אלא כפי חלק ירושתו המגיע ע"ז הבן שלוה ממנו שהרי ודאי אף לאחר שחזר המתנה לאביו גם הוא יורש חלקו עם אחיו ממנו דאין לומר דכיון דאבוהון גילה דעתו שלא יטול ממנו ב"ח א"כ מסתמא ניחא ליה לאביו שירשוהו שאר בניו כולו וה"ל כאלו התנה כן בפירוש דא"כ אף שאין לו בן אחר נאמר דניחא ליה לאביו שירשוהו שאר קרוביו שלא יגבהו הב"ח וע"ל בסי' רפ"ב בטור וק"ל:

סעיף ה

אין שאר ב"ח יכולים כו'. כפול לעיל סימן ק"ד ס"ט ושם כתבתי הטעם דאלים כח ב"ד להעמיד לוקח זה שקנה מהם במקום מלוה ראשון שהיה מוקדם לשאר ב"ח משא"כ הלוה שמכר בעצמו דלא אלים כח מכירתו וכיון ששאר ב"ח הן מוקדמין לקניות לוקח זה חוזרין וגובין ממנו:

סעיף ו

אלא חוזרין וטורפין בחובם. לקמן בסי' קמ"ז ס"ב חזר וכ' מור"ם דין זה ועמ"ש בישוב דברי ריב"ש במ"ש בזה ובאם הי' המערער דיין:

סעיף ז

ב"ח מוקדם כו'. דין זה כבר כתבו הטור והמחבר לעיל סי' פ"ב ס"ב ושם בטור כ' שיש חולקין ביש בו נאמנות אבל הסכמת הטור הוא כמ"ש כאן דאינו מועיל לו הנאמנות לפטרו מהשבועה ושם כתבו ג"כ דהמוקדם יכול להטיל חרם סתם נגד המאוחר ולומר שהחרם יחול על מי שיודע ששט"ח של המוקדם אינו פרוע או מי שיודע בעצמו ששט"ח השני פרוע ומשביעו לו להמוקדם על חנם עי' שם:

מי שנמחק שטר חובו כו'. דין מי שנמחק שטרו כו' עי' בדברי הטור והמחבר לעיל ר"ס מ"א:

סעיף ח

אפי' הם זיבורית הטעם דמן התורה דינו דבעל חוב בזיבורית אלא משום כדי שלא ינעל דלת תקנו שיגבה מבינונית ובמקום פסידא דלקוחות לא גזרו וכמ"ש בסוף סי' ק"ח סי"ט דמהאי טעמא אין גובין גם מיורשים אפי' הן גדולים אלא מזיבורית:

לפיכך אם נתן כו'. בל' זה כתב ג"כ הטור ובפרישה כתבתי דל' "לפיכך אינו מקושר יפה עם מ"ש לפני זה וצ"ל דמשום סיפא נקטוהו דמסיק וכ' אבל אם אמר ק"ק לפלוני ואחריו ש' לפלוני כו' ויצא עליהן שטר חוב דגובה מהאחרון וזהו מטעם משום דאין נפרעין ממשועבדים במקום שיש בני חורין אפי' הן זיבורית ומה שביד האחרון נחשב לבנ"ח נגד הראשונים דבשעה שגבו הראשונים נשאר מה שגבה האחרון ביד הלוה בנ"ח ועמ"ש עוד מזה:

ק"ק לפלוני וש' לפלוני כו'. בזה הכל מודים משא"כ כשנתן לכל א' ק"ק דיש בו פלוגתא וכמ"ש מור"ם ז"ל בהג"ה גם נקט הכי לרבותא דאע"פ דגילה דעתו שהאחרון חביב בעיניו כיון שנתן לו טפי. אפ"ה ברישא הן שוין ובסיפא הוא גרוע מהראשונים:

אין אומרים כל הקודם בשטר זכה. וה"ט כיון שלשלשתן נתן בשטר אח' אמרינן שנתכוין שיחול מתנותיהן יחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כא':

חולקין הנכסים לתשע' חלקים בפרישה כתבתי דאין זה דומה למ"ש הטור והמחבר בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' ב"ח שחייב לזה מאה ולזה מאתים ולזה ג' מאות ואין ביד הלוה אלא כדי ג' מאות דחולקין בשוה ונוטל כל א' ק' דשם כל א' הלוה להלוה מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלוה לבעל המאה כמו שנשתעבדו לבעל הג' מאות מה שא"כ בנותן מתנה מנכסיו מרצונו הטוב דשורת הדין נותן שלמי שהראה כונתו להרבות בנתינה יתן לו יותר ומשום הכי נוטלין לפי ערך:

סעיף ט

ולא חיישי' לקנוניא. פי' לומר שכבר נתנו היורשים להמקבל והניחו שטר צוואה בידו או החזירו כדי שיטרוף מהלקוחות ויחלקו עמו דכל שהשטר צוואה בידו לא מרעינן לשטרא דאינשי:

סעיף י

נתבאר בסי' ק"ז שם ס"ג נתבאר בפשיטות דאין יכולין לסלקו בקרקעות שלהן אפי' הן עידית ושל אביהן שמכרו הן זיבורית ומטעם שכתבתי שם במעות ובמטלטלים יכולין לסלקו אם לא שעשאו אפותיקי:

סעיף יא

שגם הלוה בעצמו כו' ואינו מן הדין שיוציא מנה על מנה בנסיעתו שמה ובהוצאות והכנסת הפירות לביתו משם וע"ז מסיק בהג"ה דאם לפי ראות הדיינים אין לו רבוי הוצאות מחמת זה כי גם זולת זה יש לו שדות ושאר ענינים באותו מקום גובה שם:

סעיף יג

אבל גזלן אנס כו' כיון דלא נתקלקלו הנכסים מצד עצמן אלא שאינו יכול לגבות מהן מחמת שגזלן מיד הלוה אנס א' מי שהוא ואין המלו' יכול להיציאו מידו בדין צריך להמתין עד שירד האנס דלא יפסיד המלוה חובו בהמתנה זו כי מצויין האנסים שהן בעלי זרוע ליפול:

יתומים קטנים. פי' יכול המלו' לגבות חובו מלקוחות אף שהניח בנ"ח כיון שהן קטנים ואינו יכול להוציא מידן עד שיגדלו:

ויש חולקים דלאו שם קלקול על הנכסים בנ"ח דהא בני חיוב נינהו הקטנים מיד לכשיגדלו:

אע"פ שלא יכול לטורפן. פי' אף שהמלו' אינו יכול לטרוף המטלטלים מיד הלקוחות שקנאו אחר שהלו' לו כי אין קדימה במטלטלים (ואפי' הקנהו אג"ק וכ' לו דאקנה) משום תקנת השוק אפי' הכי אין ביד המלו' למחות ביד הלוה למכרן אף שהן משועבדין לו כל זמן שהן בידו מפני שהלו' יכול לומר לו עדיין לא הגיע זמן פרעון שלך ולכשיגיע אפרע לך בשאר דברים ה"נ במוכר קרקעות לעובד כוכבים דישראל במטלטלין ועובד כוכבים בקרקעות שוין הן שאין יכול לטרוף מידן:

סעיף טו

ואינו צריך ליקח חצי שדה כו'. וכ"כ הטור והמחבר ג"כ לעיל סי' ק"ז ס"י בבא לגבות מהיורשים ומטעם דלא עדיפי היורשים והלקוחות מהלוה עצמו דמגבה מאיזה בינונית שירצ' אבל אינו יכול להגבות חצי שדה מזה וחצי מזה אבל שדה מכאן ושדה מכאן הי' יכול להגבותו ולא היה מחויב להגבות למלו' במקום אח' כן הדין ביורשים ובלקוחות:

סעיף טז

למה לא תבעת חובך מהראשון. הטור מסיים בטעמו ז"ל דשמא לא רצה לתבוע עד עתה דלפעמים הלוה אלם ולפעמים המלו' עשיר ויש לו שט"ח הרבה ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו מיהו בשטר ישן צריך דרישה וחקירה עכ"ל:

סעיף יז

לא הפסיד בשביל זה זכותו ול"ד למ"ש הטור והמחבר לקמן ר"ס קמ"ז דאם לוי היה אחד מעידי המכיר' שוב אינו יכול לערער על הלוקח לומר שהשדה שלו הוא דשאני הכא דאין לו אלא שיעבוד על הנכסי' ויכול לומר סבור הייתי שיפרע לי במזומנים או ממקום אחר מה שאין כן התם דמערער על שדה הנמכר גופו ואומר שלו היה ומה שכתב הטור והמחבר בסעיף שאחר זה דלוי הי' לו שטר על שדה הנמכר ואפי' הכי יכול לטורפו התם נמי מיירי שהשטר לא היה על שהבית שלו אלא שמשועבד לו אי נמי התם לא עבד מעשה אלא שהיה במעמד המכירה ומה שמינהו ראובן על הבנין בזה יכול לומר כוונתי הי' שאבננו לפי רצוני ואח"כ אטרפנו משא"כ התם דמה שחתם נפשו על השטר הוא מעשה דמגרע כחו וכ"כ שם בשם המפרשים:

סעיף יט

אם הם קרקעות וכו'. דאם הם מטלטלים בכל ענין הית' מתנתו מתנה אף ששיעבדם לו אג"ק משום תקנת השוק וק"ל:

בכל פעם אחזירנו לך כצ"ל:

סעיף כ

אם קנה והוריש כו'. דרשות יורש כרשות הלוה דברא כרעא דאבוה הוא ומ"ש ויש חולקין הטור והמחבר סתמו וכתבו בר"ס ק"ז ובסי' זה בסעיף שאחר זה וגם בס"ס קי"ב דבן במקום אביו קאי לענין יאוש ושינוי רשות וכתבו דלא מחשבי' רשות יורש לרשות אחר (וע"ש סי' ל"ז ולקמן סי' שנ"ג ושס"א) וכאן כ' המחבר דיש חולקין צ"ל דנמשך אחר ל' בע"ת דכ"כ בסוף שער מ"ג:

סעיף כא

הדין עמו הואיל כו'. ז"ל הטור אע"פ ששמעון היה יכול לטעון לראובן פרעתי' אין הלקוחות יכולין לדחות לראובן ולומר פרוע אתה משמעון ואין שמעון נאמן בהודאתו עלינו שהוא עושה קנוניא עלינו לפי שסוף סוף צריכין לפרוע לשמעון שהוא המלו' של המוכר שלהן והואיל ויכול שמעון לטרוף מהן גם ראובן שהוא המלו' של שמעון טורף מהן הואיל ושמעון מוד' שהוא חייב עכ"ל. ומיירי שאותן נכסים היו ביד יהוד' כשלוה משמעון או דכ' יהוד' לשמעון דאקני ואם הנכסים מטלטלים צריך להקנותן לשמעון באגב קרקע ובדאקני וקיצר כאן דלא איירי כאן בדין זה וסמך אמ"ש אחר זה וכאן לא בא אלא ללמדינו דאע"פ שראובן לוה ע"פ יכול לגבותו וק"ל:

לא מבעיא בעודם בידו שהמלו' גובה מהן מדר' נתן כו' דכל זה מיירי דהשטרות והנכסים עדיין בידן שלא מכרן הלוה או לוויים שלו מ"ה לא הצריך שיהיה כתוב בשטר המלו' ההקנאות מטלטלים אג"ק אע"ג דשטרות מטלטלים הן דמכל מקום כיון דהלו' הי' יכול לגבות מלווים שלו בעודם בידו בכל ענין מ"ה מלוה של הלוה גובה גם כן מהן מדר' נתן כל זמן שהן בידו וע' בבע"ת שכ' זה הדין בסוף שער מ"ג אכשיש לאותן לווים דהלו' קרקעות אבל נרא' דלפי דמסיק שם דגובה מדר' נתן אין חילוק בין שיש בידן קרקעות או מטלטלים וכן הוא בטור ע"ש ודו"ק:

אפי' נעשו השטרות כו' אחר שלו' כו'. פי' וכ"ש אם כבר נעשו קודם שלוה הלו' מהמלוה הראשון דאז בשעת הלוא' נשתעבדו לו דהא גם הם בכלל נכסי הלוה הן דמשועבדין למלו' וע"ל ר"ס פ"ו דכ' הטור והמחבר זה לשונו ל"ש אם נתחייב לו אח"כ כו' וכתבתי סברא זו וגם סברא איפכא מזו ע' שם ומכאן מוכח שצ"ל שם כסברא זו:

ואפי' קנו בעלי חוביו של לוה כו' כן כ' ג"כ הטור ולכאור' הי' נראה דקאי אמאי דסמוך לו לפני זה שלוה שמעון ליהוד' אחר שלוה הוא וע"ז בא להוסיף ולומר אפי' אם באותה שעה שלוה ממנו יהודה לא היה לו נכסים דהשתא איכא תרתי דל"מ דלא נשתעבד יהודה לראובן מכח שמעון בשעה שלוה ראובן לשמעון אלא אפי' גם לשמעון לא נשתעבדו נכסי יהוד' בשעה שהלו' לו שמעון שהוא קנאן אחר ההלואה אפ"ה גובה ראובן מיהודה מדר' נתן ואף שהלשון קצת דחוק לפי' זה מ"מ קושטא דמילתא הוא לדינא דאפי' אית ביה תרתי הנ"ל יכול ראובן לגבות מיהוד' וגם בסעיף שאחר זה כ' הטור והמחבר ז"ל אחר שלוה הוא מהמלוה וכתבתי שם פירושו דר"ל אחר שלוה לוה השני ממלוה שלו דהוה לוה של מלוה ראשון ולא כע"ש שפירש גם שם דר"ל אחר שלוה לוה הראשון מהמלוה שלו ודחיתי שם דבריו אבל שוב ראיתי בבע"ת סוף שער מ"ג דכ' אף שקנה יהודה אחר שלוה שהעון מראובן וכן הוא משמעות הל' דהטור והמחבר ולפי זה צ"ל דמיירי זה כשלוה שמעון ליהודה קודם שלוה הוא מראובן ואזה כתב דאפילו קנה יהודה (שהוא הלוה של שמעון שלוה מראובן) עד אחר שלוה שמעון מראובן ונמצא שבשעה שלוה שמעון מראובן עדיין לא קנה (יהודה) שמעון כלל וק"ל:

סעיף כב

או שבעלי חוביו מכרו נכסיהן. פי' שטרותיהן ולהן בעי' קנין אגב כדמסיק דאם מכרו קרקעות לא בעי' אגב ואם מכרו שאר מטלטלים לא הוה מהני אגב וכמ"ש הטור בס"ס זה ז"ל דאע"ג דבשאר מטלטלים שמכר הלוה תקנו חז"ל שלא יגבה מהם המלוה אע"ג דשעבדן לו אגב קרקע היינו משום תקנת השוק דאל"כ לא הי' אדם קונה מחבירו מפני שיעבוד נושיו אבל בנתינת שט"ח לא שייך ה"ט דמילתא דלא שכיחא הוא ועוד שלא יצא הש"ח מרשות ראובן לגמרי שעדיין נשאר בידו כח למחול השטר הלכך חשיב שפיר ממונו לגבו' ממנו בעלי חוביו וכ"כ הטור והמחב' ג"כ בסי' ס' ס"ס א' ע"ש וזהו דלא כע"ש שפי' נכסיהן מטלטלין שלהן ע"ש:

אחר שלוה הוא מהמלוה כו'. כ"כ ג"כ הטור וב"ת שם ועפ"ר שם כתבתי דר"ל כל אחד לפי עניינו שכנגד מה שאמר שמכר שמעון הלוה ראשון שטרות שלו אמר כאן שמכרן אחר שלוה שמעון מראובן. וכנגד מה שאמר או שמכר יהודה נכסיו קאמר דהיינו כשמכרן אחר שלוה הוא פי' יהודה מהמלוה שלו דהיינו שמעון דאז חל שיעבוד כל מלוה עליהן קודם שמכרן הלוה שלו וכנ"ל. אבל אין לפרשו כדפירשו בעיר שושן דגם נגד מ"ש שמכרו בע"ח של הלוה נכסיהן כתב דבעינן שיהא מכירתן אחר שלוה הראשון מהמלוה שלו ומטעם דאל"כ לא הי' מהני לראובן כתיבת אג"ק שכתב לו שמעון כיון דבלא אג"ק שכתבו לשמעון לוים שלו שמעון גופא לא הוה מצי גובה מהלקוחות וה"ל אגב דאגב וכולי האי לא אמרינן דק' מנא ליה להטור וב"ת דין זה הא קי"ל דמלוה ראשון עומד במקום מלוה שני לכל דבר:

ומ"ש וכן בשטר שיש ללוה כו'. כ"כ ג"כ הטור ובפרישה כתבתי דהאי וכן בשטר ר"ל או בשטר וקאי אמ"ש או שב"ח מכרו נכסיהן כו' שלענין זה בעינן ששיעבד יהודה לשמעון מלוה שלו בשט"ח שנתן בידו מטלטלין אג"ק אבל לא בעינן אג"ק בשני השטרות למכירה דחד מינייהו:

שעבודא דמטלטלי אג"ק. צ"ל דמיירי נמי כשהיו בידו השטרות קודם שלוה כל אחד מהמלוה שלו מ"ה לא כ' דבעינן שיכתוב לו נמי דאקני דכיון דכתב אג"ק נעשה להשטרות דין קרקע והיו ביד הלוה קודם שלוה מ"ה יכול המלוה לטורפן ממי שלקחן מהלוה בלי כתיבת דאקני דיש להן קדימה:

סעיף כג

לאחר שלוה הוא משניהן יחלוקו כבר נתבאר זה סי' ק"ד ועמ"ש הטור בסי' קי"ב:

וכתב לראשון אגב הא דבעינן הכא לכתיבת אגב אע"ג דהלך היה יכול לגבות המטלטלין הנמצאים ביד בעלי חוביו בלי כתיבת אגב וזכות הלוה יש למלוה שלו מדר' נתן וכנ"ל מ"מ הכא דמיירי דיש להלוה שני מלוים אי לא כתב להראשון אגב לשוויה המטלטלין כקרקע הוה דינא שיחלוקו ב' המלוים בהמטלטלין ק"ו ממטלטלין שהיו בידו קודם שלוה משניהן דכתב לפני זה דיחלוקו בהן ונ"ל דמיירי כאן דכ' לראשון אגב ולשני לא כ' אגב דאל"כ להשני הוה משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלוה בין שני הלוואות שהלוה זה אחר זה אם לא שכ' להראשון אגב קרקע ודאקני וקנה מטלטלים או הלוה לאחרים ואח"כ חזר ולוה משני שכתב גם להשני אג"ק ודאקנה דאז ג"כ להראשון משתעבד ולא להשני ועיין בבע"ת בשער מ"ג בדין ד' בהענין הג' וגם בענין הששי המורה על מ"ש בענין הג' ודוק:

סעיף כד

הדין עם יהודה כיון ששטרו מוקדם כו'. דין זה הוא ממש כדין שכתב הטור והמחבר לפני זה בסעיף כ"ב אם מכר הלוה שט"ח לאחר רק דשם כתבתי דמיירי גם כשהי' השטר חוב ביד הלוה קודם שלוה הוא מהמלוה שלו מ"ה לא הזכיר שם דצריך לכתוב לו דאקני וזה א"א לו' כאן שהרי בירר יודא שלוה לראובן קודם שלוה ראובן לשמעון ומ"ה צ"ל דל"ד קאמר כאן כיון ששטרו מוקדם ושיעבד לו מטלטלים אג"ק אלא בעינן נמי דכתב ראובן ליהודה דאקני דהא ראובן לוה מיהודה וקנה משמעון ומכר קנינו ללוי דבכה"ג בעינן דיכתוב ראובן ליהודה דאקני ולכאורה היה נראה דמ"ה חזר וכ' הטור והמחבר דין זה אע"ג דכבר כתבו בסעיף כ"ב אלא שא"כ ק' דעיקרו חסר דלא נזכר כאן דבעינן שיכתוב לו דאקני וגם אי הוה כתבו כן בפי' אין בו חידוש כ"כ דכבר נתבאר זה בסי' ק"ד ובטור ל"ק דמה שחזר וכתבו משום דחידוש בו דאין במכיר' שטרות משום תקנת השוק משא"כ בשאר מטלטלין ואע"ג דגם בדין דסעיף כ"ב דכתבו הטור לפני זה מיירי בש"ח ה"א דשם מיירי מעיקר הדין קודם שתקנו תקנת השוק משא"כ בדין זה שכתבו הרא"ש בתשו' שאלה וכ' בו בהדיא דלית בש"ח משום תקנת השוק (ובסכ"ב כתבתי לשונו ע"ש וצ"ל דהמחבר אע"ג דלא הזכיר החילוק שיש בין שטרות לשאר מטלטלין מ"מ נמשך אחר דברי הטור ורימז לן במ"ש ואין בזה משום תקנת השוק וכ' הדיני' בקיצור זא"ז על הסדר):